תוספות רבי עקיבא איגר/דמאי/ד

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ דמאי ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות לג] הלוקח פירות ממי שאינו נאמן. בפשוטו נראה דהך קולא דשאלה בשבת הקילו רק בע"ה אבל לא בחשוד ממש על המעשרות [ועי' בפ"י בחידושי כתובות (דף כד) ושם תמצא דדעתו דאף בחשוד סמכינן אהך קולא עיי"ש]:

[אות לד] בתי"ט ד"ה מוצאי שבת וכו'. והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת וכו'. קשה לי אמאי נסמוך ע"ז להתיר האכילה דיש חשש טבל דבמיתה נתיר להפריש בשבת דהוי רק שבות ולסמוך על הרוב ועל שאילתו שכבר הוא מתוקן ואין בקריאת שמו משום מתקן. ואפשר דחיישינן שמא יאמרו דמפרישין דמאי בשבת. אבל במה שאוכל ליכא חשש דיאמרו דקמו רבנן במלתא וידעו שזה היה מעושר. וכעין זה כתבו התוס' ביבמות (דף כ"ד ע"א ד"ה וספק):

[אות לו] בתוי"ט ד"ה אמר לו אחד. כסתם דספ"ד דבכורות. בספר תפארת למשה (יו"ד סימן קי"ט) כתב דאינו מוכרח די"ל דאותו האחר אומר רק ששמע מפי המוכר שמעושרים הן ומש"ה קתני לא מצאו דאילו מצאו צריך שישאל למוכר עצמו כיון דאותו אחר א"י רק מפי מוכר עי"ש. ובספר מחנה אפרים (בהל' עדות סי' י"ב) כתב לתרץ דנהי דחשוד נאמן על אחרים מ"מ אין ע"א נאמן במידי דאתחזק איסורא כל כמה דאין בידו לתקן כדמוכח בהאשה רבה אלא דבדמאי הקילו גבי שבת. ומה שכתב הרמב"ם החשוד על הדבר מעיד על של אחרים מיירי באחר עמו עכ"ל. ולענ"ד הא בפרק האשה רבה הוא איבעיא דלא אפשיטא אם ע"א נאמן באתחזק איסורא ולפשוט ממתני' דהכא דא"נ גם אינו ברור דמקרי הכא אתחזק איסורא כיון דרוב ע"ה מעשרין אלא דחששו חז"ל משום דהוי מיעוט דשכיח עכ"פ הרוב מסלק לחזקה ועיין:

[אות לה] בתו"ח ד"ה מוצאי שבת וכו'. רק לכבוד שבת הקילו וכו' שצריך להפריש על הכל וכו'. לפ"ז קשה על מ"ש הרמב"ם דבה"ש דמ"ש יוכל לאכול ממנו כמ"ש התי"ט והא בזה ליכא צורך שבת דהא יכול להפריש עתה בבה"ש כדקתני במתני' (ספ"ב דשבת) דספק חשיכה מעשרין את הדמאי ופשוטו אף בבה"ש דמוצאי שבת וכמ"ש בתוס' חדשים שם. והארכתי בזה בתשובה בעזה"י. גם קשה אמאי ביו"ט ב' אוכלין על פיו ואמאי א"י לעשר מס"ס. ספק דשמא מעושר כבר. וס' שמא הוא חול. כן דעת המחבר (סי' שצ"ז) דספק מוכן ביו"ט ב' כשר. ומה"ט יש לעיין במה דפסק הרמב"ם פי"ב ה"ב מהל' מעשר דאם שאלו ביו"ט א' אוכל על פיו ביו"ט ב' והוא מהירושלמי דאף דב' קדושות הן מ"מ לא נראה לעשר בינתים ואמאי לא נראה לעשר ביו"ט ב' מטעם ס"ס. וצ"ע בכל זה ואין כאן מקום לקבל ארוך:

ג

[אות לז] לקרות שם למ"ע. אמרינן בגמ' מכות (דף יז) טעמא דר"א דע"ה מפריש מ"ע דממונא הוא [ותי' דידיה שבתוי"ט ט"ס] ופי' רש"י דר"ל מדאין בו איסור אכילה אלא גזל ואיהו אגזל עניים לא חש עכ"ל. ולתוס' יומא (דף נה ע"ב) אף דע"ה לא חשיד אגזל הכא לא חשיב ליה גזל מדהוא ממון שאין לו תובעים. ועוד כל כמה דלא הופרש לא חשיב ליה גזל עכ"ל. ולפי תירוצם ב' קשה מהכא דנימא אדרבה מה"ט אינו מפריש מ"ע שלא יהא גזל. ואולי י"ל דהתוס' ס"ל בפירוש סוגי' דמכות כנדרים (דף פד ע"ב) דטעמא דר"א דלא נחשד על מ"ע. דאילו בעי מפקיר נכסיה והוי עני ושקיל ליה ולית ליה פסידא. וזה פי' דממונא הוא ר"ל שבידו להפקיר נכסיו. אלא טעמא דרבנן שנויה במכות. דבנדרים אמרי' דטעמייהו דמירתת להפקיר דלמא זכי ביה אחרינא ובמכות אמרינן דטעמא דרבנן דטריחא ליה מלתא. ובסוגי' דנדרים תמיה לי הא ע"י הפקר לא חזי ליה דהא לא תלקט להזהיר העני על שלו ועי' תי"ט (פאה פ"ה מ"ג) א"כ הדר הו"ל גזל. ואף אם נדחוק דע"ה לא ס"ל דרשא דלא תלקט. מ"מ עכ"פ הו"ל להש"ס לומר דה"ט דרבנן דס"ל דנחשדו וצ"ע:

