תפארת יעקב/גיטין/לו/ב

תפארת יעקב גיטין לו ב

דף ל"ו ע"ב

בתוס' בד"ה ותיקון רבנן כו' שתי שנים רצופות היינו ביובל דוקא אבל שביעית ודאי אסור אפי' עבודת קרקע ודלא כסמ"ע סי' ס"ז שהביא מדברי התוס' דעבודת קרקע אפי' מדרבנן מותר והא ליתא, וגדולה מזו ביקש הכ"מ הנ"ל לומר דלדעתם אפי' דאורייתא אסור ונהי דהא ליתא כמ"ש לעיל אבל מדרבנן ודאי אסור, וזה שכתבו והא דלא תיקן נמי יובל אבל שביעית מודו דתיקון וז"ב:

בגמרא מה ענין ראשים אצל אבות. אע"ג דבקרא כתיב ג"כ ויגשו ראשי האבות, מהתם אין ראי' דמשום שהי' לכל שבט כמה בתי אבות והי' ראש לכל בית אב ונשיא לכל השבט בכולל ואותן ראשי האבות לא היו מנחילין לישראל כלל רק נשיאי השבט כמבואר פרשת מסעי, ומדקאמר אלה הנחלות אשר נחלו ראש האבות דייק שפיר דמה אבות מנחילין וכו':

שם למאי נפקא מינה לבטולי. לפי מה שכתבו התוס' לעיל בד"ה ומי איכא מידי דמוסר שטרותיו הוי דאורייתא ולא תיקן הלל רק לימד דעת את העם, לא ידעתי מה ס"ד לבטולי כיון דבאמת מהני מדאורייתא, וע"כ צ"ל או דפרוזבול אינו כלל הך דמוסר שטרותיו או דאפי' מוסר שטרותיו לא הוי רק דרבנן, וצ"ע בזה:

שם איבטליני' והא אין ב"ד יכול לבטל. מפירש"י משמע דכל זה בכלל פשיטות האבעיא דמזה מוכח דרק לדורו תיקן, ולפי פירושו קשה דלא הוי לי' להזכיר שנית הך דאין ב"ד יכול לבטל מאחר שבפירוש אמרו מעיקרא דנ"מ לבטולי וכיון דקאמר אבטליני' ש"מ דיכול לבטל, ויש לפרש דהפשיטות מדקאמר אם איישר חילי אבטליני' ש"מ דבלי איישר חילי' אינו יכול לבטל ש"מ דלכולי עלמא תיקן דאי לדרי' בלבד למה לא ביטלה כיון שהיה נראה לו לבטלה, ואהא מקשה היאך יכול לבטל אפי' אי יישר חיל הא בעינן גדול ממנו בחכמה ומנין ומשני דאיישר חיל יותר מהלל קאמר, והשתא ניחא דלפירש"י קשה לפום מה דס"ד למיפשט דלדורו תיקן למה לי' איישר חיל ולמה לא ביטלה באמת כיון דאפי' קטן יכול לבטל שלא תיקן רק לדורו כנ"ל:

שם איבעיא להו האי עולבנא וכו' יש לדקדק דהי' לו לפשוט מברייתא דבסמוך הנעלבים ואינם עולבין שומעים חרפתם כו' ש"מ דחוצפה הוא, וצ"ל דבברייתא ג"כ יש לפרש בהיפוך שחבירו מחרפו והוא משיבו בנחת ואינו כועס עליו או שותק והוי כמו לישנא דניחותא והנה רש"י פי' לניחותא לא עשאוהו אלא לנחת הדיינין ולא ידעתי היאך יאמר שמואל היפך המפורש במשנה דנעשה מחמת שהיו עוברין על השמר לך כו', וברור דודאי נעשה לתועלת שלא יעברו על לאו, רק זה היה אז שהיו נמנעין מלהלות אבל בימי שמואל אכשר דרא ואמר שאין תועלת בפרוזבול זה רק נחת הדיינין:

בתוס' בד"ה אלא אם כן, וא"ת ה"ד וכו'. דע שהתוס' פרק אין מעמידין הקשו שם קושיא זו מהך דשמואל דבסמוך דקאמר אי איישר חיל יותר מהלל אבטליני' במה נפשך אי פשטה אפי' גדול לא מהני ואי לא פשטה למה לי גדול אפי' קטן יכול לבטל, ורצו לתרץ דלא פשטה ומ"מ בעינן גדול שהיו יכולין לעמוד, וכתבו ע"ז דתימה הוא לומר שלא פשטה תקנת פרוזבול, וכאן כתבו בפשיטות לתרץ דבעינן תרתי וכאן ליכא רק חדא, והשתא תיקשי הא פשיטא דכאן איכא תרתי דפשט ויכולין לעמוד דמאי איכפת להם ומה יזיק להם טפי משאר ימות השנים שאין שם אפי' פרוזבול, וביותר תימה שכתבו אבל הכא אי פשט ולא היו יכולין לעמוד או יכולין לעמוד ולא פשט, והיכי ס"ד דפרוזבול לא היו יכולין לעמוד, גם יש לדקדק למה שם לא הקשו מהך דהכא רק מהך דבסמוך:

והי' נראה לי לומר דעיקר קושית התוס' לאו מהך דהכא בפרוזבול דיש לומר דהכא אפי' גדול לא מהני רק לפי שהוצרכו להביא ראי' שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו זכרו הך משנה דעדיות ושם מהני גדול, רק קושית התוס' התם גופא למה מהני גדול, ועל זה תירצו דהתם ליכא רק חדא, וממילא הכא שפיר יש לומר דלא מהני גדול, ולפי מה דמסקי הכא לפי שעמדו עליהן בנפשי' ממילא לא קשיא כלל אפי' מהך דשמואל דבסמוך, הלכך שם פרק אין מעמידין לא רצו התוס' להקשות בגוף משנה דעדיות דבזה יש לומר דלא פשט או אינו יכול לעמוד ולכך הקשו משמואל דהכא איישר חילי יותר מהלל והכא תימה לומר דלא פשטה אלא דאכתי קשה לי דהביאו לסתור תירוץ זה מהך דמגילה, ונהי דיש לומר דהתם קשיא להו טפי דמשמע להו דוקא לפי שתקנו אנשי כנה"ג אנן דזוטרי מינייהו אינן יכולין לבטל אבל בלא"ה היו יכולין לבטל, אבל למה לא הביאו מהך דשמואל דבסמוך דמוכח דגדול יכול לבטל וכאן פשטה ויכולין לעמוד:

לכן נראה לי דהתוס' דהכא ס"ל דמפרוזבול לא קשיא כלל דבדבר הנוגע לממון דהי' ביד הסנהדרין כח להפקיר אף מה שבדין תורה אינו כן כ"ש שיש בידם להפקיע תיקון חכמים מה דמדאורייתא אינו כן לאוקמא אדאורייתא, תדע דב"ד ראשון שתקנו ג"כ מכח הפקר סנהדרין הוא ולמה לא יוכלו לעשות הפקר בהיפך, לכך לא הקשו כאן רק בגוף מתניתין דעדיות דלאו בתקנתא דממון מיירי במה נפשך, ואהא שפיר תירצו לחלק בין היכי דאיכא תרתי לחדא, ועל זה הקשו ממגילה דשם ג"כ לאו בממון משתעי ומ"מ גדול יכול לבטל, ויש לומר עוד דמהך דהכא דפרוזבול לא קשי' להו דיש לומר כיון דצריך ב"ד כר' אמי ורב אסי לא הוי פשטה בכל העולם, ואף דלא תיקן שיתפשט מ"מ גדול עכ"פ מהני כמ"ש מהרש"א בסוף דברי התוס', אבל מהך דמגילה קשיא להו שפיר דפשט בכל ישראל, אך גוף דברי מהרש"א תמוהין לפע"ד דאפי' אי בעינן ב"ד כר' אמי ורב אסי הוי פשט בכל ישראל דהא בכל מקום ב"ד כזה עושין פרוזבול והתקנה פשטה בכל מקום באופן זה שיכתבו ב"ד חשוב, וזה ברור:

