תפארת ישראל - בועז/דמאי/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ דמאי ג

(א) הקשה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. איך יעשר קודם השלכה. שמא המוצא יפריש מפטור אחיוב או להיפך כספ"ה. ואת"ל דהו"ל ס"ס. דשמא יפריש מיניה וביה. או שמא ילך לאבוד במקומו. [אמר האזוב אשר בקיר. בנו ותלמידו. ול"מ היה נ"ל כיון דהך חששא שיפריש מחיוב עה"פ אינו רק כשימצא חבר אח"כ. והרי הוא יחוש נמי שמא השליכם חבר ועשרם מקודם. כמו דאמרי' (ב"מ דל"ח א ) בחששא שמא עשאן בעה"ב תרומה על מקום אחר. לפיכך על סמך זה. בעה"ב עושה אותן תו"מ על מקום אחר. כך נ"ל לולא דברי ע"ר זצוק"ל] עכ"פ במחזיר למוכר בסיפא. דלירושלמי משקעו בכרי. [אמר הננס. כן פי' קצת מפרשי' לירושלמי. וע' מ"ש לק' סי' יא] וק"ל מה מהני לר"ש שזורי (ר"ה די"ג) דאין בילה ביבש. ונ"ל מדר"ש רק לכתחילה קאמר כדמוכח התם. והכא מדאין תקנה כדיעבד דמי (כי"ד ססק"ח) עכלה"ט. ובירושלמי הקשה למה צריך המשליך לעשר. נהוי כמוכר במדה גסה. ומשני המלקט מלקט א' א'. והו"ל כקונה בדקה. והקשה הרא"ש. מה צריך לזה. הרי דוקא במוכר לחבר פטור בגסה (כלעיל פ"ב כ') והכא שמא ימצא ע"ה. ותי' רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א. [באות כו] דמתני' איירי בשוק דרוב חברים כו'. עכלה"ט. איברא לפי דברי ע"ר רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. כנ"ל בל"ז לק"מ. דהתם בוודאי מוכרם לע"ה. משא"כ הכא איכא ס"ס כנ"ל:

(ב) ול"מ מסתבר כרמב"ם דאי כראב"ד בבא דמפקיד מיותר דהרי הוא כטוחן. ותו למה שני בלישניה למנקט ברישא דמאי. ובסיפא כפירותיו. ותו דא"כ במאי פליג ר"ש. והרי גם לת"ק דקאמר כפירותיו. דמאי הם. ואי פליג לקולא דרק חיישינן שמא גם ע"ה הפקיד. למה לא פליג נמי בטוחן. ודוחק לומר דבאמת ר"ש בתרתי פליג. וס"ל דרק לשמא החליף בשל ע"ה אחר חיישי'. והו"ל ספק דרוב ע"ה מעשרין. ואי משום קו' הראב"ד דהו"ל ס"ס. י"ל דהו"ל ס' הרגיל להחליפן. [אב"י אנא"ק של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל הכ"מ י"ל בענין הקושיות על הראב"ד כמ"ש הראב"ד בעצמו בהשגותיו בשם הירושלמי וז"ל הכא את אמר דמאי והכא את אמר ודאי. ומשני כאן. כלומ' ברישא דקתני דמאי. קופה בקופות. דמתירא שלא יכוין במלאותם. וכאן בסיפא דקתני כפירותיו ודאי. בפירות בפירות. דאינו מתירא להחליף. מיהא ע"ר זצוק"ל נראה דמיאן בזה משום קושית הרא"ש כאן. דמנ"ל דבמפקיד וודאי החליפם שמא לא החליפם והמע"ה. ובענין קושית הראב"ד על הרמב"ם דהוה ס"ס. ל"מ נ"ל לתרץ. לפמ"ש תו' כתובות (ד"ט א' ד"ה ואב"א) דשם אונס חד ולא הוה ס"ס. וכש"ך י"ד סי' ק"י דיני ס"ס אות יא. א"כ ה"נ לא הוה ס"ס דשם מעשר חד. מיהא צ"ע מרבינו המגיד פ"ג מהא"ב ה"ב. דכ' דמש"ה פסק הרמב"ם דפתוי קטנה לאו אונס הוא משום קושית התוס' שהזכרתי דס"ס הוא. אע"כ דפתוי קטנה לאו אונס עי"ש. אלמא דלרמב"ם אפי' ס"ס משם א' הוה ס"ס. והנה הכ"מ בהל' מעשר פרק יא הי"ג תי'. דמאחר דקיי"ל דרוב ע"ה מעשרין ואפ"ה אחמור רבנן לחוש למיעוטא אחמור בהו ג"כ לחוש לס"ס. והקשה הגאון מהרע"ק זצוק"ל בתוס' רע"ק [אות כט]. דלרמב"ם דמירוח עובד כוכבים פוטר הוי נמי ס"ס. ספק לא החליפן וספק החליפן בשל עובד כוכבים דהא פשיטא דעובדי כוכבים מביאים ג"כ לטחון. ול"נ לתרץ קושית הגאון הנ"ל. דאין זה בכלל ס"ס. דכיון דאמרת את"ל החליפן. הרי הכונה באת"ל זה שיש בו דררא דאיסור טבל. ואיך תאמר תו שהוא של עובדי כוכבים שלא התחיל לחול עליו שם טבל. ועוד דלפי כללא דכייל ש"ך בי"ד ק"י קיצור דיני ס"ס אות י"ב. ומג"א סי' תל"ט סק"ג דצריך שיהיה ספק אחד מתיר יותר מחבירו. והרי כאן אין ספק א' מתיר יותר מחבירו. דבשלמא באם נאמר את"ל ספק החליפן בשל ע"ה דלמא עישרן. אז התיר הספק האחרון יותר מהראשון. דאם נאמר דלא החליפן אין כאן שום איסור. ואם נאמר דהחליפן בשל ע"ה יש כאן איסור ואפ"ה עכ"פ נוכל להחלישו בספק דשמא עישרן. משא"כ באם נאמר דהחליפן בשל עובד כוכבים. מה לי אם נאמר שלא החליפן ואין כאן מציאות לאיסור טבל. מה לי אם נאמר דהוא של עובד כוכבים ואין כאן מציאות לאיסור טבל. בין כך ובין כך לא נכנסת לאיסור טבל העומד לנגדינו כאן לפתוח בו פתח להיתר כדרך כל ס"ס ודו"ק:

(ג) כ"כ הר"ב. והקשה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. דא"כ הול"ל בהדיא פטור. ותו אדרבה. הרי סתם ספ"ה דדמאי דמעשר משל ישראל על של עובדי כוכבים. אלמא דאין קניין לעובדי כוכבים בא"י להפקיע ממעשר. ולהכי נ"ל. דסתם כאן כפירותיו. משום דלא פסוקא מלתא דפעמים פטור. דמודה ר"מ דדיגון עובדי כוכבים פוטר (כמנחות דס"ו) משא"כ בפירות דא"צ דיגון או באידגן מישראל חייבים. עכלה"ט. וכ' רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות כה] וז"ל. והראב"ד מפרש כפירותיו. ר"ל שמחוייב לעשר ודאי. והקשה הרא"ש על זה. דלמה יהיה ודאי דלמא לא החליפן. ותמיה לי מאד כו' וצע"ג. ודנתי לפני רבינו הנ"ל. הרי ר"מ התם ס"ל דדיגון עובדי כוכבים בשל עובדי כוכבים חייב. כמ"ש ג"כ רש"י התם. להכי איצטריך לפרש. דבלהפריש כ"ע ל"פ. מיהו רמב"ם ור"ב אזלי לשיטתיי' (וכפ"א מהל' תרומות הי"א) דדיגון עובדי כוכבים בשל עובדי כוכבים פטור (וכ"כ הכ"מ פי"א ממעשר הט"ו) ולשיטתיה אף בלהפריש פליגי. והשבני רבינו הנ"ל. עכ"פ לרא"ש קשיא. דהרי כל עיקר קושיתו. רק אי נימא דדיגון עובדי כוכבים חייב והיינו כר"א התם. ואיך מקשה שמא לא החליפם. והממע"ה: עוד כתב רבינו הנ"ל [באות כט] כו' אמנם הקשה הראב"ד. דלמה בטוחן עובדי כוכבים חיישי'. הרי הו"ל ס"ס כו' ומ"כ שכ"כ בפ"א מהיו"ט ה"ב. עכלה"ט. נומתי לפני רבינו. א"כ במה נפרנס משנה שלימה (פ"ב דמכשירין מ"י) והרי התם איכא ס"ס מעליא. דאף דספק ממיעוט שלבתיהם. לא מצטרף לס"ס. דמיעוט לגבי רוב כליתא דמי (כש"ך י"ד רצ"ג סק"ו) עכ"פ בל"ז איכא ס"ס. ס' נפלו קודם שראו פני הבית. וס' מעושרין. ובס"ס זה איכא שפיר למימר שמא לא חל עליהן שם מעשר מעולם. ודוחק לומר דעכ"פ חל עליהן שם מעשר בדיעבד. וכמעשר ראשון שהקדימו בשבלים. אע"כ שאין כל הספיקות שוין. והשבני רבינו הנ"ל וז"ל ימחול ידידי הרב נ"י לעי' במ"ל פי"א ממעשר ה"ט. מ"ש לתרץ בזה. ולענד"נ דהתם אף אם ננקט כדברי הראשונים דרמ"ל. דמתני' דמכשירין לעניין אכילת ארעי מיירי. עכ"פ כיון דבספק אם עישרן (קמה). הוה אזלינן לחומרא לענין אכילת קבע. דאז ליכא ס"ס. וכיון דנעשה ספק זה לחומרא. הוה כוודאי איסור כמ"ש פוסקים כעין זה בספק דאורייתא וע"י גלגול הוה דרבנן. משא"כ בקלין שבדמאי. דמכח ס"ס נפטרו פירות אלו לגמרי. ולא דנין בהם כלל ענין חומרא ע"י ספק א':

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.