תפארת ישראל - בועז/דמאי/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ דמאי ז

(א) כ"כ הירושלמי. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [אות עא]. וז"ל הקשה עוד בירושלמי. ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת כו'. ומזה ק"ל אמ"ש (מג"א ש"ח סק"ז) כו' וצ"ע עכלה"ט. ותמהני על רבינו. דדברי המג"א לאו דיליה היא. דכך הוכיחו תוס' (ביצה ד"ג ב ד"ה אבל) ור"ן שם. אמנם רבינו הגדול אשר עינו כעין הבדולח. איך אפשר דלשתמיט ליה דברי הרא"ש כאן. שפירש במסקנת הירושלמי דקאמר דעם יציאתו מהכוס יהיה קדוש וז"ל הרא"ש ואז יהיה תרומה. ומאז והלאה אינו מטלטל הכוס. אלא מניחו על השולחן. עכ"ל. מלשון זה מוכח דס"ד דמקשן היה. שיטלטל הכוס גם אחר סילוק שתייתו. מדא"א ליזהר מטלטול הכוס על השולחן. גם בלי צורך שתייה. וע"ז משני שמתנה שלא יהיה תרומה עד שיסתלק מלטלטל עוד הכוס. או נ"ל דס"ד דמקשן היה תיכף אחר גמר שתייה קודם שיניחו על השולחן עושהו תרומה מעיקרא. ואהא מקשי שפיר והרי מטלטל תרומה טמאה ולא דמי להך דרמג"א. דהתם המוקצה כבר הוא בידו. משא"כ הכא. מדעושהו תרומה בעודו בידו. הו"ל כלוקח המוקצה בידו. [וגדולה מזו מצאנו דאפי' כשהמוקצה כבר בידו כ' רמג"א רס"ו סקי"ט בשופר בביה"ש. שצריך שלא יביא א"ע לידי כך] ואהא משני דעם סלוקו מהכוס. ור"ל כשסילק ידו ממנו מקדישה לתרומה. ומאז והלאה אינו מטלטלו עוד. ואילה"ק לירושלמי. איך יסתלק מהכוס לגמרי. הרי צריך לשפכו שלא יכשל בו הע"ה. כדמצריך ירושלמי לעיל לפרר הלחם מה"ט. י"ל דהכא מדהוה שיורי כוסות. גם הע"ה אינו שותהו. ושיתנו לבהמה מלתא דל"ש. ואילה"ק הרי גם בל"ז ירושלמי זה הוא דלא כבבלי ביצה (דף כא ע"ב) דמסיק התם דשיורי כוסות דידן מותר לטלטל מדחזי לתרנגולים. ודעובדי כוכבים דאסורי הנאה נינהו. נמי שרי לטלטל אם כבר נעשו. דהו"ל כגרף של רעי. א"כ הך שיורי כוס דתרומות יין טמא. מדקיי"ל ביין תרומה שנטמא. כב"ש (ב"ק קט"ז א) דתשפך הכל. משום דבכל דוכתא חיישי' לתקלה (כרכ"מ פי"ב מתרומות הי"ב). א"כ הו"ל אסורי הנאה דהוה כגרף של רעי ושרי לטלטולי [ולא דמי לתרומה טמאה פכ"א דשבת דאסור לטלטל. דהתם ביבש מיירי. דחזי להסקה]. נ"ל דדוקא יינם מאיס. משא"כ שאר איסורי הנאה. אף דהוה נמי שיורי כוסות. לא מאיס (ועי' א"ח תמ"ו). ואגב אפרש עוד הירושלמי שהניחו הרא"ש כולו מוקשה. דהירושלמי הקשה עוד מלוקח יין מכותים. דחייש ר"י ור"ש לבקיעת הנוד. ולמה לא ניחש ה"נ לבקיעת הכוס ומשני הכל מודים בכוס שהוא על אתר. ותמה הרא"ש. מה מקשה בשלמא ביין כותים. שמא יבקע קודם שיפריש למחר. משא"כ הכא אם יבקע קודם שתייתו אין חשש כלל. ואם אח"כ הרי כבר הפריש. ונ"ל ע"פ מ"ד (פסחים דפ"ו ב) השותה כוסו בב"א הרי זה גרגרן. א"כ מקשה שפיר שמא יבקע בין שתייה לשתייה. גם בל"ז איכא למיחש שמא יבקע אחר גמר שתייה. קודם שיעשה תרומה כשיסתלק ממנו כלעיל. ומשני מדהוא על אתר. ר"ל על אותו מקום. ורק זמן מועט שוהה ביניהם ליכא למיחש: וכשהצעתי דברי לפני רבינו הנ"ל. השיב על תרוצי קמא על קושיתו ברמג"א. וז"ל פי' ידידי הרב נ"י בהרא"ש לא מחוור לי. דהא הרא"ש כ' מקמי הכי וז"ל אין תרומה קדושה עד שישתה ואיך נעקל דבריו. דר"ל עד שיסתלק מלטלטל הכוס [תמהני ארבינו וכי כך אמרתי דמ"ש הרא"ש עד שישתה ר"ל עד שיסתלק מהכוס. אני לא אמרתי רק מדלרא"ש עיקר מה דחדת לן התרצן. הוא שלא יטלטל הכוס אחר שעשהו תרומה. ש"מ דהמקשן היה סבור. דאף שצריך להקדיש התרומה אחר גמר שתייתו כמ"ש הירושלמי מקמי הכי. עכ"פ עוד יטלטל הכוס ע"ג השולחן גם אח"כ. ע"ז קא' הרא"ש אין תרומה קדושה עד גמר שתייתו ומאז והלאה אינו מטלטלו]. ותו אין מכוון פירוש ידידי עם לשון הירושלמי. עם יציאתו מהכוס. דסילוק מהכוס לא מקרי יציאתו. אלא יציאת היין מהכוס לפיו או לשפיכה [ולפע"ד הננס מצינו הרבה דוגמתו בל' חכמים. יצא ולא יצא ויוצא ידי חובתו. כולן לשון סילוק ה"נ ר"ל משיסתלק השותה מהכוס]. ותו לפירושו א"כ מה מקשה הרא"ש בתר הכי. דלא שייך הכא חשש בקוע כלל. ולפירושו דמר הא יש חשש בקוע בין שתייתו לזמן סלוקו מטלטול הכוס [תמהני ארבינו. וכי זו בלבד ק' ארא"ש. הרי ה"ה דהוה מצי למימר דיתבקע באמצע שתיי' או כתרוצי הנ"ל. אלא דתמיהת הרא"ש הוא. דלא ס"ד דמקשן למיחש לבקיעה בזמן קצר מאד כזה. גם אפשר דקו' הרא"ש הוא רק על דברי הר"ש שכ' בתירוץ הירושל' וז"ל דמע"ש עד שבת הו"ל כעל אתר]. אלא וודאי ברור דכוונת הרא"ש דאין תרומה קדושה עד ששתה ואח"כ אינו מטלטל הכוס למקום אחר אלא מניחו מיד לפניו על השולחן. דזה לא מקרי טלטול אלא כזורקו מידו. וא"כ גם לפ"ז ק' אמג"א דהא מותר לטלטלו לאיזה מקום שירצה. מדהמוקצה בידו [ובעניי לא הבנתי ד"ק. דהרי זה פשוט דלא חידש לן התרצן שלא תהיה קדושה רק אחר גמר שתייתו. דזה כבר הוכיח הירושלמי מקמי הכי. דאי הקדישה קודם גמר שתייתו הו"ל מדומע. רק גם לפי דברי רבינו. עיקר מה דחידש לן התרצן הוא שלא טילטלו שוס טלטול אחר כ"א להניחו על השולחן. ואם זה כוונת רבינו. ק' דמלבד שזה לא הזכירו לא הירושלמי ולא הרא"ש (דהרא"ש לא כ' משם ולהלאה רק מאז ולהלאה. דאזמן קאי ורק בזמן פליג אמקשן) ואין זה במשמעות דבריהם כלל. ק' נמי כל הדקדוקי' דבתר דידי קאתי מרנא ורבנא. גם מדידי' אדידי' ק'. דא"פ לאיזה ענין וטעם כ' הרא"ש ואין התרומה קדושה עד שישתה. וק' נמי קו' האחרת שהקשה רבינו מקו' הרא"ש. דשמא יבקע בעת שמושיבו על השולחן]. וכן פי' מהר"א מפרקאן בירושל'. דכל זמן שהיין בכוס הכל חולין [שעו עיני מני דעת קדשו. מה למהר"א מפרקאן לדברי הרא"ש. הרי הם רחוקים זמ"ז כרחוק מזרח ממערב. דע"כ וע"כ פליגי בפי' הירושל'. דהרא"ש קא' ומאז והלאה אינו מטלטל הכוס. ולמהר"א מפרקאן אינו קדוש עד שישפוך היין מהכוס. ואחר שהוריק היין למה לא יטלטל הכוס. הרי בלא היה עליו המוקצה בביה"ש וניטל מעליו בשבת מותר לטלטל הכלי (כמג"א ש"ח סק"נ). ואף אי נימא דס"ל למהר"א בהניח כלי תחת הנר ונפל לתוכו. וחזר עובד כוכבים ונטל לנר. אסור לטלטל הכלי. כמו שנסתפק מג"א (ש"ט סק"ט). עכ"פ הרי הכוס אינו שלו. והוא הביא לשם מוקצה שלא מדעת ב"ב. ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו (כמג"א שם). אמנם גם לדברי מהר"א מפרקאן מיושב שפיר קו' רבינו אמג"א. דס"ד דמקשן דא"א להזהר מבלי לטלטל הכוס על השולחן גם אחר שתייתו. ע"ז משני דלא יקדש עד שיצא היין מהכוס שישפכו). ובאמת לא זכיתי להבין כוונת הרא"ש. דלדידיה הו"ל לירושלמי לשנות בקיצור דאינו מטלטלו רק מניחו על השולחן. וה' יאיר עיני (ולדברי העני מדעת דברי הירושלמי הם ממש דברי הרא"ש. כולם מתאימות ושכולה אין בהם). ותו ק"ל לירושלמי אף לפי דברי מעכ"ת. דהחשש שיטלטלו אשולחן אנה ואנה. הא מדלא היה שם ביה"ש לא נעשה בסיס (נקט רבינו דלא נעשה בסיס. דאל"כ אפי' לצורך גופו ומקומו אסור כא"ח ש"י ס"ז) וא"כ למה לא יטלטל הכוס אשולחן לצורך מקומו. דבחנם למה לו לטלטלו וצ"ע עכ"ל. אמר הצל. תמהני הרי להדיא אמרי' (שבת דף מ"ג ע"א) באפרוחים שעלו לסל דבעודן עליו אסור לטלטלו. אף שלא היו עליו ביה"ש. וכ"כ תוס' (שם דמ"ד ע"ב ד"ה יש) דאפי' בהניח עובד כוכבים מוקצה בכלי לדעת ישראל נעשה בסיס. ואי"ל דהכא שכבר היה ההיתר תוך הכוס. וכשקרא שם נתהוה בתוכו המוקצה ממילא לא הו"ל כהונח ממש לדעת. ליתא דהרי הת"י הוכיחו ממורביות (סוכה דמ"ג) דלא שמטום החברים אע"ג שהבייתוסים הניחו האבנים שלא לדעת החברים. ש"מ אפי' הונח שלא לדעת אסור. ואפשר לחלק. דהכא לא הונח המוקצה שם כלל. רק ממילא נתהוה. עדיף מהך דבייתוסים. אמנם לא ידענא מה צורך לרבינו לדחוקי. הרי בל"ז לא נעשה הכוס בסיס. מדהכלי אינו שלו וכנ"ל ותו ממ"ש תו' (ביצה דף ב' ע"א ד"ה וב"ה) דאפי' במניח העצמות אטבלא. מדאין דעתו להניחם שם כל היום לא הוה בסיס (וכמג"א ש"ט סק"ז) ותו מדדעתו להשליכו לא נעשה בסיס (כמג"א רס"ו סק"ב) ה"נ הרי ע"כ יצטרך לשפוך היין שלא יכשל הע"ה וכנ"ל. והרי בלא נעשה בסיס מותר לטלטלו בצריך למקומו (כא"ח ססי' ש"ט). אמנם נ"ל כיון דאפשר לעשותו תרומה אח"כ. הו"ל כטלטול שלא לצורך:

(ב) ובזה מיושב אצלי מה שהקשו רבותינו דהרי א"צ להפריש י' מע"ר וט' מע"ש דכבר נחסרו ע"י הת"ג שהפריש. ולפי דרכינו מיושב שפיר. דבאמת צריך להניח יותר ממה שחייב. [אב"י וא"כ האי דקאמר מתחיל ושותה הוא ע"י מה שאמר י' מע"ר וט' מע"ש ואף דקובע כל הי' למע"ר וכל הט' למע"ש. מכ"מ כיון דגם חולין מעורב בו. תו לא הוה כמו הפרשה בשבת. ואע"ג דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין (כעירובין ד"נ ע"א. ומנחות דף נ"ד ע"ב). מ"מ כיון דכותי מסתמא כבר עישר. כמ"ש רבינו לעיל סי' י"ד. להכי מותר להרבות במעשרות דתו לא הוה כטבל מעורב בו. והכי טפי עדיף לעשות. מלקבוע מעשר בשיעור מצומצם ולהניח למחר יותר משיעור מעשר. כדי שלא יהיה כמפריש בשבת. דדלמא ישכח למחר ויניח רק כשיעור שהתנה. ואז הוה כמפריש]. וי"א דמיחל ר"ל מוזגו במים. ותמוה דמה קמ"ל בזה. ונ"ל דהא קמ"ל. מדעל כרחך צ"ל ברירה. א"כ הו"ל דמוע למפרע. להכי יערבו במים. ותתבטל עי"ז התרומה (כי"ד קל"ד) ולא אמרי' דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה. דהרי כך תיקון שתייתו. למזגו במים. וכטחינת חטין שהתליעו (י"ד פ"ד).

(ג) אולם בש"ס (מכות י"ט סע"ב) פי' רבינו יהודה. דהאי תנא ס"ל דלא בעינן ראשית ששיריה ניכרין. וא"כ בל"ז מתורץ קוש' ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. ודו"ק. [אב"י ולפי פי' א' דסי' יד ממילא ניחא] ולתוס' תמורה (דף ל' ע"א) היכא דלא היה האיסור מבורר מעיקרא אך בדאו' יש ברירה (ועמ"ש בס"ד חגיגה פ"ג סי' לג). ואילה"ק לתוס' מאחין שחלקו שמחזירים זל"ז ביובל (כגיטין דכ"ה א'). י"ל דלתוס' התם היינו רק בשעשה הוא האיסור. דמסתמא תולה בבירורו שאח"כ. [אב"י סברת התו' דתמורה בשם מורו מהר"ר מעולם לא זכיתי להבין. דכמה וכמה ברירות ישנם בש"ס שהם כן. כמ"ש ע"ר ולא הוברר האיסור מעולם. ואפ"ה אין ברירה כמו כתוב לאיזו שתצא בפתח תחילה גיטין דף כ"ה ע"א. וכן אם בא חכם למזרח עירובין ד' ל"ו ב'. וביצה ד' ל"ז ב'. ועי' תוס' גיטין דכ"ה ב'. ד"ה דברי. דהיכא שמברר דבריו ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש. אמרינן יש ברירה. אח"ז ראיתי בתוס' סוטה דח"י ע"א. ד"ה חזר וחלקן. דדחו לסברא דמורי מהר"ר. ושם הובא ג"כ דברי ע"ר זצוק"ל. דהא דב' לוגין שאני עתיד להפריש הוא כלא הוברר מעולם. ועי' ר"ן נדרים ר"פ השותפין דמ"ה ע"ב.

(ד) אמר העבד ישראל מ"ז היא משנה חמורה אשר בה לא מצאה היונה הפוסחת מנוח לכף רגלה בזה הים הגדול דברי רבותינו המפרשים נ"ע והיה קוצר השגתי לנעורת. וכל דבריהם כגחלי אש. ואותר אני לבדי עפר ואפר תחת מדהרות אבירים ולא זכיתי להשקיט צמאון נפשי היבשה בכל פרושי רבותינו ז"ל. דק"ל. א) כל רבותינו מודים דמתני' מיירי בטבול רק לתמ"ע. וכן מוכרח. מדנוטל רק ק"א. ואי בטבול גם לת"ג. הו"ל ליטול ק"ג. ותמוה למה באמת לא נקט מתני' בטבול לת"ג. ב) סיפא דלא הפסיד כלום. מלתא בלא טעמא. דאיך תלוי זה באם הטבל מרובה י' ממעשר. ג) מ"ש רישא דנקט חולין סתם. ומ"ש מציעתא דנקט חולין מתוקנים. ד) לישנא דמתני' דקא' נוטל מאה וא' משמע טפי דנטלם בצירוף יחד. ומשפטם א'. ורבותינו המפרשים עשו פירוד בין הדבקים. שיטול ק' לשם טבל וא' לשם תרומת מעשר. ומפני כל הצער הזה לנפשי העלובה. בחרתי הסתופף לפרש ע"ד הראב"ד. כי עתה הרחיב ה' לנו. ובטובו חיינו. בא"י זוקף כפופים:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.