[אות לח] בתוי"ט ד"ה אין [אדם] צריך. מ"ס לא נחשדו. קשה לי למ"ש התוס' יומא (דף נה) עלה דהלוקח יין מבין הכותים וז"ל אע"ג שאין חשודים על הגזל עמי הארץ נמי אין חשודים על הגזל ואפ"ה חשידי על המעשרות דלא חשיב להו גזל כיון דהוא ממון שאין לו תובעים ועוד כל כמה דלא הופרש לא חשיב להו גזל עכ"ל ולפי תי' הב' איך אמרינן דלא נחשדו על מעשר עני כיון דממונא הוא. וכן חכמים ס"ל רק משום דטריחא להו. הא כיון דלא רוצים לגזול אלא כמה דלא הופרש ל"ח להו גזל. א"כ מה"ט לא מפרשו דאם יפרשו יצטרכו ליתן לעניים שלא יהיה בידם גזל וצ"ע:

ד

[אות לט] בהרע"ב ד"ה מי שקרא שם וכו'. אבל תרומת מעשר של ודאי וכו'. קשה לי דהא מצי למנקט בלוי שקרא שם לתרומת מעשר דלא יטלם בשבת. ובפשוטו היה נראה דנקט לדמאי לרבותא דאף דרוב ע"ה מעשרין ס"ד דלא ניחוש בזה לאיסור נתינה לכהן בשבת:

[אות מ] בהרע"ב ד"ה לא יטלם. הו"ל כמאכיל כו'. מזה נראה ראיה ברורה לדעת רש"י ותוס' שהבאתי בריש מכילתין דצריך ליתן התרומת מעשר בחנם לכהן ולא למוכרה. דלדעת הטור שמוכרה לכהן. א"כ במה שמאכילם בחנם הוי כנותן להם מכיסו ואמאי צריך להודיעם:

ה

[אות מא] בהרע"ב סד"ה אינו נאמן כו'. דהא אינו רשאי ליקח. משמע דוקא כשאמר לו שיקח מאיש פלוני אבל באמר לו סתם קח לי ממי שהוא נאמן והוא אומר שלקח מאיש פלוני שידוע לנו שהוא נאמן לא מהני. דאף דאפשר לגלויי מ"מ מצי לאשתמוטי כיון דלא אמר ליה ביחוד מאיש פלוני היה אצלי מלתא דלא רמיא ולקחתי מאחר שמוחזק אצלי לנאמן. ואולם מדברי הטור בשם הרשב"א ביו"ד (ססי' קיט) מבואר דס"ל דאף בכה"ג נאמן. ובאמת לכאורה לישנא דמתניתין מורה כהרע"ב מדקתני דאומר לו קח מאיש פלוני נאמן הא לא תלי באמירתו אלא באמירת השליח דאם אומר מאיש פלוני לקחתי דנאמן. וצ"ע:

ו

[אות מב] בתי"ט ד"ה אמר לו. אמר לו איש פלוני. ולפ"ז הפירוש א"ל אחד אני. היינו שאני הנאמן. א"נ לגבי עצמו. אבל א"ל איש פלוני נאמן הר"ז נאמן. ובאמת גם כפי הגירסא שלפנינו איש פלוני יש לפרש וכאילו קתני אבל א"ל איש פלוני. אך התוס' בכתובות העתיקו נוסח המשנה א"ל אין אני נאמן איש פלוני נאמן. מש"ה פירשו דאומר ומעיד על עצמו שא"נ רק דאיש פלוני הוא הנאמן מש"ה הקשו שם מה שהקשו. ועי' בפ"י שם:

[אות מג] בתוי"ט ד"ה הר"ז נאמן. ומתני' דר"פ. והפר"ח והתפל"מ ביו"ד (סי' קי"ט) כוונו לדבר אחד דפרכת הירושלמי לאו מדין חשוד על הדבר. דאף לרשב"ג דס"ל דחשוד נאמן בשל אחרים זהו במעיד על המאכל שהוא מותר. אבל הכא דמעיד על האיש ההוא שהוא נאמן למעשרות בזה לא מהני עדות ע"א. דלהחזיקו לגברא נאמן בעי' ב' עדים עי"ש:

[אות מד] בתי"ט ד"ה מי כאן. לרבותא דר"י נקט. והא דקתני במתני' דהכא הרי אלו נאמנים לאו דוקא. דאינו חושש על נאמנותו דלאו לענין איסור והיתר קאמר. הרא"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.