תפארת יעקב/גיטין/סא/ב

תפארת יעקב גיטין סא ב

דף ס"א ע"ב

בא"ד ומ"מ אסור וכו'. כוונתם דודאי ידעו לחלק בין הטלת מים לברירה דהיא באותה מלאכת הלישה רק כיון דמוכרחין לחלק מכח בצירה דהתם בין אי חל שם חלה או לא קשיא להו גם מהטלת מים וע"ז כתבו דמ"מ בהטלת מים אפי' אינו חל אסור:

בא"ד ומיהו קשה וכו'. ולדעתי לק"מ דלא שייך דרכי שלום רק באשה לחבירתה דמכירה ורגילין לסייע זו לזו בהשאלת כלים ומלאכות בייתות אבל נחתום דהתם באינו מכירו כלל גם אין רגילות לסייע כלל לאומן העובד בכל יום מלאכה לסחורה, ודברי ר"ת ז"ל בתירוצו צ"ע דאי נחלק בין ספק לודאי מאי קושיא הכא לרבא מסיפא לימא רישא בספק אי הוכשרו וסיפא בודאי הוכשרו ועיין מה שכתבתי לעיל בגמרא:

בא"ד וא"ת דבפ"ק דנדה אמרינן התם וכו'. לא נתבאר כוונת קושיתם בזה, דאי הכוונה דהתם משמע דחיוב חלה משעת גלגול הוא והכא משמע משעת הטלת מים דמעיקרא מותר ובהטלת מים אסור דהא כבר כתבו לעיל ומ"מ אסור הכא משתטיל למים אף דלא מיחייבא בחלה עד שתגלגל ואי הכוונה דהתם מבואר דקודם חיוב חלה מותר לעשות בטומאה ואף כאן למה לא יעשה בטומאה משעת הטלת מים דלא מיחייב בחלה עדיין, עדיין קשה מה ס"ד להקשות דבהדיא קאמר התם נולד לה ספק טומאה, ואם כוונתם דהכא נמי כבר נולד ספק טומאה בברירה וטחינה לרבא כיון דמיירי בהוכשרו, א"כ מה זה שתירצו דהכא בטהורה, וע"כ דמפרשים כמש"ל דסיפא אפי' לרבא רק בהוכשרו בלישה:

ונראה דכוונתם להקשות למה תיאסר בהטלת מים הא עכשיו לא הוי חיוב חלה ואי משום דאסור לסייע באותה מלאכה של עבירה ה"מ אי בתר הכי הוי באותה מלאכה עבירה אבל הכא אחר הטלת מים בשעת חיוב חלה אין כאן עבירה לטמאות דכבר נולד לה טומאה בהטלת מים ומותר לכתחילה לעשות בטומאה, ועל זה תירצו דדוקא בנפל טומאה מאליה אבל כאן לסייע בידים לגרום חלה בטומאה אסור משתטיל למים, אמנם יש לדקדק שהקשו מנדה והוא משנה במסכת חלה ומה זה שכתבו בפ"ק דנדה אמרינן תנן התם והלא קושייתם רק מגוף המשנה בלבד, וצ"ל דבמשנה הוי ס"ד דהכוונה נעשית בטומאה אבל מתחלקת לקבין דלית בי' שיעור חלה אבל כאן מיירי דלשה שיעור חלה אסור אך בנדה דייק מינה חולין שאין טבולין מותר לטמאותן ש"מ דהוי ס"ל שאינו מתחלק דאל"כ לא מוכח רק התם דע"כ מתחלק משום חלה אבל לטמאות חולין שהיו ראוי להפריש חלה אפי' אינן טבולין עדיין אסור וע"כ דמשמע להו דנעשית בטומאה מבלי שתתחלק כלל, ואני מסתפק לפי דברי התוס' אחר הטלת מים שנטמאו אי מותרת לגלגל אח"כ כיון שכבר נטמאה או דנימא דוקא התם דכבר נטמאה במקרה אבל הכא שטמאוה בידים אסור לסייע באותה מלאכה עד גמרה וכמו שאסור לסייע בהתחלת מלאכה כמו כן בסוף מלאכה וכן מבואר בפירש"י ותוס' פרק ר' ישמעאל שם, ואפי' רש"י ז"ל לא התיר רק הולכה לתנור אבל סוף לישה ודאי אסור, ומ"ש אבל בטהורה כבר נתבאר לעיל בפירש"י בד"ה בטומאת חלה ע"ש:

בד"ה אמר אביי כו' אליבא דרבא משני באמת שכך פירש רש"י ז"ל דהקושיא רק לרבא אבל לדעתי הקושיא לכ"ע, והיינו דלא קאמר מיתבי' רק ורמינהו דמקשה מתני' אהדדי, ועוד לר' ירמי' דמשני כאן בהוכשרו ולפי פירושם הך דתנו מפקידין בלא הוכשרו א"כ היאך קתני ולא לאכלי בטומאה, ורש"י ז"ל כתב כיון דחבר לא ידע עכ"פ לא הוי לי' לחלק בין שלהם לשלו רק הכל בהוכשרו תלוי, ועוד דטוחנין ודאי בהוכשרו מיירי דאי דוקא בלא הוכשרו דאל"כ חיישינן לנגיעה, א"כ ר' אלעאי דמוקי בצמיד פתיל טוחנין מאי איכא למימר וע"כ דלא חיישינן בזה לנגיעה כלל כיון דעומד אצלו, א"כ יהא טוחנין בהוכשרו ומפקידין בלא הוכשרו, לכן נראה דהך קושיא לכ"ע הוא דרמי מתניתין דידן עם הך משנה אהדדי דס"ס קתני במתני' ובוררת וטוחנת ולא ס"ד דר' ירמי' לאוקמא בלא הוכשרו] אלמא דלא חיישינן לטומאת חולין לרבא מפני דרכי שלום ולאביי מדינא כיון דרבנן הוא אין איסור לסייע ושאני דמאי, דעיקר איסורו מדאורייתא, וטעמא דאסור בהטלת מים לאביי משום דקרוב לאיסור אכילה שאינו מעושר והכל משום מעשר נגעו בה כמש"ל, והתם קתני דבשלהן לא טוחנת משום טומאה ופריק אביי דהתם בטומאה דאורייתא ופריך עלי' דהא אין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה ואתי ר' ירמי' ופריק פירוקא אחריתי בעיקר הקושיא ולא מוקי לה בכהן ולתרומה רק בחולין ושאני מתני' דמיירי בלא הוכשרו לכך מותר לברור והך משנה דאין טוחנין בשלהם בהוכשרו דאז בטחינה ג"כ יש איסור, ואי קשיא מאי קמש"ל מתניתין דמותר ולמה לי דרכי שלום לק"מ, חדא דקמש"ל דלא חיישינן לסיוע משום מעשר ועוד דס"ד כיון דיבוא לידי לישה ג"כ אסור לסייע אפי' במלאכות הרחוקות קמש"ל דדוקא בלישה אסור אבל מלאכות דעדיין אינן בטומאה כיון דלא הוכשרו מותר, והיינו טעמא דלא תני סיפא בברירה וטחינה דבהוכשרו אסור דהא קמש"ל אף דבלישה ודאי יש איסור ס"ד לחוש אפי' במלאכות הרחוקות קמש"ל דלא חיישינן רק בעת הטומאה לא מקודם:

ובהכי ניחא דפריך בתר הכי ממוליך לטוחן כותי דלכאורה לק"מ דהתם הוא טוחן בעצמו ורואה שלא יגע, תדע דלר"א דמשני בצמיד פתיל טוחנין מא"ל וע"כ דרואה שלא יגע אבל מוליך לטוחן כותי משמע בהדיא דמוליך אותם לכותי ומניחם אצל הכותי שיטחון אז יש לחוש שיגע, אבל להנ"ל ניחא דממתניתין דידן פריך דלא חיישינן לסיוע דעבירה דטחינה והכא אמרינן דחזקתן רק למעשר ולא לטומאה, והיינו דפריך והא אוקימנא בלא הוכשרו, והיינו דמשני דבעי למירמא עלה אחריתי והיינו ממשנה אחרת אבל לפי' התוס' קשה הא לחלופי ג"כ מצי להקשות מהך ברייתא ותירוץ התוס' בד"ה משום דחוק, ולהנ"ל ניחא דהכל ממתניתין פריך, כנ"ל:

איברא יש להקשות לכאורה כיון דר' ירמי' מוקי לה בטומאת חולין א"כ תיקשי מהך ברייתא מפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה ולא אצל כהן ע"ה ופירש"י הטעם דישראל לא גם בתרומה אבל כהן גס בה משמע דחולין דישראל גס בהו אפי' לישראל אסור, והיאך קתני לעיל טוחנין ומפקידין כיון דמיירי בחולין, אבל באמת הא ליתא דא"כ מעיקרא דפריך לתירוץ אביי אי הכי תיקשי בלא"ה ה"ד אי בחולין אפי' לישראל אסור אי בתרומה לכהן אסור וע"כ דהא ליתא דחולין מותר לכ"ע ומה דנקט תרומה היינו דחמיר איסורו אבל חולין דלא חמיר לא חיישינן להפקיד אפי' לבו גס בהו רק בתרומה דחמיר מחלקינן בין כהן לישראל, כנ"ל:

בד"ה וליחוש וכו' ואין נראה כו' ועוד גבי צדוקי וכו'. ונראה לפע"ד דהרב ר' משה ס"ל דכיון דאיצטריך לאוקמא בטבל כי היכי דליהוי חשש בועל נדה ס"ס וממילא הוצרך לומר דבטבילה זו נסתלק טומאת ע"ה ג"כ דאל"כ כיון שטבל ועלה מימיו שעליו מטמאין הבגדים והוצרך לומר דהך טבילה מטהרתו מטומאת ע"ה ג"כ, וקושיא השני' מצדוקי ג"כ יש לומר דעיקר הוכחה דלמה לי' להזכיר דנפל על בגדיו כיון דבגדים בלאו הכי טמאים ולא על זה הוריקו פניו ולא היה צריך לילך לקדם אצל אשתו ולא הוי לי' לומר רק נפל עליו צינורא:

בד"ה התם נמי מוריא ואמרה וכו' ומפרש הר"ר מנחם כו'. ואני תמה על פירושו דהא קאמרה בר בי רב ליכול חמימא ש"מ דלטובתו אומרת דאי לרעתו מחמת שטרחה עבורו לא הוי להו לומר דאמרה בר בי רב וכו' דכי בשביל שהוא בר בי רב ראוי לעשות לו רעה, גם מה שדחו משכנתו תמוה דכיון דדרך שכנים לטרוח כ"ש אכסניא בשכר ועכ"פ סגי שיתן לה שכר טירחא ולא לעשר פעמים, ולי הכוונה דדרך תלמידים לאכול פת ישן המשביע, ואתי שפיר דרך תימא לטובתו:

בד"ה אשת חבר וכו' ואסור לרבא ולאביי דאמר וכו' ולפע"ד לק"מ, דמה שהקשו דלרבא אסור לסייע יש מוקי רבא בטומאה משום דבמעשר חיישינן שתאכל וע"כ במוחזק לעשר אבל משום סיוע מודה דמותר והא דלא מוקי בטמאה דהא בוררת קתני ונוגעת, ומה שהקשו לאביי דבוררת קתני יש להבין למה להו כ"ה תיפוק להו דמיירי בלא הוכשרו ואפי' בטמאה יש לחוש, וצ"ל דבטמאה אף דנוגעת כיון דבימי טומאתה נזהרת ליגע ולאכול ממילא רגילה היא שלא לאכול ממה שעושית ולא חיישינן דמישתלי, ולפי זה לא קשיא מידי דמיירי בלא הוכשרו ובטמאה ושפיר קתני בוררת, אך מה שהקשו דאשת חבר לא גזלה קושיא הוא ומה שפירש"י דמינשי ואכלה מה דיהיב לה, קשה הא בטהורה חיישינן לת"ק דאכלה מעצמה, אך גם פי' התוס' תמוה דאי חברתה הכוונה אשת ע"ה אחרת למה לי טחינת אשת חבר כלל ואין כאן רק משום טחינת אשת ע"ה ודוק, ולדעתי דכולה ברייתא מסיוע איירי ולא אמרו דמשום דרכי שלום מותר רק בסיוע אשת חבר בתבואה של אשת ע"ה אבל ברייתא בשניהם טוחנין בשל אחרים והכוונה בפשיטות בזמן דמחזקת אשת ע"ה עצמה בטמאה ולא תיגע בתבואה מותר משום טומאה ומותר משום מעשר דלא תיגע ולא תאכל אבל בטהורה אסור לסייעה דמחזקת ידי עוברי עבירה שתאכל ותטמא ורשב"א קאמר דאפי' בזמן שמחזקת עצמה בטמאה חוששין דחברתה אחרת אשת ע"ה תתן לתוך פי' והוי שפיר גזל של אחרים וההכרח דמיירי בשל אחרים דאל"כ מותר מפני דרכי שלום, והיינו דקתני בדברי רשב"א ואוכלת ומשום טומאה די בנגיעה של האחרת וע"כ משום מעשר ג"כ כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף