תפארת ישראל - בועז/פאה/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ פאה ה

(א) כ"כ תי"ט וכ' עלה רבינו הגאון מוה' עקיבא שליט"א [אות מז] ואף דב"ד הפקירו רק לעניים כו' מדב"ד הפקירו היה מתקיים ההפקר לעניים כו'. עכלה"ט. נלפע"ד דר"ל אע"ג דאין הפקר עד שיופקר לעניים ועשירים. עכ"פ ב"ד היה להם כח גם ע"ז. שיהיה כהפקר אפי' לא הופקר לכולהו כיבמות (דפ"ט ב'):

(ב) ותמוהין דברי רתוי"ט ד"ה ונותן לעניים שכ' שפטור מלעשר (ועי' חלה פ"ג מ"ט). [אב"י ול"מ נ"ל לתרץ דברי רתוי"ט דשאני במ"ב דשם יודע שיעור חלק הלקט משעת נשירה שהיא שבולת אחת. אלא שלא ידע איזהו השבולת. להכי צריך לעשר. משא"כ כאן דע"י שפזר הרוח. א"י שיעור הלקט. וצריך הוא לאמוד נמצא דהפרשת הלקט הזה אינו תלוי מפעולת הנשירה בשעת קצירה. אלא בדידיה. ובזה אמר רחמנא תעזוב הנח לפניהם משלך כלעיל ספ"ג וכן משמע ברמב"ם הל' מת"ע פ"ד]:

(ג) וא"ת ל"ל כולי האי הו"ל לשלם להעני דמי השבולת דהרי אין בהשבולת שום קדושה. ואח"כ יפריש תרומות ומעשרות על התערובות כפי חיובו ממקום אחר. דמי גרע הכא מטבל דלא בטיל כלל (כע"ז ע"ג ב'). ואפ"ה בנתערב בחולין כיון דעכ"פ מדאורייתא בטל ברוב רשאי להפריש עליו מדמאי שבמקום אחר (כמנחות ל"א א'). וא"כ כ"ש הכא דהפטור בטל ברוב החיוב אפילו מדרבנן. הו"ל כל התערובות כאילו כולו חיוב ורשאי להפריש עליו גם מיניה וביה. ותו אף בל"ז יצטרך לטבל ממקום אחר לתקן הגדיש דשמא יפריש משבולת של לקט הפטורה. על החיוב. וא"כ ע"י טבל ההוא יתוקן ממ"נ שבולת שיתן לעני לאח"כ. ואי"ל דעכ"פ אין העני צריך להמתין עד שימצא טבל אחר. ליתא. דהרי יכול לשלם להעני מיד דמי הלקט. דמי גרע ממלוה לעני על מעשר עני שיהיה חייב לו (גיטין ד' ל' ע"א). וי"ל דמיירי דהעני אינו רוצה להטריח. ורוצה דוקא בשבולת או שאין לו לבעה"ב מיד לשלם השבולת להעני שעומד ורוצה לזכות בהשבולת. ומ"ש רכ"מ (פ"ג ממתנת עניים) שהעני ימכור להכהן השבולת שקבל. הוא תמוה. דא"כ למה לנו כל טרחא זו. ישלם לו הבעה"ב דמי השבולת לקט:

(ד) וק' ניחוש דלמא הא' שנותן להעני הוא לקט. וא"כ יהיה ב' וג' שיקבל הכהן טבל. שיאכל הכהן בטבלם. ואת"ל שמתנה הבעה"ב שאם הא' לקט. תהיה ג' תרומות ומעשרות על ב'. עכ"פ ניחוש דלמא כל הג' שבלים אינן לקט ונמצא השבולת ג' שיקבל הכהן טבל. ואי"ל שהכהן יפריש על שבולת הג' ממקום אחר תרומ"ע. ליתא דהרי יש לחוש שמא הג' היא לקט ונמצא שאותה שהפריש עליה ממקום אחר הוא טבל. וי"ל שמתנה הבעה"ב שא' מב' השבלים שיקבל הכהן. שא' מהן וודאי אינו לקט. יהיה תרומ"ע על שבולת א' או על ב' שהן טבל. והרי רשאי להוסיף על תרומ"ע יותר מהמחוייב (כתרומות פ"ד מ"ה). ומהו' משה טארן תי' שהכהן באמת יאכל שבולת ג' ארעי. ונ"ל דאפשר דאע"ג דהעני א"צ לאכלן ארעי וכמש"ל. היינו מדיש לו וודאי כאן לקט משא"כ הכהן מי יודע אם זו הג' היא טבל. וא"ת עכ"פ היאך יתן לכהן ב' השבלים הרי מעורב בהן המעשרות שחייב ללוי ויש כאן משום גזל השבט. וא"ל שיאכלם הכהן ארעי דהרי מדקרא עליהן הבעה"ב שם מעשר. ודאי מחוייב ליתנו להלוי. י"ל הרי קנסינהו ללויים שיותן גם המעשר להכהן (כסוף מע"ש) ואע"ג דלא קנס עזרא רק לעשירים ולא לעניים. וגם בל"ז הרי תיקן דלדור אחרון הרשות ביד בעה"ב ליתן לכהן או ללוי (ועי' יבמות דפ"ו ב'). אפ"ה הכא דלא אפשר. סגי בשיתן הכל לכהן ואף שלא נתמרח עדיין. שייך לעשרו כך. כמעשר ראשון שהקדימו בשבלים. דחייל בדיעבד. וכל שעת הדחק כי הכא. שאין העני רוצה להמתין. גם לכתחלה כדיעבד דמי (כרט"ז י"ד צ"א סק"ב. ובסי' ק"ח כמה פעמים). ות"ג וודאי ג"כ צריך להפריש. דאי"ל משום דמעשר שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה. ליתא. דדוקא המעשר עצמו שהפריש פטור מתרומה גדולה. ולא החולין שהפריש המעשר עליהן. ותו התם בדיעבד. ולכתחלה כי הכא מנ"ל. אלא מעשר דנקט הכא ובכל מקום. כולל נמי ת"ג (כרתוי"ט רפ"ד דדמאי ד"ה עד):

(ה) כ"כ הר"ב וכתב עלה רבינו הגאון מוה' עקיבא שליט"א (באות נ) וז"ל וק"ל ל"ל מתנה ע"מ להחזיר כו'. וצ"ע עכלה"ט. וכפן עניא ולא ידע. דתמהני על רבינו. הרי בירושלמי מפורש דלר"א בכה"ג לא קני מדמעורב השבולת: והשבני רבינו הנ"ל יפה כתב ידידי הרב נ"י לר' בא שם דס"ל דלת"ק נמי צריך לזכות עכ"פ בשבולת א'. א"כ לר"א לא מהני זכוי שבולת ובעי זכוי כל הגדיש. אבל קושיתי היא לר"ב שכתב דלת"ק א"צ לזכות כלל. מדעשו אינו זוכה כזוכה. ע"כ היינו כר"ל שם בירושלמי א"כ אפשר לומר לר"א דהעני יגביה הגדיש לזכות בשבולת. וגם לר' בא א"י שורש טעם. אמאי לר"א לא מהני הקניין לקנות השבולת. ומה בכך דמעורב. ומהר"א פורקאן כ' "כדאיתא" חילוק בקנייה זאת בקידושין עכ"ל. ולי העני נעלם מקומו בקדושין. עכ"ל רבינו הצדיק: ואני בעניי היה נראה דאליבא דר"א לא פליגי כלל ר"ל ור' בא. ולכ"ע לדידיה צריך לזכות בכל הגדיש. וכדקאמר מתני' בהדיא. "מזכה להעני בכל הגדיש". ומה שתמה רבינו על הסברא. ומאין יצאה למהר"א פורקאן. אני כאין עינים אגשש שכמדומה נתכוון מהר"א פורקאן לירושלמי (קדושין ד"ח וט') בסוגיא דמשחרר חצי עבדו. וסברא זאת לפע"ד לא רחוקה היא. וכבר מצינו דוגמתה (בח"מ סי' ר' ס"א) בהג"ה שם. ובח"מ (סי' רמ"א ס"ד). דהרי ה"נ יכול לדחות העני מכל שבולת ושבולת:

(ו) כ' תי"ט כר"י דס"ל הכי בפ"ב דבכורות. וכ' עלה רבינו הגאון הנ"ל [באות נא] וז"ל ק"ל לפ"ז סוגיא דגיטין כו' וצ"ע. עכלה"ט. ואנא אשכחנא דכבר רגש ביה דיילא הרמ"ז ותירוצו אחמכה"ג דחוק למעיין שם. ולפעד"נ דבל"ז ק' אירושלמי. איך מדמי מתני' דהכא להאי דבכורות. דהתם באמת חליפיו ביד כהן. משא"כ הכא אכתי אין חליפיו ביד עני. אע"כ דעדיף הכא מהתם. כיון דכל עיקר הענין הוא לטובת העני. שלא יאכל טבל. איכא נמי סברא קצת לומר דעני גופא ניחא ליה בהכי. דאע"ג דאם יעשה כר"א אין העני מפסיד. עכ"פ ניחא לעני לבלי להטריח לבעה"ב הרבה בדבר שהוא לטובתו. ובכה"ג כ"ע מודו כמ"ש תוס' (ב"מ ד' י"ב א' ובכורות ד' י"ח א'). ואי"ל לפ"ז למה לא הביא הירושלמי הך דב"מ הנ"ל דבנו ילקט אחריו. נ"ל משום דגם להתם לא דמי לגמרי. דהתם נהנו העניים ממה שנעשה כזוכה. משא"כ הכא הרי יכול לעשות כר"א. רק דאיכא הכא אחריתא למעליותא שיבוא גם חליפיו לבסוף ליד העני. להכי ניחא לירושלמי לאתויי סייעתא ממתני' דבכורות ולא מבריי' דב"מ:

(ז) כ"כ הר"מ בפי' המשנה דאף לרבנן עכ"פ חייב ממדת חסידות כשיבוא לביתו. וכ"כ בפ"ט הט"ו ממ"ע. וכ' עלה רבינו הנ"ל [באות נג] ותמיה לי טובא הרי אמרי' להדיא ר"פ הזרוע כו'. וצ"ע עכלה"ט. ולפע"ד גם בזה כבר הרגיש הרמ"ז. ותי'. דרמב"ם ס"ל דקאי מדת חסידות אעני עכ"ל. וצריך פי' לדבריו. דר"ל דהך דתני עני היה באותה שעה. לאו לדיוקא הא עשיר היה. חייב. דבאמת עני ועשיר שוין. רק תנא אשמעינן דטעמא דפטרינן ליה בדיני אדם. אינו רק טעם חלש. דעני היה באותה שעה והרי באמת עשיר היה. להכי ראוי לו לשלם. ככל עשיר הבא לצאת יד"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.