קרית ספר/שגגות/י

קרית ספר ‏ שגגות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קסד שיקריב החוטא קרבן עולה ויורד על עבירות ידועות וששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד מצורע ויולדת ונשבע שבועת העדות בין בזדון בין בשגגה ונשבע שבועת ביטוי בשגגה וטמא שאכל קדש בשגגה וטמא שנכנס למקדש בשגגה פרק ד' מחוסרי כפרה במשנה אלו מביאין קרבן עולה ויורד וכו'.

ב

יולדת עשירה מביאה כבש בן שנתו כדכתי' תביא כבש בן שנתו ובן יונה או תור לחטאת ואם לא תמצא ידה די שה קרבנה יורד כדכתיב והביאה שתי תורים או שני בני יונה א' לעולה ואחד לחטאת ואפילו היתה ידה משגת לשה ולא לנסכיו מביא' קרבן עני דהא ילפינן פרק המביא אשם תלוי דאפילו הפריש כשבה והעני מביא עוף דכתיב גבי כשבה או שעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו.

ג

המצורע כשיטהר מביא שלשה בהמות שני כבשים א' עולה וא' אשם וכבשה אחת לחטאת ואם אין ידו משגת מביא שני תורים אחד לעולה וא' לחטאת וכבש אשם כדכתיב בפרשת מצורע.

ד

על שבועת העדות ועל שגגת שבועת ביטוי ועל שגגת טומאת מקדש וקדשיו מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה לחטאת ועולה ואם אין ידו משגת לזה מביא עשירית סלת והיא קרויה מנחת חוטא.

ה

וכל הקרבנות האלו מפורשים בתורה ומפורש זה שחייב להביאן חוץ מטמא שנכנס למקדש או שאכל קדש דכתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' הרי שבועת העדות או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש אשר תשבע לבטא בשפתים להרע וגו' שבועת ביטוי והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' ומפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לנוגע בדבר טמא הוא כשנכנס למקדש או אכל קדש והוא לא ידע כדילפינן פרק קמא דשבועות דאמר רבא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא בעולה ויורד גבי נוגע בדבר טמא טומאתו כדכתיב לכל טומאתו וכתיב התם בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן שלא פירש טומאה זו היא טומאת מקדש ואכל קדש ילפינן התם דתניא רבי אומר אקרא אני חיה אם כן בהמה למה נאמרה דבקרבן עולה ויורד כתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה ודאי אם הייתי קורא בנבלת חיה טמאה שנכתב ראשון לא היה צריך לחזור ולכתוב בהמה שהרי בהמה בכלל חיה כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה מפרסת וגו' אם כן למה נאמרה בבהמה טמאה לטומאת קדש נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן באוכל קדשים בטומאת הגוף בפרשת צו את אהרן נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה ואכל מבשר זבח השלמים מה להלן טומאת קדש אף בהמה טמאה דהכא משתעי נמי בטומאת קדש שנטמא ואכל קדש כדאמר' וכיון שחייבה תורה כרת בפירוש לטמא שאכל קדש כדכתיב בהאי קרא דצו את אהרן ונכרתה וגו' ובנכנס נמי למקדש נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא פירש כאן הקרבן שחייבים כשיהיו שוגגים שהוא קרבן עולה ויורד כדתניא בפרק קמא דשבועות מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל קדש או נכנס למקדש שהרי אתה דן הואיל והזהיר וענש לא יטמאו את מקדשי אזהרת מקדש בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר הרי אזהרת קדש כי את מקדש ה' טמא ונכרתה הרי עונש מקדש והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו' הרי זה עונש קדש מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על הטומאה לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו.

ו

כל קרבן שהאשה חייבת בעלה מביאה עליה כפי מה שהוא עני או עשיר בפרק אין בין המודר ילפינן לה מדכתיב ביולדת זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה ואמר רבי יהודה אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ולא אמרינן אע"ג שנשאת לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה קנה בעלה והרי היא עניה אלא כל קרבנות שהיא חייבת מביא עליה וכך כותב לה בתנאי כתובה אחריות דאית לה עלי מן קדמת דנא וכו'. ומביא אדם על ידי בנו ובתו הקטנים שם א"ר יוחנן הכל צריכים דעת בעלים להקריב קרבנם חוץ ממחוסר כפרה דכיון דאין קרבנם בא לכפרה אין צריכין דעת שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים כשהן מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכתיב זאת תורת המצורע בין גדול בין קטן בחטאת ואשם מצורע ושפחתו ועבדו נראה כיון דבעלמא לענין מציאה ודברים אחרים הוו כבניו ובנותיו הקטנים להכי מביא עליהן.

ז

המלך וכהן משיח מביאים קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות שלא חלק הכתוב מלך וכהן ומשיח מהדיוט אלא במצות שחייבים עליהם חטאת קבועה לא בעולה ויורד פרק הורה כהן משיח במשנה על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו בית דין פטורים והיחיד והנשיא והמשיח חייבים משום דכולן בכלל נפש אחת הן ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ורבי שמעון ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא פליגי כדתנן התם כל המביא קרבן על הזדון כשגגה אם היה אנוס פטור מן הקרבן פרק ארבעה מחוסרי כפרה על מתניתין דאלו מביאין על הזדון כשגגה אמרינן בגמ' נזיר שנטמא מנא לן דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס כדכתיב ויאמר ה' פתאום וגו' תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר ופתאים עברו ונענשו והיינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד ומקשי' ונכתוב קרא פתאום דמשמע נמי שוגג כדכתי' פתי יאמין לכל דבר ולא ליכתו' פתע ומשני אי כתב פתאום הו"א שוגג הוא מידי דהוה אכל התורה כולה דרוב קרבנות על שוגג הם באים אבל אונס ומזיד אימא לא כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלויי עליה דפתאום דאונס ומזיד הוא ואפ"ה חייב ונראה דאקשי תלמודא בין למאי דאמרינן דפתאום הוא אונס בין למאי דאמרינן דהוי מזיד דהא משמע נמי שוגג כדאמר' ומשני דכתב פתע לגלויי עליה דפתאום דהוי אונס למאן דמוקי ליה באונס והוי מזיד לתניא אידך דמוקי ליה במזיד ונקטי' כהאי בריתא דפשיטא דמתניתין הכי הוא אלו מביאין על הזדון כשוגג ולא חשיב אונס ובתוספתא נמי תניא וכולן באונס פטורים כנ"ל לישב הסוגיא דלא תקשי לרב ז"ל.

ט

מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וכו' פ' המביא אשם תלוי במשנה מביאין מהקדש כשבה שעירה מהקדש שעירה כשבה שאם הפריש מעות לקנות כשבה או שעירה לחטאתו אם רצה יקח מהן שעירה ומהקדש כשבה ושעירה מביא תורין ובני יונה ומהקדש תורין ובני יונה עשירית האיפה פ' יום הכיפורים הפריש לכשבה והעני יביא העוף העני יביא עשירית האיפה הפריש לעשירית האיפה העשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה או שעירה ובגמרא מנה"מ דת"ר מחטאת מחטאתו על חטאתו מה ת"ל מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה שעירה ומהקדש שעירה כשבה ומהקדש כשבה או שעירה תורים ובני יונה ומהקדש תורין עשירית האיפה לכך נאמר מחטאתו על חטאתו בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו וגבי עוף כתיב מחטאתו נמי דמשמע דאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו דמשמע דאם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה ואיצטריך למיכתב על חטאתו גבי עשירית האיפה ולא גבי עוף ואיצטריך למיכתב מחטאתו גבי כשבה וגבי עוף כדמפרש התם ועני מיקרי אפילו היה מורישו גוסס עד שימות ויכסנו דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו כדילפינן פרק שלשה מינין בנזיר תנו רבנן להחלו עד שעה שימות ר' אומר במותם יטמא עד שימות מאי ביניהו א"ר יוחנן משמעות דורשי' איכא בינייהו דלמר משמע ליה מהאי קרא ולמר משמע ליה מהאי קרא ולתרוייהו אינו מוזהר על הגוסס עד שימות כדכתיב להחלו או במותם כדאמ'.

יא

עשיר שהפריש כשבה או שעירה ונפל בה מום אם רצה יביא בדמיה עוף שם פרק המביא בבריתא נסתאבו יביא בדמיהן עוף אם העני הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה דאין לעוף פדיון דלא נאמר פדיון אלא בבהמה.

יב

הפריש עשירית האיפה והעשיר עד שלא נתקדש בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותשרף דאין יכול לפדותה כדתניא סוף תוספתא דכריתות. עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה וכו' שם ר' אושעיא אומר מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני והעני הואיל ונדחה שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו ידחה מתיב רב עוקבא וכו' אמרי כי א"ר אושעיא לרבנן אבל ר' שמעון ס"ל מת א' מהן מביא חברו שלא בהגרלה דברי ר"ש בשעירי י"ה דקסבר בעלי חיים אינם נדחין ודחוי מעיקרו אינו דחוי. עני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא שם מימרא דר' אושעיא גבי מטמא מקדש עשיר לא יצא בקרבן עני וגבי מצורע תניא תורת המצורע לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא דתורה משמע דתורה אחת לכולן יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא ת"ל זאת ומאחר שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר דמעלין בקדש ולא עשיר בקרבן עני דאין מורידין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.