תוספות רבי עקיבא איגר/דמאי/ו

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ דמאי ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

[אות סג] בתוי"ט ד"ה מעשר ונותן לו. הלכך לא הוי אלא קנס. ואע"ג דלוקח מעובד כוכבים חייב מדרבנן הנ"מ בלוקח לאכילה משא"כ הכא קנסא בעלמא כדי שתשאר בורה ביד העובד כוכבים, אע"ג דמה"ט היה ראוי לקנוס גם במקבל מ"מ לא קנסו אלא בחוכר דדמי יותר לפורע חובו. (הר"ש):

[אות סב] בר"ב ד"ה שדה. וכשיכבד עליו המעשר. זהו כפי' רש"י בב"מ (דף קא ע"א) אבל תוס' כתבו שם בשם ר"ח דהטעם כדי שיכבד עליו המעשר וימנע מלקבלה ויהא השדה בורה ביד העובד כוכבים ויצטרך למוכרה, ולאחר לא הוצרכו לקנות דבלא"ה שומע לנו מלקבלו אבל יורש דחביבא ליה לא יועיל אזהרה. וכה"ג כ' הרמב"ם בפי' ובחבורו. ובהרא"ש (במתני' א') משמע דס"ל כפי' תוס' וכאן במשנה פי' כפירש"י עי"ש:

ד

[אות סד] בתוי"ט ד"ה ר"י. בסופו. דאין מעשר שני נמכר בירושלים. ובירושלים אין דעתו לטרוח מסתמא ע"כ כצ"ל:

ז

[אות סה] בתוי"ט ד"ה וחלקו בכ"מ שהוא. דהכא שכבר חלקו כי חזרו ונתערבו. וכ"כ התוס' להדיא בתמורה הובא בתוי"ט (פ"ו מ"ג) דתמורה:

[אות סו] בר"ב בסד"ה וחלקו וכו'. וחצי חלק חבירו בידו. דדנין דהחצי שבידו חציו שלו וחציו של חבירו ומכאן ראיה לדברי רש"י גיטין (דף מ"ז ע"ב) דאם א"ב אין לך כל חטה וחטה שאינו של שניהם. דאילו לשיטת תוס' שם דאם א"ב אפשר שהגיע לו כל חלק של חבירו. א"כ הכא אמאי אינו חייב לעשר שנית על כל החצי שבידו דשמא הכל של ע"ה. ואולם ממ"ש הר"ש תחלה בדברי ר"א שבירושל' מ"מ קרי ליה דמאי לפי שהוא ספק שמא חלקו בידו הוא וכו' וממילא הוי ספק דשמא הגיע לו רק חלק חבירו והיינו כשיטת התוספות אם כן משמע דר' אליעזר ור"י פליגי בפלוגתא דרש"י ותוס' הנ"ל וצ"ע:

ח

[אות סז] בתוי"ט ד"ה טול אתה חטים. ה"נ בקמותיה. הקשה בתוס' חדשים אם בקמותיה הא בודאי אינם טמאים והם טבלים ודאי ואיך שייך בזה דין דמאי. ונראה לענ"ד לפמ"ש התוי"ט בסמוך משנה י"ב י"ל דהכא אף דחלקו הפירות מ"מ כיון דהם לא קצרוהו ולא עשו מעשה המורה שרוצים לעמוד בשותפות אמרינן דיש ברירה:

י

[אות סט] ואם משבאו לרשות הגר אסור. דחלופי ע"ז שקיל בתוס' (פ"ק דקדושין) כתבו והא דקאמר הש"ס התם ארישא דאי אמרת ירושת הגר דאורייתא חלופי ע"ז קשקיל. ואין לומר טעמא משום ברירה. דהשתא הוברר הדבר דזה חלקו דא"כ אפילו באו לרשותו נמי יהא מותר מה"ט עכ"ל. ועיין בפ"י שם מה דמפקפק על תירוצם. ואנכי לא זכיתי להבין קושייתם דהרי מבואר בכולי פרקין דענין יש ברירה לא שייך רק בחד מינא משא"כ בב' מינים ל"ש יש ברירה. דבכל מין יש לכל אחד ואחד חלק וכדאמרינן להדיא בבכורות ל"ש אלא שחלקו גדיים נגד גדיים אבל גדיים נגד טלאים וכו' וצלע"ג:

[אות סח] בתוס' י"ט ד"ה טול אתה. ויחזור לעבודת כוכבים. קשה לי הא מ"מ אינו יורש את אביו דמיד שנתגייר הוי קטן שנולד וכשחזר לעבודת כוכבים הוי כישראל מומר לעבודת כוכבים. ומצאתי אחר כך בעזה"י דהקשו כן בתו"י פ"ק דקידושין (דף יז) ותירצו שיטעה בדין דיחשוב שע"י כן יהיה לו ירושה ע"ש ולפ"ז באמת י"ל דאם חזר לסורו לעבודת כוכבי' ומת אביו אינו יורש דבכה"ג לא תקנו ואוקמוה אדינא דאינו יורש את אביו. ואף דאם מת אביו לאחר שנתגייר ואח"כ חזר לסורו י"ל דכבר זכה בירושתו ולא פקע מיניה אבל בחזר לסורו בחיי אביו י"ל דאינו יורש. דאילו מומר לעבודת כוכבים בעלמא יורש אביו ורק דהיה לב"ד לקנסו שלא יירש. ומ"מ אם יש לו בנים המה יורשים עי' חוה"מ (סי' רפ"ב) אבל בגר שחזר לסורו לעבודת כוכבים י"ל דאוקמוהו אד"ת דגר אינו יורש אביו. ולא מצאתי גילוי לדין זה עדיין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.