יש סדר למשנה/סוכה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ סוכה ב

ה

תוי"ט ד"ה נטלו במפה כו' דר' צדוק כהן היה וכו' וכ"כ תוס' כו' ע"ש. גם ביומא ע"ש. כתבו תוס' ד"ה נטלו במפה בשן [כ"ו ע"ב] פירש"י משום נקיות ובחנם פי' כן דר' צדוק כהן הוי כדמוכח ברכות י"ט ע"ב ובכורות ל"ו ע"א והיה אוכל על טהרת תרומה וידים שניות ופוסלין את התרומה ואפילו פחות מכביצה מקבל טומאה ע"כ. [ואולי עדיפא ליה לרש"י לפרש משום נקיות לפ"מ שחזר רש"י כמבואר תוס' שבת צ"א ע"א ובפסחים ל"ג ע"ב וס"ל לרש"י בחולין פ"ב ע"א דפחות מביצה אינו מקבל טומאה ואין כאן מקום להאריך בזה] ובחולין ק"ו ע"א אהא דמבעי הש"ס מהו לאכול במפה מי חיישינן דלמא נגע או לאו ופשיט הש"ס ת"ש וכשנתנו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נוטלו במפה וכו'. מאי לאו הא כביצה בעי נטילת ידים וכתבו תוס' תימא היכי מצי למימר הכי הא ע"כ בתרומה ואפי' בכביצה לא בעי נטילת ידים דהא התירו מפה לאוכלי תרומה ור"צ כהן הוי כדמוכח בפ' מי שמתו י"ט ע"ב גבי מדלגין היינו ע"ג ארונות ובפ' כל פסולי המוקדשין ל"ו ע"א גבי האי בוכרא דהוי ליה לר' צדוק ובפרק קמא דיבמות [דף ט"ו] והיה אוכל חולין על טהרת תרומה וי"ל דהוי מצי למימר ולטעמיך ע"כ. נמצא למידן לפי דעת תוס' גם ביתר מכביצה אישתרי רבי צדוק לאכול במפה וכן כתבו תוס' בסוכה כ"ז ע"א ד"ה הא כביצה בעי נ"י לאכילה ומיהו תימא דר"צ כהן היה וא"כ אפילו כביצה שרי במפה בלא נטילת ידים כדאמר שמואל התם [חולין ק"ז ע"ב] התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות ע"כ. וא"כ זה שהעיד התוי"ט וכביצה לא אישתרי במפה דחיישינן דילמא נגע כדמסיק בפ' כל הבשר כ"כ התוס'. אינו מדוקדק כל כך שהרי בחולין כתבו להדיא להיפוך ובסוכה דאסיק ביה הניחו בתימה דלמה יהיה בעי ר"צ שהוא כהן נטילה אפילו כיתר מביצה לזה אודיע מ"ש תוס' ביומא ע"ט ע"ב ד"ה הא כביצה וכו' בסוכה כ"ז ע"א פריך מינה לר' יוסף ואביי וכו' ומשני לא הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה לא משתרי במפה דחיישינן דילמא יגע כדאמר בפ' כל הבשר [דף ק"ז] ותימא והא ר' צדוק כהן הוי ואמר בפ' כל הבשר התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו לאוכלי טהרות יש לומר דלא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה בשעת אכילת תרומה דזהירא ביה טפי אבל לא התירו לאוכלי טהרות אפילו כהנים האוכלין על טהרת תרומה והכא לאו תרומה הוי ע"כ. הרי דהחליטו תוס' דמה שאכל רבי צדוק לאו תרומה ממש הוי ולכך אם היה כביצה היה צריך נטילת ידים ולא היה שרי לאכול במפה ומיושב התימא שהניחו בסוכה כ"ז ע"א וגם אינם צריכין להדוחק גדול שכתבו בחולין ק"ז ע"א דהוה מצי למימר ולטעמיך. ובהפלאה שבערכין ערך גבל הארכתי בענין זו בכמה ענפים היוצאים לדינא בסייעתא דשמיא:
ואתן תודע מה שכתבתי בתכ"ש בס"ד במה שכתבו תוס' בחולין ק"ז ע"א ראיה מספ"ק דיבמות [דף ט"ו] צריך נגר ובר נגר להולמו דביבמות ט"ו ע"ב אדרבה אם היה ישראל ניחא טפי להמעיין שם וכ"כ תוס' שם ד"ה אמר ליה ואע"ג דר' צדוק כהן הוי וכו' [ולולא דמסתפינא ה"א דהראיה מספ"ק דיבמות תלמיד אחד כתבו וגליון הוא תדע קצת דביומא ע"ט ע"ב וכן בסוכה כ"ו ע"ב נטלו במפה וכו' איתא ראיה מברכות י"ט ע"ב ומבכורים ל"ו ע"א וליתא שום זכרון ראיה מיבמות] ודע דבמס' שמחות"ב איתא אמר ר"א בר צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתי קברני תחלה בבקעה ובסוף לקט עצמי ותנם בגלוסקמא בארזין ואל תלקט אתה בידך וכך עשיתי לו. וכתבתי בפרושי בס"ד הך מלתא דר"א ב"ר צדוק הביאו הרא"ש פ"ק דמועד קטן סי' י"ב וכן הטוש"ע י"ד סי' ת"ג בזה"ל אר"א ב"צ כך אמר לי אבא וכו'. ואל תלקטם אתה בידך שלא יהו בזויין בידך ע"ש. הנה לפ"מ שהחליטו תוס' עירובין מ"א ע"א יומא ע"ט ע"ב סוכה כ"ז ע"ב בחולין ק"ז ע"ב דר"א בר צדוק כהן הוי קשה טובא דא"כ מאי אריא כדי שלא יהיה בזויין שלא ילקטם הלא מדינא אסור דכהן אינו מטמא לקרובים אלא כשהוא שלם וכן קי"ל בטוש"ע י"ד סי' שע"ג סעיף ט' אין הכהן מטמא וכו' וכן המלקט עצמות אינו מטמא להם וכו' שאינו מטמא אלא לשלם ע"כ. שוב מצאתי שכתב בס' אדם וחוה בהל' אבילות נתיב כ"ח מהאי טעמא דר"א ב"צ לאו כהן הוי ע"ש ומעתה הא דאמר ר"א ב"צ ברכות י"ט ע"ב מדלגין היינו ע"ג ארונות וכן הראיה מבכורות צ"ל דתרי ראב"צ הוי מיהו כפי משמעות התוס' דחולין דדחקו אנפשייהו ולא רצו לומר דתרי הוי [אע"ג דלכאורה מהך דמס' שמחות מוכח דראב"צ אחד היה דלא היה כהן] יש לומר דהיה גירסת תוס' במס' שמחות כמו דאיתא לפנינו דליתא להך סיומא של"א יהי"ו בזויי"ן ביד"ך. ומטעם שהיה כהן צוה לו אביו דלא ילקטם בידו לאפוקי מדעת הרב אלפ"ס דכהן מטמא על עצם מאביו. אלא כהרא"ש דמשיג עליו [עי' הלכות קטנות ד"ה לה יטמא דהשיג הרא"ש על הרי"ף דקי"ל כרב חסדא דאמר קרא לאביו בזמן שהוא שלם. עוד השיג על הרי"ף דפסק דלא כרבי יהודה ולא כאחד משארי תנאים ע"ש. ומהשגה אחרונה זו אפשר להציל הרי"ף דפסק כהאי תנא דראב"צ והיה גרסת הרי"ף כגירסת הרא"ש והטור וב"י שלא יהיו בזויין בידך וס"ל ג"כ כדעת התוס' דחדא הוי והיה כהן וא"כ מוכח דס"ל לר"א ב"צ דאי לאו משום בזיון רשאי לטמא אפילו כשהוא חסר ואין כאן מקום להאריך] וטוב מזה איכא למימר גם לפי הגרסא שהיה לפני הרא"ש והטור וב"י וס' אדם וחוה ס"ל לתוס' דאין ראיה דתרי הוי אלא חדא וכהן הוי. ואפ"ה איצטרך ליה לאבא להזהיר לו שלא ילקטם משום בזיון דוקא. והיינו לפי דתניא לעיל במס' שמחות פ"ד הלכה ט"ז נטמא בו ביום ר' טרפון מחייב ור"ע פוטר וכתב בהל' קטנות דר"ת פוסק כר"ע והלכך כהן שנטמא כבר בטומאת קרובים אינו אסור לטמא לרחוקים אלא מדבריהם ומה"ט מותר הכהן להכניס מתו לבית הקברות ולקברו דגדול כבוד מתו שדוחה ל"ת דדבריהם ע"ש. וא"כ לולא שהזהירו היה מקום ללקט עצמות אביו כשאירע לו טומאת קרובים דבלאו הכי טמא ואז מפני כבוד אביו היה מלקט עצמותיו. ולפיכך היה ר' צדוק מזהיר לר' אלעזר ברי' אף באופן שמותר ללקט לא ילקוט בידיו משום בזיון. ואודיע עוד מ"ש בתכ"ש בס"ד על מ"ש תוס' שבועות י"ז ע"א ד"ה נזיר בקבר וכו' אתי כמ"ד בשמחות וכו' אבל למאן דשרי התם ליטמא באותו יום עצמו וכו' וכתבתי דצ"ע דאפילו ר"ע לא אמר דשרי אלא הכי מתני' במס' שמחות ר' טרפון מחייב ור"ע פוטר אבל דשרי לכתחילה לא שמענו והיאך נקטו בתוס' לשונם למאן דשרי התם ליטמא וכו'. וראיתי אחד קדוש מדבר ה"ה המחבר סדר הדורות (דף ע"ט עמוד ג') [סדר תנו"א אות א' ערך ר' אליעזר ב"ר צדוק] דוחה כל הראיות שכתבו תוס' וכתב עוד בזה"ל ובבכורות פרק פסולי המוקדשין גבי בוכרא דהוי ליה לר' צדוק פירש"י כהן הוי אין ראיה כי ישראל מותר לקנותו להשהותו עד שיפול בו מום או שניתן לו במתנה ע"כ. לא הבינותי דהא כל עיקר ששאל ר' צדוק בכורות ל"ו ע"א לר' יהושע הוי בהא דאמרי' התם דכהנים חשודים על המומין ואינם נאמנים לפיכך שאל ר"צ כלום חלקנו בין חבר לע"ה [ומי חשידנא אנא משדי בי' מומא בכוונה ככהן ע"ה. רש"י] א"כ מוכרח להדיא דהיה ר"צ כהן דאילו ישראל הוי נאמן הוא ע"ז. ומלבד זה איכא למידק עליו עוד בזה. ודי לחכימא ברמיזה:

ו

ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וכו'. הנה לפי סדר הסעודות שמתחיל בלילה הראשונה וסעודה השניה אוכל ביום ט"ו וכן סעודות אחרות זה אחר זה יש לדקדק דהוה ליה לומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת בלילה ואחת ביום. ומהנראה דלכאורה איכא למידק עוד שהרי אי אפשר שבעה ימי הסוכות בלתי שבת והרי חייב עוד בסעודה שלישית וא"כ ט"ו סעודות בעי למיכל. ולזה צ"ל דודאי בסעודה הראשונה שחייב לאכול אפילו לדעת חכמים דפליגי כדמסיק הש"ס כ"ז ע"א מג"ש חמשה עשר מחג המצות ובהא לא קמיירי ר"א אלא רק באותן סעודות דנפקא ליה מתשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה כן [כדאיתא שם בגמרא מ"ט דר"א תשבו וכו' ולפיכך פטור אם ירדו גשמים משא"כ בסעודת לילה הראשונה דנפקא ליה מג"ש דחמשה עשר מחג המצות דחייב אפילו בירדו גשמים כמבואר בטוש"ע ועמ"ש בסמוך בס"ד בתוי"ט ד"ה ר' אליעזר] והוי שפיר י"ד סעודות עם סעודה הג' שאוכל בשבת. ועפ"ז יש ליישב דברי המג"א סי' תקכ"ט אהא שכתב בש"ע לא נהגו לעשות בי"ט סעודה שלישית שכתב בס"ק ה' בזה"ל דלא נהגו לעשות וכו' וכן משמע בסוכה פ"ב דאין חייב לאכול אלא ב' סעודות וכו' הנה ודאי כוונת המג"א דאם יתחייב לאכול סעודה ג' בי"ט א"כ למה אמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה הרי איכא ט"ו סעודות מחמת סעודה השלישית שצריך לאכול ביו"ט א"ו דביו"ט אין חייב לאכול אלא ב' סעודות ואין להקשות עליו דגם לפי דבריו מי ניחא שהרי איכא שבת בינתיים ובהא כ"ע מודים שחייב בסעודה הג'. כי יתכנו כוונתו עפ"י דברי שכתבתי למעלה. מיהו להרמב"ם שהביאו הטור בשמו סי' תקכ"ט דחייב ביו"ט לאכול סעודה שלישית לא קשיא ממתני' דהכא דמוכח דפטור כדאמרן. דשפיר י"ל דס"ל להרמב"ם דר' אליעזר מילתא דפסיקא נקט דלעולם חייב בארבע עשר סעודות [לבד מסעודת לילה הראשונה] ואפילו כשחל יו"ט הראשון של חג בשבת ולא מצי ר"א למימר חמשה עשר סעודות דלא פסיקא ליה שהרי כשחל יו"ט ראשון בשבת ליכא ט"ו סעודות אלא י"ד סעודות. ומה"ט נמי אפשר לומר הא דתוי"ט בפ"ה מ"י דמעשר שני מייתי ראיה מהירושלמי ולא מייתי ממשנה דהכא מטעם שכתבתי ליישב דברי הרמב"ם:

במשנה מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים וכו' וכן ציין התוי"ט ד"ה מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון וכו'. ודע דבמשנה שבגמרא כ"ז ע"א איתא מי שלא אכל יו"ט הראשון ישלים וכו'. ומצאתי במהרש"א ד"ה תוס' בד"ה אי בעי אכיל כו' ולדבריהם גרסי' במתני' מי שלא אכל ביו"ט ראשון ישלים כו' וכן הוא בכל נוסחת המשנה הישנים אבל חדשים מקרוב באו שהגיהו מי שלא אכל בלילי יו"ט ראשון ישלים כו' ואין זה נכון לדברי התוס' דלא מהני השלמה לסעודת ליל י"ט ראשון עכ"ל:

תוי"ט ד"ה ר' אליעזר אומר וכו' ועוד כתב הרא"ש כו' ע"ש. פרק שלשה שאכלו סי' כ"ג. וכן מבואר בתוס' ברכות מ"ט ע"ב ד"ה אי בעי אכיל וכו'. אבל בי"ט צריך לאכול. ותימא דאמרינן בסוכה כ"ז ע"א אי בעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל חוץ מלילה ראשונה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות וי"ל דהכי פירושו שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל בשביל י"ט צריך לאכול וא"ת מאי נפקא מיניה אם צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכה ומיהו אמר רבינו יהודה דנ"מ כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד י"ט שפיר אבל בשביל סוכה בי"ט ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן חמשה עשר מחג המצות אבל בשאר ימים אינו צריך ע"כ. והרא"ש הוסיף קצת יותר באריכות וסוף דבריו הילכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת בי"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם והא דאמרינן בסוכה כ"ז ע"א מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יו"ט וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב משום שמחת יו"ט ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול בסוכה דילפינן מחג המצות ע"כ. חלוק גדול יש לדעת תוס' משום רבינו יהודה שכתבו בי"ט ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים משמע להדיא דכל זמן שהגשמים יורדים כל לילה הראשונה אינו צריך לאכול בסוכה רק אם פסקו הגשמים צריך לחזור ולאכול בלילה הראשונה אכן לדעת הרא"ש בשם רבינו יהודה אף כשהגשמים יורדין מחויב לאכול בלילה הראשונה בסוכה [ותוס' סוכה כ"ז ע"א ד"ה אי בעי וכו' כתבו בפשיטא דבכל יו"ט אין חייב לאכול והא דאמרינן בברכות מ"ט ע"ב שבתות ויו"ט לא סגי ליה דלא אכיל מתוקמי דוקא בליל יו"ט ראשון של פסח ושל סוכות ומאי דאמרינן חלקהו חציו לאכילה אפשר בבישרא וכורי ע"ש. כל דבריהם נגד מה שכתבו בברכות שהעתקתי לעיל גם הרא"ש לא הזכיר כלום מדין אכילת פת ביו"ט גם דין חיוב ליל ראשונה של סוכות אם ירדו גשמים וצ"ל דסמיך אמ"ש בברכות כפי שהעתקתי לעיל דבריו והנה בגוף הענין כבר מבואר בב"י כל הדיעות סי' תרל"ט]:
ואדברה נגד מלכים ולא אבוש במאי שהקשו התוס' מאי נ"מ אם צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכה. וכן קושית הרא"ש הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה. הלא טובא נ"מ ולא תלי' הא בהא דהא קי"ל כביצה וביצה בכלל מותר לאכול חוץ לסוכה וא"כ סעודת יו"ט דסגי בכזית פת מותר לאכלו חוץ לסוכה אבל משום סוכה מחויב לאכול בליל הראשונה דוקא בסוכה וכזה יותר איכא למידק במ"ש הרא"ש בברכות הנ"ל בתחלת דבריו בזה"ל. משמע הכא דביו"ט לא סגיא דלא אכיל פת דבר שצריך לברך אחריו בה"מ וכו' וקשה דבפ"ב דסוכה וכו' ורבנן דאמרי אין לדבר קצבה וכו' אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ועל כרחך היינו לא אכיל פת כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה וכו'. ולא זכיתי להבין דהא ודאי בשאר ימי החג אפשר לו לצאת משום י"ט באכילה עד כביצה דמותר לאכול חוץ לסוכה פת כשיעור הזה והוא דבר שצריך לברך אחריו בה"מ [ובכן לדינא צ"ע מנ"ל הא דקי"ל דבלילה ראשונה שמחוייב לאכול דוקא בסוכה אפי' כשירדו גשמים דילמא כשירדו גשמים אפי' בלילה ראשונה משום דמצטער פטור מצד דתשבו כעין תדורו. והא דאיצטריך ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות היינו להודיע דמחויב לאכול בלילה ראשונה בסוכה אפי' כשאינו רוצה לאכול רק כזית (דמשום חובת יו"ט רשאי לאכול אותו כזית בביתו) אפ"ה מפני הג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות מחויב לאכול אותו כזית דוקא בסוכה] וכבר דברתי בזה עם גדולים חקרי לב ולא מצאו כל אנשי חיל ישוב הגון. ואולי אפשר לומר דס"ל דהואיל שחל עליו החיוב לאכול הוי דינו כסעודת שבת דקי"ל ביצה ל"ד ע"ב ומבואר יותר בפסחים ק"ה ע"א שבת קבעה נפשה דאמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר וכו' ופירש"י אפי' אכילת עראי דשבת חשובה קבע וכו' ולשון הרשב"ם אכילת עראי דשבת חשובה קבע משום דהוי עונג אפי' מסעודה כל שהו דידה קבע הוא וע"ש בהרא"ש כי האריך ביתר בביאור מעתה י"ל דוקא בחה"מ שרי אכילת עראי חוץ לסוכה משא"כ בי"ט ראשון אסור דעראי חשובה קבע. ברם מסתימת כל הראשונים ואחרונים דכתבו דעד כביצה שרי לאכול חוץ לסוכה ולא חלקו בין י"ט לחוה"מ משמע דאין חילוק [ואפי' בלילה ראשונה שרי באכילת עראי חוץ לסוכה] ועדיין צריך תלמוד:

ט

תוי"ט ד"ה עושה סוכתו קבע וכו'. ולשון מעלן שכתב הר"ב ע' במ"ח פ"ד כו' ע"ש. כוונתו רצויה על מ"ש לקמן ד"ה מוריד את הכלים לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגין כו' ודע דז"ל רש"י שבת קנ"ד ע"ב ד"ה שתים ביד אדם וכו' כל כניסה דסוכה נקיט בלשון עליי' במסכת סוכה לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגין דבכמה דוכתין תנן בה הכי אין מטריחין אותו לעלות [סוכה כ"ט בברייתא] אמר להם העלום לסוכה [משנה דסוכה כ"ו ע"ב] אבל מוריד הוא את הכלים [משנה סוכה מ"ח ע"א] וכן הרבה עכ"ל ונעלם ממני דעת התוי"ט למה החריש עד בואו למקום הזה ולא כתב פי' זה לעיל מ"ה פ"ב על הא דאיתא שם ואמרו העלום לסוכה וכו' וכמו שפירש"י ואולי דשם אין לדקדק בכך דשפיר אפשר לומר דלר"י בן זכאי ולרבן גמליאל היו סוכותיהן בראש גגותיהן משא"כ במשנה דהכא דמדבר על הסתם כמו גבי מעלן וכן גבי מוריד הוא את הכלים דמיירי בענין הנהוג ברוב בני אדם צריכין אנו לומר ולפרש בהכרח כדפירש"י. ובמאי שכתב רש"י ראיה דתנן אין מטריחין אותו לעלות יש לדקדק דעזב תחלת הברייתא דתנא היה אוכל בסוכה וכו' וירד אין מטריחין אותו לעלות והיה לו לדקדק ממלת וירד ובעי טעמא:

תוי"ט ד"ה משתסרח וכו' ונ"ל שהוא מלה ארמית כדמתרגם אשר העוה עבדך [שמואל ב' י"ט כ] די סרח עבדך וכו' ע"ש ונעלם ממני שלא הביא תרגום על התורה מה חטאתי [בראשית ל"א ל"ו] מה סורחני. עוד שם מ' א'. חטאו. סרחו וכהנה רבות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.