תפארת יעקב/גיטין/עה/א

תפארת יעקב גיטין עה א

דף ע"ה ע"א

בתוס' בד"ה מכלל וכו' וא"ת למה הי' נטמן וכו'. כבר כתבתי דלדעת הר"י בי רב שהביא הב"י סימן קמ"ג דאם קיבל אפי' על כרחו לכ"ע הוי נתינה וכבר הוכחתי כן לעיל מן הגמ' א"כ לק"מ דהי' נטמן שמא ימסור לו ע"כ ויהא מוכרח לקבל ואז הוי נתינה, ובהכי ניחא הך איכא דאמרי דמה ס"ד להוכיח דבפניו הוי נתינה נהי דליכא למידק דלא הוי נתינה כדדחי בלישנא קמא אבל להיפך נמי היאך מוכח, ולהנ"ל ניחא דס"ד דאל"כ למה הי' נטמן ור"פ לא ניחא לי' בהא כנ"ל:

בא"ד וא"ת וכו' הלוהו בישוב וכו'. ולדעתי לק"מ ד דדוקא התם דעל הלוה חיוב לפרוע למלוה והוא משועבד ומוכרח לפרוע לו חובו הלכך שפיר יכול לומר מה לך להיות לך עלי שיעבוד וחוב אני רוצה לפרוע וסלק מעלי שעבודך) אבל במקום שאין לנותן שום שיעבוד ליתן דוקא ואין המקבל יכול להכריח אותו לעולם רק הוא רוצה ליתן שפיר לא הוי נתינה ע"כ של מקבל, וז"ב:

בא"ד וא"ת גבי גט וכו' וכי אם יתן מתנה כו' ואור"י כו' ועליו לקבלם כו'. דע שיש להסתפק בהך דינא דלעיל באמר מחולין לך אי יכולה עוד לקיים התנאי אח"כ או דכבר נתבטל, והנה לפי דברי התוס' הללו יש מקום לומר דתליא בהך אי נימא דהך על מנת שתתני לי הוי מתנה א"כ מה בכך דלא מהני מחולין כאלו התקבלתי מ"מ יכולה ליתן לו אח"כ מתנה ממש, אמנם אי נימא דהך הוי כפרעון חוב ועליו לקבלם א"כ כל שמחל אותם ואין לו עלי' כלום אי אפשר רק שתתן לו מתנה מחדש ולא כך הי' התנאי רק על מנת שתתחייב לו מאתים זוז ותשלם לו א"כ כשמחל לה הרי אין עלי' שום חיוב וכל מה שתתן אח"כ הוי מתנה ולא מהני, וכן פירשו כולהו רבוותא ז"ל דהנך לישני דרבא תליא אי הוי כמתנה או כפרעון חוב:

ולפי זה נראה לי ליישב מה שיש לתמוה על הרי"ף שלא זכר כלל הך דנתינה בע"כ לא לישנא קמא ולא בתרא, ולהנ"ל ניחא דס"ל דזה תלוי אי הוי כפרעון חוב או כמתנה ואי הוי כחוב ודאי הוי נתינה ואי כמתנה ודאי לא הוי נתינה, והשתא כיון שכתב מעיקרא הך דמחולין לך דאינה מגורשת ובמתניתין קתני קודם קיום התנאי הרי זו מגורשת ולמה נעשית עכשיו אינה מגורשת הא אכתי יכולה לקיים תנאה וע"כ משום דהוי כפרעון חוב ולא מתנה שלא התנה עלי' שתתן לו מתנה רק שתהא מחוייבת לו מאתים ותחזור לו בתורת חוב וכיון שמחל לה ולא קיבל ומחילה זו לא מהני ממילא לא שייך שתקיים עוד התנאי כיון שכבר נתחייבה ומחל לה החוב ובין שתחזור ותתחייב בין שתתן לו מתנה שוב לא הי' קיום התנאי וכאלו נתבטל לגמרי ואינה מגורשת כלל, וכן משמע באמת לישנא דלעיל דפשיט לי' ר"י אינה מגורשת כמש"ל, ומעתה ממילא כיון דלאו מתנה הוא רק פרעון חוב נתינה בע"כ הוי נתינה ודאי כמו בכל חוב:

ודעת הרמב"ם ז"ל בדבר זה לא נתברר לי והנה הרא"ש כתב בשמו דהוי ספק מגורשת והוא תמוה דבפירוש כתב דהוא פסול ואין זה ספק מגורשת כמ"ש הר"ן וה"ה לדעתו, אמנם גם מה שהחליטו הר"ן וה"ה דפסול דרבנן משוי לי' מכח חומרא בעלמא דלישנא קמא אבל להלכה נראה לו כל"ב אינו נראה לי כלל, דבלא"ה יש להבין שזכר הרב ז"ל הך דינא דרבא בקובע זמן ובהא חילק בין מדעתו לבע"כ וכתב על זה נתנה לו ע"כ הרי זה גט פסול עד שתתן מדעתו וכבר זכר מעיקרא שתתן מדעתו:

לכן רכן נראה לי לפי שהוקשה לו על מה דאמר רבא אינה מגורשת וכי בשביל דלא הוי נתינה כבר נתבטל הגט ולא גרע מלא נתנה כלל דאמרינן דמגורשת תיכף רק שתתן, ומזה דייק דרבא מיירי בקובע זמן ואי נתנה בע"כ ועבר הזמן אינה מגורשת דאי אפשר עוד לקיים התנאי, ונתינה דבע"כ דמעיקרא לא מהני, וכך מפרש בהך דמחולין לך דכיון דנקט אינה מגורשת מיירי ע"כ שאי אפשר עוד לקיים התנאי עכשיו וע"כ בקובע זמן, והשתא שפיר כתב דאי נתנה בתוך זמן ע"כ הרי זה גט פסול שלא תנשא לכתחילה עד שתתן מדעתו, אבל אי נשאת כל כמה שיכולה ליתן מדעתו אין מוציאין אותה ממנו דהא יכולה לקיים עוד התנאי ואדרבא כיון שהי' כופין במקום דמן הדין עליו לקבל כמו שכתבו התוס' כ"ש דאי נשאת דהיו כופין לקבל בע"כ שלא יתבטל הגט ובניה ממזרים, אבל אי עבר הזמן ואי אפשר לקיים עוד אינה מגורשת דלא הוי נתינה כדמשמע פשטא דלישנא מעיקרא נתנה לו בתוך ל' מדעתו מגורשת משמע דבע"כ לא, והכוונה הרי זה גט פסול שלא תנשא עד שתתן מדעתו אבל אי נשאת אין מוציאין, אבל בעבר הזמן שפיר יש לומר דס"ל דאינה מגורשת כלל או ספק מכח תרי לישנא דרבא, כנ"ל:

בגמרא הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי וכו'. דע שיש להעיר בכל תנאי בגיטין אי צריך להתנות קודם נתינה לידה דאי אחר נתינה כל שאמר הרי זה גיטך מגורשת דלא מהני תכ"ד בגיטין או דנימא דתנאי לאו חזרה הוא כלל, ולכאורה יש לדון דחזרה הוא דאל"כ יועיל אפי' אחר כדי דיבור, ופשיטא דאי יאמר הרי זה גיטך ואח"כ לאחר כדי דיבור יאמר תנאי ודאי לא מהני, אבל באמת הא ליתא דודאי מועיל תנאי תכ"ד דכל תנאי פירושא הוא דקא מפרש רק לאחר כדי דיבור אמרינן דחזר בו וכבר ביקש ליתן בלי תנאי וחזר בו לומר תנאי ואפי' תוך כדי דיבור לא הי' מועיל באמת רק תכ"ד אמרינן דלאו חזרה הוא כלל רק מעיקרא כשאמר הרי זה גיטך כך הי' דעתו ליתן על תנאי, ודוקא כשחוזר ממש לא מהני אפי' תכ"ד בגיטין אבל תנאי אמרינן תכ"ד דלא חזר בו כלל רק אחר כדי דיבור חזינן דחזרה היא, ולפי זה יש להסתפק כשאומר הרי זה גיטך והנייר שלי כיון דבדיבורו והנייר שלי מבטל הגט לגמרי א"כ לא מהני אפי' תכ"ד רק שיאמר כך קודם שנתן לידה אבל אחר שנתן בידה ואמר הרי זה גיטך כבר נתגרשה והיאך יחזור בו תכ"ד שלא תתגרש, אלא דקשי' לפי זה דרישא מיירי דוקא קודם נתינה לידה וסיפא אפי' אחר נתינה כיון דלא עקר הגירושין רק מתנה תנאי, לפיכך נראה לי דהא דלא מהני תכ"ד היינו דוקא מהן ללאו ממש, אבל כה"ג אף דלפי הדין אינו גט כיון שלא חזר בו מהן ללאו מהני תכ"ד אפי' ברישא כנ"ל:

שם הא מני רשב"ג הוא. תמוה לי הא כתב הרא"ש לעיל דהיכא דמדעתו קיבל האיצטלת מודו רבנן דאף דלא מהני מחולין לך היינו לגמרי אבל על גוף האיצטלת יכול למחול, והשתא הכא שפיר מצי אתיא כרבנן ג"כ ומדעתו ועוד דע"כ מדעתו מיירי הכא דאי על כרחו כיון דהשתא סבירא לן דעל מנת אינו כמכעכשיו א"כ אי אינו רוצה הרי יכול לבטל הגט לגמרי והיאך תתן לו בע"כ וכן אמר בהדי' אפשר דמפייסא לי' בדמי ולהרא"ש הנ"ל לרשב"ג אפי' ע"כ מהני, ועל כרחך דהכא לא שייך ע"כ כיון דס"ד השתא דעל מנת אינו כמעכשיו [ועוד לפי מה שכתבתי לעיל דלכך מהני נתינה בע"כ לרשב"ג דהוי עכבה שאינה הימנה כיון דליתא לאיצטלת אבל הכא לא שייך זה וע"כ מדעתו]:

ונראה לי דע"כ לא ס"ל להרא"ש דמדעתו מהני לרבנן מתורת מחולין לך היינו דוקא באיצטלת דבזה יכול לומר שפיר הריני כאלו התקבלתי כיון דאי היתה נותנת לו האיצטלת היתה מגורשת מהני דבר אחר במקום איצטלת אבל הכא כיון דנייר גופא לא מהני שתחזור לו היאך יועיל דמים לרבנן שיאמר הריני כאלו התקבלתי הנייר דהא בקבלת הנייר אינה מגורשת והיאך תתגרש בדבר אחר כאלו קיבל הנייר, והיינו דקאמר לרשב"ג ה"מ היכא דאיתא בעיני', ולכאורה מה נפקא מינה אבד או שאינה יכולה ליתן לו מטעם אחר שלא תתגרש, ולהנ"ל ניחא דודאי מתורת מחילה כאלו התקבלתי לא שייך הכא רק לרשב"ג דכך הי' דעתו מתחילה איצטלת לאו דוקא ואפילו דמים אבל הכא לא שייך שיאמר דנייר כלל כלל לא רק דבר אחר והתם נמי אי לא היתה מתגרשת באיצטלית לא הוי ס"ל לרשב"ג דאיצטלת כלל כלל לא רק דמים נתכוין, ועיין מה שאכתוב לקמן ע"ב בתוס' בד"ה כלל עוד בזה:

ודע שיש לדקדק מה קשיא להו רישא לסיפא מ"ש מכל תנאי שאי אפשר לקיימו דאמרינן להפליגה בדברים נתכוין, והיינו כיון דנתן לה גט ואמר הרי זה גיטך בודאי רצה שתתגרש וא"כ כל שאמר דבר שאי אפשר להפליג בדברים אמר ואף כאן כיון שאי אפשר שתחזיר הנייר ותתגרש הוי כמפליג בדברים, וצ"ל דדוקא בדבר הנראה לכל שאי אפשר הוי כמפליג בדברים אבל כה"ג דהכא לאו כ"ע דיני גמירי והוא חשב שלא יתבטלו הגירושין ע"י קיום התנאי כנ"ל:

שם מתקיף לה רבא וכו' עד סוף הסוגיא. באמת שסוגיא זו צריכה ביאור דמאי אקשי לי' רבא לאביי ומה הועיל הוא בתירוץ שלו הא כלהו טעמי איתניהו הכא, ונהי דלרבא יש לומר דהקושי' היתה היאך אפשר דברייתא ר"מ וקמש"ל דבעינן כפול הא אפי' לא בעי כפול ג"כ הוי גט דבעינן תנאי קודם למעשה וממילא לא שמענו דבעי כפול לכך משני הוא באמת דברייתא ככ"ע וקמש"ל דבעינן תנאי קודם למעשה אבל כפול לא בעינן לרבנן וקמש"ל הא גופא דכה"ג אפי' לרבנן לא הוי גט וכן נראה מפירש"י, אבל קושית ר"א ב"א אינו מובן כלל גם מה הועיל בתירוצו:

ונראה לי דקושית ר"א ב"א ג"כ על דרך זה דהיאך אפשר דקמש"ל כפול ותנאי קודם למעשה דהא תרווייהו לא שמענו דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד, ואהא קאמר דעיקר קמש"ל דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד אבל הנך כלהו מיירי דהוי כפי משפטי התנאי דסתמא קתני אפי' הי' משפטי התנאי כמו כל הני דמתני' דלא הוזכר משפטי התנאי אבל תנאי ומעשה בדבר אחד ע"כ הוי דכל שהתנה בהחזרת הנייר שוב לא משכחת שיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דלא ס"ד על מנת כמעכשיו:

ולפי זה מוכח ע"כ דלרב אשי דמשני על מנת כמעכשיו ע"כ ס"ל דבהא לא בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד דאפילו תימא דבעל מנת ג"כ בעינן משפטי התנאי אבל תנאי ומעשה בדבר אחד ע"כ לא בעינן לכ"ע דא"כ תיקשי מאי חידש רב אשי הא בלא"ה הוי גט מכח משפטי התנאי ואפי' על מנת אינו כמעכשיו וע"כ דלשיטה זו רב אשי מוקי ברייתא דהיו משפטי התנאי ומ"מ מגורשת מכח מעכשיו, ומעתה תינח בכפול ותנאי קודם למעשה אבל בדבר אחד ע"כ הוי א"כ למה לי מעכשיו בלא"ה הוי גט דחסר משפט תנאי זה עכ"פ וע"כ דלכ"ע משפט תנאי זה לא בעינן בעל מנת כיון שאינו סותר וזהו דלא כב"ש א"הע סימן קמ"ג שכתב דלמ"ד תנאי ומעשה בדבר אחד אפילו אינו סותר לא מהני אין צריך שתקיים התנאי כי בלא"ה התנאי בטל והא ליתא דלשיטה זו ע"כ בעל מנת לא בעינן משפטי התנאי כמו שביארנו ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה דתנאי עוד בזה:

בתוס' בד"ה לאפוקי, פי' בקונטרס וכו' וקשה כו' ונבר כתבתי בגמרא דדברי רש"י מוכרחים בזה דאי דהנך משפטי התנאי דוקא לר"מ מאי מקשה לי' רבא לאביי ומה הועיל בתירוצו דס"ס כלהו איתניהו הכא ומה נ"מ תירוץ אביי או שלו ויקשה עליו להיפך טעמא דמעשה קודם הא אי תנאי קודם לא הוי גט והא בעינן כפול כיון דהכל לר"מ וע"כ דלרבא אתי שפיר דברייתא כרבנן, ולכך לא מצינו להקשות לרבא להיפך דלא בעינן כפול לרבנן, ומה שהקשו מפרק הפועלים אינה קושיא כלל לפע"ד דודאי גם כפילות התנאי נהי דר"מ הוא שחידש דבר זה כל כמה דלא הוי מצינו בפי' דפליגי רבנן עלי' לא הוי אמרינן דפליגי רק בכפילות מצינו בפי' דפליג ר"ח בקידושין עלי' וטעמא דס"ד אפי' בארץ ישראל לא ינחלו ע"ש אבל כלהו משפטי התנאי נהי דר"מ הוא דחדית לן כיון דלא מצינו דפליגי רבנן עלי' ממילא מודו לי' בהא, והיינו דלא מצינו לאוקמא משנה דהפועלים כר"י משום דקתני בה כל תנאי שיש מעשה בתחילתו ולא מצינו לשום תנא שיאמר דבר זה רק ר"מ ואיהו דחדית לה כמו ששנינו בשם ר"מ א"כ אי מתניתין ר"י הוא הרי גם ר"י אמרה כמו ר"מ ולמה נקטה הברייתא דבר זה רק בשם ר"מ ש"מ דלא אמרה רק ר"מ א"כ כיון דסתמא נקטה מתניתין ש"מ ר"מ הוא, כנ"ל:

בא"ד וא"ת בשלמא תנאי כפול וכו' היכא ילפינן. כתב מהרש"ל דלכך לא זכרו התוס' תנאי ומעשה בדבר אחד דזה מסברא ידעינן דסותר למעשה, ומהרש"א כתב דהוא דחוק רק דבאמת על מנת כמעכשיו, ודבריו תמוהין דעכ"פ באם דלכ"ע אינו כמעכשיו למה בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד, ובגמרא מוכח להדיא דאפילו באם מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה דהא לס"ד אינו כמעכשיו וקאמר מכדי כל תנאי מהיכי גמרינן וכו' וע"כ משום דלסי' נקטה אבל מסברא הוא דסותר המעשה ובעל מנת לפי המסקנא דאינו סותר באמת לא בעינן בדבר אחד:

ויש לי לומר עוד בעיקר כוונת התוס' דודאי לולא דשמענו מקרא דיש משפטי התנאי ולאו כלהו תנאי מהני ואף שהתנה אין צריך שיתקיים התנאי כלל כל שאינו כפי משפט התנאי הלכך ממילא כל מקום שיש סברא שלא יועיל תנאי זה לא מהני מצד הסברא מאחר דמצינו שיש משפטים לתנאי ולא מפיו אנו חיין לקיים כל מה שיאמר, והשתא הך תנאי ומעשה בדבר אחד כיון שיש סברא שלא יועיל כל שלא מצינו תנאי כזה שיועיל לא מהני, ומ"מ מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה דלולא דאמרה תורה משפטי התנאי לא הי' באפשר לחדש שלא לקיים דבריו כפי מה שאמר כיון שהתנה כך רק כמו דלא מהני שאר תנאים שאינו כפי תנאי ב"ג וב"ר כמו כן כל תנאי שאינו כמו תנאי ב"ג וב"ר ויש סברא לבטלו מבטלינן לי', והיינו דקשיא להו במתנה על מה שכתוב בתורה שאין שום סברא דבדבר שבממון יכול למחול וכמו כן אפשר לקיימו ע"י שליח אין שום סברא ומב"ג וב"ר ליכא למילף רק או דבר מוכרח דלא הי' צריך לאמרו או דבר שמסברא אבל הנך דאינן מוכרחין ואינן מסברא מנא לן, וזהו שלא זכרו מעיקרא כשכתבו בשלמא וכו' הך דתנאי ומעשה בדבר אחד לפי שאינו מוכח בהכרח רק מסברא ומ"מ בלי הך דב"ג וב"ר לא הי' אפשר לבטל דבריו מסברא ובתר הכי נמי לא זכרו הך. דאין צריך ללמוד מהכרח רק מסברא רק הנך קשיא דליכא לא סברא ולא הכרח כנ"ל:

ומ"מ בעיקר קושית התוס' נראה לי דמהך דאפשר לקיים ע"י שליח נמי לא קשיא כלל דהא נמי מסברא אמרינן לה והיינו טעמא דכל דבר שאי אפשר לעשותו ע"י שליח והיינו שצריך שיהא בגופו בלבד לא סוייע של אחר כלל כגון חליצה וכדומה א"כ לא מהני תנאי בזה שאי אפשר שיסייע קיום התנאי לקיום המעשה כי המעשה צריך להיות ע"י גופו לא מסויע אחר כלל והרי קיום התנאי של אחר או של מעשה אחרת מסייע לתשלום קיום המעשה וממילא כיון דמבטל המעשה הוי כתנאי הסותר למעשה דלא מהני וכן נמי במתנה על מה שכתוב בתורה נהי דבדבר שבממון מהני מחילה אבל זה שלא בא מתורת מחילה רק מתורת תנאי הרי מתנה הוא לבטל דבר תורה ובודאי יש סברא שלא יועיל כנ"ל:

בא"ד דרוב מצות ע"י שליח. דבריהם תמוהין לכאורה דאפשר לקיימו ע"י שליח היינו המעשה אפשר לקיים כמו שפירש"י פרק המדיר וכן מוכרח התם גבי חליצה דלא אפשר ע"י שליח אבל קיום התנאי יכול להיות ע"י שליח והכא המצות הם התנאי, תדע דבתנאי ב"ג וב"ר ג"כ אי אפשר לקיים התנאי ע"י שליח דפשיטא שהיו צריכין בעצמם לעבור חלוצים ולא לשלוח שליח ומ"מ מהני דהמעשה הי' ע"י שליח דהיינו נתינת הנחלה:

ומה שנראה לי על שני פנים הוא כך דודאי היכא שיש מעשה ותנאי בין אדם לחבירו כגון קידושין ותנאי מעות דלשניהם הוי הקידושין מעשה ונתינת המעות תנאי הלכך בעינן בתנאי קידושין ע"י שליח ולא ביאה לולא דאיתקש הוויות להדדי וכן כל כה"ג אבל הך תנאי ומעשה שבין ה' ובין ישראל לגבי ישראל ודאי עיקר התכלית לעבוד את ה' ולקיים מצותיו רק בתנאי שיהא לנו ממה להתפרנס ולגבי הקב"ה עיקר תכלית הבריאה להטיב לבריותיו רק בתנאי שיקיימו מצותיו הלכך כיון דמצד ישראל הוי קיום המצות מעשה וכיון דרוב מצות ע"י שליח מהני כיון שמצד אחד הם מעשה:

ועוד נראה לי לפי מה שאמרו במדרש גבי אברהם אע"ה דכל מה שטרח בשביל המלאכים בעצמו פרע הקב"ה לבניו בעצמו ומה שעשה ע"י שליח פרע לבניו ע"י שליח, והשתא כך כוונת התוס' דכיון דרוב מצות ע"י שליח פורע הקב"ה ע"י שליח, והשתא הוי המעשה דהיינו ונתתי גשמיכם ע"י שליח, אבל אי לא היו המצות ע"י שליח הי' פורע בעצמו ולא ע"י שליח, ואף שאמרו שאין הקב"ה מוסר מפתח של גשמים כו' כבר כתבו התוס' ריש תענית דהיינו דוקא למסור לעולם, ע"ש:

בא"ד דגרסינן בכל אתר לית לי'. ולא ניחא להו לומר דשפיר גרסינן בכל אתר אית לי' והיינו באיסור, וגיטין וקידושין נמי איסור הוא ולמה בהו לית לי', משום דכבר כתבו פרק שבועות העדות שם דקידושין נמי ממון הוא ע"ש:

בא"ד ואמאי הא לא כפלי' לתנאה. ולדעתי לק"מ דהא טעמא דר"מ דבעי כפול דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן, והשתא תינח מה שבא במכלל לית לי' אבל התם דקאמר בפירוש אי קיימת דידך אנא הרי פירש דאי לא ימות לא יהא גט וא"כ אי לא ימות פשיטא דאפי' לר"מ לא יהא גט, ועיין מה שאכתוב לקמן בתקנת שמואל בגט שכיב מרע בזה:

בד"ה אלא אמר רבא וכו' היכי יצא. הקשה מהרש"א דהוי להו להקשות להיפך לא החזירו אמאי לא יצא הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד וע"כ דעל מנת כמעכשיו ואינו סותר המעשה, ולא ידענא מאי קאמר דהא בקידושין תירצו בזה ב' תירוצים. חדא דלית לן הא דר"א ב"א כלל ועוד לחלק בין תנאי סותר למעשה, ושם כתבו לפי מה שהוכיחו כבר כאן דעל מנת כמעכשיו דאל"כ החזירו אמאי יצא, ומ"מ קשיא להו דהוי בדבר אחד, ותירצו או דלית לן דראב"א או דאינו סותר וא"כ היאך יכריחו כאן דעל מנת כמעכשיו מלא החזירו מכח תנאי ומעשה בדבר אחד, ואדרבא משמע בהך סוגי' דהכא דרבא לית לי' דראב"א דאל"כ תיקשי לי' על פירושו כמו שהקשה על אביי, וכן כתבו התוס' לעיל דף כ"ב להדי' דרבא לית לי' דראב"א, ועמ"ש לקמן עוד ראיות ברורות לזה, ולא כתבו התוס' לחלק רק לקיים דברי ראב"א ודברי רבא באתרוג שניהם להלכה אבל רבא בעצמו בודאי חולק וכאן דאזלי בשיטת רבא בעצמו הוצרכו להכריח מהך דהחזירו יצא, תדע דכאן נמי ע"כ הכי ס"ל דאל"כ מאי קשיא להו החזירו אמאי יצא הא שפיר יצא כיון דעל מנת אינו כמעכשיו הרי סותר המעשה וע"כ דרבא ודאי לית לי' דראב"א, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה דתנאי בזה, ושם כתבתי ליישב עיקר קושי' התוס' בפשיטות:

ועוד נראה לי דאפי' למ"ד דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל ומעשה קיים היינו בלא החזיר כלל אבל בהחזירו בקידושין ובאתרוג בודאי לא יצא דכיון דקיבל על סמך קיום התנאי הרי לא רצה לזכות בו רק כפי התנאי שהרי החזיר לו לקיים התנאי א"כ לא יצא כלל דכפי התנאי לא יזכה רק לכשיחזיר ואז אינו בידו א"כ שפיר קשיא להו מהך דהחזירו יצא לכ"ע ולק"מ:

ומ"מ בגט וכה"ג דאין הזוכה זוכה כלל רק נותן לו בע"כ א"כ כשהתנאי ומעשה בדבר אחד אפילו החזירה מגורשת דמ"מ מה בכך דהא לא רצתה לזכות היא מתגרשת בלי רצונה כלל רק באתרוג ומתנה בודאי כל שהחזיר לא יצא כנ"ל:

בא"ד ומיהו אין משם ראי' דלא מצי למימר איפכא וכו' דבריהם תמוהין מאד כמעט אי אפשר להולמם גם דברי מהרש"א אינם ברורים בזה כלל למעיין בלשון התוס':

אבל הנראה בזה דודאי אביי דהתם ביקש לומר אופן דהכל מודים דהוי גט והכל מודים דאינו גט ובמה דפליגי א"כ יש לומר דאליבא דרבי קאמר דהכל מודים דהוי גט אבל לרבנן דרבי באמת אינו כן ואיהו גופא כרבנן ואי קשיא למה לי' לומר בעל מנת לרבי לימא במעכשיו ממש ורבנן, דהא ליתא דאיהו לא ביקש לומר רק דבר התלוי בזמנו של שטר אבל מעכשיו אינו תלוי בזמנו של שטר כלל אבל על מנת יש לומר דלכך הוי כמעכשיו מכח זמנו של שטר ודוקא באם דהוי כפי' לאחר לא מהני זמנו של שטר משא"כ בעל מנת ואי קשיא דהוי לי' לאביי לומר אופן דאינו גט דהכל מודים אליבא דרבנן בעל מנת דלדידהו אינו כמעכשיו ואליבא דרבי הכל מודים דהוי גט, ואהא כתבו דאין הכל מודים אפי' לרבנן דאפי' באם פליגי דזמנו של שטר מוכיח כ"ש בעל מנת כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף