הון עשיר/פאה/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ פאה ה

א

אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות. ולפי זה לא יהיו כל מיני זרעים שוים, שיש מהם שהוא נוח ליקצר, ואינו נופל ממנו כל כך, ויש מהם איפכא, והיינו דפליג רשב"ג, באמרו שלעולם הוא נותן השיעור ההווה ליפול, והוא אחד מארבעים וחמשה, כמו שכתב הרב:

ב

שבולת שבקציר וכו'. נשנה הכא דין זה, משום דדומה ללקט, דכשנושר ואינו נקצר עם הקמה, הרי היא של עניים, ותמהני מהרמב"ם שפירשה לענין לקט, ופסק דין עליה (מת"ע פ"ד ה"ד), שהרי מבואר בספרי ובירושלמי דעל ענין שכחה נשנת כדאיתא בפי' הר"ש:

אמר ר"א. לא קתני ר"א אומר, אע"ג דפליג, משום דלדבריהם דרבנן קאמר:

ג

אין מגלגלין בטופח דברי ר"מ וחכמים מתירין. מפני שאפשר ללקט מה שהוא של עניים, ויניח על גבי הגדר, והעני בא ונוטל את שלו, והכי איתא בתוספתא דפאה סוף פ"ב, וכן משמע בירושלמי, ומכיון שאפשר לו לעשות כן, אין ספק שמה שלא לקט והפסידם חייב לשלם כמ"ש הר"ב, זה הוא שיעור פי' לשון המשנה:

ד

ישלם. לעניי אותה העיר, ירושלמי (ה"ב כז.). פי' שהוא דר בה:

ה

זה נותן לזה חלקו מ"ע וכו'. דווקא הוא, שהרי בלקט שכחה ופאה אין אחד מהם יכול לזכות בהם, מפני שיש לכל אחד מהם חלק במחובר, וכדתנן בסיפא, ולפי זה אין אנו צריכין למ"ש התי"ט. דקתני מעשר עני, לרבותא דאיסור:

למחצה לשליש ולרביע. בחלקים אלו דווקא רגילים האריסים לקבל:

שליש. לאו דווקא, אלא חדא מינייהו הדומה למספר שלשה, שהם כנגד לקט שכחה ופאה המותר בהם, נקט:

ו

לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקט בנו אחריו. רמז לנו באמרו פועלים לשון רבים, ובנו לשון יחיד, דאפילו שכר פועלים הרבה עם הפועל הזה שהתנה עמו, ולכלם נותן שכר שוה, חיישינן דילמא כולהו ניחא להו בנחת רוח שעושה לזה, ועל ידי כן מנכים לו דבר מועט מהשכירות, ונמצא פורע חובו בשל עניים:

מי שאינו מניח את העניים ללקוט. שגוער בהם, עד שהם מוכרחים למהר לצאת, טרם כלותם ללקט, וידוע הוא שכשלקטו לקוטי בתר לקוטי הותר הלקט לכל אדם (עי' פ"ח מ"א תענית ו:), ומשום הכי אצטריך ליה למתניה, לאשמעינן דה"ל כמרביץ ארי בתוך שדהו כדי שיראו העניים ויברחו דאסור, כדאיתא בב"מ דף י"ב ע"א:

עולים. עניים שיירדו מנכסיהם, ועל דרך סגי נהור קראם עולים (ירושלמי ה"ה כז:). ורמז לנו שאם יעשה כן, הם יעלו, והוא ירד מדה כנגד מדה. ולמאן דמפרש עולי מצרים (שם), רמז לנו שיזכור שה' הוציאנו מעוני עול מצרים ברחמנותו עלינו, ושידבק גם הוא במדותיו:

ז

או שחיפוהו בקש. אע"ג דמלתא דשכיח הוא שילך אדם לראות בקש שבמקום העומרים, שמא יהיה שם עומרים, מ"מ דיינינן ליה כטמון, ואינו שכחה, לר' יהודה דפטר את הטמון כדאיתא בסוטה דף מ"ה ע"א. א"נ אתיא אפי' כרבנן (שם) ואצטריך לאשמועינן דדוקא כשלא שכח אלא העומר שהוא לבדו נזכר במתניתין, אבל זכור הוא את הקש, אינו שכחה, כדאיתא בירושלמי (ה"ו כז:), מפני שהעניים ראוהו, אבל אם שכח אף את הקש שבאותו מקום הוי שכחה, מפני שרמאות העניים לא גרמה לו זה, שהרי שכח הקש הגלוי אשר שם, ונמצא שאף אם היה העומר שבאותו מקום גלוי, היה שוכחו, והיינו דקתני הרי זה אינו שכחה, דמשמע זה ולא אחר כיוצא בזה יש לו דין זה, והוא אותו ששכח אף הקש שעליו:

ח

לכובעות וכו'. הר"ב כתב שני פירושים, וממה שלא פירש הטעם אלא לפירוש השני, והוא מהרמב"ם, משמע דהכי ס"ל, וכן נראה פשטא דירושלמי (ה"ז), והכי מסתברא. ונקט התנא כל הצדדים שדרך בני אדם לעשות בעומרים קודם שידושו אותם, להודיענו שלא נחשד האיש הנראה לנו זוכה בעומר ששכח, במקום שמשם היה מביא העומרים למקומות אלו, שגוזל את העניים, שהרי אין שום אחד ממקומות אלו מקום דישה:

זה הכלל וכו'. אצטריך דלא תימא דאם ימצא תמצא מי שיקבץ העומרים למקום שאינו גמר מלאכה, בענין בלתי דומה לעניינים השנוים ברישא, אשר היו רגילים בהם במקום התנא ההוא, או בזמן ההוא, שלא יהיה לו דין זה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.