תפארת ישראל - בועז/דמאי/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ דמאי ד

(א) הקשה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. אמאי באמר לו אחר א"נ במוצ"ש. הרי אין אדם חוטא ולא לו (כפ"ג דקדושין (דף ס"ג) ואפי' חשוד נאמן על של אחר (כי"ד קי"ט ס"ז). דלא קיי"ל כר"מ דהחשוד לדבר לא דנו ולא מעידו בשל אחרים רק לעדות ממון אינו נאמן משום אל תשת רשע עד או בחשוד בעריות אינו נאמן בעדות ערוה. דהו"ל נוגע בעדות. דאיכא למימר שכיחא ליה או פריצא ליה (כש"ך שם). ונ"ל התם בקדושין לא מתנגד חזקה. דשמא באמת קדשה. משא"כ הכא מעיד לסלק חזקת טבל. ומה"ט נמי באומר שהוא אחוה דמיתנא. אף דאפי' ע"א מפסולי עדות נאמן על זה מדאינו מעיד על גוף החליצה. הו"ל רק גלוי מלתא בעלמא. אפ"ה היבם עצמו א"נ. ואמאי לא נימא אין אדם חוטא וכו'. ע"כ דהתם נמי חזקת זיקה. מדמוחזק באחי. ומה"ט א"נ בשחיטה (כי"ד סי' ב') מדהו"ל חזקת אמה"ח [ולא זכיתי להבין ש"ך שם סק"כ דאף בשחיטה בשל אחרים נאמן] או דבשחיטה הו"ל כמעיד ע"ע ששחט יפה עכלה"ט. וכדומה לזה כ' רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות לו] וז"ל. כ' במחנה אפרים הל' עדות סי"ב. דנהי דחשוד כו'. וק"ל הא בהאשה רבה אבעיא דלא אפשיטא כו'. עכלה"ט. אמר הקטע. הכלל שהביא במחנה אפרים. יתד הוא שלא תמוט. דכ"כ הרא"ש (בגיטין דנ"ד) בי"ד כלליו שהביא שם בעניין ע"א נאמן באיסורים. אולם לולא מסתפינא להכניס ראשי לקדר בין ההרים. עשתרות קרניים. נ"ל להצדיק דברי צדיק מעיקרא ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. דבהאשה רבה ליכא למפשט מהכא דא"כ ק' למה נקט מתני'. בא"ל אחר שאינו נאמן. אפי' נאמן נמי א"נ. אע"כ דוקא אינו נאמן. דאיכא תרתי. חשוד וגם אתחזיק אסורא. ומנ"ל בע"א כשר:

(ב) אב"י אע"ג דיש לומר לכאורה אדרבא. דאחר וודאי אינו משקר דאין אדם חוטא ולא לו. וכלקמן מ"ו. מכל מקום כוונת ע"ר זצוק"ל. דעכ"פ אם הוא במקום שגם הבעל הבית נאמן. דהיינו בשבת. וודאי יותר סברא להאמין לבעה"ב עצמו שלא שייך אצלו לומר שאומר בדדמי. מלהאמין לאחר. דאף דאימת שבת עליו. מכל מקום דילמא בדדמי אמר. ומשום זה אין אימת שבת עליו וכמו דאמרינן גבי מת במלחמה דדלמא בדדמי אמרה פט"ו דיבמות מ"א. מיהא הרמב"ם פי"ב מהל' מעשרות ה"א. כתב סתם וכן אם אמר לו אחד שאינו נאמן. מעושרין הן אוכל על פיו, ומדלא הזכיר הרמב"ם לשון המשנה "לא מצאו". משמע דאפי' לכתחילה יכול לסמוך על הגדת האחר כמו על הגדת דבעה"ב. דהא קאמר וכן. ולשיטה זו י"ל דלהכי פלגינהו התנא לב' בבי. לומר דאפי' באחר דאיכא למימר אין אדם חוטא ולא לו. אפ"ה במ"ש לא יאכל על פיו. ובמ"ו רק משום חיי נפש דאין מכיר שום אדם בעיר התירו.

(ג) כתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות לז]. וז"ל אמרי' בש"ס (מכות דף י"ז) טעמא דר"א כו'. ובמכות אמרי' טעמא דרבנן דטריחא ליה מלתא ע"כ. ואנא בעניותא לא ידענא מה צורך לרבינו לדחוקי בזה. דהרי תוס' שם לא הזכירו דאיירו במעשר עני. ודלמא באמת אמעשר עני א"צ שום טעם. דבל"ז אפי' יפרישוהו אינו גזל. מדאי בעי מפקיר נכסיה כנדרים הנ"ל. ורק אמעשר ראשון קאמרי. דביה לא שייך האי טעמא. להכי קאמרי. חדא דאין לו תובעין. ועוד שלא הפרישוהו. דסבר כל כמה דלא מפריש מעשר אינו חייב בתמ"ע כרש"י בכורות (ד' י"א ב) : כתב עוד רבינו הנ"ל וז"ל. הנה בסוגיא דנדרים תמיה לי הא ע"י הפקר לא חזי ליה כו'. עכ"פ הו"ל לש"ס לומר דה"ט דרבנן. דס"ל דנחשדו. וצע"ג עכלה"ט. ולפע"ד העבד ישראל. ל"מ אין זה מהדוחק ממ"ש רש"י (נדרים דף פ"ד סוף ע"א) דכל שלא נכתב בפי' לא ציית ע"ה. ועל כרחך אפי' רבנן ס"ל הכי. מדס"ל דחשיד אטבל דמעשר עני. א"כ כמו דלא ס"ל לע"ה דלא תוכל לאכל בשעריך. דקאי גם אטבל דמעשר עני. והיינו על כרחך מדאינו מפורש. כ"כ איכא למימר נמי דלא דריש לא תלקט מה"ט. ומצי שפיר להפקיר. רק דירא להפקיר כמ"ש הש"ס. אמנם עוד נ"ל לתרץ דסוגיא דנדרים ס"ל כירושלמי שהביא תוי"ט פ"ה דפאה מ"ה ד"ה שקבלו. דהיכא דמפקיר הכל תו לא מקרי בעל השדה. וכן צ"ל בכל מקום שמזכיר הש"ס אי בעי מפקיר כפ"ז דברכות דמזמנין עליו. וכ"כ פ"ג דעירובין דמערבין וכו' ובשאר דוכתי. בכולהו ק' למה לא מחלק הש"ס בין מי שאכל דמאי משדה שלו. או שקנה דמאי. דבאכל דמאי משדה שלו אין מזמנין עליו. אע"כ כדאמרן. השבני רבינו הנ"ל וז"ל נפלאתי. וכי יאמר מעכ"ת דכולהו הך סוגיי פליגי אההיא דחולין. דלא כפסק הלכה. וכל עיקרי הדינים שייכי רק בלוקח מע"ה ולא בע"ה עצמו. עכלה"ט:

(ד) וכתב עלה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. וז"ל ואף דבזכאי בהרמתן גם להוליך שרי. כפ"א דביצה מ"ו. שאני הכא. דלא הותר בהרמתן מצ"ע. רק מדקרא שם מע"ש. אך ק"ל מ"ש דגזרו דאסור להקדיש בשבת. גזירה משום מכירה. דהו"ל נמי כמוציא מרשות הדיוט לרשות גבוה. כפ"ה דביצה מ"ז. טפי הו"ל למגזר במוציא באמת מרשות לרשות. כנותן מתנה לחבירו ביו"ט דשרי כספ"א דביצה. ונ"ל כיון דמכר א"א בלא פסוק דמים באמירה. לא דמי למתנה. דאפשר ליתן מיד ליד בלי אמירה. ומה"ט גם באמירה שרי. משא"כ בהקדש:

(ה) כ"כ הר"ב. וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות מ] וז"ל מכאן נסתר לכאורה שיטת הר"ש כו'. ולמה יגרע זה ממכירה ממש. עכלה"ט. ולולא מסתפינא עדיין אינו מוכרח. דעכ"פ גונב דעתו. דסבר שמאכילו חולין ששוים יותר מתרומה והרי זה אסור (כחולין דף צ"ד א):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.