קרית ספר/שגגות/יא

קרית ספר ‏ שגגות יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל חייבי כריתות כגון ששגג ונודע לו שחטא אף על פי שלא ידע בתחלה שחטא חייב חטאת כדכתיב בעשותה אחת מכל מצות ה' ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא כיון שידע בסוף אף על פי שלא ידע בתחלה חייב ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם מאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה לו ידיעה בתחלה ונאמר והוא ידע מכלל שיש ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים כדתנן במתני' קמיתא דשבועות ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד כגון שנטמא ושכח ונכנס למקדש או אכל קדש והיה יודע שזה מקדש וזה קדש אלא ששכח הטומאה דהיינו העלם טומאה וזדון מקדש וקדש או אפכא שידע שהוא טמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ונכנס ואכל ואח"כ זכר שזה מקדש וזה קדש או שכח שנטמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ואח"כ ידע שנטמא ושזה מקדש וזה קדש הרי ג' מחלוקת בקדש ושלש במקדש ויש לו ידיעה בתחלה ובסוף וחייב בקרבן עולה ויורד שם בריתא פלוגתא דר' עקיבא ור' דתניא מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים תלמוד לומר ונעלם ונעלם ב' פעמים דברי ר' עקיבא גבי טומאת קרבן עולה ויורד כתיב תרי ונעלם והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות א"כ מה ת"ל ונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ומאי משמע דהאי ונעלם הוא מכלל דידע מעיקרא אמר רבא מדלא כתיב והיא עלומה ממנו א"ל אביי אלא מעתה גבי סוטה וכו' אלא אמר רבא קסבר ר' ידיעת בית רבו הוי ידיעה שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא והוא יודע כשנגע אבל לא נתכוון והתבונן שנטמא בטומאה כשנוגע בה ולא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו ולית בה ידיעה בתחלה משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הגוים ובמתני' דפ"ב תנן ידיעות הטומאה שתים שהן ד' נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש נעלם ממנו קדש וזכר את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואח"כ ידע הרי זה בעולה ויורד ואע"ג דמוקמי' מתני' כר' דידיעת בית רבו שמה ידיעה מ"מ נקט סתם ידיעה אע"ג דלא צריך והמדקדק יכול לפ' כולה מתניתין בידיעת בית רבו כך כתבו התוספות ופליגי תנאי במתני' ר' אליעזר ור"ע ור' ישמעאל אי חייב על העלם טומאה או על העלם קדש ור' ישמעאל סבר כרבי דחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש כדכתיב ונעלם ונעלם שני פעמים ולהכי נקטי' כותיה דאף על גב דהלכה כר' עקיבא מחברו הכא איכא ר' ור' ישמעאל דאף ע"ג דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה כדאמרינן בשלהי פירקין אפ"ה מיחייב אהעלם טומאה והעלם מקדש כדאמר' וסתמא דמתניתין נמי הכי הוא נעלמה ממנו טומאה וזכור את הקדש או נעלם ממנו קדש וזכור הטומאה. נטמא ולא ידע באי זה אב נטמא ואח"כ ידע חייב בקרבן עולה ויורד שם אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו דרבי אליעזר סבר עד דידע אי בשרץ איטמי או בנבלה איטמי ורבי עקיבא סבר לא בעיא דכיון דידע דנטמא לא צריך דאף על גב דכתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ דמשמע דבעיא דידע אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע לא היא דרבי עקיבא סבר דלא נקט שרץ אלא איידי דבעי למיכתב לכדרבי דאמרן לעיל אקרא אני חיה בהמה למה לי וכו' נקט נמי שרץ כתנא דבי רבי ישמעאל דכל פרש' שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה נעלמה ממנו הלכות טומאה שלא ידע ששיעור כעדשה מן השרץ טמא וידע שהשרץ מטמא ושכח שנגע בשרץ כלל הוי ספק משום דהויא התם בעיא דרב פפא וסלקא בתיקו וכן מי שלא ראה המקדש בימיו הוי בעיא דרבי ירמיה התם בן בבל שעלה לירושלם שיודע שיש מקדש בירושלם אבל לא ידע מקומו מהו ומוקמינן לה אליבא דרבי דבעיא ידיעה בתחלה ומחייב על העלם מקדש ואמר ידיעת בית רבו שמה ידיעה מאי כיון דידע דאיכא מקדש בעולם ידיעה היא או דילמא כיון דמקומו לא ידע ליה העלמה היא תיקו ולא דמי לידיעת בית רבו דאלו התם למד שהשרץ מטמא וכשנגע בו ידע שנגע בשרץ אבל לא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו התם קאמר כיון שלמד שהנוגע בשרץ טמא וזה ידע כשנגע אין זה העלם אבל זה לא ידע מקום מקדש מימיו ואין כאן ידיעת בית רבו ואינו מביא קרבן שמא יכניס חולין לעזרה.

ג

מי שנטמא בעזרה שם פ"ב במשנה נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש או נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה והשתחוה או שהה כדי השתחואה דהיינו כמימריה דקרא דכל ישראל רואין ברדת האש וכבוד ה' על הבית וכו'.

ד

מי שנטמא במזיד ולא שהה כשיעור הוי ספק שם בעיא דרבא צריך שהיה למלקות אם התרו בו שלא לעמוד ועמד פחות מכדי שהיה אי אין צריך שהיה למלקות לקרבן גמירי שהיה למלקות לא גמירי שהיה או דילמא בפנים גמירי שהיה ל"ש לקרבן ול"ש למלקות תיקו. תלה עצמו באויר עזרה מהו שם בעיא דרבא כי גמירי שהיה דבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא גמירי דתלוי לאו בת השתחואה הוא או דילמא שהיה גמירי בפנים ל"ש דבת השתחואה או לאו בת השתחואה תיקו. ואין חייבין אשם תלוי על לא הודע אלא בדבר שחייבין עליו כרת וחייב על שגגתו קרבן חטאת קבועה כדילפינן לעיל פ"ח.

ו

מי שהיו לפניו ב' שבילין שם שלהי פ"ב ת"ר ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב שיש כאן בתחלה ידיעה וודאית ומקשינן ור"ש פוטר בכולן ואפילו בהאי קמייתא בתמיה והא מה נפשך טמא הוא ומוקי לה רבא כגון שהלך בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון ת"ק אליבא דר"ש סבר מקצת ידיעה ודאית ככל ידיעה דלא ידע שהלך בשניהם שיהא טמא בודאי ולאו ידיעת ספק הוא ואי הוה ידע לכולה מילתא ה"ל ידיעה ודאית והשתא הויא מקצת ידיעה ודאית כדאמר' והוי ידיעה מידי דהוה אידיעת בית רבו דילפינן לעיל דהויא ידיעה הלך בראשון ונכנס למקדש או אכל קדש פטור מפני שהוא ספק טמא. הזה שלישי ושביעי וטבל אחר שנכנס והלך בשני וחזר ונכנס למקדש חייב שם בבריתא דמה נפשך או ביאה ראשונה או ביאה שניה בטומאה היתה וא"ר יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה ולא דמי לנוגע בכעדשה ולא ידע אי כזית מטמא אי כעדשה מטמא דהוי בעיא לעיל וסלקא בתיקו דהתם הוא מסופק אי שייכא כלל טומאה במה שנגע אבל הכא פשיטא ליה דאיכא טומאה הילכך ה"ל ידיעה טפי ואפשר דמשום דאמרינן דידיעת בית רבו הויא ידיעה סמכינן נמי אידיעת ספק הכא בטומאת מקדש וקדשיו.

ח

היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש והוא אומר לא נכנסתי ריש פ' אמרו לו מודים חכמים לרבי יהודה ופליגי אדר' מאיר בחלבים ובביאת מקדש שאמרו לו נכנסת למקדש טמא והוא אומר לא נכנסתי נאמן שאם ירצה לומר מזיד הייתי אבל בטומאה אם אמר לא נטמאתי והעדים אומרים לו שנטמא לא מצי לתרץ דיבוריה הכא לומר לא נטמאתי דאינו יכול להכחיש את העדים והרי אלו נאמנים דאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה ק"ו שיביאוהו לידי קרבן הקל שהרי הכחישן כדאמר ר"מ במתניתין.

ט

טומאת מקדש וקדשיו שהיה לו ידיעה בתחלה ולא בסוף שעיר י"ה הנעשה בפנים וי"ה תולין עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד ושאין בה ידיעה בתחלה ויש לו ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ וי"ה מכפרין שם במשנה קמייתא דשבועות ובמתניתין גופה יליף טעמא מדכתיב מלבד חטאת הכיפורים גבי שעיר הנעשה בחוץ כתיב ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים והוא הנעשה בפנים על מה שזה מכפר זה מכפר דהקישן הכתוב בהאי קרא ללמד דמה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה כדילפינן בגמרא דאינו תולה אלא על דבר שיש בו ידיעה דת"ר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל בשעיר הנעשה בפנים בפרשת אחרי מות כתיב ויש לי להביא בהאי טומאה ג' טומאות ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים דכתיב בהו טומאה ת"ל מטומאות בני ישראל ולא כל טומאות והואיל ולא פירש לך על אי זו מהם לא מסור אלא לחכמים לפרש על אי זו מדבר צא ולמד בבנין אב אי זו טומאה מצינו חלוקה במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו דמייתי עולה ויורד ושאר עבירות בקרבן קבוע אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה רש"א ממקומו הוא מוכרע דכתיב וכפר על הקדש מטומאות של קדש יכול על כל טומאה שבקדש יהא שעיר פנימי מכפר ת"ל ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה פשעים שאינם בני קרבן שהם במזיד אף חטאים שאינם בני קרבן ומנין דתולה לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ולא לשאין בה ידיעה בתחלה שאף היא אינה בת קרבן ת"ל לכל חטאתם הראויה לבא לכלל חטאת כשידע יביא קרבן עולה ויורד יצתה שאין בה ידיעה בתחלה שאין באה לכלל חטאת לעולם שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה והא לא אפשר וכיון דאיתקש שעיר הנעשה בחוץ לנעשה בפנים כדכתיב מלבד חטאת הכיפורים מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה ולא בסוף כדילפינן דתולה עד שידע אף חיצון אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה והיינו ידיעה דבסוף דאינו חייב קרבן ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה אבל על שהיה לו ידיעה בתחלה ולא בסוף לא מכפר כפרה גמורה דלא כתיב מחטאתם אלא לכל חטאתם מכלל דבני חטאת נינהו וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה א"ר זירא שאם מת מת בלא עון א"ל רבא אם מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורים ופריך בגמרא מכדי איתקושי איתקוש להדדי נכפר פנימי אדידיה לתלות על שיש בו ידיעה בתחלה ולא בסוף ואדחיצון לכפר על שאין בו ידיעה בתחלה ונפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון שלא היה להם שעירים כל הצורך אמר קרא במזבח פנימי וכפר אחת בשנה כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות וניכפר חיצון אדידיה ואפנימי ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה תרי זמני כתיב לומר כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ובתרוייהו י"ה מועיל עם הקרבנות דכתיב כי יום כיפורים הוא לכפר וגו'. ועל שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרים כרבי יהודה במתני' ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דר' יהודה אמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר ומשום דדרשינן נמי הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח דייקי' דה"ל למיכתב חטאת ה' מאי לה' ש"מ תרתי ושעירי הרגלים ילפינן דכתיב בהו ושעיר דהוה מצי למיכתב שעיר בכולה וכתיב ושעיר וא"ו מוסיף על ענין ראשון מה שעירי ר"ח אינם מכפרים אלא על שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אף שעירי הרגלים כן ושעירי ר"ח גופיה דלא מכפר על שאר עבירות שלא נודע לו ילפינן מדתנא רבי ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע שעיר דחיצון וזה של ר"ח נמי בא בזמן קבוע מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף של ר"ח כן והואיל והוא למד בבנין אב חוזר ומלמד בהקש לשעירי הרגלים על זדון טומאת מקדש וקדשיו שם סתמא דמתניתין שעיר הנעשה בפנים וי"ה מכפרים ובגמרא ת"ר ושחט את שעיר החטאת אשר לעם ולא לכהנים שאין מתכפרים בו ובמה מתכפרים בפרו של אהרן ומוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו דאף על גב דכתיב אשר לו דמשמע לו ולא לאחרים הותר אצל ביתו דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכי תימא ביתו כתיב ולא שאר הכהנים הא כתיב בית אהרן בית הלוי דכולן קרויין ביתו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.