אילת השחר/גיטין/עה/א

אילת השחר גיטין עה א

דף ע"ה ע"א

מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לא הויא נתינה. ברשב"א הביא קושית התוס' [בערכין דף ל"ב] דמנ"ל דמהני שלא בפניו וכמו דפריך לי' באמת רב פפא ואיתימא ר"ש בר אשי, ותירצו דס"ל לרבא דכיון דבפניו מהני בע"כ ה"נ יועיל ע"י זיכוי דאחר אע"פ שאין חבין לאדם שלא בפניו מ"מ דבר שבפניו אפשר לזכותו בע"כ ה"נ שלא בפניו, והקשה למה לא יכולים לזכות גט לאשה ע"י שליח משום דחוב הוא לה, הא מ"מ יכול לתת לה בע"כ וה"נ יוכל ע"י שליח.

כמו כן יש להקשות דבחוב הא מהני בע"כ לכו"ע כמבואר בתוס' ובכל הראשונים, ומ"מ אינו יכול להפטר מאחריותו ע"י שמזכה לאחר עבור המלוה כמבואר לעיל דף י"ד בין לרב ובין לשמואל, והמחלוקת הוא רק אם יכול לחזור או לא.

ולכאורה יש לתרץ קושית הרשב"א דבגירושין מלבד הנתינה הא צריך שיועיל לעשות גירושין בע"כ, וענין הגירושין ע"י שליח הוא דבר מחודש, ואפי' אם היינו יודעים דמהני זכיית נייר ע"י שליח, מ"מ צריך קרא לגירושין ע"י שליח דידה, דבלי גזה"כ דשליחות לא הי' שייך לגרש ע"י אחר בכלל, ועבד אע"ג דיכול לזכות בשביל האשה הגט מ"מ אינה מתגרשת בקבלת העבד הגט עבורה, ובזה לא מצינו לומר סברא דאם אפשר לגרשה בע"כ יכול לגרשה גם ע"י אחר, ולכן בגט נהי דיכול לגרשה בע"כ אבל לא יכול לגרש ע"י אחר בע"כ, אפילו שמצד עצם נתינת הנייר הי' שייך לומר דהוי כנתן בידה הנייר, מ"מ לא נתחדש דאפשר לגרש בע"כ ע"י שליח, דנראה דאם אשה תמנה שליח רק לקבלת הנייר אבל אינה רוצה שיהי' שלוחה לענין הגירושין לא תוכל להתגרש על ידו, משום דשליחות דבעי הוא לענין הגירושין, וא"כ איה"נ דאם נתינה בע"כ הוי נתינה אז גם נתינה ע"י שליח יועיל בע"כ לענין שיהי' נתינת גט בידה, אבל לא מצינו לומר דגירושין ע"י אחר בע"כ יועיל, דמנ"ל דיוכל לגרש כה"ג בע"כ. (מהדו"ק)

מ"ש רישא ומ"ש סיפא. לס"ד דעל מנת לאו כמעכשיו דמי והגט צריך לחול לכשתחזיר את הגט ואז אין לה אפילו הנייר בידה א"כ בסיפא גרע מרישא, דאף אם הרי זה גיטך והנייר שלי הי' מהני, מ"מ בעל מנת שתחזירי לי את הנייר לא היתה מתגרשת, דהא אז אין לה אפילו הנייר ביד ולא רק שלא שייך לה הנייר, אלא דמ"מ לדינא אין שום חילוק אם אין לה כלל גט ביד או שיש לה גט ביד אלא דלא מקנה לה. והנה לכאורה אפילו אם תמיד על מנת אין במשמעות מעכשיו, כאן ע"כ כונתו מעכשיו, וכן אפילו אם אמר תחזירי לי את הנייר תתגרשי בזה הי' צריך ג"כ להועיל ותתגרש בזה, דאיך נוכל לומר שכונתו שהגט יהי' שייך לה אחרי שתחזירהו, דא"כ מה הוא מתנה שתחזירהו לו כיון שאחרי החזרה יהי' שלה, וע"כ נצטרך לומר דרוצה שבזה שאחזה את הגט קצת בידה תתגרש אח"ז כשאינו כבר בידה ואינו מקנה לה כלל את הגט, וא"כ כל התנאי הוא רק בהגירושין דרוצה דרק אחרי שתחזיר לו את הנייר תתגרש במה שאחזה הגט בידה לפני כן.

ועי' בקובץ שעורים (ב"ב אות תס"ט) דרוצה לומר דבעל מנת שתחזירי את הנייר עיקר מה דהוי סותר למעשה דאומר שיהי' שלך אחרי שלא יהי' שלך, אלא דנתקשה דמהתוס' משמע דהתנאי הוא בהגירושין לא בהקנאת הנייר, ולהאמור מוכרח כהתוס'.

אלא דלפי"ז יש לעי' במש"כ התוס' (בד"ה אלא אמר רבא) להוכיח דרבא ס"ל ע"כ דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו, דאל"כ למה הילך אתרוג זה על מנת להחזיר יצא כיון דלא קנה אותו אלא לאחר שהחזירו ואז אינו בידו, דאיך שייך לומר דרוצה שיהי' לחבירו המקבל אחרי שיחזירנו, דא"כ למה צריך שיחזירנו כיון דאז יהי' שייך לההוא, נמצא דכאן ע"כ כונתו שיהי' כעת כבר שלו אפי' אי כל על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי, ומאי ראי' דס"ל לרבא דכל על מנת כאומר מעכשיו.

וע"כ צ"ל דשייך כזה דבר דרוצה שיהי' של המקבל רק אחרי שיחזיר, והחזרה הוא תנאי שקפיד במעשה החזרה ורוצה שאחרי שיחזיר יחול הקנין, וה"נ הוא רוצה שאז יחול נתינת הגט והגירושין, וצע"ק.

והנה בקצוה"ח (סי' רמ"א סק"ד) הביא מש"כ הראשונים דמתנה על מנת להחזיר צריך המקבל אח"ז להקנות בחזרה להנותן דהוי קנוי לגמרי להקונה וקיום התנאי הוא במה שמקנה בחזרה, אבל הוא רצה לחדש דמקנה לה לגמרי את הגוף דשייך להקנות את הגוף לזמן ומקרי שלכם, והביא בשם הר' אביגדור כהן צדק המובא בשו"ת הרא"ש דס"ל כן. ויש לעיין דבשלמא לשאר הראשונים דזה הקנאה גמורה אפשר לדחוק כמש"כ דכשאומר זה גיטך על מנת שתחזירי לי את הנייר, אז תנאו הוא דרוצה במעשה החזרה ואח"ז מסכים שיהי' שלה לצמיתות ושתתגרש בזה, וזה א"א, לכן אינה מגורשת, אבל לדבריו איך מונח בדיבורו שלא יהי' שלה לצמיתות רק עד שתחזירהו לה, וע"כ משום דידעינן דעיקר כונתו לעשות גירושין לכן אינו רוצה לתת על יותר מהגירושין ומחמת זה מתנה דאח"ז תחזירנו לו, וע"כ דרוצה שיהי' שלה עד אחרי שתתגרש, אבל איך אפשר לפרש כונתו דרוצה דאחרי שתחזירהו לו אז יהי' שלה הנייר זמן מה.

ונצטרך ע"כ לומר דגם להקצוה"ח לס"ד דאומר על מנת לאו כאומר מעכשיו הוי ס"ל דכונתו דאחרי שתחזיר יהי' שלה לצמיתות, רק ע"י דהוי כאומר מעכשיו הוא דנתחדש דכונתו דיהי' רק קצת זמן שלה קנין הגוף לזמן עד אחרי שתתגרש, וכל זה מאד דחוק וצ"ע.

שם. מ"ש רישא ומ"ש סיפא. והיינו דהוי סבירא לי' דכל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי ומתגרשת רק אחרי קיום התנאי ואז אין הגט אצלה. והנה בהא דנתינה בע"כ בפניו דפליגי לעיל אי הוי נתינה או לא, מבואר בב"י (אהע"ז סי' קמ"ג) בשם מורו מהר"י בי רב דאי נתנה לו בידו בע"כ פשיטא דהוי נתינה וכל המחלוקת היא שאומרת לו שקול, וכמו בהא דהביאו התוס' באומר לו שקול זוזך דלא הוי כבר שומר חנם, דבאופן זה למ"ד שמי' נתינה מקרי כבר נתינה אע"ג דלא נתנו לו עדיין, ולדבריו הסכים שם הב"י. ויש לעיין אם לפי"ז תיכף באמירתה שיקח כבר נתקיים התנאי, או דצריך שיעבור זמן שאם הי' רוצה לקחת הי' כבר בא לידו, ונפק"מ אם תיכף אחרי שאמר לו שקול זה נשרף, אם יש בזה כבר קיום התנאי או רק אם עבר זמן קצת שהי' יכול לקחת לתוך ידו אז הוא דהוי כנתקיים התנאי, ואם נימא דגם לפני זה יש כבר קיום תנאי בזה שאומר לו שיקח, א"כ לכאורה גם באם מסכים ליקח ג"כ יש כבר קיום התנאי [אמנם זה ברור דאם אח"ז יעכב יתברר דלא רצה לקיים התנאי], ואם ישרף כבר הי' קיום תנאי, דהא באם רוצה לקחת לא גרע להיות נקרא קיום התנאי מבאופן שאינו רוצה לקחת, וא"כ נמצא דתמיד באומרת שקול הזוזי הוי כבר קיום התנאי אם אח"ז לא הי' עיכוב מצדה שיקח.

ולפי הנ"ל יש לעיין דאם כן מאי פריך למה בעל מנת שתחזירי לי הנייר הוי גט, הא אי נתינה בע"כ הוי נתינה, נמצא דבזה שמוכנה לתת לו הגט בחזרה יש כבר תיכף קיום התנאי, ואם אח"ז באמת לא תעכב לקחת אותו דאז נמצא דהי' קיום התנאי למפרע בעודו נמצא בידה ושפיר מתגרשת דהא עוד לא זכה בו וזה עדיין בידה ושפיר מתגרשת [וכמבואר ברשב"א לענין פרעון חוב דפרעון בע"כ הוי פרעון דמ"מ המלוה עדיין לא זכה בזה רק הלוה כבר נפטר], ויהי' בהכרח ראי' מסתמא דגמ' דפריך מ"ש סיפא, הרי דס"ל דנתינה בע"כ לא הוי נתינה והקיום התנאי רק כשיגיע לידו, לכן קשיא לי' איך מתגרשת, והואיל והפוסקים לא הכריעו מכח הגמ' הזו, הרי דצ"ל דאף למהר"י בי רב דבזה שאומרת שקול זוזך הוי קיום התנאי, היינו דוקא כשעבר זמן בכדי שהי' מגיע לידו, וא"כ באופן שהבעל מסכים לקחת בהכרח יהי' קיום התנאי כשיקח ממש, ולכן פריך דאיך מתגרשת.

אלא דמהא דתיקנו דחולש מעותיו ללשכה ושובר הדלת ונכנס, משמע דתיכף כבר קנה הבית בחזרה, ואם הי' צריך שיעבור זמן שהי' מגיע הכסף ללוקח איך מותר לו כבר לשבור הדלת ולהכנס, וגם מי לא עסקינן שנותן המעות בסוף היום ממש דהכסף לא הי' יכול להגיע להלוקח בעוד יום, ומדמהני נתינה כזאת בע"כ הרי דתיכף מתקיים נתינה אע"ג דלא עבר זמן שהי' מגיע להלוקח וצע"ק.

הא מני רשב"ג היא וכו' אפשר דמפייסה לי' בדמי. וכ' הרשב"א דהכונה דתתגרש רק אם באמת תפייס אותו בדמים. ויש לעיין למסקנא דתנאי שסותר למעשה אינו תנאי, מה יהי' אם התנה בפירוש דיש בידה לקיים התנאי או בכסף או בנייר והחזירה לו את הנייר, אם נימא כיון דע"ז הוי תנאי סותר למעשה וכאילו החלק הזה לא בגדר תנאי, ונמצא דאף כשהחזירתו עדיין לא נתקיים התנאי ויכולה לתת לו כסף והוא יחזיר לה הגט אף שלא בתורת נתינה ותתגרש כיון דאז יש קיום התנאי מתגרשת אז, או דאפשר דכיון דחל דין תנאי דהא יכולה ליתן כסף, לכן אפילו בנתנה הנייר מ"מ מקרי דנתקיים התנאי וכבר לא יועיל אף אם תשלם אח"כ כסף, ואע"ג דאם תנאי סותר למעשה הוי תנאי לא יועיל כה"ג משום דכיון דהוי תנאי היא שוב מחויבת לתת לו, דהא כל זמן שלא יתקיים החזרה אין גט, וממ"נ אם כבר אין מחויב יותר להחזיר מפני שנתקיים התנאי הא אין גט, ואם מחויב עדיין להחזיר עוד לא נתקיים התנאי ועוד לא קנתה, מ"מ אליבא דאמת דתנאי שסותר למעשה אינו תנאי, א"כ מה שהחזירה אין כאן קיום תנאי, וכשאח"כ חוזרת וקונה בכסף מקרי שבא על ידי נתינה הקודמת שנתן לה לשם גירושין אם יתקיים תנאי דלהחזיר ע"י נתינת הדמים ומה שבינתיים הי' שלו ע"י החזרת הנייר לא איכפת לן. (מהדו"ק)

הא מני ר"מ היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא הא לא כפלי' לתנאי'. עי' באבנ"מ (סי' כ"ט ס"ק י"ד) דחידש דכל תנאי דלא מהני מחויב לשלם מה שהתחייב, ולכן בהא דקידושין דף ח' דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר דמקודשת וישלים אינו מדין תנאי אלא דהתחייב להוסיף עד מנה ולכן צריך להשלים, וכמו בהא דיבמות דף ק"ו באומרת חלוץ ואתן לך מאתיים זוז, והוקשה לו מכאן לר"מ דכיון דבלא כפל לתנאי התנאי בטל תתחייב להחזיר הנייר, ותירץ דכיון דבגט יכול לגרשה בע"כ אין שום התחייבות מצדה.

והדברים צ"ע דלכאורה בהא דהתקדשי במנה ונתן לה דינר איך מתחייב להשלים ע"כ משום דהיא רוצה כסף בעד מה שמסכימה להתקדש, דבלי זה במה חל התחייבות, ובודאי דאם היא תאמר בפירוש דמסכימה להתקדש גם בלי שיוסיף עד מנה, אז אע"ג דאמר דיוסיף עד מנה לא חל שום חיוב ע"י אמירתו בלבד, וא"כ אם מה דאינו מסכים לתת גט בחנם ורוצה שתחזיר לא מהני, היינו דאע"ג דאינו תולה זה שעי"ז יתבטלו הגירושין כיון דלא הוי תנאי כפול מ"מ הוא לא רוצה לתת בחנם, ואם בכ"ז אין מחייב אותה כמש"כ האבנ"מ כיון דיכול לגרשה בע"כ ואין התחייבות מצדה מחמת נתינתו הגט לה, הרי דכיון דלא מהני התנאי הוי נתינה בכל אופן בחנם אע"ג דדורש שתחזיר לו מ"מ זה לא מחייב אותה כיון דאינו מעכב בעד זה הגירושין, א"כ גם בקידושין כיון דמצד התנאי לא מחייבו ויהי' קידושין בכל גווני, דהיינו דהקנאת גופה אליו יש בכל גווני, למה חל התחייבות, דהו"ל כהתחייבות נגד כלום כיון דמה שמקנה עצמה אליו אינו בעד המנה.

ובתורת גיטין (סי' קמ"ג סעיף א') כתב בהתנה על מנת שתתן לו מאתיים זוז לא כפי משפטי התנאים כיון דביד האשה לומר דאינה מסכימה להתחייב אלא בתור תנאי דיהי' הברירה בידה לא להתגרש לכן אינה מחויבת ליתן לו המאתים זוז, מבואר בדבריו דלולא זאת היתה מתחייבת. ויש לעיין לפימש"כ הרשב"א (לעיל דף כ' ע"ב) בהא דהתקבלי גיטך והתקבלי כתובתך דאמרינן נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה, דזהו משום דהוי כאומר על מנת שתמחלי לי כתובתך, דאילו זה בעד הכתובה אינה מתגרשת דנמצא דלא נתן לה הגט, הרי דצריך ליתן לה הגט בחנם, ואם יתן ורוצה שנתינתו תחייב לשלם חסר בנתינת הגט, א"כ איך מה שתסכים להתחייב יעשה התחייבות, וכיון דהתנאי בטל מחמת דלא התנה לפי משפטי התנאים הרי זה שלה בחנם ובמה תתחייב.

רש"י ד"ה מכלל. וגבי גט דאיסורא הוא לא תקין הלל. עי' במהר"ם שיף ומשנ"ת בדברינו לקמן דף ע"ח ע"ב.

תוד"ה מכלל. וגם אם הי' בפניו יעשוהו ב"ד לקבלם בעל כרחו. ומבואר ברשב"א דזה משום דחייב לקבלם מן הדין. ומסתמא חיובו לקבלם הוא מדין זכות ממון שיש להמוכר על הלוקח שיקח כדי שיחזור הבית אליו, ולא מצד מצוה בעלמא דרמי על הלוקח ליקח כדי שתוחזר הבית להמוכר, ומ"מ לא מהני נתינה בע"כ בלי שיכפוהו ב"ד עד שיאמר רוצה אני, ואפשר דאין זכות ממון מהמוכר על הלוקח אלא דיש זכות ממון להמוכר בהבית שתוחזר אליו ע"י קבלת הלוקח הכסף, וכיון שכן צריך שקודם יהי' קבלת הכסף ברצון הלוקח, והתוס' בסוף דבריהם, וכ"ה ברשב"א בתחילה [ואח"ז ביאר בדרך אחר] כתבו דבגט כיון דהתנה תלה הדבר בדעתה שיהי' עליו לקבל, וצ"ב מה שייך זה דממ"נ אם תלה שבידה ליתן אף אם לא ירצה בעל, ודאי יועיל ויהי' קיום התנאי בזה שתתן אף אם הוא לא ירצה לקבל ויהי' נתינה בעל כרחו נתינה, ואם תלה שהוא יקבל מרצונו דוקא איך שייך שעושה בזה את עצמו מחויב לקבל. עוד יש לעיין דהא בבתי ערי חומה מבואר בתוס' דהיו ב"ד כופין אותו לקבל היינו משום דרמי עליה לקבל, ובתנאי על מנת שתתני לי מאתיים זוז אין יכולים לכופו לקבל, ואיך אפשר לומר דהוי כחוב עליו לקבל.

ועי' בב"י (חו"מ סי' ר"ז) דהביא בשם הרשב"א דבאומר על מנת שתתן לפלוני מאתיים זוז מהני נתינה בע"כ של הנותן ובע"כ של הפלוני. וצ"ע דלפי"מ שביארו בתוס' דכל הענין דמהני הוא משום דהוי כאילו מחויב לקבל דבזה שהתנה מחייב עצמו לקבל אם יתן המקבל, א"כ בזה שהתנה שיתן לפלוני איך שייך שחייב את הפלוני שיקבל.

אמנם לפי"מ דמבואר ברשב"א דמחלק מגט שמהני ליתן לה על כרחה ולא ילפינן מיני' לשאר דוכתי משום דאין הבעל קנוי לה לכן מהני, משא"כ בנתינתה להבעל דבזה היא צריכה להתגרש ולהפקיע עצמה ממנו ובזה לא מהני בע"כ, לפי"ז זה שייך רק בבעל, אבל באומר על מנת שתתני לפלוני דמצד בע"כ של הבעל הא בודאי לא תלה אז ברצון עצמו כשיתנו להפלוני, ולגבי רצון של הפלוני ודאי לא צריך דבזה אין הסברא דמפקיעה עצמה עי"ז מהבעל, דזה שייך רק כשעושה דבר נגד רצון הבעל אבל בע"כ דפלוני מה איכפת לן, ולפי"ז מבואר סברת הרשב"א הנ"ל דמהני בע"כ של הפלוני, אע"פ שהפלוני אינו מחויב לקבל.

בא"ד. יעשוהו ב"ד לקבלם. היינו דיכופו אותו עד שיאמר רוצה אני. יש לעיין אם להעיטור המובא ברשב"א (ריש קידושין) ובה"ה (ריש פ"ד מאישות) דס"ל דתלוהו וקנה לא מהני יהי' שייך לכפותו, דהא מה דמהני ע"י ב"ד משום דמצוה לשמוע דברי חכמים, ולא עדיף מתלוהו וזבין כמבואר בב"ב דף מ"ח, אבל תלוהו וקנה דלא מהני לדידי' ה"ה ע"י ב"ד לא יועיל.

ובתוס' ב"ב (דף מ"ח בד"ה אילימא) כתבו דמה דמחויב הוי כמכר ולא כמתנה, אבל כ"ז אם הכפי' לתת משלו אבל כאן בעל הבית אי"צ שיאמר שרוצה להחזיר רק לקבל הכסף הוי כתלוהו וקנה דלא מהני לדידי'.

והי' אפשר לומר דיכפוהו למכור הבית ותלוהו וזבין הא הוי זבינא, וכ"ש אם הכפי' הוא ע"י ב"ד, אבל מלשון התוס' דכתבו יעשוהו ב"ד לקבלם בעל כרחו, משמע דלא תהא הכפי' להקנות אלא לקבלם, והטעם אפשר מפני דהכפי' הוא על מה שהדין מחייבו והדין אינו מחייבו להקנות הבית, דהא כשלוקח המעות, התורה ממילא מקנה לו הבית, ולא שייך כפי' לב"ד על מה שאין התורה מצוה, והכפי' שייך על הקבלה דהתורה מצוה אותו ליקח הכסף כדי שיתקיים הפדיי'.

בא"ד. משמע דבישוב יחזיר לו אפילו בע"כ. צ"ע מאי הראי' דאולי מחויב לקבל ואם לא ירצה יכול להכריחו ע"י ב"ד עד שיאמר רוצה אבל איה"נ דנתינה בע"כ לא יועיל. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א