מעשה רקח/שגגות/יא
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
עד שידע שנטמא ושזה מקדש. בדפוס מגדל עוז כתוב ושזה קודש ושזה מקדש וכן נראה עיקר ושאר גירסא שלפנינו אמת אף שבדפוס מגדל עוז נמחקה ועיין להרב לח"מ:
מאחר שנאמר ונעלם וכו'. מדהזכיר רבינו דרשה זו מכלל שהוא פוסק כרבי וכן נראה ממ"ש לקמן וכן מי שלא ראה מקדש מימיו וכו' ה"ז ספק דזהו דוקא לרבי דאילו לר' ישמעאל ור' עקיבא אין כאן בעייא כדאיתא בגמרא וכיון שכן למה לא ביאר דידיעת בית רבו סגי לאפוקי תינוק שנשבה לבין הגוים כדאיתא בגמרא לרבי וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע עיי"ש והיא קושייא מבוארת וחזקה אם לא שנאמר בדוחק דכיון דרבינו פסק לקמן הל' ז' דלענין טומאת מקדש וקדשיו עשו ספק ידיעה כידיעה ס"ל ז"ל דר"ש ידיעת בית רבו ודלא כהתוס' שהזכיר הרב לח"מ ז"ל וההיא דתינוק שנשבה לבין הגוים לא חש לבארו משום דאפילו בגמרא לא הזכירוהו אלא דאשכוחי מציאות דלית ביה ידיעת בית רבו וכבר ידוע דרכו של רבינו לקצר כל מאי דאפשר ממ"ש בדין זה שהעתיק דברי המשנה וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר:
ב[עריכה]
נטמא וידע שנטמא. בדפוס מגדל עוז מוסיף וידע שזה קודש וכן המקדש אבל לא ידע וכו' ומ"ש בספרי רבינו
אע"פ וכו' כתוב שם ה"ז חייב קרבן אע"פ וכו'. ומ"ש
ואח"כ נודע לו שבכעדשה כתוב שם ואח"כ נודע לו שנגע בכעדשה. ומ"ש בספרי רבינו
ואינו נאכלת בפנים כתוב שם ואינה נאכלת מפני שהמביא וכו' ונכון. ועל מ"ש רבינו
יראה לי וכו' עיין מה שכתבתי בפרק ט"ו הל' ה' בס"ד:
ד[עריכה]
הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה. לשון רבינו מוכח אנפשיה דהוה גריס הכי בגמרא והתוס' ז"ל דחו גירסא זו. אמנם הרשב"א ז"ל בשיטתו לשבועות קיים הגירסא וכתב בשם יש מפרשים דהכי קא מבעייא ליה כי גמירי שהיה בקרקע העזרה גמירי דבהשתחואה ארצה כתיב וכו' אבל באויר לא גמירי ע"כ ומה שיש לדקדק בדין זה כתבתי בפ"י וע"ע להרב לח"מ והמל"מ ז"ל:
ז[עריכה]
ואע"פ שכל ידיעה מהם ספק. כבר כתבתי הנראה לענ"ד בהל' א':
ח[עריכה]
היה טמא וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו ונתקשה בדברי הראב"ד אמנם הרב לח"מ ז"ל הליץ עוד בעד רבינו והסביר דברי הראב"ד עיין עליו. ועל מ"ש רבינו
אם הביאוהו שנים לידי מיתה וכו' אף דרבינו פסק כרבנן דר' מאיר כאן בחלוקה ראשונה וכן בריש פ"ט מ"מ לא נמנע מלכתוב טעם זה כאן להיות הדין אמת:
ט[עריכה]
ועל זדון טומאת מקדש וכו'. הקשה הרב לח"מ וז"ל תימה דמשמע דעל השוגג דכהנים שעיר הנעשה בפנים מכפר ובגמרא בסוף פ"ק דשבועות לא משמע הכי אלא דבין על השוגג ובין על המזיד מכפר על הכהנים הפר ולא השעיר דאשר לעם כתיב ולא לכהנים ע"כ ונראה דלא חש רבינו שנטעה בדבר זה שהרי לשון המשנה ועל זדון טומאת מקדש וכו' ויליף בגמרא פשעים אלו מרדים חטאות אלו שגגות מוכח דכי מכפר על הזדונות מכל שכן על השוגג שהרי במתני' לא נקט אלא זדון מעתה כשכתב רבינו זדון דכהנים כל שכן השוגג וכדין השעיר ממש אלא דזה לעם וזה לכהנים. שוב ראיתי להר"ח אבולעפיה ז"ל פרשת בהעלותך דף פ' שהקשה ממ"ש שם בשלמא לר' שמעון איצטריכו ב' וידויים ודם הפר חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ וחד שעיר המשתלח אלא לר' יהודה ב' וידוים ודם הפר למה לי בחד וידוי ודמו סגי אחד לו אחד לביתו כדתנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב ע"כ וקשה דהרי לכו"ע אין לכהנים כפרה בפנימי ולא בחיצון ולמה כתב רבינו זדון דכהנים לחוד והו"ל להרב לח"מ להקשות גם משעיר החיצון וצ"ע ע"כ. ולא זכיתי להבין קושייא זו דהא כוונת התלמוד דאין לומר וידוי דשעיר חיצון לדעת ר' יהודה דהוי חייב ומוטב שהוידוי של הפר יכפר גם על הכהנים דיבוא זכאי דהיינו וידוי ופר שמתודה תחילה עליו ועל ביתו ולאחר שיעשה זכאי אז יתודה וידוי שני על אחיו הכהנים וכמ"ש רש"י ז"ל והם דברי רבינו כאן ופ"ד דהל' עבודת יוה"כ וכדדייקי קראי אליבא דר' יהודה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |