תפארת ישראל - בועז/דמאי/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ דמאי ו

(א) אב"י ועוד דכיון דכאן מיירי שלא קבל ממנו הקרקע לעובדו ולשומרו. אלא רק האילנות אחר שגדלו הזיתים ללקטם ולעטנם בבית הבד וכמ"ש ע"ר זצוק"ל הכ"מ באות ט"ז. שקבלו אילני זיתים. ובאות י"ט דזיתים דינם כשדה. וכרא"ש בשם הירושלמי הטעם כאן פשוט דהאילנות אינם כקרקע. ועי' ר"ש כאן. ואפשר שע"ר זצוק"ל לא בחר בזה הטעם לאשמועי'. דדוקא בזיתים הדין כן. כרמב"ם פ"ו ממעשר הח"י:

(ב) וכ' עלה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. נ"ל דאתיא אפי' כמ"ד אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י וכפ"ב לעיל. ואפ"ה שרו ב"ה. דהא דאסור למכור לע"ה לח ויבש. היינו בתלוש. מיהו הכא במחובר מיירי דאמק"ט. ואפ"ה חיישי' למעשר. ממ"ש פרק ה דמעשרות משנה ג'. דבהגיע לעונת המעשרות [כרפ"א דמעשרות] אסור למכור לעם הארץ. והרי גם במחובר משכחת לה הגעה לעונת המעשרות (כקדושין דף ס"ב) ע"י תנאי. [נאום אסקופה הנדרסת כן משמע נמי פרק ה' דמעשרות משנה ה'. דגם במחובר שייך הגעה לעה"מ] ועמ"ש פרק א' דתרומות. מה שאין כן לטומאה מחוסר תרתי. תלישה והכשר. דאינו מקבל הכשר במחובר כרש"י פרק ט' דחולין (דף קי"ח):

(ג) כ"כ רתוי"ט. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיב' שליט"א [באות סה] וק"ל כו' דמיד שנתגייר וכו'. ולפ"ז י"ל כו'. ולא מצאתי גלוי לדין זה. עכלה"ט. אמרה החולדה הדרה בעקרי בתים. תמהני פה קדוש יאמר דבר זה. וכי ס"ד שלא לומר כן. הרי אפי' קטן שנתגייר ע"ד ב"ד אמרי' (כתובות די"א א') יהבינן ליה דאזל ואכל בגיותא. מכ"ש במומר לעבודת כוכבים ואת"ל הכא שאני דזכה כבר. או התם שאני דממון ישראל הוא. עכ"פ מדהוא בכלל אלה שהיו מורידין ולא היו מעלין (כח"מ תכ"ה) לא יהא ממונו חמור מגופו (כב"ק קי"ט א'). והכא ליכא טעמא מזרע' מעליא דהרי חזר לעבודת כוכבים ואי נימא דכוונת רבינו בשנתן ירושתו מתנה לישראל. דבכה"ג ליכא למימר יהבינן לי' דאכיל בגיותא. עכ"פ כיון דמד"ת אין להגר שום זכות בהנכסים. רק כשהיה מתנהג כישראל עשו חכמים שאינו זוכה כזוכה א"כ כשחזר לסורו לעבודת כוכבים בשעת מיתת אביו. הופקע זכותו. ואחרים שבזבזו נכסי העובד כוכבים זכו. ולא עדיף מהך דתשובת הרא"ש (כלל י"ז סי' י"ח) שאין המומר לעבודת כוכבים יכול להעביר ירושתו מאביו. מבתו לאמו. אף דמומר אילו היה מתנהג כישראל היה יורש מד"ת. כ"ש זה דרק מצד תקנת חכמים היה ראוי לירש. אולם גם קושית ת"י לא זכיתי להבין. דל"מ היה נ"ל דכוונת הש"ס דחששו שיחזור לסורו. ר"ל דאי נימא לי' דאין יורש לאביו עובד כוכבים. ואסור לגזול אחיו העובד כוכבים שיורש לאביהם (כב"ק ד' קי"ג ב). או דבאם זכה ישראל בירושה לא מפקינן מיניה. עי"כ יחזור לסורו. ואז ידינוהו עובדי כוכבים שירש. אבל לא שנדינוהו אנחנו שירש. או נ"ל דכוונת הש"ס שמפני צער ממונו ימאס בדת יהדות. תדע דאל"כ גם כשבאו לרשותו נמי לשתרי מה"ט שמא יחזור לסורו. אע"כ דאז לא ימאס בדת יהדות. משום דהוא גורס לעצמו שלקח היי"נ וע"ז. ועמ"ש פ"י דשביעית סי' מ"ד. השבני רבינו הגאון הנ"ל וז"ל אתמהה הרי להדיא איתא ברמב"ם וח"מ רפ"ג דמומר לעבודת כוכבים יורש קרוביו. וגם הא נ"מ בנתגייר והוליד בנים וחזר לסורו בחיי אביו. דאם נדינהו כמומר נותנין לבניו כמו במומר לעבודת כוכבים בש"ע שם. אבל אי נימא דבכה"ג לא תקנו חז"ל וקם אדינא דאינו יורש לאביו עובד כוכבים אין לבניו שייכות בזה עכלה"ט. ואני בעניי לא זכיתי להבין. ועדיין בר אדא אוכמא בחוץ. וכי ח"ו הרמב"ם יסתור גמ' ערוכה (ב"ק קי"ט) הנ"ל. אלא דכבר כ' בתה"ד (סי' שמ"ט) הובא בב"י שם דרמב"ם מיירי בחזינן ביה צד הרהור תשובה. או בהומר לעבודת כוכבים בקטנותו. וכן מסתבר לפע"ד. מדעיקר ראית הרמב"ם מדקאמר הש"ס (בקדושין שם) אקרא כי ירושה לעשו נתתי הר שעיר. ודלמא ישראל מומר לעבודת כוכבים שאני. א"כ דומיא דבני עשו בעינן. דאנוסי' דמעשה אבותיהם בידיהם (כחולין די"ג ע"ב) וכן משמע נמי לשון הרמב"ם שכ' ואם ראו ב"ד לקנסו הרשות בידם עכ"ל. וכי ס"ד שלא לקנסו. אע"כ דרישא מיירי. באינו נראה לקנסו. מדמהרהר תשובה או שהיה אנוס כנ"ל. ומכ"ש אי נימא כאידך פי' של תה"ד. דטעמו דרמב"ם רק כדי לפתוח לו פתח לשוב. אבל מצד הדין אין שום מומר לעבודת כוכבים יורש. א"כ נמי דוקא התם דאילו היה ישראל היה יורש מצד ד"ת. משלו נתנו לו פתח לשוב. אבל הכא אפי' היה מתנהג כישראלי אין הממון שלו כלל. רק חכמים נתנו לו מתנה כשהוא מתנהג כישראל מצד הפקר ב"ד היה הפקר (יבמות פ"ט ב') והשתא שהומר לעבודת כוכבי' ואחרים זכו בהירושה. וכי ס"ד שנשחדו בממון אחרים כדי שישוב. אמנם מ"ש רבינו דיש נ"מ היכא דיש לו בנים שהורתן ולידתן בקדושה. ל"מ היה נ"ל כיון דלא פלוג רבנן בתקנתייהו דאפי' אין החשש שיחזור לסורו. דהגר צדיק תמים. ולא יחזור לסורו בשביל שום אבוד ממון שבעולם. אפ"ה זכה בירושה. וה"ה במת הגר קודם מיתת אביו דליכא תו למיחש שיחזור לסורו. משום לא פלוג. זכה בקבר ומנחיל לבניו. א"כ ה"ה בחזר לסורו דהו"ל כמת (כסמ"ע שם סקי"ב) כבר זכו הבנים בהירושה. דכיון דשויוהו רבנן לאביהם לגבי הא מלתא כבן שיורש לאביו. אפי' באין לחוש שיחזור לסורו. א"כ ממילא הושוו הבנים כבני בנים יורשים לעובד כוכבים. אפי' היכא דאזל החשש שיחזור לסורו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.