לחם משנה/סנהדרין/ה

לחם משנה ‏ סנהדרין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין מעמידין מלך וכו'. תוספתא דסנהדרין פרק ג' אין מעמידין לא מלך ולא כהן גדול אלא בב"ד של שבעים ואחד וכן כתב דין זה רבינו בפרק ראשון מהלכות מלכים ולא ידעתי אמאי לא הזכיר כאן רבינו דין הכהן שאין מעמידין אותו אלא בב"ד של שבעים ואחד וכמו שכתב פרק רביעי מהלכות כלי מקדש והעובדים בו כיון דנחית למנות כאן כל הדברים הנעשים בב"ד של שבעים ואחד:

ואין עושין סנהדרי קטנה וכו'. משנה שם ריש פ"ק דסנהדרין:

ואין דנין לא את השבט וכו'. ג"ז שם וכאוקימתא דרבינא דאמר דאע"ג דקטלינן ליה ביחיד כדינא דרבים דיינינן ליה:

ולא את נביא השקר ולא את כה"ג בדיני נפשות וכו'. ג"ז שם. ומ"ש בדיני נפשות אבל בדיני ממונות בגמ' (דף ט"ז:) בעי ר' אלעזר שורו של כ"ג בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה כו'. אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורי מכלל דממונא פשיטא ליה ע"כ. וקצת קשה דאיך לא הזכיר רבינו הך דשור הנסקל של כהן גדול שהיא בגמ'. וי"ל דסבירא ליה דנקטינן למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה ובעינן שבעים ואחד ומפני כן לא הזכירו דכיון דכתב שור הנסקל דלבעלים מדמינן הוא הדין נמי בהא:

וכן אין עושין זקן וכו' ולא מוציאין וכו'. ג"ז שם:

ולא משקין את הסוטה. משנה פ"ק דסוטה (דף ז'.) וילפינן לה בגמ' מגזרה שוה דתורה תורה:

ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות וכו'. משנה פרקא קמא דסנהדרין אין מוסיפין פירש רבינו בפירוש המשנה מקומות יש בירושלים מקדושה קלה ואין מוסיפין לשנותם לקדושה חמורה:

ולמדידת החלל ע"פ ב"ד וכו'. אין לפרש דשבעים ואחד היו יוצאים דומיא דאין מוסיפין על העיר וכו' דכולם היו יוצאין דודאי לא היו יוצאים אלא חמשה כדברי ר' יהודה בגמ' דמפיק ליה הכי מקרא דזקניך ושופטיך וכ"כ רבינו בסמוך עריפת העגלה בחמשה וכ"כ בפרק ט' מהלכות רוצח ויוצאים חמשה זקנים מבית דין הגדול אלא ר"ל בחמשה שהיו יוצאים היו יוצאים ברשות ב"ד הגדול ולא ידעתי מאין יצא לו לרבינו ז"ל דבר זה ועוד היכי מפיק רבינו כל הני מקרא דכל הדבר הגדול יביאו אליך הא בגמ' מפיק כל חד מהנזכרים בבבא זאת מקראי אחריני וקרא דכל הדבר הגדול יביאו אליך לא אתא אלא לכ"ג דהיינו דבריו של גדול ועוד דלמאי דמפקינן בגמ' מהכא כ"ג ר"ל דבריו של גדול דלמאן דאמר דבר קשה לא נפיק כהן גדול וכיון דרבינו פסק להא דכהן גדול ע"כ לא מצי למימר דבר קשה וא"כ היכי נפיק כל הני מהאי קרא דעל כרחין אי מפקת להו כל דבר קשה לא מפקת כהן גדול ולכאורה נראה דברים הפכים. ויש לומר דאע"ג דלמאן דאית ליה כהן גדול דריש דבריו של גדול מ"מ סבירא ליה דמשמעותיה דקרא דבר קשה הוא וקרא אתא לצוואה בעלמא אלא מדשני קרא ולא אמר בצוואה ועשייה או גדול גדול או קשה קשה מפני כן אית ליה דשני קרא ואמר גדול לומר דבריו של גדול ומפקינן כהן ומאי דמפיק רבינו כל הני מהאי קרא משום דסובר דלפי האמת כלהו דבר קשה איקרו ומאי דאצטריך לן למילף כל חד וחד מחד קרא הוא לאשמועינן דאיקרו דבר קשה דהשתא דרבינהו קרא שמע מינה דבכלל דבר קשה הוו ומפקינן להו מדבר הגדול:

ב

אבל נחש שהמית וכו'. במשנה ובגמ' מאי איכא בין תנא קמא לר' עקיבא איכא בינייהו נחש דלר' עקיבא אפילו אחד הורג אותו ופסק רבינו כרבי עקיבא דמתני' דב"ק מסייע ליה דאמר הנחש מועד לעולם כדפרישית:

ג

המוציא שם רע וכו'. שם במשנה והקשו בגמ' וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי ותירץ עולא בחוששין ללעז קא מיפלגי והקשו וחכמים אומרים תבעו ממון בשלשה תבעו נפשות בעשרים ושלשה ותירץ רבא הכא במאי עסקינן שהביא הבעל עדים שזנתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל בא לגבות ממון מבעל בשלשה ובמקום נפשות בעשרים ושלשה ע"כ. וזהו שכתב רבינו לא נאמר וכו' כלומר שהביא האב עדים כנזכר בגמ':

ומנין שאין דנין וכו'. שם במשנה ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה וכו'. ומ"ש רבינו ומוסיפין שלשה כדי שיהיו ב"ד שקול ויהיה בו אחרי רבים להטות כן נמצא בכל ספרי דפוס ואין לזה מובן שהרי במשנה אמרו שהטעם שמוסיפין שלשה ולא שנים הוא מפני שלא יהא ב"ד שקול כלומר שלא יהא ב"ד זוגות זוגות כדי שיהיה הטיה לטובה ומפני כך הוסיפו אחד וא"כ איך כתב רבינו בהפך ונראה שיש להגיה בדברי רבינו כדי שלא יהא ב"ד שקול ויהא בו אחרי רבים להטות וכו'. וכוונתו לתת טעם למה אין מוסיפין לא אחד ולא שנים ונתן טעם מפני מה אין מוסיפין אחד מפני שהכתוב אמר אחרי רבים להטות. ומ"ש דלהטייה לרעה בעינן שנים דאם לא כן לשתוק קרא מיניה בדברי המשנה והטעם שאין מוסיפין שנים הוא מפני שא"כ יהיו ב"ד זוגות ואין ב"ד שקול ועם זה יסכימו דבריו עם דברי המשנה:

ד

מכות בשלשה. שם במשנה. ומ"ש

ואע"פ שאפשר שימות. לאפוקי ממה שאמרו בירושלמי ורבי אבהו בעי מכות בעשרים ושלשה פעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות:

ה

עריפת העגלה וכו'. לאו דוקא עריפה דבעריפה לא היו יוצאים אלא ב"ד של אותה העיר כדאמרו במשנה פרק עגלה ערופה וכמ"ש רבינו פ"ט מהל' רוצח אלא מה שאמר עריפה ר"ל ענין העריפה שהוא המדידה שהיו יוצאים חמשה זקנים ופשוט הוא וכן כתבו התוספות ז"ל בפרק קמא דסנהדרין (דף י"ד) ורבינו שכתב לעיל המדידה לא כתב שם אלא שיצאו ברשות ב"ד וכאן כתב שהם חמשה היוצאין והכא והתם במדידה איירי. ומה שפסק כאן רבינו כדברי ר' יהודה דאמר עריפה בחמשה ולעיל בסמיכה פסק כרבי שמעון לדברי ההגה"ה הוא מפני שבירושלמי פ"ק דסנהדרין אמרו אמר רב נראין דבריו של ר' יהודה בעריפה ונראין דברי ר' שמעון בסמיכה:

ז

עיבור השנה. שם כדברי ר' שמעון דאמר בשבעה אע"ג דר' שמעון לא אמר אלא גומרין לא חש רבינו כאן לפרש דאין זה מקומו וכבר פירש הדבר בהלכות קדוש החדש פ"ד:

ח

דיני קנסות כגון גזלות וכו'. וא"ת היכי קאמר דחבלות הוא קנסא הא בהדיא אמרינן רפ"ק דסנהדרין כדפרכינן למה לי למתנא חצי נזק ולמה ליה למתנא חבלות תנא ממונא ותנא קנסא פירוש דחבלות ממונא ועוד דבגזלות מאי קנסא איכא וי"ל דלכל דבר דצריך מומחין קרי ליה דיני קנסות וכן תירצו התוס' ז"ל שם וזה לשונם דמתניתין דמצרכה דרישה וחקירה בדיני קנסות לאו דוקא דיני קנסות דחבלות וגזלות קרי להו נמי קנסות כדאשכחן לקמן גבי שאלמלא הוא בטלו דיני קנסות דמיירי בכל הנהו דבעינן שלשה מומחין ע"כ. עוד יש דברים אחרים במשנה ולא הזכירם רבינו כגון חליצה ומיאונין והקדשות וערכין והטעם דלא הזכיר אלא דברים דבעינן סמוכים כמ"ש וכל אלו סמוכים כמו שפירשתי אבל חליצה בשלשה הדיוטים סגי וכן מיאונין וכן הקדשות וערכין ולא בעינן אלא גברי דבקיאי בשומא ומפני זה לא הזכירן רבינו:

ט

לפיכך דנין וכו'. אין דנין ב"ד של ח"ל וכו'. ריש פ' החובל אסיקנא דמילתא דשכיח ואית בה חסרון כיס עבדינן שליחותייהו אבל דלא שכיח אע"ג דאית בה חסרון כיס א"נ מילתא דלית בה חסרון כיס אע"ג דשכיח לא עבדינן שליחותייהו:

חוץ מחצי נזק צרורות וכו'. ספ"ק דב"ק אמרי' דפלגא נזקא קנסא חוץ מחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה:

י

כל הנשום כעבד וכו'. ריש פ' החובל גבי ההוא תורא דאלס ידיה דינוקא כו' אמרו והא מר הוא דאמר כל הנישום כעבד אין גובין אותו בבבל. ומה שאמר דשבת וריפוי גובין מפני שיש בהן חסרון כיס דבריו מתמיהין דהא אמרינן בגמ' דאדם באדם אע"ג דאית בהו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו משום דלא שכיח ומהרי"ק בסימן א' תירץ דרבינו דקדק כן ממ"ש רבא כל הנשום כעבד משמע דוקא נזק דנישום כעבד אין אבל מידי אחרינא לא מ"מ הרי צער ובושת דאין גובים אע"ג דאינו נישום כעבד מפני דלית בהו ח"כ ולפ"ז מ"ש אדם באדם אע"ג דאית בהו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו לא אמרו כן אלא לנזק בלבד ותמהני עליו דאם נאמר דכוונת רבא היא כמ"ש הדרא קושיא לרבא עצמו היכי קאמר דאדם באדם אפי' דאית ביה חסרון כיס כיון דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו הרי שבת וריפוי דאע"ג דלא שכיח כיון דאית ביה חסרון כיס עבדינן שליחותייהו ואע"ג דנזק נישום כעבד ושבת וריפוי אין נשום כעבד זה אינו מעלה ואינו מוריד תדע לך דהא לעיל שאלו מאי שנא נזקי שור בשור מנזקי אדם באדם אע"ג דזה נשום כעבד וזה אינו נשום כעבד משמע דאין זה חילוק ושמא י"ל לתרץ הקושיא לדעת רבינו דס"ל דכולהו ד' שבת וריפוי וצער ובושת שכיחי אבל נזק לא שכיח והטעם דבכל דבר שחייב נזק חייב הארבעה דברים אבל בכל דבר שחייב הארבעה דברים אינו חייב נזק דיש דברים שחייב הארבעה ואינו חייב נזק ויש דבר שחייב השלשה ואינו חייב נזק ויש דבר שחייב שנים וכן האחד ואינו חייב נזק כמבואר בריש פרק ב' מהלכות חובל ומזיק אבל אין לך דבר שחייב נזק שאינו חייב הארבעה כמבואר שם ומפני כן שכיחי טפי מנזק ובשבת וריפוי דשכיחי ואית בהו חסרון כיס עבדינן שליחותייהו אבל בבושת וצער דשכיחי ולית בהו חסרון כיס אי נמי בנזק דאית ביה חסרון כיס ולא שכיח לא עבדינן שליחותייהו ומה שאמרו בגמ' אדם באדם דלא שכיח אע"ג דאית בהו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו לא אמרינן כן אלא לנזק בלבד:

יא

וכן בהמה שהזיקה וכו'. ג"ז שם נזקי שור בשור ושור באדם גובין אותו בבבל והקשו שם ונזקי שור בשור גובין אותו בבבל והאמר רב כו' (עיין בכ"מ). ונתבארו דברי רבינו ומ"מ קצת תימה אמאי לא אשמעינן רבינו דאפי' דאתו רבנן מהתם ויעמדוה להכא דאין גובין נזקו דהוא שכיח טפי מהיכא דהועד בארץ ויצא חו"ל כדמשמע בגמ':

יג

מי שגנב או גזל וכו'. מה שאמר ולא התוספת כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה וזהו שכתב למעלה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה וכו'. ובאמת דברי רבינו מתמיהין אצלי שכאן כתב שהקרן גובין אותו בחו"ל היכא שגזל ולעיל משמע דאפי' הקרן אין גובין שכתב שהגזלות ותשלומי כפל אין גובין וכו' ואותם גזלות ע"כ קרן הוא וצ"ע:

יד

ולא כל המשלם וכו'. כתב כן רבינו משום דלא נטעה ונאמר דהא דקנס בעינן מומחין תליא בהא דמודה בקנס פטור וכ"כ מהר"י קארו בסי' ג':

יז

מנהג הישיבות וכו'. כ"כ בהלכות בריש פ' החובל:

יח

יחיד שהוא מומחה וכו'. סברא דנפשיה ז"ל והרא"ש חולק עליו כמבואר בדברי הטור סי' ג':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף