תפארת ישראל - יכין/סוכה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ סוכה ב

(א) לא יצא ידי חובתו
ודוקא שהיה חלל שתחת המטה גבוה י"ט, דאז אהל מפסיק בינו לסוכה. דלא דמי לדלעיל (פ"א סי' י"ז) גבי קינוף דסגי אפילו בגבוה פחות מי"ט. דהתם עשוי לאהל, לישן תחתיו (ר"ן):

(ב) ולא אמרו לנו דבר
ר"י לטעמיה דס"ל סוכה אהל קבע בעינן, ואהל עראי שתחת המטה לא מבטל לאהל קבע:

(ג) ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה
דעבד ואשה פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא:

(ד) ולפי דרכינו למדנו
אף שאמר ר"ג כן דרך שיחת חולין [שפאס בל"א]. [אב"י דאם לא אמרה כדי שנלמד דבר, לא היה שח שיחת חולין דעבר בעשה כיומא י"ט ב' וסוכה כ"ח א'. ומה"ט אמרינן בש"ס כאן דשיחת חולין של ת"ח צריך לימוד]:

(ה) הסומך סובתו בכרעי המטה
ר"ל שתמך הסכך בכרעי המטה, דהיינו שהיה מטה שלימה שדפנותיה סביב גבוהים י"ט מקרקעית המטה, וסיכך על הדפנות, וכשמטלטל המטה, הסכך מתטלטל עמו:

(ו) רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה
ר"ל אם אין הסכך קבוע, בד' קונדסין רק מתטלטל עם המטה:

(ז) פסולה
לטעמיה בסי' ב' אזיל. וקיי"ל כת"ק. ואע"ג שהסכך נסמך ממטה שמקט"ו, אפ"ה דפנות סוכה כשירין מכל דבר [תר"ל]:

(ח) סוכה המדובללת
ר"ל שקצת מהקנים של סכך מונחים למעלה וקצתן מונחים למטה, ואין בין מה שלמטה למה שלמעלה ג' טפחים:

(ט) ושצלתה מרובה מחמתה
אף שהסכך דק ואוירו רב [תרל"א]:

(י) כשרה
ולכתחילה צריך שיוכל לראות כוכבים בלילה מתוך הסכך. ובדיעבד אפילו לא יראה מתוכו נצוצי יום כשירה, אם יוכל לירד מטר מתוכו [ט"ז ומג"א שם]:

(יא) או בראש הספינה כשרה
דוקא ביכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה [תרכ"ח]. מיהו בשיכולה לעמוד ברוח שאינו מצוייה דיבשה, גם לר"י כשירה, ולא דמי לסומך סוכתו במטה לעיל דפליג ר"י. דשאני עגלה וספינה דאורחייהו בטלטול, והיינו קבוע שלהן, משא"כ התם [ועי' תוס' דכ"א ב' ד"ה שאין]:

(יב) ועולין לה ביום טוב
מדנקט סיפא אין עולין נקט הכא עולין. ולפי המשמע מב"י א"ח ססי' של"ט דאסור לכנס לספינה בשבת כשאינה יושבת בקרקע המים, א"כ י"ל דקמ"ל הכא דלצורך מצוה שרי:

(יג) כשירה
ובעשאה באילן צריך שלא יסמוך הסכך על האילן רק על קונדסין, דאם לא כן אסור, שמא יסכך מהאילן עצמו [מג"א שם סק"ה]:

(יד) ואין עולין לה ביום טוב
דאסור להשתמש ביו"ט במחובר או בבע"ח:

(טו) ואחת בידי אדם
שתמך והניח קרקעות הסוכה רובה, על גזע האילן, ועשה ב' דפנות של הסוכה על ראש האילן ודופן השלישי עשה בארץ עד למעלה מי"ט מקרקעית הסוכה, וגם עליה תמוכה קרקעית הסוכה. או שעשה באופן זה ב' דפנות בארץ ודופן א' למעלה באילן. ומיירי שלא היה להסוכה רק ג' דפנות:

(טז) והאילנות דפנות לה
ותמך הסכך בקונדסין [מג"א תר"ל סקי"ד]:

(יז) כשרה
ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם]:

(יח) פטורין מן הסוכה
ר"ל א"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים [תר"מ]:

(יט) חולין
אפילו רק מיחש גוף בעלמא:

(כ) ומשמשיהן
וי"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם]:

(כא) פטורין מן הסוכה
ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם]:

(כב) אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה
פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה [תרל"ט ס"ב]:

(כג) ואמרו העלום לסוכה
קמ"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה:

(כד) אוכל פחות מכביצה
ר"ל מאכל פחות מכביצה:

(כה) נטלו במפה
כדי לאכלו בלי נט"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א"צ נט"י בשעת הדחק [קס"ג]. וי"א דחולין פחות מכביצה א"צ נטילה או מפה [כסי' קנ"ח ס"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה:

(כו) ואכלו חוץ לסוכה
קמ"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר"ן]:

(כז) ולא בירך אחריו
בהמ"ז מדלא הו"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ"ז בכזית [קפ"ד]:

(כח) ואחת בלילה
ר"ל בכל יום:

(כט) וחכמים אומרים אין לדבר קצבה
רק כשיאכל יאכל בסוכה:

(ל) חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד
ואפילו ירדו אז גשמים צריך לקדש ולאכל שם כזית פת [תרל"ט]. וליל שני לט"ז חייב ולמג"א פטור:

(לא) ישלים בלילי יום טוב האחרון
ר"ל ליל שמיני עצרת יאכל עוד סעודה יתירה כנגד הסעודה שלא אכל בימים הראשונים, ואף שיאכלום חוץ לסוכה:

(לב) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א"א לתקן מעוות זה כלל. משא"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה:

(לג) ובית הלל מכשירין
וקיי"ל בהא כב"ש אפילו בסוכה גדולה אם ישב כן לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:

(לד) לא קיימת מצות סוכה מימיך
דאע"ג דמדאורייתא יצא, אעפ"כ לא קיים מצות סוכה כראוי כתקנת חכמים:

(לה) קטן שאינו צריך לאמו
כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו:

(לו) חייב בסוכה
ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר"מ]:

(לז) וסיכך על גבי המטה בשביל קטן
דס"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי"ל כן:

(לח) וביתו עראי
שיעמיד שם כליו הנאים, ויהיה רוב תשמישו שם, וביתו יהיה רק לתשמיש ארעי:

(לט) מאימתי מותר לפנות
שיצא מהסוכה:

(מ) משתסרח המקפה
ר"ל משיתקלקל התבשיל מטיפות הגשמים שירדו לתוכו בסוכה, ואפילו אינו אוכל אז, מותר לצאת. והוא הדין בנקרשים האוכלים מחמת קור, או בהכל שם מטושטש ולח מגשמים שירדו כבר, או במצטער שם מזבובים, ריח וקרירות, וכל שמשער שאילו היה בבית היה יוצא, פטור מסוכה [מג"א שם]:

(מא) ושפך לו קיתון על פניו
של עבד וקמ"ל שיצא בפחי נפש (אב"י אפשר דקמ"ל נמי, מדא"ל אי אפשי וכו' אסור לישב שם (כסי' תרל"ט ס"ז):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.