משך חכמה/במדבר/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה במדבר כא

א

וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב. זה עמלק, ושינה לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להשם ליתן כנענים בידם והם אינם כנענים. רש"י. אע"ג דאם הוי ידעי שהם עמלקים היו מתפללים על עמלקים שיתן בידם, מ"מ לא היתה מועלת תפלתם, כיון שהתפללו בטעות. ומזה יצאה ההלכה הקבועה בתלמוד פרק המקבל א"ל (המשכיר) זרעה חיטי ואזל וזרעה שעורי ואישתדוף רובא דבאגי ואישתדף נמי הנך שערי דיליה כו' או דילמא מצי אמר אילו זרעת חיטי הוי מקיים בי ותגזר אומר וכו', שאני לא בקשתי מהשי"ת שיצליחני בשעורים, אלא בחיטין. ונכון.

אולם יתכן, כי עמלק ידע, כי הוא נאסר לבני ישראל להלחם בו, שהוא מאדום, רק הכנעני נחשב לבני ישראל כאילו הוא שלהם, וארצו מוחזקת בידם, וכל ההבטחות היו על ארצו, א"כ התפלה איננה רק לכוונת המתפלל שכפי שמכוון לבו, כמו שאמרו ברה"ש, א"כ יחשבו שהוא כנעני שעליו הבטיחן השם, ולא יכוונו לבבם לתפלה כלל. ולזה אמר במדרש אמר הקב"ה אין זה אסור עליכם כבני עשו הרי הוא לכם ככנענים שנאמר בהם כי החרם תחרימם, לכך נקרא כנעני ודו"ק.

ב

וידר ישראל נדר כו' אם נתן תתן העם הזה בידי כו'. פירוש, דעד עכשו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיו"ב, ואם חלילה נטו מעט מדרך הישר, מיד היו מושפלים ומנוצחים, וכבן שסמוך על שלחן אביו, שבעצמו אינו יודע דרך לפרנסתו, ולא לכבוד הוא לאומה, גם תמיד בלי מנוח, שכאשר ראה כי נסתלקו העננים מיד בא להלחם, לכן בקשו שיעשו השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב, וזה אם נתן תתן את העם בידי בדרכה של מלחמה טבעית. ודו"ק. וכמו שערב לאחד מבית המלך כאשר ירוויח במסחר יותר מכל מחמדי עיניו. וזה מכוון דברי הנביא והי' לך ד' לאור עולם ואלקיך לתפארתך, פירוש, דשם הוי' שמורה על ההנהגה הנסיית זה יהי' לך לאור עולם, ואלדיך, שזה מורה על כח כל הכחות הטבעיים זה יהי' לתפארתך, שגם בהנהגה הטבעיית תצליח ותצא כגבור ביום קרב. ודו"ק.

ז

התפלל כו' כי דברנו בד' ובך. פירוש, דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ות"ח שמחל על כבודו מחול (כתובות ט"ז), משום דמעלת החכם הוא קנין עצמי דבוק לנפש, ובזה לא נגרע מעלתו, כי הכל יבינו מעלתו וחסרונם, אבל נשיא הרי מעלתו אינו רק ענין נקנה מהסכמת המנשאים אותו, ואם הוא ימחול הלא יוחשב מעלתו כאחד הנקלים, ולכן במחלוקת קרח לא היה ביד משה למחול על כבודו, כי החטא היה שאמרו כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו כו', ואמרו כי מעלתם אינו רק הסכמי, וא"כ אין בידו למחול, ולכך לא התפלל עליהם, אבל כאן אדרבא, החטא היה שהשוו עבד לקונו, ושתפו משה להבורא יתברך [עיין רש"י בשם מדרש], וא"כ הגדילו מעלתו, ושפיר יכול למחול, וזהו התפלל כו' כי דברנו בד' ובך, הרי הגדלנו מעלתך, וא"כ תוכל למחול והתפלל כו'. ודו"ק.

ט

והיה אם נשך הנחש את איש כו' וחיה. פירוש, משום שהשי"ת אמר כל הנשוך וראה אותו וחי, לכן אף אם היה חולה מסבה טבעיית והיה קרוב למות, אם נשך אותו נחש והביט אל נחש הנחושת היה מתרפא ושב לבוריו, לכן היה שמחה לאיש כזה אם נשך אותו נחש, לכן כתוב והיה בלשון שמחה, ולא ויהי. ופשוט.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.