תפארת יעקב/גיטין/פד/א

תפארת יעקב גיטין פד א

דף פ"ד ע"א

בתוס' בד"ה מסתברא, פי' וכו' לא שנא וכו'. וכבר כתבתי דלק"מ דלפי' זה הך לא שנא הכוונה ג"כ לעולם כמו בחוץ מפלוני מותרת אפילו לפלוני כל שנשאת לאחר אף דהוא אסרה והיינו דע"כ פקע כחו למי שהתיר א"כ בהרי את מותרת היום ג"כ ע"כ פקע כחו היום וממילא ע"כ מותרת למחר כנ"ל:

בגמרא אלא אמר ר"נ. יש לדקדק כיון דמעיקרא מקשה עלי' דאפי' נשאת תצא לפי שלא קיימה התנאי והדר משני דאפילו לכתחילה תנשא דהא רבא מקשה עלי' דדייק מדבריו דלכתחילה תנשא לאחר, ואמת דיש לומר דלכתחילה עדיף טפי על סמך גירושין תיכף אבל אי נשאת תצא כדי לקיים התנאי לא שתהא תחתיו לעולם, ורבא מקשה עלי' דלכתחילה ג"כ אסורה אפי' על סמך קיום התנאי דלאו בדידה קיימא, אבל קושית הש"ס מעיקרא משמע דבא להקשות בפשיטות דכל דלא קיימא התנאי הוי עלי' באיסור אשת איש וא"כ היאך תנשא לכתחילה:

ונראה לפי מה דמשמע מפירש"י לקמן דאפילו איסור דרבנן הוי תנאי שאי אפשר לקיימו כל שאינו תלוי בדידה שפירש בעל מנת שתבעלי לפלוני דאפילו לא ירצה לבעול באיסור ישאנה ויבעול בהיתר דמשחדא לי' בממונא א"כ הכא ס"ד דר"נ כיון שאסרו חכמים לינשא לפלוני שלא יאמרו וכו', א"כ אפילו בנישואין הוי באיסור ושפיר הוי תנאי שאי אפשר לקיימו ותנאי בטל ומעשה קיים רק דדייק מדברי ר"נ דקאמר ואי נשאת לאחר לא תצא אבל לכתחילה לא תנשא ואי הוי בגדר תנאי שאי אפשר לקיימו אפילו לכתחילה מותרת לאחר וע"כ שאין זה בגדר תנאי שאי אפשר לקיימו א"כ אפילו דיעבד הוי עלי' באיסור א"א כל שלא קיימה תנאה ואהא משני דהך ואם נשאת על אותו פלוני קאי אבל לאחר אפילו לכתחילה מותרת מכח דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו דלאו בדידה תלוי ואהא מקשה עלי' רבא דאי מותרת לינשא לאחר א"כ שוב אפשר לקיימו דכל שהפסיקה בנישואי אחר שוב לא שייך שלא יאמרו א"כ צריכה לקיים תנאה דוקא ושמא לא ירצה לגרש ומחמת זה לא חשוב אי אפשר לקיימו דבהא כיון דליכא איסור לגרש משחדא לי' בממונא אבל פשיטא דאינה יכולה להנשא על סמך זה דאטו על מנת שתאכל חזיר מותרת לינשא על סמך שתאכל אלמא אף דהוי אפשר לקיימו אבל לא בשביל זה אינה צריכה לחוש שמא לא תקיים וכן כאן שמא לא תוכל לשחדו בממון רק אפשר לקיימו מיקרי. וזה ברור ועיין מה שאכתוב בסמוך:

בתוס' בד"ה אלא אמר ר"נ, וא"ת דמעיקרא לא אמר כך וכו'. ולפי מה שכתבתי מעיקרא לק"מ דלא חזר בו ר"נ כלל ממה דקאמר מעיקרא דבאמת כך דעתו דלא תצא רק שהוסיף בלשון שני דאפילו לכתחילה תנשא, ואהא מקשה עלי' רבא דכיון דמתירין לה לינשא הרי אפשר לקיים התנאי והיא צריכה לחוש דלאו בדידה קיימא כנ"ל:

בד"ה ומיגרשה למחר וכו' דהשתא לא שייך וכו'. נראה לי דהיינו דוקא לפום סברא דהשתא דלא כייפינן לה להתגרש משום דיכולה לקיים התנאי כשתרצה ותתגרש א"כ כיון דהגירושין ברצונה תלוי וכן ברצון המגרש ממילא לא שייך נשותיהן נותנין זה לזה במתנה, אבל לפי מה דמסיק רבא דנשאת לאחר תצא וכייפינן לי' לגרשה משום דלא קיימה התנאי א"כ אי תנשא לפלוני הרי נראה לכל דהנישואין לקיום התנאי שהרי כפוהו ב"ד לגרש כדי לקיים תנאה א"כ אכתי שייך שמא יאמרו, ולפי זה לרבא דלאחר תצא ממילא לא שבקינן לה להנשא לפלוני כדי שלא יאמרו וכו' אף שנשאת בינתיים כיון שנשאה באיסור וכייפינן לי' לגרש:

ובזה נראה לי ליישב מה שתמהו על הרמב"ם ז"ל פ"ח מה"ג שפסק בנשאת לאחר תצא והולד ממזר דלמה יהא ממזר הא יכולה לקיים התנאי, וה"ה תירץ שם דס"ל להרמב"ם שתנשאי לפלוני תחילה קאמר, והוא תמוה דמוכח להדי' כאן דאי הי' בדידה תלוי להתגרש היתה מותרת להנשא לכתחילה וקשה הא לא קיימה התנאי דלפלוני תחילה קאמר, ולהנ"ל ניחא דלפי המסקנא לרבא אין מניחין אותה לקיים התנאי מחשש שלא יאמרו אפי' נשאת בינתיים א"כ ממילא הולד ממזר כיון שלא תקיים התנאי שאין אנו מניחין אותה לקיים וזה ברור לפע"ד, ובחידושי לא"הע סימן קמ"ג כתבתי ליישב דבריו בדרך אחר ע"ש ומ"ש נראה לי עיקר:

בד"ה הכא בדידה קיימא, אע"ג וכו'. עמהרש"א, ופי' האחרון שלו ג"כ תמוה מאד דמ"מ מאי קשי' להו הא ס"ס אסורה לינשא לאחר דבין תנשא לפלוני בין לא תנשא תהא א"א אם לא יגרש א"כ משום הא גופא אסורה לינשא לאחר, וברור דכוונת התוס' בפשיטות דס"ד כיון שאי אפשר שיתקיים התנאי רק שלא יחולו הקידושין של האמצעי שאי יחולו אי אפשר שיתקיים התנאי א"כ ממילא אין חלין כלל ואין צריך לגט ממנו כיון שאין להם מקום לחול רק ע"י קיום התנאי והתנאי אי אפשר שיתקיים כל שיחולו א"כ מהאי טעמא אינן חלין כלל, ועל זה כתבו כיון שיש במציאות שיחולו אם יגרש או ימות ממילא חלין על הספק כמו כל קידושין על תנאי וכיון שחלין אי אפשר שתנשא לאחר בלי גט ממנו, וז"ב:

בא"ד וקשה לר"י וכו' ועוד קשי' וכו'. לא ידעתי מאי קשי' להו עוד דאי משום איסור אשת איש כייפינן לי' לגרש א"כ פשיטא דמהאי טעמא אין מניחין לו שישאנה ועד אימת יהא השיעור בזה ואם אנו מתירין לו לישא פשיטא שאין כופין לגרש ועוד נראה לי דכל כי האי גוונא שכופין לגרש מכח איסור א"א ממילא שייך שמא יאמרו כיון שאין מתירין לינשא רק שיגרש תיכף כדי לקיים התנאי הוי ממש נשותיהן נותנין זה לזה במתנה וא"כ כמו שאין מניחין לישא פלוני כמו כן לאחר וכמו שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה ומיגרשה למחר:

בא"ד דודאי אין בידה שישאנה. הקשה מהרש"א דהא לקמן אמרו דמשחדא לי' בממונא, ולק"מ דהתם לענין שלא יהא בגדר אי אפשר לקיימו אמרינן הכי אבל לא שתסמוך על זה, תדע דהא לעולם תיקשי הא בדידה לאיגרושי ג"כ דמשחדא לי' בממונא וע"כ שאין לסמוך על זה כמ"ש הרשב"א להדיא וה"ה לאינסובי וזה ברור ובחידושי לא"הע הארכתי הרבה בדינים אלו לענין דינא עיי"ש בסימן קמ"ג:

בגמרא כלל אמר ר"י בן תימא כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו בטל לשון זה קשה להולמו דמה סופו ומה תחילתו שייך כאן ומה הוא הכוונה שהתנה מתחילתו פשיטא שהתנה דאי לא התנה על מה אנו דנין:

ונראה לי דודאי יש שני מינים באי אפשר לקיימו, האחד שאינו בטבע המציאות כלל ובהא ודאי יש לומר שאינו כלום דהמתנה תיכף בשעה שהתנה ידע שלא יהי' ולא הי' בדעתו שיתקיימו דבריו ובהא ודאי להפליג בדברים אמר, והשני היינו כמו אבא ואביך דלקמן דישנו במציאות שיתקיים התנאי והמתנה התנה עליו שיתקיים ואעפ"כ לפי שאין הקיום בידה אמרינן דלא נתכוין רק להפליג בדברים וכן אמרו לקמן כלל לאתויי אבא ואביך וזה שחידש ר"י בן תימא כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו אף שהיה מתחילתו בגדר המציאות רק שלא נעשה מצד עיכוב האחר מ"מ אמרינן להפליג בדברים אמר ולא לעכב, והיינו דמייתי ר"נ בר יצחק ראי' ממתני' דהפועלים דקתני הך דינא בקיום התנאי לא בביטול התנאי כאינך דקתני התם וע"כ דהכוונה להורות דבעינן שניהם לקיום התנאי שיהא בדעת המתנה להתנות באמת ויהא אפשר להתקיים בסופו ג"כ אז קיים אבל אם אי אפשר להתקיים בסופו אפילו התנה מתתילתו כמו אבא ואביך מ"מ תנאו בטל ומיושב כל קושיות התוס' פרק הפועלים בזה ע"ש היטב:

שם בשר איסור מהו וכו' אפשר דאכלה ולקיא. נראה דלאו דוקא בשר איסור דליכא רק מלקות אלא אפי' התנה עלי' שתעשה איסור שהיתה חייבת עליו כרת או מיתה כל שבידה אינו גט עד שתקיים התנאי תדע דמקשה בתר הכי לרבא מאבא ואביך ולא מחלק בין חזיר דליכא רק מלקות בין הנך דאית בהו מיתה ש"מ דאין לחלק בכך כלל, ומ"מ נראה לי דהיינו דוקא במתנה עלי' שתעשה דבר שלא תמות באותו דבר ממש רק שתהא חייבת מיתה אבל אמר לה שתשתה סם המות או שתבלע קנה קטן שיכולה לבלוע בטבע המציאות רק שתחנק בו בהא נמי לכ"ע הוי תנאי שאי אפשר לקיימו, ואע"ג דבברייתא קתני על מנת שתבלעי קנה של ארבע אמות וכן כלהו שאין בטבע המציאות כלל משמע דבכה"ג שישנו בטבע אף שתמות בו תנאי קיים, מ"מ יש לומר דלרבותא דת"ק קאמר דאפ"ה הוי תנאי אף שאינו בטבע אבל ודאי לר"י ב"ת כל שתמות תיכף בעת קיום התנאי לא מיקרי אפשר לקיימו, כנ"ל:

שם אין חוששין שמא נבעלה להם. פירש"י אבל לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"כ, ודבריו תמוהין לכאורה דמה ענין שלא תלכי לבית אביך להך דהכא דהתם הטעם שאין זה כריתות, ומזה ראי' ברורה למה שכתבתי לעיל, ורש"י ז"ל הוציא דבריו מן התוספתא דמפורש בה טעמא דעל מנת שלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך משום שמא תלך ושמא תשתה, והיינו לפי שאסורה לינשא מחשש שתעבור על התנאי לפי שנאסרה בו לעולם ואין לה היתר לכך אגידא בי' באישות ואינו גט כלל ולא דמי למתנה על מנת שתתני לי מאתים זוז דלא תנשא עד שתתן ומ"מ הוי כריתות, שאני התם דאין תנאי זה מעכב הנישואין אפילו רגע דיכולה ליתן מאתים זוז ולהנשא אבל הכא התנאי מעכב הנישואין שאין בידה להמית אותו פלוני, וכבר הארכתי בזה לעיל בגמרא:

והנה הר"ן בשם הרמב"ן כתב דבעל מנת שלא תבעלי לפלוני ג"כ לא חיישינן רק דס"ל להאי תנא דהא הוי שיור דאפילו בעל מנת פליגי, וקשי' לי דלקמן בעי חוץ מזנותך מהו אי הוי שיור וקשה תפשוט מהך ברייתא דשמעינן דזנות הוי שיור אפילו בעל מנת כ"ש בחוץ וצ"ע:

שם אמר לך רבא. פירש"י לא דמיא וכו' ואם אינו רוצה לבועלה באיסור ישאנה ויבעול בהיתר וכו' ויש לתמוה הא כבר אמרו בברייתא דלעיל דאסורה לפלוני שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה א"כ לעולם באיסור קיימא וכמו כן לינשא לאחר קודם אסורה ולאו בדידה קיימא, ואמת כי דברי רש"י מוכרחין לכאורה דאי ס"ד לחלק בין איסור, קל לאיסור חמור א"כ בין אבא ואביך לבשר חזיר נמי נחלק בכך וע"כ דכל שיש איסור ולאו בדידה תלוי מיקרי אינו יכול לקיימו א"כ הוכרח רש"י לומר דיש היתר גמור אבל קשה כנ"ל, ואפשר לומר דע"כ לא אמרו דאסורה משום דנשותיהן נותנין במתנה היינו דוקא אי התנאי קיים אבל אם תאמר דהתנאי בטל משום שאי אפשר ממילא הגט קיים בלי תנאי ומותרת לינשא לכל מי שתרצה א"כ כה"ג לא מיקרי אי אפשר לקיימו רק באי אפשר מצד עצמו אפילו היה נותן סתם בלי תנאי אבל כאן בלי תנאי אפשר הוי רק מחמת דהוי תנאי אינו באפשר, א"כ ממילא הוי תנאי שאי לא היה בגדר תנאי ממילא לא היה במציאות דין זה שלא תנשא מכח שלא יאמרו כו' וכל תיקון זה אינו רק מכח דהוי תנאי א"כ ממילא אסורה כנ"ל:

ובהכי ניחא ג"כ מה שאמרו בירושלמי דאסורה מתחילה כערוה לאותו פלוני כיון שעדיין לא נתקיים וא"כ תיקשי הא הוי כמו אבא ואביך דאי אפשר לקיימו, ולפי הנ"ל ניחא דדוקא אבא ואביך אפילו הי' גט גמור אין הדבר במציאות לעשותו אבל כאן אי היה מגרש בלי תנאי היה אפשר רק מחמת דהוי תנאי אינו באפשר א"כ הוי תנאי עכ"פ ובחידושי לאבן העזר הארכתי בביאור הירושלמי הזה:

שם אלא אבא ואביך בדידה קיימא וכו'. דע שיש להעיר בענין זה בהך מתני' דלעיל פרק מי שאחזו על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים ומת הבן או שאמר האב אי אפשי לרבנן אינו גט ולרשב"ג כיון שהעכבה אינה ממנה הרי זה גט ומעתה תיקשי הכא לרבנן מ"ש מהא דאמר האב אי אפשי דאף דלאו בדידה תלוי וכן מת האב או הבן דודאי לא שייך משחדא לי' בממונא ומ"מ אינו גט ולמה הכא הוי גט, ואי נימא דדוקא במילתא דאיסורא ואין בידה תנאי בטל אבל בדבר היתר אף שאין בידה אין התנאי בטל א"כ בפלוני למה לי טעמא דמשחדא לי' בממונא כיון דתנאי של היתר הוא כמו שפירש"י א"כ אפילו לא תוכל לשחדו בממון ואפי' ימות אותו פלוני מ"מ כמו בהנקה ושימוש ומת הבן או האב דאינו גט שלא נתקיים התנאי, וצריך לומר דוקא התם שמתנה עליה שהיא תעשה דבר לא שתשתדל שאחר יעשה דבר לכך אפילו מת פלוני אינו גט ולא מהני מה שאין עיכוב ממנה לרבנן אבל במתנה עליה שהדבר תלוי בפלוני שהוא יעשה דבר אז בדבר איסור מיקרי אי אפשר לקיימו דתיכף ידע שדבר זה אין בידה ולהפליג בדברים אמר אבל בדבר היתר משחדא לי' בממונא והוי אפשר לקיימו אבל בהך דהתם בהנקה ושימוש דהוא מתנה עמה שהיא תשמש והיא תניק הבן בהא אף שאין בידה לא מהני דומה למתנה על מנת שירדו גשמים או על מנת שתצא חמה דודאי אין בידה וכיון שלא תלה הדבר באחר חוץ ממנה הוי תנאי, אבל היכי שהתנה עליה שתעשה דבר מה שאי אפשר רק שירצה אחר לעשותו אז תלי' אי מילתא דאיסורא הוא או ממונא אבל בהנקה ושימוש לא ביקש ממנה דבר שיצטרך אחר לעשותו רק היא תעשה וזה בידה רק אי יחיה פלוני או ימות או ירצה בשימושה או לא ירצה אבל אין צריך לקיום התנאי מעשה של אחר אז אפילו מת האחר לא הוי גט, כנ"ל לחלק בדברים הללו, ולפי זה נראה לי דאפי' לרשב"ג דס"ל לעיל עכבה שאינה הימנה הוי גט בלי קיום התנאי מ"מ הכא מודה דאי מת פלוני לא הוי גט דהכא הוי כמו על מנת שירדו גשמים אף דמה שלא ירדו הוי עכבה שאינה ממנה לא מהני דדוקא התם לא נתכוין זה רק שתשמש ותניק למה שצריך ולא במת ואינו רוצה אבל בלא התנה עליה כלל רק שתבעל לפלוני והיינו שאותו פלוני ירצה לבועלה ואי אפשר לא הוי דמשחדא לי' בממונא א"כ אי יחי' פלוני או ימות ולא ירצה זה הוי כמו ירידת גשמים ועל כך התנה שאם לא יתקיימו דבריה שתבעל לפלוני לא יהא גט, ודוק היטב:

בתוס' בד"ה על מנת שתעלי וכו' ע"י שם ואף דבחגיגה כתבו התוס' דנכנסו לפרדס ע"י שם ומ"מ לא עלו ממש רק נראו כמי שעלו, ופשיטא דהכא לא הוי קיום התנאי במה שיהא נראה לה כמי שעלתה ועוד דמי יאמין לדברים שבלב שנראה לה שעלתה, ובאמת לק"מ דפשיטא דאין כוונת התוס' התם דע"י שם לא עלו כלל רק נראה להם דלזה לא הי' צריך שם דוקא, ועוד דמשמע בהדי' בגמרא שם שהי' עלי' ממש רק דכוונת התוס' דהתם משמע שעלו למרכבה מקום השכינה ומלאכים ובודאי אפילו ע"י שם אי אפשר דמעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה ואליהו למרום, וזה שדקדקו התוס' ולא עלו ממש למעלה דהיינו ממש למעלה למקום המרכבה לא עלו אלא הי' נראה להם אבל ע"י שם עלו לרקיע פחות מעשרה וכאן פשיטא דאפילו סמוך לרקיע קיימה התנאי דהא כתיב ויעל אלי' בסערה השמים ומכל מקום היה פחות מעשרה טפחים:

ונראה לי דקושית התוס' דבתר הכי ג"כ נמשך לדבריהם הקודמים, דלפי גירסא דהכא לא קשי' כלל דיש לומר דטעמא דת"ק כיון דחזינן דדיבר דברים שאינם אף הוא לא נתכוין לגרש רק דרך שחוק אמר כמו בריא שאמר כתבו רצה לשחק בה וזה ג"כ כיון שאומר דברים שאינם לא נתכוין כלל לגרש רק לפי שאמרו התם אם נתקיים התנאי הרי זה גט והיינו ע"י שם, והשתא אי הטעם שלא נתכוין לגרש אפילו נתקיים התנאי לא יועיל וע"כ דבאמת רצה לגרש רק על תנאי ושפיר קשי' לי' לרבינו אלחנן דנילף מתנאי ב"ג וב"ר דכה"ג תנאו בטל ומעשה קיים, ועמ"ש בסמוך:

בא"ד קשה להרב ר' אלחנן וכו' עד סוף הדיבור. דבריהם צריכין ביאור חדא דהוי להו להקשות בפשיטות תיפוק לי' דאינו יכול לקיים ע"י שליח ולמה להו למידק כי היכי דילפינן וכו' דכיון דע"י עצמו אי אפשר לקיימו כ"ש ע"י שליח גם לישנא שכתבו דאע"ג דתנאי בטל מגומגם והוי להו לומר בפשיטות דכיון שלא יוכל לקיימו תנאי בטל ומעשה קיים, גם למה תפסו כאן פרט זה דע"י שליח משאר משפטי התנאי דילפינן מב"ג וב"ר, בשלמא אי הוי מקשה לר"י בן תימה למה לו טעמא להפליג תיפוק לי' דלא דמי לתנאי ב"ג וב"ר היה אפשר לומר דמכלהו משפטי התנאי לא מקשה דאולי לית לי' כלל רק הך קי"ל להלכה והלכה כריב"ת ג"כ אבל השתא דמקשה לרבנן מ"ש משפט תנאי זה מכלהו משפטי התנאי:

ונראה לי דכוונת התוס' כך דודאי מכלהו משפטי התנאי דהוא מילתא דתלי' בסברא ג"כ וכפול מוכרח מלשון התנאי של ב"ג וב"ר דלא הי' צריך לכפול אבל כלהו משפטי התנאי הוא התנה באמת שיתקיים רק אנן מבטלינן לי' הלכך מעשה קיים אבל כאן התנאי בטל מעצמו בדבריו ממילא אין כאן מעשה שהרי התנה על המעשה דבר, שאי אפשר הרי לא רצה בקיום המעשה כלל אז המעשה בטל ג"כ ולכך קשי' להו מהך ע"י שליח וס"ד דבין מעשה בין תנאי ילפינן מב"ג וב"ר ובהא ליכא לא סברא ולא הכרח וע"כ דגזירת הכתוב הוא דלא מהני רק באפשר ע"י שליח א"כ כמו כן נילף רק באפשר לקיימו, ואף דבזה יש לחלק דהתנאי בטל לגמרי תיכף מ"מ ע"י שליח ג"כ יש לחלק מכל משפטי התנאי דאין בו סברא והכרח כלל ומ"מ ילפינן וה"ה הך אע"ג דתנאי בטל מעשה קיים, ואהא תירצו דלא ילפינן התם רק המעשה ולא התנאי ובהא שפיר יש סברא כמו כל משפטי התנאי כמו שכתבתי לעיל פרק מי שאחזו שכל דבר שאינו נעשה רק בגופו ולא מהני סיוע אחר כמו כן לא מהני תנאי שהתנאי מסייע לקיום המעשה והתנאי אין הוא עושה ואנן בעינן שיהא קיום המעשה בגופו בלבד ולכך מהני תנאי בביאה לפי שאפשר לקדש בכסף ודוק] ושפיר אין ללמוד אי אפשר לקיימו מהך דע"י שליח כנ"ל:

בד"ה על מנת שתבעלי יש מפרשים וכו' מיהו משום כן אין צורך להגיה וכו'. דבריהם צ"ע, דאי מרישא גופה קשי' לי' הוי לי' להקשות דמוכח דבשר איסור גופה דפליגי בי' הוי אי אפשר לקיימו מדנקט פלוני דלא חשוב הפלגה דליכא רק איסור פנויה ולפירש"י ליכא איסורא כלל אבל בשר דאיסורא לא ובהא לא הוי משני מידי, ואמת דיש לומר דבהא נמי יש לתרץ דרבותא קמש"ל פלוני דס"ד דמ"מ אין בידה שמא לא ירצה לעבור אפילו באיסור פנויה ואפילו בהיתר לא ירצה קמש"ל דמשחדא לי' בממונא אבל דבר התלוי בדידה גרידא אף דהוי איסורא פשיטא לי' טפי דהוי תנאי גמור אבל מ"מ לס"ד דלא ידע לחלק בין דבר התלוי בדידה לאינו תלוי בדידה הוי לי' להוכיח בשר איסור גופה דנחלקו בה אביי ורבא וע"כ דמרישא בעצמותה לא קשי' לי' כלל דנקט מה שדרך להתנות ואין דרך להתנות אבא ואביך, גם לא שייך למיתני נתקיים התנאי בזה כיון דבעינן שיתקיים בעדים כמו שכתב הר"ן בשם הרמב"ן רק כיון דנקט בתבעלי לפלוני ובסיפא נקט אבא ואביך ואילו שתבעלי לאבא ואביך לא קתני ש"מ דהא הוי תנאי שאי אפשר לקיימו, ועמ"ש עוד בענינים אלו בא"הע סימן קמ"ג באריכות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף