פני יהושע/גיטין/סא/ב

פני יהושע גיטין סא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בא"ד ורבינו תם תירץ כו' והא דפריך הכא מאין טוחנין כו' לא משמע אלא חשדא בעלמא וחשוד קרי ליה בתר הכי עכ"ל. פי' דהא דקתני לאוכלי פירותיהם היינו דאנן חשדינן ליה שיאכל הפירות בטומאה משום דסתם ע"ה חשודין לכך ואע"ג דהכא לענין טומאת הגוף איירי מדחיישינן שמא יגע ולעיל כתבו התוס' דלטומאת הגוף סתמא לא חשידי איכא למימר דלעיל איירי לענין טומאת התנור שהוא מדאורייתא והכא לענין אכילת חולין דהיא מדרבנן ואע"ג דקתני נמי לאוכלי שביעית והתם ודאי איירי בחשוד גמור דהא סתם ע"ה לא חשידי אשביעית כדמשמע מלשון המשנה וכמ"ש להדיא בבכורות פרק עד כמה מ"מ אפשר דלצדדין קתני אבל מ"מ יש לתמוה טובא מאי מקשה הש"ס ורמינהו כיון דפשטא דלישנא משמע דלאוכלי פירותיהם היינו חשוד גמור דומיא דלאוכלי שביעית תו קשיא לי סוף סוף ע"כ הא דמשני הש"ס התם בכהן החשוד לאכול תרומה ע"כ בודאי חשוד לכך איירי דלא שייך לומר דאנן חשדינן ליה שיאכל תרומה בטומאת הגוף שהוא בכרת דהכא בטומאה דאורייתא איירי וכדמסיק להדיא דהו"ל טומאה דאורייתא דמהיכא תיתי דהא אפילו לענין מעשר הקל קיי"ל רוב ע"ה מעשרין כ"ש לענין תרומה בטומאת הגוף דחמיר וכבר כתבו התוספות לעיל בד"ה רחיים דאפילו בחשוד על השביעית ומעשרות אינו חשוד על טומאת הגוף כ"ש דסתם ע"ה אינו חשוד לתרומה בטומאה אע"כ בודאי חשוד איירי ואם כן מאי דוחקיה לאוקמי בכהן החשוד דהא אפילו בישראל ודאי חשוד מצי לאוקמי לסברת התוספות וכ"ז יתיישב לפי מה שאפרש בסמוך:

בא"ד וא"ת דבפ"ק דנדה וי"ל דשאני התם כו' אבל הכא בטהורה אסורה כו' עכ"ל. ואע"ג דאליבא דרבא איירי הכא בהוכשרו וא"כ כבר נטמאו הפירות בטומאת עם הארץ אפ"ה קרו להו שפיר טהורה לגבי חלה דטומאת ע"ה אפילו לגבי חלה אינו אלא מדרבנן דעשאוהו כטבולת יום וההיא דספק טומאה דפ"ק דנדה איירי בספק טומאה גמורה דאורייתא כמבואר שם להדיא ועיין בזה באריכות בחידושי הרשב"א ז"ל:

בד"ה אמר אביי בכהן חשוד אליבא דרבא משני דלדידיה לא קשה מידי כו' עכ"ל. וכוונתם מבואר' דלאביי איירי רישא דמתניתין דקתני טוחנין בפירות שלא הוכשרו אבל קשיא לי טובא דלענ"ד אליבא דכ"ע צריך לאוקמי בריית' דטוחנין ומפקידין בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה דהא בלא"ה קשיא ההיא דמפקידין מההיא דהמוליך חיטין דמייתי בסמוך וע"כ צריך לאוקמי האי דמפקידין בפירות שלא הוכשרו ומדקתני סיפא דהאי אבל לא לאוכלי פירותיהם בטומאה ע"כ היינו משום דחבר לא ידע אי הוכשרו ואם כן קשה הא לעיל מוכח להדיא מסוגיא דשמעתין דמקשה והא מדקתני סיפא דלא חיישינן כלל לספק הוכשרו וכדכתיבנא משום דע"ה נאמן לומר לא הוכשרו ומאי שנא דהכא אין טוחנין אלא ע"כ דהכא מחמרינן טפי לחוש לספק הוכשרו משום דאיירי בכהן החשוד לאכול תרומה דחשוד כי האי אינו נאמן לענין תרומה לומר לא הוכשרו וא"כ לכ"ע ע"כ בהכי איירי. ובאמת דקשה מזה אמקשה גופיה דמקשה לרבא מברייתא דטוחנין ומפקידין ומאי ענין קושיא זו לרבא ותיפוק ליה דבלא"ה ע"כ מיתוקמא בכהן החשוד לתרומה בטומאה כדפרישית וממילא א"ש נמי לרבא והנלע"ד בזה דאי לאו דאוקי רבא מתני' דהכא בהוכשרו לא הוו קשיין אהדדי ברייתא דטוחנין ומפקידין אברייתא דמוליך חיטין משום דאיכא לאוקמי ההיא דמוליך חיטין בודאי חשוד כמ"ש התוספות בבכורות מדקתני דומיא דכותי וחשדינן ליה נמי אשביעית אלמא דבודאי חשוד איירי מש"ה מחמרינן לחוש דילמא נגע משא"כ ההיא דלאוכלי פירותיהם בטומאה איירי בספק חשוד כמ"ש התוספות לעיל בשם רבינו תם ונראה דמה"ט גופא פירש ר"ת דהוי משמע ליה האי ברייתא בספק חשוד והיינו משום דלמאי דלא סליק אדעתיה דמקשה דאיירי בכהן החשוד וא"כ לא הוי מצי לאוקמי ברייתא דהכא בפירות שלא הוכשרו דא"כ תיקשי סיפא אמאי אין טוחנין ואי משום דחבר לא ידע הא נאמן ע"ה לומר לא הוכשרו וע"כ בהוכשרו איירי ברייתא אלא הא דמפקידין היינו משום דבספק חשוד איירי ואפ"ה אין טוחנין ואם כן מקשה שפיר אמתניתין אליבא דרבא דאוקמה בהוכשרו ואפ"ה קתני טוחנין וע"ז משני אביי אליבא דרבא דלעולם ברייתא דטוחנין איירי בודאי חשוד ואפ"ה מפקידין דבלא הוכשרו איירי כדמסקינן והא דקתני סיפא אין טוחנין היינו משום דחבר לא ידע אי הוכשרו ומש"ה איצטריך ליה לאוקמי בכהן החשוד דוקא דבכה"ג אין נאמן לומר לא הוכשרו כיון שהוא חשוד על טומאת הגוף דתרומה שהיא בכרת וכדפרישית לעיל כן נ"ל נכון. ולפ"ז יפה כתבו התוספות דאביי לא משני אלא אליבא דרבא אבל אליבא דנפשיה מוקי לה כדס"ד דמקשה דברייתא איירי בהוכשרו והא דטוחנין היינו בספק חשוד דלא חיישינן לשמא נגע ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

גמרא אי הכי מפקידין ורמינהו כו'. ולכאורה קשה טובא דלמאי דפרישית בסמוך דע"כ הא דמוקי אביי אליבא דרבא בכהן החשוד ולא סגי ליה לאוקמי בישראל ודאי חשוד דע"כ מודה רבא דאסור לטחון כמ"ש התוספות מההיא דנחתום דע"ג אע"כ דהכא בלא"ה איצטריך לאוקמי בכהן החשוד משום דאיירי בלא הוכשרו וסיפא בספק הוכשרו וכדפרישית. ולפ"ז מאי מקשה אי הכי מפקידין ורמינהו מאי קושיא הא ע"כ בלא הוכשרו איירי אלא דלענ"ד לא קשה מידי דהמקשה סובר בפשיטות דההיא דמפקידין תרומה אצל ישראל נמי איירי ע"כ בלא הוכשרו דאל"כ אפילו בישראל אסור וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא בפי"ב מהלכות תרומה ע"ש ואף דמלשון רש"י ז"ל בשמעתין משמע דבישראל שאין לבו גס בתרומה לא חיישינן כלל דלמא נגע אלא דסוגיא דשמעתין לא משמע הכי דלקמן בדף ס"ב אמרינן בגבל ובדד שעושה חלתו ותרומתו של ע"ה בטהרה מניחו בכלי של חבר בכפישה ואנחותא או בכלי גללים דאית ליה היכרא לע"ה ואפ"ה מקשה הש"ס וליחוש דילמא נגע ומשני דאמרינן ליה אי נגעת הדרא לטיבלא ואפ"ה לא שרינן כולי האי אלא משום כדי חייו דגבל ובדד דאל"כ חיישינן עדיין שמא יגע וכפירש"י שם וא"כ חזינן להדיא דבישראל ע"ה נמי חיישי' דלמא נגע בתרומה דרך מקרה וטעמא דאין לבו גס בה שכתב רש"י אבאר בסמוך נמצא דלפ"ז ע"כ ההיא דמפקידין תרומה איירי בלא הוכשרו ואפ"ה אין מפקידין אצל כהן כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם והטעם נ"ל דחיישינן שמא יוכשרו אצל הנפקד ואע"ג שכבר כתבתי בשיטת הרמב"ם ז"ל דלא מהני הכשר אלא לרצון הבעלים דוקא כמו שכתוב בהלכות טומאת אוכלים מ"מ שאני הכא דעיקר החששא שמא יגע ע"ה בידים מסואבות ומשקה טופח עליהם נמצא שההכשר והטומאה באו כאחד וכה"ג לא בעינן רצון כלל כדאיתא להדיא במשנה דפ"ק דמכשירין משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון ואף שיש לי להסתפק אי שייך כה"ג בטומאת ע"ה דלא שוינהו רבנן אלא כטבול יום כמ"ש התוספות בסמוך מ"מ כיון דהכא בכהן החשוד לאכול בטומאת הגוף איירי חיישינן שפיר שמא יגע בימי טומאתו כשהוא אב הטומאה ומשקין שלו ודאי טמאין ועיין עוד לקמן נמצא שכל ההכשר שיבא ע"י משקין של ע"ה מטמאין התרומה מיד משא"כ בישראל כיון דאין לבו גס בה כ"כ מהני ביה האי טעמא בפירות שלא הוכשרו משום דבלא"ה חששא דשמא יגע חששא רחוקה היא כיון שאין לבו גס בה משא"כ בכהן שלבו גס בה א"כ אלים לה האי חששא דשמא יגע טובא ומשום הכי חיישינן אף בלא הוכשרו והיינו דמקשה אי הכי מפקידין כיון דבכהן מוקמת לה ורמינהו וע"ז משני הש"ס שפיר דאיירי בכלי חרס המוקף צמיד פתיל דלא חיישינן לנגיעה והא דמקשה הש"ס בתר הכי וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה הוי ס"ד דכיון דמתרץ בכלי חרס מוקף צמיד פתיל ממילא מוקי לה אפילו בהוכשרו ומש"ה מקשה וליחוש שמא תסיטנו ומשני רבי ירמיה בפירות שלא הוכשרו פירוש דתרתי בעי וכשיטת הרמב"ם ז"ל שכ"כ להדיא ונראה דלא גריס אלא אמר רבי ירמיה כן נ"ל נכון ליישב הסוגיא לפי שיטת ר"ת כמו שכתבתי שהדברים מוכרחים וממילא סליק כהוגן שיטת הרמב"ם ז"ל ממה שהשיגו עליו הראב"ד ז"ל ושאר מחברים ועיין עוד בסמוך:

שם רש"י בד"ה א"ה מפקידין אי בכהן קאי מי מצי מפקידין כו'. ויש לתמוה טובא דנהי דבכהן קאי אכתי מאי פסיקא שהמפקיד הוא ג"כ כהן ומפקיד אצלו תרומה דלמא מפקידין אצלו דקתני היינו חולין גרידא כדקתני נמי טוחנין ומפקידין אצל אוכלי שביעית ומסתמא לא איירי שמפקידין אצלן פירות שביעית וה"נ דכוותיה. ולכאורה לולא פירש"י היה נ"ל דמחולין גרידא נמי קשיא ליה כיון דאין מפקידין אצלו תרומה משום שלבו גס בה כ"ש בחולין דלבו גס בהן טפי ואי משום דטומאת חולין קילי טפי מתרומה פשיטא ליה לתלמודא דלענין מפקיד לכתחלה לא שייך לחלק אלא דלפי זה מאי אי הכי דקאמר המקשה דבפשיטות הו"מ לאקשויי הנך ברייתות אהדדי ועוד דרש"י ז"ל כתב להדיא אי בכהן קאי ולענין חולין אין שייך לחלק בין כהן לישראל. ולכאורה היה נ"ל ליישב דפשיטא ליה לתלמודא דהא דקתני טוחנין ומפקידין סתמא אתרומה נמי קאי דאי לענין חולין גרידא לא הוי איצטריך ליה לאשמעינן דמפקידין אצל אוכלי פירות בטומאה דבלא"ה ידעינן ליה שפיר מדקתני מפקידין אצל אוכלי שביעית וקי"ל כל החשוד לשביעית חשוד על הטומאה אלמא דלא חיישינן שמא יגע ויטמא הפירות ואי משום דסד"א דמפקידין שביעית היינו פירות שלא הוכשרו כבר כתבתי לעיל דאף לסברת המקשה סיפא דאצל אוכלי פירות בטומאה נמי ע"כ איירי בפירות שלא הוכשרו משום אידך רומיא דהמוליך חיטין דמייתי בסמוך אלא שסובר דעיקר הרבותא דלא חיישינן שמא יוכשרו אח"כ וכדפרישית וא"כ הא מילתא מאוכלי שביעית נמי ידעינן אע"כ דהא דקתני ואצל אוכלי פירותיהם בטומאה היינו לענין תרומה ואשמעינן דאפילו בתרומה לא חיישינן שמא יוכשרו ואם כן מקשה שפיר כיון דבכהן חשוד איירי הא לקושטא דמילתא תנינן בברייתא דאין מפקידין והיינו ע"כ פירות שלא הוכשרו דחיישינן שמא יוכשרו דאי בשכבר הוכשרו אפילו אצל ישראל נמי אין מפקידין תרומה כמ"ש כדמוכח מההיא דגבל ובדד דלקמן. מיהו השתא דאתינן להכי בלא"ה אתי שפיר לפי שיטתינו דלעולם אפילו לענין חולין גרידא מקשה הש"ס שפיר כיון דבכהן חשוד מוקמת לה אפילו חולין נמי אין מפקידין אצלו שמא יגע שהרי לבו גס בה יותר והא דקאמר אי הכי היינו משום דבלא"ה הוי מוקמינן לההיא דמפקידין בספק חשוד כדפרישית לעיל באריכות אליבא דאביי וההיא דאין מפקידין ע"כ בודאי חשוד דהא לענין תרומה בטומאה מסתמא לא חשדינן ליה כמו שהוכחתי באריכות משא"כ למאי דמוקי אביי אליבא דרבא דה"נ איירי בכהן ודאי חשוד מקשה שפיר והדרך הראשון נלע"ד בשיטת רש"י ז"ל והדרך השני נ"ל שהוא שיטת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"ב מהלכות תרומה דאין מפקידין תרומה אצל כהן אפילו בלא הוכשרו ואפילו בכלי חרס המוקף צמיד פתיל משום שלבו גס בה לאוכלה והוא נגד הסוגיא דשמעתין דהא מוקמינן לה בכהן ואפ"ה שקיל וטרי הש"ס דהכא בכלי חרס המוקף צמיד פתיל איירי ורבי ירמיה מוקי בפירות שלא הוכשרו ונהי דלהרמב"ם ז"ל דלא גריס בדר' ירמיה אלא משום דבעינן תרוייהו מהטעם שפירשתי שמעינן מיהא דבתרוייהו כהדדי מהני אפילו אצל כהן דעלה קיימינן והתמיה קיימת על הראב"ד ז"ל שלא השיגו בזה ומלשון הכסף משנה נראה שהרגיש קצת בזה אלא שנכנס לדחוקים גדולים ועצומים להפך ולסרס הסוגיא ולאוקמי אוקימתא דאביי בתיובתא ממה שלא נזכר כלל בסוגיא ולדרכינו אתי שפיר דסוגייתינו דמוקמינן לברייתא דטוחנין ומפקידין בכהן החשוד לאו מתרומה איירי אלא מחולין גרידא דדמו לתרומה אצל ישראל שאין לחוש בהם אלא שיגע בהן דרך מתעסק בעלמא ולא לאכול דהא מסקינן שאין שום ע"ה חשוד לגזול משל אחרים מש"ה סגי בפירות שלא הוכשרו ובכלי חרס המוקף צמיד פתיל דתו ליכא למיחש למידי שאי אפשר שיוכשרו אצל הנפקד שהרי מוקפין צמיד פתיל וממילא דתו ליכא למיחש נמי שמא תסיטם אשתו נדה שהרי לא הוכשרו מה שאין כן בתרומה אצל כהן לא איירי ברייתא דטוחנין ומפקידין כלל אלא בהאיך ברייתא קתני בהדיא ולא אצל כהן ע"ה ומשמע ליה להרמב"ם ז"ל דבכל ענין אין מפקידין וטעמו ונימוקו של הרמב"ם ז"ל עמו שהרי כל עיקר חומרו של הכהן מישראל אסברה לן הרמב"ם ז"ל דהיינו משום שלבו גס בה לאוכלה ולא מיחשב כגזל אצלו דכהנים חשודין לחטוף מתנות זה מזה כדכתיב ועמך כמריבי כהן ובקדשים נמי אשכחן כה"ג לענין חתיכה ראויה להתכבד דלא שייך בכהנים שאין מחזיקין טובה זה לזה וסמכי אמה שכתוב לכל בני אהרן יהיה איש כאחיו. נמצא דלפ"ז לא מהני ביה צמיד פתיל כלל שהרי הוא חשוד לפתוח תמיד כדי לאכול וא"כ חיישינן שפיר אפילו בפירות שלא הוכשרו שמא יוכשרו אח"כ כנ"ל נכון וברור ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל וממילא רווחא שמעתין ובלא"ה נלע"ד מוכרח דהא דמשנינן הכא במוקף צמיד פתיל ע"כ לא קאי אתרומה דכיון שהכהן חשוד לאכול תרומה בטומאה פשיטא דלא מהני צמיד פתיל לחוד כדאיתא בעכו"ם פרק אין מעמידין שאין מפקידין איסור דאורייתא אצל חשוד גמור כ"א בשני חותמות ומאי ס"ד מעיקרא דליהני צמיד פתיל לחוד ומאי איצטריך נמי לאקשויי מחששא דאשתו נדה אע"כ דהכא לא איירי מתרומה אלא שמפקידין אצלו חולין וכדפרישית בשיטת הרמב"ם ז"ל ודוק היטב:

תוספות בד"ה וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה כו' וא"ת דמשמע הכא דאפילו לתרומה אין היסט לע"ה ובתוספתא כו' עכ"ל. פשיטא להו מסוגיין דקאמר וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה ולא מקשה מהיסט ע"ה בעצמו אע"ג דבתרומה איירי אע"כ דבתרומה נמי אין היסט לע"ה. מיהו למאי דפרישית בסמוך דההיא דטוחנין ומפקידין איירי בחולין גרידא ועלה קאי כל השקלא וטריא דמקשינן וליחוש שמא תסיט א"כ אין מקום לקושייתם ואם כן נראה מדבריהם דלא נחתו להכי וע"כ צריך לפרש לשיטתם כפי הדרך הראשון שכתבתי בסמוך בשיטת רש"י ז"ל ויתר דברי התוספות אין להאריך בהם כאן שהם כפולים בכמה מקומות ודעתי לפרשן בעזה"י:

גמרא האי מאי רומיא לאו מי אוקימנא כו' ודקארי ליה מאי קארי ליה. ויש לתמוה טובא לפמ"ש התוס' דאוקימתא דאביי בכהן החשוד היינו דוקא אליבא דרבא משא"כ אליבא דנפשיה לא צריך לאוקמי בהכי וממילא דלא קשיא כלל מההיא דטוחנין ומפקידין אההיא דאין מפקידין תרומה דלאביי היאך דמפקידין לא איירי כלל מתרומה אלא מחולין ואם כן לעולם דהמקשה מההיא דהמוליך חיטין בשיטת אביי קאי ומוקי ההיא דטוחנין ומפקידין בהוכשרו כדמוכח מסיפא כמ"ש לעיל באריכות ומקשה שפיר מהמוליך חיטין ומאי מתמה הש"ס האי מאי רומיא וקאמר נמי ודקארי ליה מאי קארי ליה. מיהו לפי מה שכתבתי לעיל דלאביי נמי שייך לאקשויי מתרומה אחולין דבתרוייהו לבו גס בה אלא דאיהו משני ומוקי לההיא דטוחנין ומפקידין בספק חשוד ואם כן לפ"ז מההיא דמוליך נמי לא קשה מידי דהתם בודאי חשוד איירי כמ"ש התוספות בבכורות מדחשדינן ליה אשביעית וא"כ מתמה הש"ס שפיר האי מאי רומיא דלאביי פשיטא דלא קשה מידי דכאן בספק חשוד וכאן בודאי חשוד ואי לרבא הא אוקימנא בפירות דלא הוכשרו והיינו דקאמר ודקארי ליה ועיין עוד בסמוך:

שם ודקארי ליה מאי קארי ליה משום דבעי למירמי עליה אחריתא. כאן הבן שואל אכתי מאי איצטריך ליה לאקשויי מעיקרא ההיא דאין טוחנין כלל דבפשיטות הו"ל לאקשויי ההיא דהמוליך חיטין מההיא דהנותן לחמותו וכ"ש דקשה טפי מה שכתבו התוס' דבפשיטות הו"מ למיפרך אההיא דטוחנין ומפקידין גופא ולאחלופי לא חיישינן. והנלע"ד ליישב בזה לפמ"ש בסמוך דלעולם המקשה דרמי הני ברייתות אמתניתין בשיטת אביי דלעיל קאי דלדידיה לא צריך לאוקמי היאך דטוחנין בפירות שלא הוכשרו ולפ"ז לא מצי למיפרך שום קושיא ורומיא אם לא חדא מגו חדא וחדא מגו חדא. ותחלה אפרש האי קושיא דלאחלופי לא חיישינן דמקשה אהאי דהרי אלו בחזקתן למעשרות ולשביעית באיזו ענין מפרשינן לה משום שהתוספות בבכורות דף ל' כתבו להדיא דהרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית דקתני היינו דלא חיישינן שמא הוחלפו בפירות מעשר שני או בפירות שביעית דכל היכא דקתני למעשר ולשביעית היינו מעשר שני ע"ש ולפ"ז לכאורה נראה דאהא מילתא גופא מקשה הכא ולאחלופי לא חיישינן שמא הוחלפו בשביעית או מעשר שני אבל א"א לומר כן דא"כ תיקשי ליה ההיא דהנותן לחמותו גופיה מאי מהני דמעשר מה שנוטל ממנה אכתי ניחוש שמא החליפתן במעשר שני דנהי דלאחלופי דשביעית לא חיישינן דהא מסיק רבי יהודה שם להדיא בסיפא דמתניתין דאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית משום דלדידהו שביעית חמירא להו אבל אכתי לענין מעשר שני ניחוש אע"כ דלא חיישינן כולי האי דמאן יימר שתחליף כלל ואפילו כשתחליף מהיכא תיתי ניתלי בחליפי איסור דהא דהתירא שכיח טפי ורוב פירותיהם חולין והא דאיצטריך רבי יהודה לטעמא דחמירא להו שביעית היינו משום דהתם בשנת שביעית גופא איירי דאזלינן בתר בתרא שרוב הפירות הן של שביעית ולפ"ז בההיא דהמוליך חיטין ע"כ לא חיישינן כלל שמא הוחלפו במעשר או שביעית דמהיכא תיתי כיון דהתירא שכיח טפי וע"כ דעיקר הקושיא דניחוש שמא הוחלפו בפירות דמאי שכל הפירות של ע"ה הם דמאי כדחיישינן בהנותן לחמותו והשתא לפ"ז כבר נחה ושקטה קושיית התוספות דהו"ל למפרך אההיא דטוחנין ומפקידין ולאחלופי לא חיישינן והיינו לאחלופי דמאי והתם ודאי לא שייך לאקשויי הכי דמאן יימר דחשוד על הדמאי דהא לא קתני התם אלא מפקידין אצל אוכל שביעית ולאוכלי פירותיהם בטומאה ואם כן לעולם דאינו חשוד על המעשרות כלל דהא קי"ל דחשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר א"נ דבמוחזק לעשר איירי ולא שייך להקשות נמי דניחוש שמא יחליף בפירות טמאים דא"כ תיקשי ליה ההיא דהנותן לחמותו גופא מאי מהני דמעשר מה שנוטל ממנה אכתי ניחוש לחלופי פירות טמאים ומה שכתב רש"י ז"ל שהטבילה לכך אלמא שהרגיש בחשש טומאה דהא קי"ל חשוד על המעשר חשוד על הטומאה ואם כן נהי דמהני שהטבילה לכך לענין חשש שמא תגע אכתי ניחוש שמא תחליפם בפירות טמאים שיש לה בביתה אע"כ דלחלופי פירות טמאים לא חיישינן כולי האי כיון דחששא דרבנן בעלמא הוא כמו שאפרש נמצא דלא שייך לאקשויי כלל אההיא דטוחנין ומפקידין מה שאין כן אההיא דהמוליך חיטין מקשה שפיר אהא דקתני הרי אלו בחזקתן למעשר ואמאי ניחוש לאחלופי דמאי כדחיישינן התם בהנותן לחמותו. מיהו אי לאו דרמי מעיקרא ההיא דהמוליך חיטין אההיא דטוחנין ומפקידין לא הוי מצי למירמי נמי ההיא דהמוליך חיטין אההיא דהנותן לחמותו משום דאיכא לאוקמי ההיא דמולין חיטין בספק חשוד ואי משום דקתני דומיא דכותים כותים נמי לא חשידי ואדרבה אמרינן בברכות פרק שלשה שאכלו דהני כותים מעשרין פירותיהן דבמאי דכתיבי זהירי ואי משום דחשדינן להו בשביעית כבר כתבו התוספות בבכורות דלחד שינוייא סתם ע"ה אינן חשודין אשביעית ומשו"ה לא חיישינן לאחלופי משא"כ ההיא דהנותן לחמותו ע"כ בודאי חשוד' איירי כמו שכתבו התוספות בבכורות. ולענ"ד נ"ל ראיה מפורשת שממקומו הוא מוכרח מדחיישינן בנותן לחמותו לדמאי ולא חיישינן שתחליפם בפירות טמאים וליכא למימר משום דפירות טמאים קילי טפי מדמאי דאכתי תיקשי מיהא לרבא בפ' במה מדליקין דלא חשיש שיאכל חבר אצל ע"ה לשמא יאכילנו דבר שאינו מעושר אלא שמא יאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו אלמא דלענין חששא דאכילה מיקל בדמאי מבפירות טמאים אע"כ הא דמיקל טפי בדמאי היינו משום דרוב ע"ה מעשרין הם משא"כ בנותן לחמותו דודאי חשודה לא שייך האי טעמא משו"ה מחמיר בדמאי טפי מלענין פירות טמאין דלא חיישינן דלחלופי לא שכיח כלל ואף אם תחליף ליכא אלא איסורא דרבנן בעלמא. נמצינו למידין מיהא דהנותן לחמותו בודאי חשודה איירי וליכא למירמי אההיא דמוליך חיטין דאיכא לאוקמי בספק חשוד משו"ה רמי מעיקרא ההיא דטוחנין ומפקידין ההיא דהמוליך חיטין ואקשינן עליה האי מאי רומיא ודקארי ליה מאי קארי ליה וכדפרישית דאם כן כאביי קאי כ"ש דלק"מ דההיא דמפקידין בספק חשוד וההיא דהמוליך חיטין בודאי חשוד וע"ז מסיק שפיר משום דבעי למירמא אחריתא עלה פירוש לעולם האי מאן דקארי ליה מעיקרא בשיטתא דאביי קאי ואפ"ה מקשה שפיר ממה נפשך מקשינן לך ההיא דטוחנין ומפקידין אההיא דהמוליך דעתה ההיא דטוחנין בפירות שהוכשרו נמי מוקמינן לה וכדפרישית לעיל וע"כ צריכים לאוקמי לההיא דהמוליך בודאי וא"כ רמינא לך אחריתא עלה מההיא דהנותן לחמותו דחיישינן לחלופי דמאי וה"נ ניחוש לחלופי דמאי כיון דהאי דהמוליך חיטין בודאי חשוד מוקמת לה ע"כ כדפרישית כן נ"ל נכון:

שם ולחלופי לא חיישינן והתנן הנותן לחמותו. ויש לדקדק דמההיא דהנותן לפונדקית הו"ל לאקשויי ברישא דגבי הדדי מיתניין בפרק ד' דדמאי והאיך נשנית ברישא וכבר תמה ע"ז הרשב"א ז"ל בפ"ק דחולין ולפי שיטתנו יש ליישב לפמ"ש דדוקא אליבא דאביי איכא לאקשויי אההיא דהמוליך חיטין משא"כ לרבא מצינן לאוקמי בספק חשוד ולפי זה לא מצי לאקשויי לרבא כלל מההיא דהנותן לפונדקית דאיירי בודאי חשוד מטעמא דפרישית אבל מההיא דהנותן לחמותו משמע ליה לאקשויי נמי אליבא דרבא משום דמשמע ליה דההיא נמי בספק חשוד דאי בודאי חשוד מאי קאמר בסיפא דמתני' מודה רבי יהודה בנותן לחמותו פירות שביעית שאינה חשודה להחליף והיינו משום דשביעית חמירא להו ולא חשידי ובודאי חשודה לא שייך האי טעמא ומש"ה אלימא ליה לאקשויי מהאי אע"ג דלקושטא דמילתא איכא למימר דהא גופא אשמעינן רבי יהודה אע"ג דחשודה בודאי אמעשר אפ"ה לא מחזקינן לה חשודה אשביעית משום דחמירא מ"מ המקשה מילתא דפסיקא מקשה וכדפרישית בסמוך באריכות ומשום מילתא דרבא מקשי מעיקרא מהיאך אבל קושיא דפונדקית לא שייך אלא אליבא דאביי כנ"ל ודוק:

תוספות בד"ה אשת חבר כו' ועוד דאין זה גזילה כו' ועוד הרי מסייעת ידי עוברי עבירה ואסור לרבא כו' עכ"ל. דבר זה כבר פירשו מורי זקיני הגאון בספר מגיני שלמה פ"ק דחולין יעויין משם ובעיקר קושייתם דאסור לסייע לרבא כתב שם דרבא נמי כאביי ס"ל דרוב ע"ה מעשרין הם ושרי לסייע אלא הא דמוקי לעיל בע"ה דרבי מאיר היינו משום האי חששא גופא דשמא יאכל דלא סמכינן ארוב ע"ה מעשרין והאריך שם ודברי פי חכם חן אלא דמלשון רש"י ז"ל לעיל לא משמע כן שכתב דלרבא כפלגא על פלגא מספקינן להו ואסור לסייע. אמנם לענ"ד נראה ליישב בדרך אחר ע"פ שיטת מהרש"א ז"ל שהקשה בפ"ק דחולין אהא דמקשינן התם כמו בשמעתין השתא מיגזל גזלה חלופי מיבעיא ומאי קושיא הא קי"ל דפועל אוכל במה שהוא עושה ותירץ דמשמע לתלמודא דברייתא איירי בדבר דלא שייך ביה חלה ואם כן משנגמרה מלאכתן למעשר אסור לפועל לאכול היכא שאין אחריו גמר מלאכה לענין חלה והדברים ראויין למי שאמרן אכן התמיה במקומה עומדת דלכאורה אין אלו אלא דברי נביאות דמאי פסיקא ליה להקשות דילמא במידי דשייך ביה חלה איירי ולדברינו אתי שפיר לפי שיטת רש"י ז"ל דקשיא ליה לתלמודא אברייתא היאך שרי לסייע בזמן שהיא טמאה דהא לרבא אסור לסייע בדבר שאינו מעושר כמ"ש רש"י ז"ל לעיל אלא דמלשון רש"י לעיל כפל ושלש דלא אסור לסייע אלא היכא שיש חשש בדבר שיש לאיסורו עיקר מדאורייתא ולפ"ז מיתוקמא ברייתא שפיר בשאר פירות דלא מחייבי במעשר מדאורייתא לפי שיטת רש"י ותוספות ורוב הקדמונים דלא שייך מעשר דאורייתא אלא בדגן ותירוש ויצהר אבל כל הפירות הם מדרבנן והשתא אתי שפיר דדוקא במתני' אסור לסייע לרבא משום חשש מעשר משום דאיירי במיני דגן מדקתני משתטיל למים והיינו משום חיוב חלה אלמא דבמיני דגן איירי שהמעשרות מדאורייתא וברייתא דשרי לסייע ע"כ איירי במיני פירות שהמעשר מדרבנן וא"כ ממילא לא שייך בהו חלה ומקשי הש"ס שפיר ואם כן ממילא נתיישבה קושית התוספות דלרבא שרי לסייע בברייתא כיון דבשאר מיני פירות איירי כן נ"ל נכון ליישב אליבא דרבא ולשיטת הרמב"ם ז"ל דכל הפירות חייבים במעשר מדאורייתא בלא"ה לא קשה מידי ממתניתין אברייתא דאיהו מפרש לענין טומאה ומוקי לברייתא כמשנה אחרונה דמותר לגרום טומאה לחולין משו"ה מותר לסייע ודוק ואליבא דאביי נמי ע"כ איירי ברייתא במידי דלא שייך בהו חלה כיון דע"כ ברייתא איירי בפירות שהוכשרו במים מדמחלק בין טהורה לטמאה משום דטמאה זהירה ליגע בטהרות וע"כ היינו בפירות שהוכשרו וא"כ קשה הא לאביי אסור לסייע בפירות שהוכשרו משום חולין הטבולין לחלה כדמוכח מסוגייא דע"ג שהביאו התוס' מירושלמי דבלותת אסור לטחון משום חולין הטבולין לחלה אע"כ דהכא איירי במידי דלא שייך חלה ולא שייך חולין הטבולין לחלה ואם כן מקשה הש"ס שפיר השתא מיגזל גזלה דבמאי דלא שייך חלה אסור לפועל לאכול כשיטת מהרש"א ז"ל כן נ"ל ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.