חידושי הרי"מ/גיטין/פד/א

חידושי הרי"מ גיטין פד א

דף פ"ד ע"א

גמ' [מסתברא כו'] כיון דפסקה פסקה. והקשו [תוס'] הא הי' הספק אי מהני כמו בחוץ וממילא היום מגורשת ולמחר לא ע"ש. וי"ל דהפי' הוא בש"ס למ"ש הר"ן ז"ל נדרים דלכך בקדושין מהני כשמקדשה על ל' יום ולא פקעי שוב משום דקנין לזמן הוי רק קנין פירות וזה אינו מועיל באשה ולכך ודאי כוונתו שיהי' קנין הגוף וממילא לא פקעי שוב ע"ש משא"כ הקדש פקע לחד מ"ד ע"ש. וא"כ י"ל דהספק הוא כאן בגט ג"כ דהא אם אינו מגרשה רק על ל' יום הוי רק מקנה לה קנין פירות והקנין הגוף הוי שלו עדיין ולא מהני ולכך ודאי הי' כוונתו שיפקע לגמרי אותו היום גם הקנין הגוף ושוב ממילא כיון דפסקה פסקה. והי' בעיית הש"ס לר' אליעזר אי דוקא בחוץ דלמאן דשרי שרי לעולם משא"כ בהיום דלא שרי כלל לא מהני ושוב ממילא ודאי הי' כוונתו שיפקע לגמרי האישות אותו היום דאי ישאר הקנין הגוף שלו לא יועיל כלל גם לר"א וממילא כיון דפסקה פסקה א"ד לא שנא רק דמועיל לר"א גם שיור כה"ג ושוב י"ל דהי' כוונתו רק על הקנין פירות אותו יום דוקא והוי כמו בהקדש התם ואעפ"כ מועיל על אותו יום. ומסיק דבין לר' אליעזר כו' כיון דפסקה פסקה והיינו כצד הראשון מהאיבעיא דבכה"ג אינו מועיל גם לר"א ושוב כונתו שיפקע לגמרי וממילא כיון דפסקה פסקה כנ"ל:

לכאורה למ"ש בש"ס ריש קדושין דאם אמר את אשתי או לקוחתי הוי לשון קדושין א"כ לכאורה אם הגט שוה פרוטה ניחוש שמא הי' כוונתו למחר את אשתי שמקדשה על למחר בגט זה ששוה פרוטה ואף שאינו אומר בזה מהני למ"ד דידים שאינם מוכיחות הוויין ידים. ואף דבאומר קודם גירושין התקדשי לי אחר שאגרשך לא מהני מ"מ הא כאן אומר זה בשעת גירושין ואז שוב בידו לקדשה. וא"ל משום שאינו נותן לה כלום דנעשה בל"ז שלה מחמת הגט. דהא בכנסי סלע זו שאני חייב לך מהני אף שנעשה אז שלה ע"ש. אך לא קשה כלל חדא דבעינן שתאמר הן שם דאל"כ הוי שתיקה שלא בשעת מתן מעות וכן הכא כיון שלא אמרה הן. ועוד התם הטעם שמחלה לו ע"ש. ועוד כיון שאומר דכוונתו הי' רק על הגירושין ולא על הקדושין נאמן. כנ"ל. ועוד דדוקא התם שהקדושין לאלתר יש סברא דמהני בכנסי סלע כו' משא"כ כאן שמקדשה למחר ואז כבר הנייר שלה מהיום מחמת הגט ולא דמי לנתאכלו המעות דאז היתה חייבת לשלם לו ע"ש בתוס' ור"ן [קדושין דף נ"ט]. ועוד דאף למ"ד ידים שאין מוכיחות הוי ידים הוא דוקא בשאר קדושין שאינו אומר בזה דיש יד עכ"פ דודאי לא מקדשה בדיבור אבל כאן אין כאן יד כלל דשמא כוונתו על הגט ואינו מקדשה כלל ואף יד שאינו מוכיח לא הוי ולא מהני כלל כנ"ל:

בתוס' הקשו מהא דתיקן רב מיומא דנן ולעלם כו' ע"ש. וי"ל בפשיטות דהתם בכתיבת הגט אם נכתב על דעת כן שפיר פסול שלא נכתב לשם כריתות כלל ולא שייך בזה כיון דפסקה כו':

הרמב"ם ז"ל פוסק דלא הוי גט כלל בהיום אי את אשתי כו'. ותמוה מאוד כמ"ש הפו' דנהי דסובר דהא דרב פליג מ"מ אינו מוכח רק דלא סבר פשיטות הנ"ל רק שהוא ספק אבל עכ"פ למה ודאי אינה מגורשת ע"ש:

וי"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש. דהנה לכאורה מ"ש ממכירה לזמן על ל' יום דמהני ואח"כ נעשה שלו ממילא ולא אמרינן כיון דפסקה. וע"כ הטעם כמ"ש הר"ן ז"ל נדרים כ"ט דהתם הוי רק קנין פירות וממילא הקנין הגוף נשאר עדיין אצלו ולא שייך כיון דפסקה דהא זכות זה נשאר עדיין אצלו גם תוך הל' יום ע"ש בר"ן ז"ל. אבל בגט דקנין פירות לא מהני ואם הי' נשאר אישות זה אצלו גם תוך הל' יום לא הי' גט כלל שאינו כריתות גם היום וע"כ כיון שאומר היום אי את אשתי פסקה לגמרי. וממילא לא מהני כלל שתהי' אשתו למחר ושפיר כיון דפסקה פסקה כו' כנ"ל. אך אמנם קשה לפ"ז דא"כ הא שני הדיבורים סותרים דאם יתקיים מה שאומר למחר את אשתי שוב אינה מגורשת גם היום שאינו רק קנין פירות. ואם יתקיים מה שאומר היום אי את אשתי לא יתקיים דיבור הב' דכיון דפסקה כו'., וא"כ למה יהי' מהני הא הוי ממש כמו בחוץ לרבנן דכשאומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ג"כ סותרים ב' הדיבורים דאם יתקיים חוץ ממילא אינה מגורשת כלל גם לכל אדם. ואעפ"כ אינה מגורשת כלל כיון שמשייר זה חוץ לפלוני ואינו רוצה לגרש בענין אחר. וממילא גם בלמחר את אשתי כיון שזה הוי שיור גם על היום והוי כאומר חוץ שאישות זה ישאר הקנין הגוף גם היום שתהי' למחר אשתו. וא"כ ממילא הגט בטל ואיך שייך כיון דפסקה הא לא פסקה כלל. דבשלמא אם הי' מה שאומר למחר את אשתי דבר אחר שאינו תלוי בהיום ובין כך וב"כ מגורשת היום אף שלא תהי' מגורשת למחר הי' שייך כיון דפסקה כו' דעכ"פ היום מגורשת לגמרי בלי שיור ושוב גם למחר מגורשת ולא דמי לחוץ. משא"כ למ"ש דזה תלוי בהגירושין דהיום ואם למחר היא אשתו עדיין הקנין הגוף נשאר גם היום ושוב הוי ממש כאומר חוץ לרבנן דשייר גם היום כנ"ל שלא נתן לה רק קנין פירות כנ"ל. ולכאורה הי' דמי להא דאמר זבחים ל' וב"ק ע"ג ע"ב גבי תמורת עולה ותמורת שלמים דפליגי ר"מ ור"י לרבא אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ע"ש וע"ש תוס' ב"ק ד"ה הרי זו כו' דטעמא דר"מ שדעתו אם יהי' אפשר לשניהם שיחולו יחולו ואם לאו ישאר לשון ראשון ור"י סבר להיפך דדעתו שישאר לשון אחרון. וכן כאן דהי' דעתו ג"כ כנ"ל אם יהי' אפשר שיתקיי' ב' הדיבורים כו' ואם לאו יתקיים השני היינו דלמחר את אשתי וכיון דקיי"ל כר"י דלשון אחרון עיקר לא מהני כנ"ל. ויש לחלק דשם עכ"פ בשניהם יש קיום מעשה או תמורת עולה או שלמים. ודעתו שאם אי אפשר יתקיים מעשה השני' שיהי' תמורת שלמים משא"כ כאן שהגט הוא המעשה ואם יתקיים דיבור הב' דלמחר א"א לא יתקיים שום מעשה ויתבטל לגמרי לא אמרינן כנ"ל:

ואין לדמות לכאורה להא דאמר נדרים ס"ט דבעי רבה אמר קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא א"כ חלה הפרה וכתב שם הרא"ש דאם אמר קיים ליכי ומופר ליכי ולא אמר לא תחול אלא א"כ כו' חיילא הקמה ולא ההפרה ואף למ"ד תפוס לשון אחרון היינו היכא שבאפשרי שיחולו שתיהן אבל הכא חל הקמה ולא ההפרה ע"ש. וממילא גם כאן חל דיבור הראשון כיון שא"א להתקיים שתיהן כו'. אך לא דמי דהתם מיד שאומר קיים ליכי נגמר הקיום בדיבור לבד ואינו יכול לבטל שוב במה שאומר מופר ליכי ותכ"ד באמת צ"ע שם. אבל כאן שאומר הכל קודם נתינת הגט ולא חל עדיין הדיבור של היום אי את אשתי עד שאומר דיבור הב' שלמחר את אשתי כנ"ל והוי כמו קיים ומופר ליכי התם כשאומר ליכי פעם א' לא נגמר הקיום עד ההפרה ע"ש. ולא שייך ג"כ הא דרבה בקיים ומופר ליכי דנימא כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו. דהתם הם ב' דברים נפרדים הקיום וההפרה משא"כ כאן שהוא שיור מהדיבור הראשון וגם לא דמי להא דקיים ליכי היום ומופר למחר דהתם אפשר שתועיל ההקמה על היום ויהי' מופר למחר ואי לא מהני ההפרה היינו משום דהקיום כבר נגמר בדיבור משא"כ הכא הוי כחוץ כנ"ל. (וכן לכאורה כמו מהיום ולאחר מיתה דמספקא אי תנאה או חזרה וכן כאן הוי חזרה ויש לחלק):

