אבן האזל/סנהדרין/ה

אבן האזל ‏ סנהדרין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

דיני קנסות כגון גזילות וחבלות ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, והאונס והמפתה וכיוצא בהן אין דנין אותם אלא שלשה מומחים, והם הסמוכין בארץ ישראל, אבל שאר דיני ממונות כגון הודאות והלואות אינן צריכין מומחה אלא אפי' שלשה הדיוטות, ואפי' אחד מומחה דן אותן, לפיכך דנין בהודאות והלואות וכיוצא בהן בחוץ לארץ, אע"פ שאין בית דין של חוץ לארץ אלהים שליחות בית דין של ארץ ישראל עושין, ואין להן רשות לדון דיני קנסות בשליחותן.

דיני קנסות כגון גזילות וחבלות, בהלכה י"ג כתב מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן דייני חוצה לארץ. אבל אין גובין את הכפל, ועמד בזה הש"ך סי' א' ס"ק ט' והביא שהיש"ש בפרק החובל ס"ו ה' תמה בזה על דברי הרמב"ם שמקודם כתב דגזילות וחבלות אין דנין, ואח"כ כתב דמי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן, והביא הש"ך דברי הסמ"ע שכתב על דברי המחבר דהכונה גזילות שעל ידי חבלות כמש"כ התוס' בסנהדרין דף ג' בד"ה שלא, בשם י"מ, ובב"ק פ"ד ד"ה אי נמי, והקשה הש"ך שמדברי המחבר לא משמע כן, ע"כ כתב על דברי הרמב"ם והמחבר דאין גובין הקנס מגזילות כגון תשלומי כפל ודו"ה, ולפי דבריו דבמה שכתב גזילות כונתו על גניבות, והוא דחוק ולא יתכן להעמיד כן בלשון הרמב"ם, דהא כתב דיני קנסות כגון גזילות וחבלות ותשלומי כפל ודו"ה, הרי שכתב כפל ודו"ה ביחוד וע"כ שגזילות הוא ענין אחר.

ונראה דמצינו דיש לחכמים לקנוס על חבלות כדאיתא בב"ק דף כ"ז ע"ב שלח ליה ר"ח לר"נ הרי אמרו ופירש"י מנהג הדיינין לרכובה שלש ולבעיטה חמש וכו' לפנדא דמרא וכו' שלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל, ומצינו בב"ק דף צ"ו ע"ב ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחברי' כרב בהו כרבא וכו', דאמר רב נחמן האי גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאיקנסיה, א"כ מצינו קנסות בין בגזילות בין בחבלות, אלא דקשה, דהא גבי קנס דחבלות אמר ר"נ לר"ח דאין גובין בבבל, ובהא' דפדנא דתורי הא ר"נ בעצמו אמר האי גזלנא עתיקא הוא, ובעינא דאיקנסיה, ור"נ הא ג"כ לא היה סמוך.

אלא דיש לבאר זה משום דבהאי דגזל פדנא דתורי ועשה בהם מלאכה אי לאו דגזל אותם ועשה בהם מלאכה היה צריך לשלם בעד המלאכה שעשה בהם, ורק משום שגזל אותם וקנה אותם בקנין גזילה, אף שלא קנה אותם באמת והם של הבעלים מ"מ קיי"ל כל הגזלנים אין משלמין אלא כשעת הגזילה ולא מה שהרויח בהגזילה, ואמר הגמ' בדף צ"ז דבעבדים דקיי"ל עבדא כמקרקעי דמי אם גזלו ועשה בו מלאכה חייב לשלם, נמצא דבזה בא הגזלן להרויח בגזילה שלו, ואינו משלם משלו, לכן יש רשות גם לחכמי חו"ל שאין להם רשות לדון דיני קנסות לחייב הגזלן בשביל המלאכה שעשה בהפדנא דתורי.

ומבואר מה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' גזילה הל' ו' בהך דינא וז"ל ואם הוחזק וכו' קונסין אותו ואפי' בחוצה לארץ, וזהו משום דרב נחמן בעצמו פסק כן ונשמר בזה שלא נטעה לומר דרב נחמן שאני מרב חסדא שהיה חתנא דריש גלותא דבאמת אינו מועיל זה אלא על כפיה ולא לדון דיני קנסות.

ט

אין דנין בית דין של חוצה לארץ אלא דברים המצויין תמיד ויש בהן חסרון כיס כגון הודאות והלואות ומזיק ממון חבירו, אבל דברים שאין מצויין אע"פ שיש בהן חסרון כגון בהמה שחבלה בחברתה או דברים המצויין אבל אין בהם חסרון כיס כגון תשלומי כפל אין דנין אותן דייני חוצה לארץ, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים בתוקע את חבירו ובסוטר את חבירו וכיוצא בהן אין גובין אותו דייני חוצה לארץ וכל המשלם חצי נזק אין גובין אותו דייני חוצה לארץ חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס.

כגון בהמה שחבלה בחברתה בחו"מ סי' א' סעיף א' איתא ג"כ לשון זה, וכתב בזה הסמ"ע בס"ק ד' דקרא לתולדה דקרן דלאו אורחא ולאו דרך הנאתה חבלה, ומשו"ה סתם וכתב אין דנין ולא דוקא שחבלה בחברתה אלא ה"ה כל מה שהזיקה במידי דלאו אורחה וכו' עכ"ל וקשה דא"כ הוא קנס ואין גובין בבבל ולא שייך לכללא דדברים שאינם מצויין וכן קשה במה שכתב אח"כ כגון תשלומי כפל דהא כבר כתב בהל' ח' דמטעם קנס אין דנין אותו אלא סמוכין בארץ ישראל ונראה בהא דבהמה שחבלה בחברתה דקאי אפי' נתיעדה אלא דקשה דהא אין מועד בבבל, אלא דאיתא בב"ק דף פ"ד ע"ב דאמר רבא מקודם דשור בשור גובין בבבל ופריך דהא אמר רבא שור בשור אין גובין בבבל ומשני התם בתם הכא במועד והאמר רבא אין מועד בבבל דאייעד התם ואייתוה להכא והא מילתא דלא שכיחא היא דאתו רבנן דהתם וייעדוה הכא סוף סוף מילתא דלא שכיחא היא אלא כי קאמר רבא בשן ורגל דמועדין מתחלתן נינהו, ומבואר דבכל אופן שיהיה מועד בחו"ל אין דנין אותו דייני חו"ל לכן כתב שפיר בסתם דבהמה שחבלה בחברתה אין דנין איברא דאינו מיושב לגמרי דבהל' י"א כתב דין זה מפורש דאין מועד בחו"ל ואפי' הועד בארץ ויצא לחו"ל והזיק אין גובין נזקו מפני שאינו דבר מצוי וצ"ל שמקודם כתב זה בדרך כלל דבהמה שחבלה בחברתה הוא מדברים שאינם מצויים ואח"כ בהל' י"א כתב בפרטיות דאפי' הועד בארץ וכו' ומה שלא כתב גם מה דבעי הגמ' לשנויי דאתו רבנן דהתם וייעדוה הכא, ואמר גם ע"ז סוף סוף מילתא דלא שכיחא היא נראה דהרמב"ם סובר דהעיקר הוא הכלל דאין מועד בבבל דלא שכיח שיהיה מועד בחו"ל ולכן בכל אופן אין גובין דייני חו"ל.

ומה שכתב או דברים המצויין אבל אין בהן חסרון כיס כגון תשלומי כפל דקשה דהא כבר כתב זה דמטעם קנס אין דנין ונראה דהרמב"ם חידש כאן דבכפל כיון דאין בזה חסרון כיס לכן אפי' אם משום עיקר דין הקנס דצריך דוקא שיתחייב עפ"י ב"ד סמוכין בארץ ישראל דבזה ודאי אין דנין בחו"ל אבל אם היה כבר ד"ת בין הגנב והבעלים בארץ ישראל וגמרו הב"ד סמוכין שבא"י שחייב הגנב לשלם כפל אלא שלא נתנו הב"ד להבעלים פסק ב"ד ע"ז ועתה בחו"ל תובעין הבעלים הכפל מהגנב ומביאים עדים שכבר נגמר הדין לחייבו הכפל ויש לומר עוד יותר שלבד שלא כתבו הב"ד להבעלים פסק ב"ד אלא שנגמר הדין בחייב אתה ליתן הכפל אבל לא אמרו צא תן לו ומעיקר הדין גם חייב אתה ליתן לו הוא גמר דין שיגמר הדין של חיוב כפל אבל כל זמן שלא אמרו לו צא תן לו הרי ב"ד צריכין עוד לומר תן לו כדאיתא בב"מ דף י"ז.

איברא דהתוס' שם כתבו דחייב אתה ליתן לא הוי גמר דין גמור רק לענין דאסור לבצוע לפי שיודע להיכן הדין נוטה אבל הריטב"א בש"מ חולק על זה וכתב דמאי דלא הוחזק כפרן בחייב אתה ליתן לו דסבר עד דמעייני רבנן בדינא היינו שהוא טועה וסובר כן אבל באמת כיון שאמרו ב"ד חייב אתה ליתן לו הוי גמר דין וכן מבואר מדברי הרמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין הל' ג' שכתב ואיזהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב וכן כתב בפ' כ"ב הל' ט' ולכן לענין דין לגמור דין חיוב הקנס הוי בחייב אתה ליתן גמר דין וכן מוכח מלשון הרמב"ם פי"ח מהל' עדות הל' ח' שכתב שזו הודאה בממון שנגמר דינו ליתנו וכבר הבאנו דגמר דין הוא חייב אתה ליתן רק שיחייבו הב"ד שבחו"ל ע"פ הגדת עדים ולומר להגנב צא תן לו דהא גם הרמב"ם בפ"ז מהל' טוען הל' ו' פסק הך חילוקא בין חייב אתה ליתן לו ובין צא תן לו ומשמע דצא תן לו הוי יותר הוצאה לפועל ולכן כתב הרמב"ם דזה אין דנין בחו"ל כיון דאין בזה חסרון כיס.

טו

דיני גרמות אינן כקנסות וגובין אותן ודנין בהן בחוצה לארץ.

הגר"א בשו"ע חו"מ סי' א' ס"ק כ' כתב ע"ד הרמב"ם ולכאורה דאזיל לשיטתו דס"ל דמדינא חייב כמ"ש בסי' שפ"ח ס"ב דאם מת חייבין היורשין לשלם אבל אין חולק בזה וראי' מרפרם דכפייה כו' וכן במסור בסוף ב"ק בעובדא קמי' דרב נחמן וחייבי' ושם בעובדא קמי' דרב אשי עכ"ל אבל באמת יש כאן לשיטתו דהא צריך טעם להריצב"א דגמרי קנס אמאי גובין בבבל וצ"ל דסובר דקנס דרבנן גובין ומה דאמר בב"ק דף כ"ז קנסא קמגבית בבבל יפרש כפי' התוס' שם דלאו דוקא קנסא אלא משום דמילתא דלית בה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו ע"ש אבל הרמב"ם כתב כאן בהלכה ט' וכן כל הקנסות שקנסו חכמים וכו' אין גובין אותו דייני חוצה לארץ הרי שגם קנסות דרבנן סובר הרמב"ם דאין גובין וע"כ דגרמי חייב מדינא.

ב) הרמ"א בשו"ע בסי' הנ"ל ס"ק ד' כתב עדים שהעידו עדות שקר והוזמו והוציאו ממון על פיהם ואי אפשר למיהדר דנין אותן ומחייבין אותן לשלם, והנה הש"ך לקמן בסי' ל"ח מביא דברי הרמב"ן בדיני דגרמי וז"ל שנים שהעידו עדות שקר והפסיד חבירו על ידם ואי אפשר להוציא מידו כגון עובדי כוכבים ואלם או הודו הם והוא לא הודה חייבים לשלם וכו' ע"ש, אכן הרמב"ן ריש מכות כ' שהרמב"ם פוטר אפי' שלם הנתבע, ואצלנו ברמב"ם אין זה אלא דמשמע קצת כן ולגירסת הרמב"ן בד' הרמב"ם צ"ל דהרמב"ם סובר דבעינן דוקא שבשעת מעשה בא ההיזק כד' התוס' והרא"ש פרק לא יחפור וממילא הוא ספק בדין כיון דלדעת הרא"ש ג"כ פטור והרמ"א לשיטתו דסובר בסי' שפ"ו דבכל גווני חייב ע"ש בבאור הגר"א סק"ו. והנה כ"ז אם נפרש דברי הרמ"א משום גרמי וכן משמע בש"ך סי' ל"ח אבל הסמ"ע כתב דהוא דין בפ"ע וכן הגר"א בס"ק י"ד כתב משום דסובר דעדים זוממין ממונא אבל באמת א"א לפרש כן בדברי הרמ"א דהא כתב בסי' ל"ח דאין דנין דין עדים זוממין משום קנסא, והגר"א על דברי הרמ"א אלו כתב ודלא כר"ע ומשמע דבא לפרש דברי המרדכי ודלא כרמ"א לשיטתו.

ג) הטור הביא משם הרא"ש ואם תפס יותר מכדי נזק שמין לו ב"ד כדי נזקו ומוציאין מידו המותר ואין זה דיני קנסות שכבר נפרע מנזקו בתקנת חז"ל שאמרו ואי תפס לא מפקינן מני' והקשה הט"ז דהא הרא"ש בב"ק כתב דלאו תקנה היא אלא דינא וחולק על הרמ"ה שם דס"ל עבדו לי' תקנתא דמהני תפיסה.

והנראה דגם הרא"ש שכתב שהוא מדינא אינו אלא דיכול לתפוס אבל עכ"פ במה זכה שיהיה שלו דהא בפ"ב דכתובות סי' י"ג הביא הרא"ש דברי הר"ר יונה דלא מהני תפיסה גבי תרי ותרי מהא דאמרינן מאן שם לך ודחה הרא"ש שזה אינו אלא אם נתיקרו וא"כ עכ"פ לא זכה לגמרי שיהי' שלו ושאי' יכול למוכרם וא"כ איך זכה כאן גבי קנס ויכול למוכרם וע"כ דזהו מן התקנה שאין תקנה שיהיה מונח עד שיבוא אליהו וזה חלק הרא"ש על הרמ"ה דגם בקנס יכול לתפוס כיון דעיקר התפיסה הוא מן הדין אבל עכ"פ מה דיכול למכור זה ע"כ מן התקנה ולכן כשכתב כאן שכבר נפרע כתב שהוא מן התקנה.

ד) עוד כתב הטור בשם הראב"ד שאם הודה ואח"כ באו עדים קי"ל כרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואי תפס מפקינן מני' וכו' והרמב"ן הקשה לדבריו דלא הויא הודאה אלא בב"ד והאידנא ליכא ב"ד מומחין וכ' הט"ז לתרץ קושית הרמב"ן דעכ"פ כשתפס לא מהני אלא א"כ יביא עדים בפני הב"ד ויראו שבדין תפס כמ"ש הטור בשם הרא"ש בסמוך נמצא שהמזיק יכול לומר הנני מוכן בהודאה שלי להודות לפני ב"ד מומחין אלא שאין לי ב"ד מומחין והאיך אתה תופס ואתה סומך על העדים שתברר על פיהם בפני ב"ד כי היכי דמהני לך ב"ד שבזמה"ז במקום שתפס וחשיב כב"ד מומחה ה"נ מהני הודאתו בזה, ע"כ.

ודבריו אינם ברורים דלענין מודה בקנס ודאי אינו פטור אלא כשמודה בב"ד כדאיתא בב"ק דף ע"ד ע"ב אבל דין דאם תפס לא מפקינן הוא אפי' בזמה"ז היכי שיש לו עדים להביאם לפני ב"ד מומחין בא"י ומה שכתב הט"ז דכיון שבשעה שתפס לא מהני אלא אם יביא עדים בפני ב"ד א"כ יאמר המזיק הנני מוכן להודות לפני הב"ד אלא שאין לי ב"ד דכי היכי שהב"ד שלך מהני בזה"ז לענין תפיסה ה"נ דמהני לענין הודאה אין זה טענה דלענין תפיסה שפיר מהני כיון שכבר תפס ומביא עדים על תפיסתו שבדין היתה תפיסתו אבל להודות ולפטור כיון שהניזק מביא עדים לא מהני הודאתו לפטור דדוקא בראה עדים שממשמשים ובאים פליגי רבנן וסומכוס אבל כששניהם ישנם בפני הב"ד העדים והבע"ד צריכים הב"ד לשמוע דברי העדים דדוקא אם אין עדים אמרה תורה אם המצא בעדים פרט למרשיע את עצמו אבל לא כשהעדים לפנינו.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.