בד"ה דאלימי ר"ת כתב פרוזבול וכו' תנן במסכת שביעית וכו'. לא נתבאר מה ענין הירושלמי בפי' משנה דמוקדמין להך דר"ת כתב פרוזבול ואין דרכם של התוס' כלל להביא ממשנה ממקום אחר ולהביא פי' הירושלמי מה שאין ענין להך דהכא כלל וגם לא חדשו בה דבר כלל, ונראה לי דכוונת התוס' דודאי יש להוכיח כסברת ר"ת מהא דקי"ל דנאמן פרוזבול הי' לי ואבד משום דלא שביק היתרא, והשתא אי ס"ד דבעינן דוקא ב"ד חשוב כר' אמי ורב אסי מי יימר דמזדקקי לי' ודילמא לא מיתרמי לי' כמו שהקשה הרמב"ן ז"ל באמת, אך אם יהא הפי' פרוזבול מוקדם כמו שפי' הרמב"ם בפירוש המשנה דבעינן שיהא הפרוזבול קודם להחוב, א"כ ממילא אין ראי' דמי מכריחו שילוה כיון שאם ילוה לא יועיל לו פרוזבול וממילא הלוה יטריח להדר אחר פרוזבול ולאו עלי' דמלוה רמי' למיטרח, ולזה הביאו הירושלמי דפי' מוקדמין הוא להיפך דכל שפרוזבול קודם לחוב לא מהני רק בעינן שיהא הפרוזבול אחר החוב א"כ דברי ר"ת מוכרחין דע"כ בי דינא דר' אמי ורב אסי לאו דוקא רק כל ב"ד חשוב שבכל דור ודור, דאל"כ לא הי' נאמן פרוזבל הי' לי ואבד:

אלא שאני תמה בעיקר דברי הירושלמי הזה דלמה יפסל מאוחר כמו דנאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד משום לא שביק היתרא א"כ מאוחר נמי למה לא יועיל לחוב שהלוה קודם כתיבתו באמת דלמה לא נאמין לו כיון דלא שביק היתר ואכל איסור ובשלמא במתניתין יש לפרש באמת דמאוחר פסול היינו בחוב שמודה שנעשה אחר כתיבת הפרוזבול וכן מוקדם כשר אפי' בחוב הנעשה אחר זמן הפרוזבול כל שאומר שהוא מוקדם אבל החוב קודם וכ"ש אי נתברר בעדים כי אין לחוש בזה לגבי' שלא כדין כיון שבידו לעשות בהיתר, אבל בירושלמי משמע דפסול לגמרי וכן מוקדם הורע כחו ולכך כשר ולא ידעתי למה ואולי ס"ל לירושלמי באמת כמ"ד דאינו נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד והיינו דבעינן ב"ד חשוב ודלמא לא איתרמי, ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בדין פרוזבול היה לי ואבד:

והנה הרי"ף השמיט הך דר' אמי ורב אסי לגמרי, ונראה לי טעמו משום דס"ל דהלל לא תיקן רק בשביעית דרבנן כפי הנראה להדיא בדבריו שהביא דברי אביי מעיקרא בשביעית בז"הז, והשתא ס"ל דהא דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי בי דינא דסוריא, דהלל לדרי דעלמא נמי תיקן ולא תיקן רק לב"ד דכוותי', מ"מ היינו דוקא לפי שהוא סובר דהלל לשמטה של תורה תיקן הלכך לא תיקן רק לב"ד חשוב דאלימי לאפקועי אבל אנן דקי"ל דלא תיקן רק לשמיטה דרבנן בכל ב"ד סגי דמסתמא תיקן הלל בכל ב"ד, ונראה דהיינו דפליגי שמואל ור"נ דשמואל ביקש לבטלו אי היה לו כח יותר מהלל משום דראה שכותבין פרוזבול אף ב"ד שאינו נראה לו דאלימי כפי דעתו של הלל הלכך רצה לבטלו, אבל ר"נ סובר דהלל לא תיקן דוקא לב"ד דכוותי' רק לכל ב"ד כיון דלא תיקן רק לשמיטה דרבנן כנ"ל:

בד"ה דכתיב נתן ולא כתיב הסריח, אע"ג דאית לי' למכתב לישנא מעליא מ"מ הוי מצי למיכתב עזב. לכאורה אינו מובן דהא בפי' אמרו ולא כתיב הסריח והוי לי' לומר ולא כתיב עזב ועוד כיון דעיקר הוכחה כמו שפירש"י אף שוכר קלקוליהן הזכיר במראית חיבה, ומה מראית חיבה יש טפי בנתן מעזב, ונראה דעיקר הכוונה דאף בשעה שעשו העגל עדיין לא נתרוקנו ממצות לגמרי עד שלא נשאר בהם ריח טוב כלל וממילא הוי סירחון העגל בם רק עדיין נשאר בהם ריח טוב ג"כ, ושיעור הכוונה אף דלא רצה לכתוב הסריח עכ"פ לא הוי לי' לומר נתן דמשמע שעדיין נשאר בו ריח טוב ג"כ רק הוי לי' לומר עזב דהכוונה עזב כולו ולא נשאר בו ריח טוב כלל וע"כ דעדיין חביבותי' גבן שלא נתרוקנו מריחם הטוב לגמרי כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף