אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/לו

יום רביעי ב' תמוז תשפ"ג - מסכת גיטין דף לו

עשיית צורת י"ב המזלות

איסור עשיית צורת שמשי מעלה והמזלות בכללם

כתיב (שמות כ יח-יט) "ויאמר ה' אל משה כה תאמר לבני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם".

בגמרא במסכת ראש השנה (כד:) מובאת ברייתא בה דרשו חז"ל את התיבות "לא תעשון אתי" - לא תעשון כדמות שמשיי המשמין לפני במרום. והגמרא דנה בצורות השונות הכלולות בכלל איסור זה.

להלכה, כתב הרמב"ם (ע"ז פ"ג ה"י): אסור לעשות צורות לנוי, ואע"פ שאינה עבודת כוכבים, שנאמר 'לא תעשון אתי', כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, כדי שלא יטעו הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים. ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד, לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן, צורת האדם. והוא שתהיה הצורה בולטת, כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהם, ואם צר לוקה. אבל אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון שעל גבי הלוחות והטבליות, או צורות שרוקמין באריג - הרי אלו מותרות.

ובהמשך דבריו (שם הי"א) כתב: וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה, כוכבים, מזלות ומלאכים, שנאמר 'לא תעשון אתי', לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום ואפילו על הלוח. צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם, וצורות האילנות והדשאים וכיוצא בהן, מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת.

ובשולחן ערוך (יו"ד סימן קמא ס"ד) כתב: אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ארבעה פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו. כל אלו אסור לעשותם אפילו לנוי... במה דברים אמורים, בבולטת, אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת. ושוב כתב (ס"ו): צורות הבהמות, חיות ועופות ודגים, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם, מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת.

תמיהת הט"ז על היתר השו"ע לצייר דמות בעלי חיים אף שבכללם ארי ודג וכו' שהם מזלות

והנה ברמב"ם מבואר ש'שמשיי המשמשין לפני במרום' הם: חמה, לבנה, כוכבים, מזלות ומלאכים. ומקור דבריו בגמרא בר"ה שם, שתחילה אמרה: 'לא תעשון אתי' לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת. ובהמשך מובאת דרשת חז"ל מהפסוק 'אשר בשמים' - לרבות חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, 'ממעל' - לרבות מלאכי השרת. ועוד מובא שם: והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ע"כ. אמנם השו"ע השמיט דין 'מזלות' וכתב רק: 'וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור'.

והט"ז (ס"ק יג) עמד על כך שבש"ס ובטור הוזכרו גם מזלות בהדי כוכבים, ונקט בפשטות שהשו"ע שהעתיק עיקר הדין לגבי שאר השמשים, מסכים גם לאיסור עשיית דמות המזלות. ועל פי זה תמה הרבה על המשך דברי השולחן ערוך: ואם כן יש לתמוה על מה שכתוב אחר כך בשולחן ערוך... דמותר לצייר צורת בהמות, והלא גדי, טלה ושור בכלל המזלות הם, וכן ארי. [ובאמת קושיא זו יכול היה להקשותה בדעת הרמב"ם, שכתב להדיא מחד שאסור לצור צורת המזלות אפילו על הלוח, ושוב כתב שצורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מהאדם, מותר לצור אותם אף בצורה בולטת]. וכן הביא הבית יוסף (בסוף הסימן) שארי הוא בכלל הצורות המותרות, ואף על זה קשה, הלא אריה הוא אחד מי"ב מזלות, ומדוע לא ייאסר לצורו.

כיצד חתם רב 'כורא' שהוא דג אף שהוא בכלל מזל דגים

מלבד זאת מקשה הט"ז על עיקר האיסור לצור את צורת המזלות, שאם כן יהיה אסור לעשות גם צורות דגים שהוא מזל אדר, ומצינו בגמרא במסכת גיטין (לו.) שרב צייר כורא, דהיינו שחתימתו של רב היתה צורת דג [ובדפו"ח מוקפת תיבת (השולח) ותחת זאת נכתב [המגרש] וצויין לדברי הגמרא בגיטין (פז:) שם מובא גם כן שרב צייר כוורא. ושלא כדין הגיהו, כי גם בפרק השולח מובא כן וכנ"ל], והכיצד צייר רב צורת דג - הלא הוא מזל דגים ואסור לצייר כדמות המזלות כמבואר בש"ס ונפסק ברמב"ם ובטור. והאיסור הוא אף כשאינו בולט כמו שכתב הטור בשם הרמב"ן, שכל שהוא בכלל איסור 'לא תעשון אתי' אסור אפילו כשאינו בולט [וכך מבואר גם ברמב"ם שכתב להדיא שאסור לצייר אף על הלוח, ואחר כך כתב היתר בכל הבהמות אפילו כשהוא בולט, ומבואר שהאיסור הוא אף כשאינו בולט].

מכח קושיות אלו רוצה הט"ז לחדש שכל האיסור לצייר את המזלות, היינו "דאפשר שיש לאותן צורות שבמזלות, צורות מיוחדות", ודוגמא לדבר הביא ממה שכתב הרמ"א (שם ס"ג) על צורות חמה ולבנה: דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כמו שעושים בעלי הטלסמאות צורות לכוכבים, כגון צורות המתייחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על עגלה, וכן כיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדת. ועל דרך זו ביאר הט"ז שאף במזלות לא נאסרה כל דמות אריה מחמת מזל אריה, וכל דמות דג מחמת מזל דגים, אלא רק צורות מיוחדות המסמלות את המזלות. ולכן התיר השו"ע בפשטות כל צורות הבהמות, כיון שאכן אינם בכלל צורות המזלות.

אלא שהקשה על כך הט"ז, שהרי הגמרא בראש השנה מביאה דין זה כקושיה על מה שהיה לרבן גמליאל צורות לבנה (ר"ה כד.) להראות את העדים הבאים להעיד על קידוש החודש, ואם אכן כל האיסור הוא רק בצורות מיוחדות כעין מה שכתב הרמ"א, אם כן היה לגמרא ליישב בקל, שרבן גמליאל לא צייר צורת מלך שיושב בעגלה [כלומר, את הצורה המקבילה המסמלת את הלבנה]. ועל כרחך צריך לומר שדברי הרמ"א אינם נוגעים אלא למבואר שם בשו"ע לגבי מי שמצא כלי ועליו צורת חמה או לבנה, שאסור להשהותו רק כשהצורה שעליו מיוחדת, אבל לענין עשייה - אסורה כל צורה, ואף צורת חמה ולבנה כפשוטה, ואם כן גם בצורת המזלות יש לאסור כל צורת אריה ושור.

ואכן הב"ח נקט בפשטות ש"מזל ארי עומד לבדו בחודש אב, ושור בחודש אייר, ואסור לעשותו משום 'לא תעשון אתי'". אלא שהט"ז, חתנו, תמה על דבריו מכח מנהגו של רב לחתום בציור של כוורא - שהוא דג, ולא חשש לצורת דג שבמזל דגים.

מחלוקת הט"ז והש"ך אם יש למחות ביד המדפיסים דמות י"ב המזלות במחזורים בתפילת גשם

ולכן כתב הט"ז לבאר שאף שנתבאר שאיסור עשיית המזלות אינו מוגבל רק לצורה בולטת, אלא אף צורה שקועה אסורה, אך מכל מקום ציור בעלמא מותר, לפי שאין בציור שום ממשות. ומכל מקום הכריע הט"ז שאותם שמציירים במחזורים בתפילת גשם צורת המזלות - לא יפה הם עושים, כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות, ע"כ. נמצא לדברי הט"ז שעשיית דמות המזלות כשכוונתו למזלות, אסורה אף בציור בעלמא. וכשכוונתו לצייר דמות חיה, רק שחיה זו ישנה גם במזלות, אזי יש לחלק בין ציור בעלמא שאין בו ממשות שמותר לציירו ובין דמות אפילו שקועה, שאסורה. [ולכאורה לא הועיל בתשובתו אלא ליישב הקושיא מרב, אך עדיין הסתירה בדברי השו"ע במקומה עומדת שהרי התיר לעשות דמות כל החיות אפילו כשהצורה בולטת, וזה ודאי נסתר ממה שאסרו בש"ס עשיית המזלות].

גם הש"ך (סק"ל) עמד על נידון זה והביא דברי הב"ח שאסר ציור אריה ושור שהם מי"ב מזלות. והעיר שמדברי השו"ע שהתיר בסתמא 'צורות הבהמות והחיות' משמע שאריה ושור מותר לציירם, וכך פסק גם הרשב"א בתשובה (ח"א סימן קסז) הו"ד בשלטי הגבורים, וכן דקדק הש"ך מדברי התוספות בעבודה זרה (מג. ד"ה לא תעשון).

ועל דברי הב"ח תמה, שלפי דבריו כל הי"ב מזלות אסור לעשותם אפילו כל אחד בפני עצמו, שהרי מזל ארי עומד לבדו בחודש אב ושור בחודש אייר, "ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה". ולכן הכריע הש"ך: הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים, היינו כל י"ב מזלות ביחד, דומיא ד'ארבעה פנים להדדי' [- שאסור לעשות דמות ארבע חיות שבמרכבה].

ובנקודות הכסף (סק"ב) כתב הש"ך לדחות את עיקר ראייתו של הט"ז מחתימתו של רב, וכה דבריו: לא קשה מידי מזה, דהתם לא קעביד הכי אלא לסימנא, ולאו כוורא ממש, ע"כ. דהיינו שרב רק שרטט איזה סימן כעין דג, אך לא היה זה צורת דג ממש ולכן לא היה בכלל האיסור, גם אם ציור בעלמא נכלל באיסור זה. וכן חלק על חילוקו של הט"ז בין ציור לדמות משוקעת, וכתב ש"אינו נכון כלל כדמשמע מכל הפוסקים". והוסיף: "אלא הנכון כמו שכתבתי בש"ך". ואמנם יש להעיר שלפי דברי הש"ך לא קשה כלל קושיית הט"ז מרב, שהרי לדבריו האיסור הוא רק בציור כל המזלות יחד, ומה שיישב הש"ך שרב רק עשה סימן בעלמא, הוא ליישב הקושיא אף לולי חידושו זה.

ובמה שצעק הט"ז על מנהג המדפיסים לצייר דמות המזלות בתפילת גשם, כתב הש"ך בנקודות הכסף שאין בכך סרך איסור, שהרי הוא "להבין ולהורות", שמותר לעשות דמות מזלות עבור זה. ועוד, שאינו צורה גמורה.

האם 'דג' אחד יש בו משום 'מזל דגים' שבו שני דגים?

ובעיקר קושיית הט"ז מרב, היה לכאורה מקום ליישב בפשטות, שלכאורה מזל אדר אינו 'דג' אלא 'דגים' ואם כן כשחתם רב ב'כורא' ולא ב'כוורי', לא חתם כצורת המזל ממש. ואפשר שזה גרוע אף יותר מצורה שאינה גמורה, כיון שכל תוכן המזל דאדר הוא 'דגים' ולא 'דג', וכיון שחתם רק 'כורא' אין בזה כל איסור. וצ"ע מדוע לא יישבו הט"ז והש"ך הקושיא באופן זה. ואכן כ"כ בשו"ת דברי יציב (יו"ד סימן לח אות ט]]) בתוך דבריו: ואולי היה מקום לומר דמזל אדר דגים דייקא ב' דגים, עכ"ד.

יישוב הפרדס יוסף שבמקום שידוע תכלית עשייתו ואין מקום לחוש לטעות מותר

ובפרדס יוסף (שמות כ כ) עמד על מה שהקשו (ונתבאר בארוכה במק"א) על מש"כ רש"י ביהושע (כד ל) שהעמידו תמונות חמה על קברו של יהושע בן נון, לומר זה הוא שהעמיד החמה. ותמהו הכל, הלא תמונת חמה היא מהדברים האסורים בעשייה אף בשקוע. וכתב ליישב שם שכיון שכתב רש"י שכל תכלית העמדת הצורה היתה כדי שיאמרו זה הוא שהעמיד החמה, ממילא אין לחוש לחשש עבודה. היינו שכל החשש הוא שמא יבואו לטעות שהוא דמות עבודה זרה, אך כיון שיודעים הכל טעם עשייתו אין לחוש לחשש זה.

וכראיה לדבריו הביא הפרדס יוסף את מנהג חתימתו של רב שצייר כוורא, ואף שאסור לצור צורת דג, אלא שכיון שהכל ידעו שאינו עושה כן אלא לסימן בעלמא, לכן הותר לו לחתום כן, והוא הדין צורת החמה שבתמנת חרס. עכ"פ בדבריו יישב קושיית הט"ז כיצד הותר לרב לצייר דג אף שהוא מי"ב מזלות.

יסוד המהרי"ט ששמשי מעלה נאסרו אף בציור כיון שמיוחדים ללמעלה ואין דוגמתם בארץ

מהלך נוסף ביישוב קושיית הט"ז העלה מי מחכמי דורנו (האיחוד בחידוד, גליון עה) על פי מה שכתב המהרי"ט (ח"ב יו"ד סימן לה) שכל מה שנאסרה עשיית משמשי מרום היינו משום שהם צורות מיוחדות לחיות ואופני הקודש, או חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואין למטה דוגמתם, ולכן החמירה תורה בהם לאסור בכל ענין, דאתו למטע אבתרייהו. אבל פרצוף אדם אע"פ שהוא דוגמא של מעלה, וכמו שנראה במראה הנבואה, מכל מקום כיון שהוא גם צורת כל הנבראים של מטה, ורגילים לעשות דוגמתו לנוי, ממילא כיון שאין הצורה מיוחדת לגבוה בלבד, לכן אינה אסורה אלא בבולטת שלא יטעו אחריה, אבל בשוקעת או מצויירת על הלוח, אין לחשוש. ולפי זה יש ליישב בפשטות שכיון שמזל אריה ודג ויוצא בזה אינם מיוחדים ללמעלה אלא יש דוגמתם בארץ, אין מקום לחשש, ואין איסור לעשותם אם לא בצורה בולטת.