ומ"מ נראה החילוק בין חוץ. דהא הוא טועה וסובר שאפשר דיבורו להתקיים וממילא בחוץ לפלוני הוא רוצה באמת להתירה לכל אדם ולפלוני אינו רוצה ואף אם הי' חל הגט נגד כל אדם כמו לר"א מ"מ לגבי זה שאינו רוצה אינה מגורשת שאינו תלוי בזה ושוב לרבנן אינה מגורשת כלל דהא אינו רוצה להתירה לזה ואף שרוצה להתירה לגמרי לכל אדם מ"מ אי אפשר כיון שאם יהי' כרצונו מ"מ יהי' שיור כנ"ל. משא"כ כאן בהיום אי את אשתי דכיון שטועה שאפשר ממילא רצונו להתירה היום לגמרי אף לקנין הגוף ושתהי' למחר אשתו וא"כ אם יהי' כרצונו ממילא מגורשת לגמרי כיון דפסקה כנ"ל. ומ"מ אינו מוכרח דאף שטועה י"ל שטועה דקנין פירות מהני כיון דממילא הוי קנין פירות וגם כן אם יהי' ככוונתו הוי שיור גם היום וקשה כנ"ל. ועוד קשה קושית התוס' דפשוט דבין לר"א כו' כיון דפסקה וזה לא איבעיא לי' כלל דנימא לר"א כיון דפסקה רק אי הוי כמו חוץ או לא מהני כלל ע"ש. לכן י"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש להיפוך דבעיית הש"ס היא לר"א כפשוטו אי מודה דלא מהני כיון דלא שרי לגמרי או ל"ש והוי כחוץ כו'. ומיבעיא לי' לרבנן אי נימא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בחוץ דלא מהני משום דלא פסקה לגמרי אבל הכא כיון דפסקה כו' היינו כיון דעכ"פ אותן הל' יום פסקה מיני' לגמרי ושוב מהני הגט עכ"פ ל' יום דעכשיו הוי כריתות. וממילא מסופק אי נימא דמהני גט על ל' יום ואח"כ נעשית אשתו. ואעפ"כ לא הוי שיור לרבנן כיון דעכ"פ אותן ל' מותרת לכל. וגם לא הוי חזרה מה שאומר למחר את אשתי דהא אפשר להתקיים שתיהן. או דנימא דאי מגורשת עכ"פ ל' יום שוב מותרת לעולם דלא משכחת קנין פירות באשה וממילא שוב אינה מגורשת כלל אף ל' יום דהוי חזרה והוי שיור הקנין הגוף כנ"ל. ומיושב בזה מה שהקשו תוס' עוד שם דלמה לא אמר לרבנן רק חד צד ולא אמר ג"כ או דלמא לא שנא כמו דאמר לר"א ע"ש שנדחקו. ולמ"ש א"ש דבמה שאמר דלא דמי לחוץ דהכא כיון דפסקה פסקה בזה נכלל שוב ב' הצדדים לרבנן או כיון דפסקה פסקה עכ"פ עכשיו ומהני או דפסקה לגמרי ולא מהני כלל ואח"כ פשוט לי' דבין לר"א ובין לרבנן כיון דפסקה פסקה. וע"כ לר"א הפירוש דפסקה לעולם ושוב לא מהני כלל דהא אינו רוצה לגרש לעולם וקנין פירות לא מהני והוי כצד הראשון מהאיבעיא לר"א דכאן מודה דלא מהני כלל ומיושב קושי' תוס' הנ"ל וכן לרבנן כיון דפסקה כו' ותהי' מותרת לעולם ושוב לא מהני כלל גם על ל' יום כנ"ל דלא מהני קנין פירות באשה וכמ"ש הר"ן ז"ל נדרים. וממילא פסק הרמב"ם ז"ל שפיר דאינה מגורשת כלל אף מספק דהא איפשיטא האיבעיא דלא מהני כלל כנ"ל. והא דאתקין מיומא דנן ולעלם הוא ג"כ כנ"ל וא"ש:

שם גמ' ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני כו' אמר ר"נ ה"ק לא תנשא לו שמא יאמרו נשיהן נותנין כו'. ואם נשאת לאחר לא תצא ופריך ומשום גזירה לא מפקינן מיני' ושרינן א"א לעלמא כו'. ולשון הש"ס תמוה מאוד דאיך פריך משום גזירה מה ענין זה להגזירה הא משום האי גזירה לא שרינן להנשא לו אבל מה שלא תצא מהאחר אינו ענין לגזירה והי' לו למפרך אמאי לא תצא הא בעי לקיומא לתנאי כדפריך אח"כ. ונראה לפרש דהוי ס"ד עכשיו כמו דמסיק לקמן לאביי בע"מ שתאכלי בשר חזיר דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו כיון שהוא איסור. ואף לרבא מ"מ בע"מ שתבעלי לאבא ואביך הוי א"א לקיימו דהם לא יעשו איסור ע"ש. וסבר עכשיו דגם באיסור דרבנן הדין כן כיון דהאיסור יעשה גם האחר הוי תנאי שא"א לקיימו והתנאי בטל והמעשה קיים דמה חילוק בין איסור דרבנן לדאורייתא ולכך אמר ר"נ שפיר דלא תנשא לו לפלוני משום גזירה דשמא יאמרו כו'. וממילא כיון דאסורה מדרבנן להנשא לו שוב הוי התנאי שתנשא לפלוני דבר שא"א לקיימו כמו ע"מ שתבעלי לאבא כו'. ושוב התנאי בטל לגמרי ומותרת להנשא לאחר ממילא בלא קיום התנאי וכנ"ל. ופריך ע"ז שפיר ומשום גזירה שרינן א"א לעלמא דהיינו משום הגזירה בעלמא נימא דהוי דבר שא"א לקיימו שתהי' מותרת לאחר בלא קיום התנאי דמה"ת היא אשת איש ואין זה סברא וכמ"ש התוס' לענין שהפקיעו רבנן הקדושין דחזר בו דאינו סברא בשביל חשש זה ע"ש כנ"ל:

שם אלא אמר ר"נ [ה"ק הרי זו] לא תנשא לו כו' ואם נשאת לו לא תצא כו' ופריך רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעיא קיומא לתנאה וכ"ת אפשר [דמנסבא היום] ומיגרשה למחר כו' אטו בדידה קיימא לאיגרושי בדידי' קיימא כו' ותמוה כמ"ש הפ' דאיך דייק רבא הא לאחר תנשא דלמא לאחר תצא אפי' דיעבד וכמו דאמר רבא עצמו אח"כ. ונראה ליישב. דהנה תוס' הקשו מאי פריך אטו בדידה קיימא כו' הא באמת בדידה קיימא דהא יכופו אותו לגרשה משום איסור אשת איש דבעי קיומי' לתנאי' והוא תימה ע"ש. ונראה בפשיטות דלא קשה כלל. דהא עוד קשה מאי קאמר אטו בדידה קיימא כו' אבל אם הי' בידה היתה מותרת דגם בתנאי מיזדהר אינש כדי שלא יעשה איסור למפרע וכמו בקונם עיני בשינה דמותר לר"נ. וא"כ מאי קאמר בדידי' קיימא מאי בכך הא כמו דשייך עלי' שבודאי תקיים התנאי שלא תעשה איסור למפרע ממילא שייך גם עליו שבודאי יגרשה כדי שלא יעשה איסור ויראה לגרשה דהא עליו יש ג"כ האיסור אשת איש כמו עלי' כנ"ל. אך באמת לא קשה כלל דבשלמא אדם על עצמו יכול לסמוך ומותר לישן היום שיודע בעצמו שבודאי יזהר למחר שלא יעשה איסור למפרע אבל אינו רשאי לסמוך על אדם אחר שלא יעשה איסור דשמא הוא רשע ויעבור וא"כ כאן דתלה הדין בדידה שמותרת להנשא לכתחלה ופריך שפיר דאיך תהי' מותרת הא לאו בדידה קיימא לאיגרושי ואם הי' בידה היתה מותרת כמו בשינה משא"כ שאינה בידה שמא לא יגרשה ואף שגם עליו יש איסור מ"מ שמא יעבור כנ"ל:

וממילא מיושב קושיית תוס' דהא נכוף אותו לגרשה משום איסור אשת איש. ולמ"ש א"ש דהא אם ניסת לו כבר אין יכולין לכוף אותו לגרשה דהא נגדו שפיר בדידי' קיימא לגרשה בע"כ ומותר לדור עמה על סמך שיגרשה אח"כ ותקיים התנאי כמו בשינה. ולא שייך דאולי לא תנשא ואינו רשאי לסמוך עלי' דז"א דאם לא תנשא אין לו תועלת במה שיגרשה עכשיו ג"כ ואף שלא יהי' רשאי לבא עלי' עוד דיהי' איסור נוסף מ"מ כיון שכבר בא עלי' לא כופין אותו כדי שלא יהי' איסור למפרע כמו בשינה כיון דבדידי' קיימא. ולכך כיון שאין כופין אותו ממילא היא אסורה להנשא לו לכתחלה דאינה רשאי לסמוך עליו שלא יעשה איסור כנ"ל. ויש להעמיס זה בלשון התוס' שתירצו דכיון דיכול לדחותה כו' ע"ש היינו משום דעל הביאה שכבר בא עלי' אין יכולין לכוף אותו כיון דבדידי' קיימא רק דכיון שאסור לדור עמה עוד נכוף אותו ושוב יכול לדחותה. ומיושב גם קושיא ראשונה דדייק רבא שפיר הא לאחר תנשא דא"ל הא לאחר תצא ומשמע משום איסור שעבר כדי לקיים התנאי וזה באמת אינו לר"נ דסבר בשינה דמותר כיון שבידו ממילא גם כאן לא תצא דמותר לסמוך על עצמו שיגרשה. ודייק שפיר דע"כ לאחר תנשא כיון שמחלק דוקא לו דאל"ה הם שוים. אבל רבא לנפשי' מסיק שפיר הא לאחר תצא דסבר כר"י דגם בשינה אסור דלא מיזדהר בתנאי' ושפיר כופין אותו להוציא אף דבדידי' קיימא לגרשה מ"מ שמא לא יגרשה כמו בשינה כנ"ל:

והא דבאמת לא אמר הש"ס אטו בדידה קיימא לאינסובי. כ' מהרש"א ז"ל משום דאפשר הוא דמשחדא לי' בממונא כדאמר לקמן הש"ס גבי ע"מ שתבעלי לפלוני ע"ש. ודבריו תמוהים מאוד דבש"ס לא קאמר רק דבשביל זה הוי תנאי שאפשר לקיימו. אבל שתהי' מותרת עכשיו על סמך זה ודאי לא שייך דשמא לא ירצה מ"מ. וברשב"א ז"ל מבואר להדיא כן. וכדי שלא יהי' כטועה בדבר פשוט. נראה דכוונתו. למאי דמבואר לעיל פ' מי שאחזו [ע"ה ע"ב] גבי ע"מ שתניקי את בני או שתשמשי את אבא ואח"כ אומר א"א שתשמשני כו' או שמת. וסבר רשב"ג כל עכבה שאינו ממנה אינו עכבה דכיון שתלה התנאי בה שתשמש כוונתו רק שלא יהא העיכוב ממנה והוי גט כאלו נתקיים התנאי. וא"כ ממילא כאן שחלה ג"כ התנאי בדידה שתנשא לפלוני וא"כ אם אין אותו פלוני רוצה אח"כ מ"מ הוי גט דמ"מ אין העיכוב ממנה. רק דשייך כדאמר בש"ס [דף ל' ע"א] גבי פיוס אטו יהבא לי' תרקבא דדינרי ולא איפייס. וכן כאן. וע"ז כ' מהרש"א ז"ל שפיר דאפשר דמשחדא לי' בממונא. ואם אעפ"כ לא ירצה שוב לא יהא העכבה ממנה ויהי' הגט מועיל למפרע. ולכך לא מצי למיפרך אטו בדידה קיימא לאינסובי דדלמא סבר ר"נ כרשב"ג וכנ"ל אבל לענין הגירושין פריך שפיר אטו בדידה קיימא לאיגרושי וע"ז לא שייך שאין העיכוב ממנה דמי צוה לה להנשא לאחר והעיכוב ממנה כנ"ל:

ומיושב בזה מאי דקשה דהא אף אם הי' בידה להתגרש קשה דקיי"ל בהרי זה גיטך שעה א' קודם מותו דאסורה לאכול בתרומה מיד שמא ימות ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע. וממילא גם כאן אסורה להנשא שמא תמות ונמצא עברה באיסור א"א למפרע דהוא איסור חמור מתרומה כיון שלא יתקיים התנאי ומאי ראי' מקונם עיני בשינה דשם התנאי בשב ואל תעשה משא"כ כאן. ולמ"ש א"ש דכיון דסבר דבעינן עכבה ממנה לא שייך שמא תמות כמו התם בע"מ שתשמשי כנ"ל:

מה שהקשו תוס' שתאמר מאיס עלי וכפינן לי' והוי בידה ע"ש. ואינו מובן הא קיי"ל בכפי' שלא כדין דהוי גט מעושה ובטל מה"ת רק דבאומרת מאיס עלי נאמנת והוי הכפי' כדין אבל איך זה בידה שתאמר מאיס עלי הא אם לא יהי' מאיס עלי' באמת לא יהי' הגט גט כלל וכשתנשא אח"כ לפלוני תעביר למפרע באיסור א"א. ויודעת האמת שהגט בטל. ואיך בידה שיהי' באמת מאיס עלי'. וצ"ל דהתוס' סמכו עצמם על קושיא השניי' דבדין שנכוף אותו לגרשה משום האיסור אשת איש רק דיכול לדחותה שיגרשה אח"כ. ובזה יכולה לומר שפיר מאיס עלי ונכוף אותו מיד לגרשה ואף שהוא שקר מ"מ יהי' גט מעושה כדין כיון דגוף הכפי' הוא כדין משום האיסור א"א. או י"ל דתוס' קאי לחד תירוצא בב"ב פ' חזקת [מ"א ע"א] דמשום שנפטר משאר כסות הוי כתלוה וזבין דמהני ע"ש:

שם תוס' ד"ה הכא בדידה כו'. אע"ג דכשאין יכולה לקיים תנאה כו' מ"מ צריכה גט מספיקא שמא יתקיים כו' ע"ש שתמוה מאוד. ונראה הפי' כך דתוס' לטעמייהו וכמ"ש הרשב"א בשמם ע"ש דכיון שהיא נשאת לזה האחר ממילא רשאית להנשא לפלוני בלא גט לכאורה ואף דא"כ נתקיים שוב התנאי והיתה מגורשת והוי א"א מחמת האמצעי דז"א דאי אפשר לקדושי אמצעי להתקיים דאיך נימא דהוי קדושין א"כ אין קידושי פלוני תופסין ולא נתקיים והיתה א"א למפרע ולכך אינם חלין וקשיא להו דא"כ איך אמר אטו בדידה קיימא הא שפיר יכולה להנשא לפלוני בלא גט ואעפ"כ לא יהי' חל למפרע קדושי אמצעי דאי אפשר כיון שאם יחולו הם בטלין וכמ"ש תוס' לעיל גבי ע"מ שלא תנשאי כו'. וע"ז תירצו דמ"מ היא אסורה לפלוני בלא גט דחיישינן שמא אחר שימות האמצעי תנשא עוד הפעם לפלוני וא"כ נתקיים התנאי מכל מקום אף אם יהי' חלין קדושי האמצעי מ"מ חלין דהא נתקיים כיון שמת ונשאת לפלוני ושוב למפרע קדושי האמצעי קיימין ושוב היתה באיסור אשת איש על פלוני עד מיתת האמצעי ולכך אינה רשאי להנשא בלא גט לפלוני. אך עדיין קשה דשוב זה בידה שלא תנשא לו עוד אח"כ. ויש לדחות:

הרמב"ם ז"ל פוסק בנשאת לאחר דהגט בטל ותמהו עליו למה הא כשמגרשה ונשאת לפלוני הגט קיים למפרע ע"ש. וי"ל למאי שכתב המשנה למלך פ"ו מה"א דכשמקדשה על תנאי אינו יכול לגרשה קודם קיום התנאי דאין גירושין רק אחר גמר הקידושין ואף דהא אם נתקיים התנאי חלין הקדושין למפרע מ"מ לא מהני ע"ש. ולכאורה קשה מכאן דמאי אמר אטו בדידה קיימא בדידי' קיימא לגרשה הא גם בדידי' לא קיימא שאינו יכול לגרשה כלל כיון שקדושיו תלויין עד שתנשא לפלוני לא נגמרו קדושיו שהיא א"א ואין הגט מועיל כלום. ואח"כ מצאתי בס' שעה"מ שהקשה כן. אך י"ל למ"ש המל"מ דבתנאי שבידו לקיימו י"ל דמהני הגט כיון שבידו שיהי' הקדושין נגמרים ע"ש רק בתנאי שבידה לא מהני כיון שהוא המגרש ע"ש. וי"ל דזהו פי' הש"ס אטו בדידה קיימא הא בדידי' קיימא ושוב אינו יכול כלל לגרשה כיון שהתנאי אינו בידו ואין הקדושין נגמרים כנ"ל. וממילא פסק הרמב"ם ז"ל שפיר דהגט בטל כשנשאת לאחר דהא כיון שנשאת לו לא יוכל שוב לגרשה כנ"ל:

או י"ל דהא ע"כ בכל התנאים דלא אמרינן דתלוי בברירה הוא כמ"ש שם דדוקא דבר שצריך לומר בו שהוברר למפרע משא"כ בתנאי שיתן אז ר' זוז דמגרש מיד על אופן שיהי' נעשה אז דבר הזה וא"כ אין צורך אח"כ שיהי' הוברר למפרע רק כיון שנעשה אז קיום התנאי אף שלא הוברר למפרע חל הגט כיון שהתנאי הי' רק שיהי' נתקיים אז ובאמת נתקיים אז מהני. והנה הכא גבי ע"מ שתנשאי לפלוני. דהדין הוא שאסורה להנשא לאחר דשמא לא יתקיים התנאי ואיסור זה הוא מדאורייתא דקיי"ל ספיקא דאורייתא הוא מדאורייתא לחומרא לכ"ע היכא דאיתחזיק איסורא. ולכך בתנאי שבקום ועשה מוקמינן אחזקה ע"ש. וא"כ כיון דאיסור זה הוא איסור בפני עצמו שאסרה תורה ספק ואף שבאמת מותר מ"מ כל שאינו ידוע לנו שמותר הוא אסור. ובשלמא בספק לשעבר הוא אם באמת מותר אינו אסור אבל הכא בתנאי דלהבא שפיר אסור קודם קיום התנאי באמת כיון שעדיין לא נתקיים ויש ספק שמא לא יתקיים. וא"כ לכאורה קשה הא בחוץ שלא תנשאי לפלוני הוי שיור רק כאן בע"מ הוא משום דמותרת לכל וא"כ קשה בע"מ שתנשאי לפלוני הא הוי שיור שאסורה לכל העולם עדיין אחר הגט משום הספק שמא לא תנשא לפלוני ושייר עלי' איסור תורה נגד כל אדם ואף שאינו איסור א"א גמור מ"מ כיון שהאיסור הוא מצד אישות הוי שיור כמו הפרת נדרים וירושה וכה"ג וכאלו הי' ב' איסורים בא"א איסור מיתה ואסור לאו והתירה מאיסור מיתה ושייר האישות באיסור לאו דלא הי' גט כלל. וכן כאן הוא מתירה נגדם מאיסור ודאי ועדיין שייר עלי' איסור מה"ת מספק מחמת האישות ולא הוי כריתות. דבשלמא בכל ספק גט לא שייך הוא כלוה רק יש ספק לעבר משא"כ כאן שהוא ספק להבא ויש איסור באמת. אך י"ל דהא אח"כ כשנשאת לפלוני ונתקיים התנאי איגלאי מלתא למפרע שבאמת היתה מותרת לכל אדם ולא הי' שיור כלל ולכך מהני ואף שלא הי' נודע אז מ"מ מהני עכשיו למפרע כנ"ל. אך אמנם א"כ שוב תלוי בברירה דאי אין ברירה לא מהני כמו לאיזה שארצה אגרש דלא דמי לשאר תנאי כמ"ש לעיל דשם אין צורך שיהי' הוברר למפרע כנ"ל. משא"כ כאן דהוי שיור ומהני רק מטעם הוברר למפרע כנ"ל ושוב כיון דקיי"ל מדאורייתא אין ברירה לא מהני כלל דהוי אז שיור. דבשלמא בע"מ שלא תנשאי לפלוני לא הוי שיור דהא מותרת לכל דלא חיישינן בתנאי דשב וא"ת שמא תעבור משא"כ כאן. וגם לא מהני מטעם דאפשר שתנשא לפלוני ותהי' מותרת לכל וכמו ע"מ שלא תשתי כל חיי פלוני דהוי כריתות. דז"א דזה דוקא בע"מ אבל בחוץ לא מהני מה דאפשר. וכמו שמתנה שעד ל' יום תהי' נגד פלוני א"א דהוי שיור ולא דמי לתנאי דאם כמ"ש הרשב"א ז"ל כיון שכורת ואעפ"כ אינו כורת לגמרי לא מהני ע"ש:

ובזה מיושבים דברי הרמב"ם ז"ל דהנה הה"מ פירש דברי הרמב"ם ז"ל דלכך הגט בטל כיון שנשאת לאחר דכוונתו ע"מ שתנשאי לפלוני הוא מיד אחר הגט ולא תנשא לאחר מקודם ולכך כשנשאת לאחר כבר עברה על התנאי ע"ש. ותמוה דא"כ איך אמר רבא הא לאחר תנשא והא בעי קיומא לתנאי' וכ"ת אפשר היא דמינסבא היום ומיגרשה למחר כו' והא לאו בדידה קיימא כו' ע"ש ולדברי הה"מ מאי בכך שאפשר לגרשה הא כבר עברה על התנאי כיון שנשאת לאחר כנ"ל. ולמ"ש י"ל דהא קשה כנ"ל כיון דאין ברירה לא יועיל כלל הגט בע"מ שתנשאי לפלוני. אך אם נאמר כפי' הה"מ א"ש כיון שכוונתו שלא תנשא לאחר עד שתנשא לפלוני וא"כ אם נשאת לאחר אין הגט כורת כלל רק כשנשאת לפלוני ואז שפיר מותרת לכל אדם והוי כתנאי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דהוי כריתות כיון שכשכורת כורת לגמרי כנ"ל ולכך סובר הרמב"ם דכשנשאת לאחר הגט בטל. דע"כ הי' כוונתו כנ"ל שלא תנשא עד שתנשא לפלוני דאם לא הי' כוונתו כן ממילא הגט בטל מחמת דאין ברירה אמנם כל זה למסקנא דאסורה להנשא לאחר ולא יכולה לסמוך שתקיים התנאי אח"כ אז ע"כ כוונתו כנ"ל דאל"ה לא יועיל כלל. אבל לס"ד דאפשר דמינסבא היום ומיגרשא למחר שפיר לא נתבטל כלל התנאי כשנשאת לאחר דאמרינן שפיר דהי' כוונתו כפשוטו ואעפ"כ מועיל דלא הוי כלל שיור כנ"ל דהא מותרת להנשא לאחר גם קודם קיום התנאי. אבל למסקנא דאסורה כנ"ל ושוב ע"כ הי' כוונתו כנ"ל ושפיר פסק דהגט בטל כנ"ל ויש לדחות:

שם גמ' בשר חזיר אפשר דאכלה ולקי' כו' אבא ואביך אטו בדידה קיימא כו' אינהו לא עבדי איסורא. וקשה דהא באם ירדו גשמים היום וכה"ג הוי תנאי גמור אף שאין בידו לקיימן מ"מ כיון שהוא דבר שאפשר להתקיים הוי תנאי. וא"כ בשלמא לאביי דמה שמתנה על עבירה הוי דבר שאי אפשר א"ש אבל לרבא דאפשר דאכלה ולקיא וא"כ מאי מועיל גבי ע"מ שתבעלי לאבא ואביך דאינו בידה דהם לא יעשו איסור מאי בכך שלא יעשו הא עכ"פ הוי אפשר דכמו שאפשר שהיא תעבור אפשר שגם הם יעברו והוי כאם ירדו גשמים ולמה לא יועיל התנאי. וגם גבי לפלוני אמר דאפשר דמשחדא לי' בממונא מאי צורך לזה נהי דאינו בידם מ"מ הוי תנאי גמור כיון שאפשר. דהא אם מתי וכה"ג הוי תנאי אף שאינו בידו כו'. והי' אפשר ליישב לשיטת רש"י ז"ל פ"ב דכל תנאי תלוי בברירה ואי אין ברירה לא מהני רק התנאי שבידה לקיימו אז אין צורך לברירה ע"ש ועיין חולין י"ד דאי אמרינן בהמה בחיי' עומדת לגדל לא אמרינן כשנשחטה הוברר הדבר דלשחיטה עומדת. דדוקא היכא שהוא ספק שקול שעומדת לגדל ולשחיטה אז כשנשחטה הוברר כו'. משא"כ היכא שאינו עומד לכך לא אמרינן הוברר אף שנעשה אח"כ כנ"ל וא"כ מיושב דגבי בשר חזיר דהוי בידה דאפשר דאכלה ולקיא ובדבר שבידה אין צורך לברירה וכן גבי שתבעלי לפלוני כיון דאפשר דמשחדא כו'. משא"כ לאבא ואביך דאינהו לא עבדי איסורא ואינו בידה ושוב תלוי בברירה וממילא אף אי יש ברירה לא מהני כיון שאינו עומד לכך כלל ממילא אף אם תהי' נבעלת להם לא יהי' מועיל דלא אמרינן הוברר כנ"ל. וגבי אם ירדו גשמים דעומד הדבר לשתיהם בספק שקול אי ירדו או לא אמרינן הוברר כנ"ל משא"כ כאן. ושוב התנאי סותר למעשה והתנאי בטל ומעשה קיים:

אך ז"א דבכה"ג מה שע"פ הדין סותר לא נתבטל התנאי כמו אם מתי. וא"כ הי' ראוי להיות להיפך שיתבטל הגט כאן ולא התנאי כנ"ל. גם בל"ז לשיטת רוב הפוסקים אין צורך לברירה בתנאי ע"ש:

וצ"ל כאן דבדבר רחוק שמסתמא לא יתקיים הדבר אף שאפשר באיזה אופן מ"מ הוי רק מפליגה בדברים כיון שיודע שמסתמא לא יהי' הדבר ודוקא שתאכל איסור אמרינן כיון שרצונה להתגרש תעבור או לפלוני אפשר דמשחדא לי' כו' ואינו רחוק משא"כ לאבא ואביך שהם לא ירצו מסתמא הוי מפליגה כנ"ל:

ע"ש ברשב"א גבי ע"מ שתבעלי לפלוני דמותרת ליבעל לו לכתחילה כיון שאח"כ נעשית פנוי' למפרע. ויש להקשות כיון דבסתם ביאה קיי"ל דכוונתו על גמר ביאה. וא"כ כמו בה"ז גיטך שעה קודם מותו אסורה לאכול בתרומה שמא ימות רגע זו ונמצאת זרה אכלה תרומה למפרע. וא"כ גם כאן איך תהי' מותרת ליבעל לפלוני שמא ימות קודם הגמר ביאה אחר ההעראה ולא נתקיים התנאי כיון שלא גמר והיתה למפרע העראה באיסור אשת איש דלענין איסור איתרבי העראה כגמר ביאה. וי"ל כיון דיש איסור אם נימא כנ"ל. שוב אמרינן דהי' כוונתו על העראה מה שהתנה שתבעלי ולכך מותרת דמיד בההעראה נתקיים התנאי. ויש לדחות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף