רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/כא

רלב"ג - ביאור המילות ‏ במדבר כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב. סמך ספור זה המקרה לספור מיתת אהרן ללמדנו שני דברים האחד שמיתת צדיק עושה רושם ולזה הגיעם תכף מהנזק שנלחם הכנעני בישראל ושבו ממנו שבי והשני שנתן ה' ית' שכרם לישר' על ספדם אהרן בזה האופן הנפלא ולזה נצחון הכנעני ההוא והחרימו אותו ואת עריו כאלו הזהירתנו התורה בזה שלא נתרשל בהספדו של צדיק:

כי בא ישראל דרך האתרים. ר"ל דרך התרים הארץ ומרגלים אותה מהיכן היתה נוחה ליכבש ולזה חשב שירצו להלחם עמו והכין עצמו להלחם עם ישראל:

ב

והחרמתי את עריהם. הנה זה החרם הוא להשם כמו העניין בחרם עכן ועניינו לכלות ולהחרים הערים ההם:

ה

וידבר העם באלהים ובמשה. הנה אלו נתרעמו בזולת סבה כי לא היו צמאים למים ולזה לא תמצא שישתדל משה לתת להם מים והם גם כן לא שאלו אלא להסיר מעליהם הנחשים השרפים ולזה יהיה הרצון באמרו אין להם ואין מים כי אין מדרך המדבר להמצא בו לחם ולא מים כי היא ארץ ציה וכמו שהיה אמרו אין לחם בלתי מחוייב שיהיו חסרים לחם כי כבר היה להם לחם והוא המן כאמרם ונפשינו קצה בלחם הקלוקל כן אמרם ואין מים לא יחויב שיהיו חסרים מים ולפי שהיו מתרעמים על הש"י ועל משה בזולת סבה הביאם על זה שלח הש' ית' בהן הנחשים השרפים הנושכים ומזיקים בזולת שיצטרכו אל זה למחיתם וזה כי הב"ח הטורפים משחיתים זולתם בעבור השגת טרפם אבל הנחש לא יזון ממה שישחיתהו ולזה תהיה השחתתו זולתו מפני רוע טבעו כי אין שם סבה תביאהו אל זה:

ח

עשה לך שרף ושים אותו על נס וגו'. אחשוב שכבר רצה הש"י שישאר רושם מזה העניין לישראל להיותם להם לזכרון לשמרם שלא יספרו לשון הרע הלא תראה כי נחש הנחשת היה נשאר עד ימי חזקיהו והוא כתת אותם כמו שנזכר בספר דברי הימים ואל צד הפלא רצה הש"י שכאשר יביט אל נחש הנחשת כל מי שהוא נשוך ימלט מהמות וכדי שיוכלו להביט בו כלם הושם על נס והנה היה בקיו' מציאות נחש הנחשת תועלת ליסר ישר' מלשון הרע ולישב בלבם ענין המופתי' אשר ההאמנה בהם הוא הגדולה שבפנות התוריות:

יג

כי ארנון גבול מואב. ר"ל שהעיר ההיא הוא גבול מואב בין מואב ובין האמורי וזה שהעיר היא היתה ממואב ומשם ואילך היתה מהאמורי ולזה נקר' גבול מוא' ואמר ג"כ שהו' יוצא מגבול האמורי:

יד

בספר מלחמות ה'. אחשוב שהיה זה הספר נכתבו בו כל ספורי מלחמות יי':

את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. ר"ל שעיר את והב היתה בסופה והוא הסוף שיגדל סמוך לנהרות וארנון היה את הנחלים וכלן היו מגבול מואב והוצרכו ישראל לסבוב גבול מואב שלא יכנסו בארץ מואב כי לא רצה הש"י שיסבכו להתגרות בם מלחמה וכן היה מגבול מואב מה שהיה מתקבץ מהנחלים שהיו נשפכים יחד למקום אחד והיה המקובץ נחל גדול והיה נקרא אשר הנחלים וזה הנחל היה נוטה בתנועתו לשבת ער ר"ל לשבת ער ויהיה שבת שם מקום וכן ער והנה אשר הנחלים היה סמוך לגבול מואב ולזה נתבאר מזה שאלו המקומות כלם הם בגבול מואב וזהו אמרו על כן יאמר בספר מלחמות השם וגו'. להביא עדות שארנון היה גבול מואב ומזה המקום יתבאר שישראל היו הולכים סביב ארץ מואב ומזה המקום יתבאר שישראל היו הולכים סביב ארץ מואב ולא רצו עבור בגבולו ולזה אמר בלק והוא יושב ממולי:

טז

ומשם בארה. ר"ל כי מעבר ארנון נסעו וחנו אל מקו' הבאר והוא במדבר כמו שאמר אחר זה וממדבר מתנה והוא המקום שצוה השם יתע' שיחפרו בו באר ויתן להם מים ואפשר כי לזאת הסבה נקרא המקום שחנו בו באר ולפי שהיה המקום ההוא בלתי ראוי שיצאו ממנו מים שרו ישראל על הפלא שעשה להם השם יתעלה בנתינתו להם מים מהבאר ההוא.

יז

והנה דבר השירה הזאת עלי באר ענו לה. ר"ל כאלו היה אומר זה לזה שוררו בעבור הבאר זה השיר והוא אמר באר חפירות שרים כרוה נדיבי העם במחוקק משענותם ואמר חלה עלי באר ענו לה כאלו דברו עם הבאר שיעלה ר"ל מי הבאר להעיר על עליית המים בגבורה מהמקום ההוא שלא היה ראוי לזה:

יח

באר חפרוה שרים וגומ'. ר"ל כי להיות העפר ההוא עפר תיחוח לא הוצרך למי שיתעמל בחפירתו אבל השרים ונדיבי העם כרוהו וחפרוהו במשענותם והוא המטה אשר בידם כמו המחוקק שיכתוב בעט הסופר בזולת עמל כן חפרוה וכרוה בקלות במשענותם ומעפר כזה לא היה ראוי שיצאו להם מים ועם זה היו עולים מים רבים ממנו שהספיק לכל עדה.

וממדבר נסעו ובאו אל מתנה וממתנה לנחליאל ומנחליאל לבמות ומבמות לגיא אשר בשדה מואב בראש מקום גבוה וחזק שם היה מביט אל פני הישימון והוא ארץ שממה והנה אלו כלם הם שמשות מקומות והנה לכל אלו המקומות שמות אחרים בפרשת אלה מסעי:

כא

וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי וגו' וירש את ארצו מארנון ועד יבוק ועד בני עמון כי עז גבול בני עמון. אחשוב שארנון היה למואב אז כמו שספר בפרשה הקודמת ויהיה הרצון באמרו מארנון כי משם יתחיל גבול האמורי מהצד הזה וכאלו אמר שלא נשאר לסיחון דבר מהצד הזה שלא ירשוהו ישר' וירשו ממנו עד יבוק ועד בני עמון והוא הארץ שירש סיחון מבני עמון במלחמ' וספר כי לא יירשו הארץ ההיא כי עז גבול בני עמון וחזק מאד וכמו זה אמר בספר יהושע כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם ויש לספק בזה מדוע לא לקחו ג"כ ישראל אז מידו ארץ בני עמון והנה יד השם תקצר והנה אע"פ שהיה חזק היה יכולת ביד הש"י לסבב שינצחוהו ישראל והנה היתר זה הספק הוא כי הש"י אע"פ שיש בידו לעשות כל אשר חפץ הנה לא יעשה הש"י המופתים רק בעת הצרך ולראויים להם ויחבר אליהם עם זה כל הסבות הנאותות לפי מה שאפשר כמו שזכרנו פעמים רבות ולולי זה לא היו צריכים ישראל למלחמה אבל היה אפשר שישלח השם מלאכו וימיתם כמו הענין בחיל סנחריב ולזה היה רצון הש"י שיהיה זה דרך מלחמה ולזה נמלטו מהם המקומות החזקים מאד כמו שנזכר בזה המקום ובספר יהושע עם שישראל לא היו ראויים כמו זאת ההשגחה הנפלאה כמו שזכרנו בזאת הפרשה ולפי שהתורה הזהירתנו שלא נקרב לארץ עמון ולארץ מואב כי לא יתן לנו מארצם נחלה שום דבר הוצרך להזכיר בכאן שהמקומות שישבו בהם ישראל שהיה מפורסם היותה ממואב מקדם כבר לקחם מסיחון לא ממואב ומזה לא הזהירה התורה את ישר' כי אחר שירש את האמורי הארץ ההיא לא היתה הארץ ההיא ארץ מואב ולזאת הסבה ג"כ הותרה להן ארץ בני עמון אשר כבש סיחון ולא נמנעו מלקיחתה אלא מפני שהיה עז גבול בני עמון וחזק מאד וכמו זה אמר בספר יהושע כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם ויש לספק בזה מדוע לא לקחו ג"כ ישראל אז מידו ארץ בני עמון והנה יד השם לא תקצר והנה אע"פ שהיה חזק היה יכולת ביד הש"י לסבב שינצחוהו ישראל והנה היתר זה הספק הוא כי הש"י אע"פ שיש בידו לעשות כל אשר חפץ הנה לא יעשה הש"י המופתים רק בעת הצורך ולראויים להם ויחבר אליהם עם זה כל הסבות הנאותות לפי מה שאפשר כמו שזכרנו פעמים רבות ולולי זה לא היו צריכים ישראל למלחמה אבל היה אפשר שישלח השם מלאכו וימיתם כמו הענין בחיל סנחריב ולזה היה רצון הש"י שיהיה זה דרך מלחמה ולזה נמלטו מהם המקומות החזקים מאד כמו שזכר בזה המקום ובספר יהושע עם שישראל לא היו ראויים כמו זאת ההשגחה הנפלאה כמו שזכרנו בזאת הפרשה ולפי שהתורה הזהירתנו שלא נקרב לארץ עמון ולארץ מואב כי לא יתן לנו מארצם נחלה שום דבר הוצרך להזכיר בכאן שהמקומות שישבו בהם ישראל שהיה מפורסם היותר ממואב מקדם כבר לקחום מסיחון לא ממואב ומזה לא הזהירה התורה את ישר' כי אחר שירש את האמורי הארץ ההיא לא היתה הארץ ההיא ארץ מואב ולזאת הסבה ג"כ הותרה להן ארץ בני עמון אשר כבש סיחון ולא נמנעו מלקיחתה אלא מפני שהיה עד גבול בני עמון:

כו

ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון. ר"ל שלא לקח ארנון אך לקח ארצו עד המקום ההוא כטעם עד בני עמון הנזכר למעלה שמבואר שם שלא לקחוהו כי עז גבול בני עמון וזה יתבאר גם כן ממה שנזכר בפרשת ואלה הדברים על זה העניין שכבר כבשו מערוער אשר על שפת נחל ארנון וזה ראיה שלא כבשו ארנון אך כבשו ערוע שהיא על שפת נחל ארנון כי ארנון היה את הנחלי' ומשם היה מתחיל גבול האמורי:

כז

על כן יאמרו המושלים. ממשלי המשלים והיו מעם סיחון כמו שיתבאר והם עשו אלו המשלים בימי מלחמת סיחון עם מלך מואב הראשון:

באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון. ר"ל באו להלחם בחשבון כי משללה תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון וגו'. יתכן שקשרו אנשים מחשבון על מלכם כמו שכתב החכם אבן עזרא והם שלחו לסיחון ולעמו באו חשבון כי בתחבולותיהם הכניסום שם והנה הלהבה שיצאת מקרית סיחון הוא סיחון וחילו והם השחיתו ער שהוא למואב והשחיתו האנשים שהיו שרי הבמות הבצורות שבארנון וזה הוראה שלא כבשו ארנון אך המיתו שריה הנלחמים בהם לעזור למלך מואב ואפשר ג"כ שלא לקחו ער ולזה קראו ער מואב אך המיתו אנשי העיר במלחמה בצאתם להלחם לשמור חשבון שלא יקחוהו סיחון וכן דעת אונקלוס:

כט

עם כמוש. כמוש היה שם אלהי מואב ר"ל העד שלהם כאמרו אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש ולזה קרא מואב עם כמוש כי הם עובדים זה האליל:

נתן בניו פלטים. הם הבורחים מהחרב והנשארים לא נהרגו והרצון בו פליטי חרב:

בשבית. ר"ל בשבי:

ל

ונירם אבד חשבון עד דיבון. ר"ל שאף על פי שבניו היו פליטי חרב וברחו למלך אמורי ובנותיו היו בשבי בידו הנה לא החיה אותם אך ידינו אותם והשלכנו לאבדם כדרך שאבד עם חשבון בכללו עד דיבון:

ונשים עד נופח אשר עד מידבא. הנה השמונו אותם ואמרנום רוצה לומ' המואבים עד נופח שהוא סמוך למידבא או יהיה הרצון בזה השימונו גם כן כל המואבים אשר עד מידבא והוא יותר נכון והנה זכרו הגבולים עד אי זה מהמקומות השחיתום מכל הצדדים והנה אלו הדברים לאות כי אלו המושלים היו מחיל סיחון והנה הנמשך לזה עד סוף הפרשה מבואר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.