תפארת ישראל - בועז/דמאי/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ דמאי ה

(א) כ"כ הר"ב. וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א*) וז"ל ק"ל כיון דמיירי בנחתום חבר כדמוכח בירושלמי דמוקי במוכר במדה גסה. והיינו ע"כ דרצה לאוקמי אפי' בנחתום חבר. א"כ אמאי צריך לוקח להפריש חלה. כיון דגלגול העיסה היה אצל נחתום. עליו חל החיוב להפריש. והוא דהוי חבר. לא נחשד. וצע"ג. עכלה"ט. אמר העטלף. אשר לא ראה אור. כמדומה הבין רבינו דקושית הירושלמי פ"ב דדמאי ד"ה ע"א. אדמקשי מתני' דהתם אדהכא. דאינו רק מהפרשת תמ"ע. ואהא לבד משני הירושלמי. דהתם בדקה והכא בגסה. ולפע"ד אי אפשר לומר כן. דא"כ אדמוקי הכא בגסה. טפי הו"ל לאוקמי הכא בע"ה אלא ע"כ משום דגם ע"ה אינו חשוד בחלה (כירושלמי פ"ד דחלה דף י' ע"ב) דאפי' בסוריא לא נחשדו ע"ה אחלה. וכ"כ נמי הר"ש פ"ה דחלה מ"ו. וכ"פ הרמב"ם פ"ח מבכורים. א"כ אי הוה מוקי למתני' דהכא בע"ה. א"כ הוה קשיא. עכ"פ למה חייב הלוקח בחלה להכי מוקי לה במוכר בגסה. או בחולין טמאים. דמדאזלי חלה ותמ"ע לאור לא חייבוהו למוכר להפריש לתמ"ע וחלה. וכ"כ כתב בפשיטות רכ"מ רפ"ו מהל' בכורים. דתירץ הירושלמי קאי גם אחלה. ובהא נ"ל לתרץ מ"ש רש"י. (ב"מ דנ"ו א') דפרש"י שם לת"ק דמ"ג דלקמן דמיירי בע"ה. וק' דהרי ירושל' הנ"ל מוקי בנחתום חבר. אע"כ רש"י הוכיח. דמ"ג לא איירי בחבר. מדלא הזכיר ת"ק שם בדבריו רק מעשר ולא חלה. ש"מ דרק בע"ה מיירי. דאי במוכר בגסה. או בככר טמא גם מחלה היה המוכר פטור. כירושלמי הנ"ל. השבני רבינו הנ"ל וז"ל ונפלאתי. הרי רק דמאי מותר למכור בגסה. והכא כיון דבגלגול עיסה הוטבלה לחלה. הו"ל כמוכר טבל ודאי עכלה"ט. ולי אני אפטרוזא נראה. כיון דלא פי' משנה ח' לאיזה צורך מותר למכור טבל. א"כ אין לך צורך יותר מזה. משום כדי חייו דנחתום שרו רבנן שימכור טבל הטבול לחלה לחבר. ורק בדקה אסור משום תנוקות:

(ב) ונ"ל דכל דקמ"ל מתני' הוא. דהרי חלה חייב ודאי להפריש. ותמע"ש ספק אם חייב להפרישו. וכדקאמרי' בירושל'. בדין הוא שתקדים חלה. ואם יפריש תמע"ש תחלה. יש לחוש שמא הפרישו כבר הע"ה נמצא חייב להפריש חלה מתמ"ע שיפריש. ואם יפריש חלה תחלה. יש לחוש שמא לא עישר הע"ה ונמצא יש בהחלה שיפריש. התמע"ש שחייב. ונמצא שמפריש מפטור על החיוב. לכן זה תקנתו קמ"ל מתני' שיפריש שניהן כא' דהרי שניהן ניתנין לכהן:

(ג) ונ"ל עוד דמה"ט צריך לחלק הכרי של הק' סאה לג' חלקים. שיהיה בכל חלק ל"ג סאה ושליש. כדי שיפריש סאה שלימה להכהן שמעורב בה הת"ג והתמ"ע. ועי"ז לא יוכל לבוא להקדים התמ"ע לת"ג. אבל אילו היה נוטל ג' סאין מהכרי ק' סאה. הרי מדאין איפה שמחזקת ג' סאה היה מצוי בזמן המשנה. מדאין נזכרת רק במדבר בזמן התורה. היה צריך ליטול הג' סאה. סאה סאה לבד. ויש לחוש שפיר שכשיטול סאה ראשונה. מיד יטעה לומר שתהיה תמ"ע ויקדים התמ"ע לת"ג. וכ"כ לרב"א יתישב נמי שפיר דלהכי מפריש סאה א' שמעורבת בה הת"ג והתמ"ע. דבמעורבין שייך שפיר שתהיה הת"ג מאומד. משא"כ כשמפריש ג' סאין אחת אחת. והיינו דקמ"ל הנך ב' משניות. דברישא קמ"ל כיצד יעשה ויאמר כשמחוייב להפריש תמ"ע וחלה כאחת. והכא קמ"ל כיצד יאמר כשירצה להפריש ת"ג ותמע"ש כאחת. שאינו רשאי לומר הרי סאה זו ת"ג ומעשר בעד כרי זה. משום דאינו רשאי להפרישם ביחד באמת. משום דכל שאינו בזא"ז גם בבת אחת אינו. כקידושין ד"נ ע"ב. והרי לעניין הקדמה. אין ת"ג מאוחרת לתמ"ע. אף דבדיעבד מהני ודו"ק (ועי' תרומות פ"ג מ"ו). מלבד שיש לחוש בכה"ג שיקדים לקרוא שם תמ"ע לת"ג. [אב"י ועי' תוס' גיטין דמ"ב א'. ד"ה הא].

(ד) אמר האזוב היבש בקיר. משנה ה' היא משנה חמורה. וצריכא לפני ולפנים. דלפי הך תרוצא דירושלמי שתפסו רבותינו המפרשים. דבדמאי הקילו דאפי' ביבש יש בילה. א"כ ק"ל מ"ש חתיכות דאין בילה. ומ"ש גרוגרות דמהני בילה. והר"ש נדחק דדוקא בדורס הגרוגרות יחד יש בילה. וק"ל א"כ בחתיכת דבילה דרישא נמי להני כה"ג. ותו דורס מאן דכר שמיה. ותו ק' בדברי ר"י. מ"ש מתנה מרובה ממועטת. ורבותי פרשו. אימתי בזמן שכל א' נתן לו מתנה מרובה. אבל בנתן א' מהן מתנה מועטת. וניכר דצמצם. שמא צמצם ג"כ מלעשר. ותמהני דמלת "אימתי". יהיה איירי במתן כל א' וא'. "ואבל בזמן" וכו'. יהיה איירי במתנת א' מהנותנין. ומה שסמך הר"ב בפירושו אירושלמי. אינו מוכרח לפע"ד למעיין שם. ואאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל. פירש מלתא אלבשייהו יקירא. דה"ק ר"י דדוקא בנתנו כ"א מתנה מרובה. דמדניכר דוותרני' הם. לא קמצו ג"כ מלהפריש המעשרות דאי"ל דשמא הא' הוסיף כדי שיפריש המקבל ליתא. דמדאין הנותן מרוויח עי"ז. עדיף ליה טפי שיפריש בעצמו. דשמא ישכח או יפשע המקבל. וגם שלא להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן. משא"כ בנתנו כ"א מתנה מועטת. דניכר קמצנות. שמא א' נתן מעט משום שכבר עישר. ושני משום קמצנות. עכלה"ט ודפח"ח. ואני בעניי לפום גמלא שחנא. אפרש כיד ה' החונן לעני דעת:

(ה) כ"כ הרא"ש בדמאי הקילו דאפי' ביבש יש בילה. וכ' עלה רבינו הגאון מו"ה עקיבא זצוק"ל. דהיינו דוקא במעשר מדמאי על דמאי. דמדאו' תרווייהו פטירי. וגם הוה כעין ס"ס. ס' שניהן מעושרין. ס' שניהן אינן מעושרין. משא"כ בדמאי שנתערב במעושר לא סמכי' אבילה. דיש לחוש שמעשר מפטור אחיוב. ובזה מתורץ קו' הטורי אבן (ר"ה די"ג ב') ד"ה כיצד עושה עכלה"ט. ובמחכ"ת הגאון זצוק"ל הרי מ"ד הכא שבולל ונוטל היינו שמעשר כפי כל התערובות כאילו כולו היה חיוב. דאל"כ מה מהני דיש בילה. דעכ"פ אין במה שיפריש על החיוב כל כך כפי שחייב באמת. וא"כ ה"נ בנתערב דמאי בחולין גמורים. אם יעשר כדי כל התערובות. ליכא למיחש למידי. דהרי מפריש מתערובות פטור וחיוב על תערובות פטור וחיוב. ושפיר הקשה בטורי אבן:

(ו) כך נ"ל פי' הר"ש. וא"ל דלהכי לא בטלי חולין בטבל. מדקיי"ל דאזלינן בתר מבטל. (כמנחות דף כג ע"א) והרי אפשר לטבל שיעשה חולין. והו"ל מב"מ. ובכה"ג אפי' רבנן דר"י מודה דלא בטל (כר"ן נדרים דף נ"ב א') . ליתא ממ"ש הכ"מ פ"א מאה"ט הי"ז בשם ר"י קורקס. דדוקא לענין טומאה אמרי' דבאפשר להיות כמותו לא בטל:

(ז) כ' התוי"ט דפירות כותים ודאי טבל. וטעמא דס"ל כותים גרי אמת. כתב עלה רבינו הגאון מוה' עקיבא זצוק"ל [באות נו] וז"ל לא ידעתי מה צריך לזה כו'. והרי משנתינו ס"ל מעשרי' משל ישראל אשל עובד כוכבים. עכלה"ט. ויאמר הסריס הן אני עץ יבש. דלפע"ד ע"כ תנא דידן ס"ל גרי אמת הן. דהרי אף דרישא ס"ל אין קנין לעובד כוכבים. ע"כ מיירי דלא אדגין ביד עובד כוכבים. דליכא תנא דס"ל תרתי אין קנין ואין מרוח עובד כוכבים פוטר (כתוס' מנחות דל"א א ד"ה קסבר) וא"כ ל"ל דנקט כלל כותים. הרי ממ"נ חייב תבואה שלהן בין שהן גרי אריות או גרי אמת. עכ"פ לא חיישי אלפני עור. אע"כ לאשמעי' פלוגתא דרבנן ור"א קמ"ל. דלא ניחש שמא עישר כותי א' לנפשיה. ולהכי שפיר קמ"ל ב' בבי. משל ישראל על כותים לרבותא דרבנן. אף דהוי ס' מוציא מוודחי דשמא עישר הכותי ואכל כהן טבל אפ"ה שרו רבנן. וקמ"ל מכותים על כותים לרבותא דר"א. אף דהוה ס' מוציא מספק. אפ"ה אוסר ר"א. וק' באמת מ"ט דרבנן. הרי בכל דוכתא קיי"ל אין ס' מוציא מידי ודאי (כפסחים ד"ט א ונדה דט"ו ב) . אע"כ דפירות כותים לא מחשבו ס'. דמיירי בממורחין וראו פני הבית כבר. ונתחייבו בוודאי. ואין ס' עישורן מוציא מידי ודאי חיובן לגבי פירות כותים גופייהו. א"כ לגבי פירות ישראל הו"ל כודאי וודאי. ואי כותים גרי אריות הן. מה מהני שממורחין כבר בידם. הרי ודאי פטירי. דהא האי תנא ס"ל מרוח עובד כוכבים פוטר. וליכא למימר דבמרחן ישראל ברשות כותי מיירי דהרי אפי' בכה"ג פטור (כתוס' בכורות די"א ב) אע"כ דבאמת ס"ל גרי אמת הן. אבל אין להקשות דעכ"פ של כותי לקוח הוה. ולקוח פטור מדאו' כלעיל סי' מז. ונ"ל דשל ישראל נמי מיירי בהוא לקוח ודו"ק:

(ח) כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הנ"ל וז"ל וק"ל בסוגיא (דמנחות דל"א) שהבאתי לעיל מ"ח נמי ניחש שמא הדמאי שיקנה יהיה ממעושר והוה פטור גמור. או מאינו מעושר ויהיה חיוב גמור. אע"כ מדשניהן שוין דפטירי מדאורייתא מעשרין מזע"ז. וה"נ נימא הכי. וצ"ע עכלה"ט. ואנא כוביתא בעלמא הוא דחזינא. דהכא איכא תקנתא לעשר מתוכו. משא"כ התם מדליכא תקנתא אחרינא. במקום פסידא ל"ג בה רבנן. כדשרינן התם (דף ל' ע"ב) דאף דבכל דמאי לא מהני דברי ע"ה. אפ"ה בתרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. סומך אדברי ע"ה לאכלן בלי מעשר כלל. משום הפסד חולין. וכמ"ש רש"י התם. מכ"ש הכא דלא חיישינן שמא יפריש מפטור אחיוב. משום הפסד חולין. וכ"כ אשכחן בכמה דוכתא דקאמר הש"ס שאני התם דאיכא הפסד חולין (כפסחים דף ט"ו ב') כמו כן הכא לא העמידו דבריהם במקום הפסד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.