לחם משנה/סנהדרין/ו

לחם משנה ‏ סנהדרין ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל דיין שדן כו'. פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ג.) הקשו על מתני' דאמר דיני ממונות מחזירין מהא דתנן דן את הדין זיכה את החייב וכו' מה שעשה עשוי וישלם מביתו ותירץ רב יוסף לא קשיא כאן במומחה וכו' (עיין בכ"מ) ורב חסדא אמר כאן שנשא ונתן ביד כאן שלא נשא ונתן ביד ע"כ ולענין הלכה האריכו על זה בהלכות והעלו דהעיקר לפסוק כרב חסדא דהוא בתרא וכרב ששת דאמר טעה בדבר משנה חוזר וטעמא דרב חסדא הוא משום הפסד ממונו של בעל דין דהיכא דלית ליה פסידא אמרינן מה שעשה עשוי והיכא דאית ליה פסידא לא אמרינן מה שעשה עשוי אלא חוזר הדין ולדבריהם מה שאמרו במתניתין דבכורות ואם היה מומחה לרבים פטור הוה ליה כאילו אמרו חוזר הדין דכיון דפטור ואית ליה פסידא לבעל דין חוזר ובאמת פשטא דמתניתין לא מוכח הכי אלא דקאי אמה שעשה עשוי דקודם לכן וזו היא קושית הגמ' לעיל והקתני ואם היה מומחה וכו' כלומר דהיכי קאמר מתניתין דמחזירין הא קאמר הכא דמה שעשה עשוי ופטור וכדפירש"י ז"ל אלא שההלכות הולכים לשיטתם שגורסים שם היפך גירסת רש"י ז"ל וקושיית הגמ' היא בדרך אחת ולדבריהם פסקן של דברים כדברי רבינו אלא שכתבו דיחיד מומחה ולא קבלוהו או אינו מומחה וקבלוהו אם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין ואם אי אפשר לחזור פטור. ודעת רב האיי גאון הוזכר שם בהלכות שדעתו לפסוק כתלתא אמוראי ודלא כרב חסדא משום דאקשינן בבכורות לימא מתניתין כר' מאיר ותירצו בנשא ונתן ביד משמע דלדידן דקי"ל כר"מ אפי' לא נשא ונתן ביד משלם מביתו ומיהו ס"ל ז"ל דהיכא דיכול להחזיר הדין בין שנשא ונתן ביד בין שלא נשא ונתן ביד יחזור ויקח מבעל הדין שזכה ומה שאמר במתניתין מה שעשה עשוי וישלם מביתו היינו היכא דאינו יכול להחזיר הדין אבל היכא דיכול להחזיר הדין יחזור ואידחיא ליה הך אוקימתא דרב חסדא דחילק בין היכא דנשא ונתן ביד להיכא דלא נשא ונתן ביד דכיון דקי"ל כר"מ לא שני לן בהכי ולשון מה שעשה עשוי לדבריו הוא דחוק כמו שהקשה עליו הרא"ש ז"ל בפסקיו ועוד דא"כ אפי' טועה בדבר משנה ליחייב כמו שדחו דבריו בהלכות ואמרו דאפי' אינו יכול להחזיר אינו משלם מביתו דלאו האי דינא דגרמי אלא הוה ליה כגרמא בנזקין כיון דלא ברי היזקא וכמו שביאר טעמם הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות ולדעתם צ"ל דסוגיא דבכורות מיפרשא הכי לימא מתני' כר"מ דדאין דינא דגרמי ואע"ג דיש חילוק בין נזקין לכאן מ"מ אי לא אמרת הכי מתני' אמאן תרמייה דאי רבנן אפילו בנזקין לא דאין דינא דגרמי ותירצו דמיירי בשנשא ונתן ביד אבל לא נשא ונתן ביד כ"ע מודו דאפי' דינא דגרמי לא הוי דיש חילוק משם לכאן וכן פירש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות לדעתם ופירוש זה הוא דחוק ומפני כן לא רצה לפסוק בזה רבינו כדעת ההלכות ולא רצה לפסוק כרב האיי לגמרי מפני הקושיות שהקשו עליו בהלכות ומה שהקשה עליו הרא"ש ז"ל ומפני כן הטיל רבינו בין אלו הדעות של ההלכות של הגאון ז"ל פשרה וסובר דטועה בדבר משנה אפילו שאין לו להחזיר הדין אינו משלם דאע"ג דגרם להזיק לא נתכוון להזיק כמו שכתב בראש הפרק דכיון דהטעות הוא בדבר משנה לא הוה ליה לדיין אפילו שאינו מומחה לאסוקי אדעתיה שיהיה טועה בדבר פשוט כזה לומר דמפני כן לא הוה ליה למידן ליה כיון שאינו מומחה ובודאי לא נתכוון להזיק אלא מזליה דההוא גברא הוא דגרם ומפני כן פטור אבל כשטועה בשיקול הדעת י"ל דדמי למתכוין להזיק דכיון דלא קבלוהו עלייהו אע"פ שהוא מומחה א"נ אע"ג דקבלוהו עלייהו כיון דאינו מומחה לא הוה ליה למידן דה"ל לאסוקי אדעתיה דהיה יכול לטעות בשיקול הדעת ומפני כן היכא דאי אפשר להחזיר מיהא בשלא נשא ונתן ביד משלם דדמי קצת להיכא דאינו מומחה ולא קבלוהו דכיון דלא ידע לא הו"ל למידן ולפי זה סוגיא דבכורות אתי שפיר והכי מפרשה מתני' כר' מאיר דדאין דינא דגרמי דאי לאו הכי מתני' אמאן תירמייה ומה שאמר מה שעשה עשוי ר"ל היכא דאין לו לבעל הדין להחזיר אבל היכא דיש לבעל דין להחזיר לא מסתבר דמה שעשה עשוי ותירצו דהכא במאי עסקינן כשנשא ונתן ביד ומאי דקאמר מה שעשה עשוי הוא בין שיש לבעל דין להחזיר בין שאין לו לבעל דין להחזיר והשתא אנן דקי"ל כר"מ היכא דלא נשא ונתן ביד אם אין לו לבעל דין להחזיר משלם ובדרך זה ניחא הכל לישנא דמה שעשה עשוי לפי האמת כפשוטו אע"ג דלפי סברת המקשה היה ר"ל היכא דאין לבעל דין להחזיר ובזה יתורצו כל הקושיות ואין בו נפתל ועקש ויש בזה דעות אחרות והם דעת הרא"ש ז"ל והטור בחשן משפט סימן כ"ה ודעת הר"ז הלוי ז"ל בספר המאור:

ב

טעה בשקול הדעת וכו'. שם היכי דמי שקול הדעת כגון תרי תנאי או תרי אמוראי כו' ואיקרי ועבד כחד מינייהו וסוגיא דעלמא אזלא כאידך ע"כ. ורבינו פירש מאי דאמר וסוגיא דעלמא אזלא כאידך שכבר פשט בכל העולם כדברי האחד ורש"י ז"ל פירש רוב הדיינין נראים להם דברי השני ובהלכות פ' שבועות הדיינין פירשו דסתמא דגמ' פריך ממילתיה:

ג

היה הטועה מומחה וכו'. כל זה מתבאר ממ"ש:

ד

ואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם מביתו וחוזר ולוקח וכו'. כלומר היכא דנשא ונתן ביד הדיין משלם מביתו והוא חוזר ולוקח מבעל דין אבל היכא דלא נשא ונתן ביד חוזר בעל דין אחד לבע"ד אחר ולוקח ממנו ואם לא יהיה לו להחזיר אז יהיה הדיין מחוייב לשלם לבעל דין וזהו שכתב ואם אין לו להחזיר וכו'. וכן מתבאר בהלכות:

ה

דיין שטעה וכו'. זה פשוט דקנין בטעות הוא וכן כתב הרי"ף בתשובה הביאה נמוקי יוסף בריש סנהדרין וז"ל מי שחייבוהו ב"ד שבועה חמורה ועשו ביניהם פשרה ואח"כ ראו שלא היה עליו אלא חרם סתם יכול לחזור שיש לו לומר אילו היה יודע שאין עליו שבועה לא היה עושה הפשרה והוה ליה קנין בטעות ע"כ:

ו

שנים שנתעצמו בדין וכו'. סוף פ' זה בורר אמר ר' יוחנן שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך למקום הועד כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרך לשאול דבר כותבין ושולחין ואם אמר כתבו ותנו לי מאי זה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו ע"כ. ורוב המפרשים פירשו דוקא היכא דדנוהו מתחלה ע"י כפיה כדקאמר שנים שנתעצמו וכו' אז כותבין ונותנין לו אם אמר הורוני מאי זה טעם דנתוני אבל אם לא דנוהו מתחלה ע"י כפיה אין כותבין ונותנין לו ואפשר לדקדק קצת כן מלשון רבינו שסמך ואם אמר כתבו לי וכו' לחלוקה של שנים שנתעצמו אע"ג דבגמרא הפסיקו ביניהם בחלוקה דואם הוצרך לשאול וכו' לומר דדוקא היכא שנתעצמו שהוא ע"י כפיה אין אבל אי לא לא. ומ"ש ואח"כ מוציאין ממנו כלומר שאין ממתין לו עד שנראה אם יכול להחזיר הדין וראיה מפ' חזקת הבתים כדברי ההגה"ה:

ז

בד"א בשאר הדינין וכו'. ג"ז שם אמר ר"א כופין אותו ודן בעירו ה"מ וכו':

וכן אם טען שזה הזיק וכו'. כן כתבו התוס' דלאו דוקא מלוה ולוה אלא אפילו גזלות וחבלות וכל דבר שיש בו תובע ונתבע:

ח

בד"א כשיהיו שם עדים וכו'. זו היא סברת רבינו ז"ל ראויה אליו והיא סברת הרא"ש ז"ל בפרק זה בורר:

ט

וכן הדין בזמן הזה וכו'. קצת מן המפרשים חילקו בין ב"ד הגדול למקום הועד ואמרו דלב"ד הגדול אפי' נתבע מצי טעין ואין כן דעת רבינו ז"ל שבהדיא כתב לעיל דלוה לא מצי למימר לב"ד הגדול קא אזילנא והא דאמרינן בפ' הגוזל בתרא דנתבע מצי טעין לב"ד הגדול קא אזילנא יתרץ רבינו כשני תירוצים ראשונים שתירץ הרא"ש ז"ל בס"פ זה בורר דהתם איירי שזה טוען וזה טוען א"נ דהתם איירי דטוען המלוה טענה ריקנית ואין לו עדים וראיה. ומ"ש כאן בעל ההגה"ה וכיוצא בזה פר"י וכו' אין כוונתו להסכים דברי ר"י עם דברי רבינו דזה אי אפשר כדפרישית ולא קאי אלא אמאי דקאמר רבינו מקומות שיש בהן מומחין וכו' דמשמע דס"ל דבית הועד פירושו ג"כ מקום קבוץ חכמים לזה כתב כיוצא בזה פר"י:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף