תפארת יעקב/גיטין/יט/ב

תפארת יעקב גיטין יט ב

דף י"ט ע"ב

בגמרא אם יודעין לקרות ולחתום וכו' ודוקא ר"נ עיין ברא"ש מה שכתב בזה לדעתו ולדעת הרי"ף, וכבר הארכתי בזה בספרי ת"י סימן מ"ה ובא"הע סי' ק"ל ופירשתי דעת הרי"ף ורמב"ם דלכ"ע כל שיודעין לקרות מהני אפי' אין קורין רק ב' קורין לפניהם או יחיד וראש ב"ד רק כשאינן יודעין לקרות בהא פליגי לרבנן מהני קורין לפניהם ולרשב"ג לא מהני ובארתי שם טעם הדברים והלכה כרשב"ג הלכך באין יודעין לא מהני שום צד שיחתמו כדמשמע פשטא דלישנא דרשב"ג, וביודעין לקרות אז מהני ב' קורין לפניהם או יחיד וראש ב"ד וכן דעת רבינו ירוחם כמו שביארנו שם באריכות וכל עיקרי הדברים בסוגיא זו נתבארו שם לכן קצרתי שם והא לא ידעי למיקרי. לכאורה הוי לי' לומר שקראו לפניהם ב' למ"ד דהלכה ב' קורין, ומזה ראי' גם כן דדוקא ביודעין לקרות מהני זה לרשב"ג אבל באין יודעין לקרות לא מהני שיחתמו בשום פנים כמש"ל, ועמ"ש בספרי ת"י סימן מ"ה במחלוקת הסמ"ע והש"ך בכוונת בע"הע:

שם נתן לה נייר חלק, פירש"י סתם נייר של עשבים וכו' ונראה לי דבלא"ה נמי ע"כ בלא אפיץ דאל"כ האיך ס"ד דמגורשת ודאי הא הוי שטר שיכול לזייף שיעביר על חתימת העדים במי נרא ויכתוב למעלה מה דבעי וע"כ בלא אפיץ דניכר הוא דהוי יכול לזייף כמו כל נייר דלא אפיץ ולעולם לא יכשירו ב"ד רק בע"מ, ודוק:

שם חיישינן שמא במי מילין כתבו וכו' עד סוף הסוגיא שמואל נמי חיישינן קאמר. הקושיות בסוגיא זו לפי פי' הפוסקים ורש"י ז"ל רבו למעלה, א) מה ס"ד להקשות כיון דבהדיא קאמר שמואל חיישינן ולא מוכח מברייתא דודאי אינה מגורשת ואם נמצא לפעמים חיישינן שהוא ודאי אבל מנא לן להקשות, ב) קשה למסקנא דספק קאמר הוי לי' לחזור בו מבדיקה דכיון דספק קאמר לא קשיא כלל מברייתא, ורחוק לומר דבאמת הדר בי' מבדיקה כמ"ש הרשב"א מדלא קאמר אלא, ג) דבמסקנא משמע דעיקר החשש שמא לא נבלעו יפה כמו שפירש"י, א"כ הך חיישינן שמא במי מילין נכתב אין לו מקום דלא זו החשש דהא ודאי נכתב כך דבדקינן לי' ועיקר החשש שלא נבלעו לא זכר שמואל כלל, וכ"ש למ"ד דבלי בדיקה לא חיישינן כלל. א"כ אימת חיישינן שמא במי מילין נכתב קודם בדיקה לא חיישינן ואחר בדיקה הרי ודאי נכתב במי מילין, ד) דפריך השתא הוא דפליט ומאי ענין קושיא זו עכשיו הא לעולם קשה היאך ס"ד דמגורשת ודאי הא בלועות היו ואינו כתב ומה בכך דנכתב במי מילין, גם קשה ב' קושיות התוס', ומה שתירצו דאיירי דקרי' קשה מנא לן להקשות, ועוד לוקמא ברייתא בלא קרי', ועמ"ש בתוס' בד"ה טעמא:

ועל כל אלה אני אומר דעיקר חידושו של שמואל דנתן לה נייר חלק יש מקום לומר דנכתב בדבר שאינו מתקיים ועבר הכתב, אמנם יש לומר דנכתב במי מילין ואינו ניכר עכשיו אבל כתב גמור הוא, והיינו דקאמר חיישינן שמא במי מילין נכתב, אבל להא לא חייש שמואל שמא לא הי' גט כלל דאי הכי אפילו ספק מגורשת לא הוי דהא לא ידעי עידי מסירה אי הי' גט, וכה"ג פריך בפרק המגרש גבי שנים ששלחו ב' גיטין ומה דמשני התם לא שייך הכא וע"כ או דס"ל לשמואל כיון שאמר הרי זה גיטך ובעל שאמר גרשתי נאמן מכח בידו הוי כראו שהוא גט או דקרי' מעיקרא ולא חיישינן שהוחלף, רק לזה יש לחוש אי לא הי' דבר המתקיים או מי מילין וזה אין צריך לע"מ לידע בעת מסירה רק כל שהי' באמת מתקיים הוי גט (וזה מוכח ג"כ מהך סוגיא דהמגרש התם ע"ש] והיינו דמקשה דמברייתא מוכח דאי הי' חלק הי' נאמן לומר חלק הי' בלי גט ואי שאין מקום להסתפק כלל שאינו גט היאך יהא נאמן לחזור בו כיון שכבר אמר הרי זה גיטך או דקרי' ועמ"ש בתוס' בד"ה טעמא פי' הקושיא בש"ס טעמא דאיכא כתב) ומשני דשמואל נמי לא ס"ל דלהא לא חיישינן שאינו גט רק דבדקינן לי' במי נרא וידעינן דהוא גט אבל בלא"ה מודה דיש לחוש שאינו גט ואי קרי' דהוחלף. והשתא כיון דמוקי לה דבדקינן לי' אי גט הוא משמע לי' דשמואל ודאי גט קאמר אחר בדיקה ומה שאמר חיישינן היינו לבדקו במי נרא לראות אי גט הוא, ואהא מקשה כי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט אבל מנא לן דלא נכתב בדבר שאינו מתקיים רק אכתי לא עבר הכתב לגמרי, ועוד כיון שמעביר עליו מי קליפת רמון דהוא דבר המתקיים מתחזק הכתב אבל מעיקרא נכתב בדבר שאינו מתקיים והי' עובר לגמרי, ומשני שמואל נמי חיישינן קאמר שמא נכתב במי מילין ושמא נכתב בדבר שאינו מתקיים, רק קודם בדיקה אין חשש כלל שהוא גט ואמרינן דהוחלף כיון שהוא חלק לפנינו ואין כאן ע"מ כלל, כנ"ל, ונסתלקו כל הקושיות:

שם השתא הוא דפליט, פירש"י וכשהיו בלועות לא הי' כתב ויש להקשות על פירושו כיון שלא נתברר לע"מ אי הי' כתב ואנן בעינן כתב שלא נבלע דוקא, א"כ אפי' ספק לא הוי כדמוכח פרק המגרש להדיא דפריך והא לא ידעי עידי מסירה בהי מנייהו מיגרשא ומשני דלא בעינן נתינה לשמה, אבל כה"ג דהכא משמע ודאי דלא מהני כיון דבלועות אינו גט כלל, וצריך לומר דשמואל ס"ל דכיון שבעל שאמר גרשתי נאמן וכשהוא אומר הרי זה גיטך בודאי גט הוא ואין צריך עידי מסירה לראות אם הוא גט הלכך אי הי' הכתב נגלה ונראה באמת הוי גט, אבל לדידן דקי"ל כרב דימי לקמן באמת אין כאן מקום לחוש לגט זה, דכיון דיש להסתפק דהי' בלוע והם צריכין לראות הגט ולקרותו, א"כ ממילא צריך שיהא מבורר בעת נתינה לעדים שהכתב גלוי ונראה ולפיכך השמיט הרי"ף מימרא דשמואל לגמרי דכיון דפסק כרב דימי אין לדינו של שמואל מקום כלל, איברא הא ודאי קשיא לפירש"י דהך קושיא דמעיקרא הי' בלועות אין ענין השתא ובלא"ה קשה במימרא דשמואל גופה, ולפי מה שכתבתי לעיל ניחא:

ועוד נראה ליתן טעם להשמטת הרי"ף דס"ל דמי מילין הוא מתחילתו אינו נראה ואח"כ נראה א"כ כל שקראוהו שוב אין חשש כלל דכיון שהי' נראה שוב אינו נבלע כלל רק דשמואל ס"ל דלא כרב דימי דאין צריך לקרותו הלכך חיישינן שמא נכתב במי מילין ולאחר זמן יהא ניכר, והא דפריך השתא הוא דפליט הכוונה שמא נכתב בדבר שאינו מתקיים כלל והשתא פליט שעדיין לא עבר הכתב לגמרי אבל בתר הכי לא הי' פולט כלל או מחמת מי קליפת רימון פולט כמש"ל, אבל לרב דימי כיון שקראו הגט מעיקרא אפי' אי נכתב במי מילין לא הי' נבלע כלל דאדרבא דרך מי מילין להתגלות אחר זמן יותר כנ"ל, ועמ"ש לקמן במימרא דרבינא:

בתוס' בד"ה טעמא דאיכא כתב, וא"ת הא דבעינן דאיכא כתב משום דחזר ואמר וכה"ג בנייר חלק אי חזר ואמר חלק הי'. דבריהם צריכין ביאור דהיאך יעלה על הדעת שיהא נאמן לומר חלק הי' בלי גט ומה נפקא מינה שאין מאמינים לו שהוא שטר פסים ואמנה או חלק אנן אמרינן דהי' גט גמור, אמנם גם קושית הש"ס גופא תמוה מאד דהיאך קאמר טעמא דאיכא כתב איזה כתב יש כאן הא נשרף ונאבד והוא אומר שלא הי' גט ואנן לא מהימנין לי' רק שהי' גט, אבל באמת דברי התוס' ברורים דקושית הש"ס הוא דקתני נטלתו וזרקתו לאור וקשה למה לי דהגט נאבד ואיננו אפי' ישנו לפנינו משכחת דין זה והוי רבותא טפי והיינו שנראה לפנינו חלק ובעלמא כה"ג מגורשת כדשמואל כיון שאמר הרי זה גיטך ואמרינן דבמי מילין נכתב ואי חזר ואמר חלק ממש הי' אינו נאמן ולמה לי' לתנא בגוונא דנשרף דוקא, וע"כ דליתא לדשמואל רק בנראה חלק אינה מגורשת כלל בלי חזרתו לכך אי אפשר רק בנשרף דאי ישנו לפנינו אי חלק הוא אינו גט בלי חזרתו ואי גט הוא הרי מגורשת ואי שטר פסים הוא אינה מגורשת. ואהא קשיא להו לתוס' דלמא לעולם בנראה חלק בלי חזרתו הוי גט ומ"מ לא משכחת הך דינא דברייתא בלא נשרף רק נמצא חלק דנהי דבלי חזרתו מגורשת אבל כשחזר ואמר חלק ממש הי' נאמן כיון שיש ריעותא דחלק לכך אין במציאות רק בנשרף ונאבד דאז לא מהימן לומר כלל שלא הי' גט כיון שאין כאן ריעותא ועל זה תירצו דריעותא דחלק אינה ריעותא וכו', וזה ברור בכוונת התוס':

אמנם לדעתי פי' הסוגיא בדרך אחר ולק"מ קושית התוס', והוא דעיקר הקושיא עכשיו דבאמת נשרף ונאבד מה צורך לומר דאומר שטר פסים שטר אמנה מאיזה צד מוכרח לומר דהי' שטר חתום בעדים כיון שנשרף יאמר שלא הי' כתב כלל ולימא דאינו נאמן דודאי הי' גט ולא כל הימנו לאוסרה אלא ע"כ דכל גט לא מהני שינתן רק שיראו בעת נתינה עכ"פ שהוא כתב בדמיון גט ושטר ואי לא"ה אינו גט כלל לכך לא משכחת שיאמר רק שטר פסים שטר אמנה (דשט"ח גמור מאיזה צד יתן לה] אבל חלק אי אפשר דע"כ ראו דהי' כתב ולשמואל דאפילו נתן לה חלק מגורשת אלמא שאין צורך לראות כלל שהוא כתב וקשיא לי' מברייתא והיינו דלקמן מקשה כה"ג על רב דימי דס"ל צריך למיקרייא והיינו שיראו שהוא גט ממש דא"כ אפילו שטר פסים לא מצי אמר רק השתא עכ"פ מדייק דבעינן שיהא נראה לעדים כתב לכך שטר פסים יכול לומר רק שאינו נאמן אבל חלק לא מצי אמר כיון דע"כ ראו שהי' כתב וקשיא לשמואל,, ולפי זה ממילא לק"מ קושית התוס' דפשיטא דכל שנשרף ואיננו אינו נאמן לומר חלק כמו שטר פסים ולמה נקט שטר פסים דוקא וע"כ משום שכל גט צריך שיראו בעת נתינה שהוא כתב עכ"פ:

איברא יש להקשות על זה לפי מה דמסיק לקמן דהך ברייתא בקרי' ועיילי' לבי ידי' דלא חיישינן דהוחלף א"כ תיקשי קושית הנ"ל כיון דהבעל אמר שהוחלף ולא הי' גט מה צורך לומר דאומר שטר פסים שטר אמנה לימא דהי' חלק ולא כתב כלל, וקושיא זו קשה באמת בלא"ה לקמן:

אבל באמת נראה לי דלק"מ דודאי אף דלא חיישינן שהוחלף היינו דוקא שראו עכ"פ בעת נתינה כדמיון גט ושטר חתום בעדים לכך אין לחוש דהי' בידו בעת הזאת שטר פסים ואמנה והחליף, אבל בלא ראו בידו כתב כלל בעת נתינה לא מהני קריאה דמעיקרא כלל דודאי יכול להיות שהחליף הגט בנייר דעלמא חלק אבל להא לא חיישינן שהי' בידו שטר אמנה שטר פסים בעת הזאת והחליפו. והשתא לשמואל מקשה שפיר דמוכח דאפי' לא ראו כתב כלל הוי גט, אבל לרב דימי דלא קאמר רק דצריך למיקריי' כל שקראוהו מעיקרא ואח"כ ראו כתב כדמיון גט ושטר חתום בעדים לא חיישינן שהי' בידו שטר פסים והחליפו בגט והיינו דנקט בברייתא שטר אמנה שטר פסים משום דהעדים ע"כ בשעת נתינה ראו כדמיון גט חתום בעדים ושטר גמור בודאי לא יתן לה לכך לא חיישינן שהי' בידו לעת כזאת שטר פסים ואמנה חתום בעדים להחליפם בגט, וזה ברור:

בא"ד א"נ דאיירי דקרי', צ"ע דלא מוקי ברייתא בלא קרי' וקמש"ל רבותא אפי' לא קרי', ואי כוונת התוס' דאפילו איכא כתב בעינן קריאה א"כ הכא נמי ע"כ בקרי' בלא"ה ולשון דאיירי בקרי' משמע דוקא בחלק מכח קושיא שהקשו מעיקרא, וצ"ל דבב' התירוצים נסתפקו אי שמואל כרב דימי ס"ל, ובתירוץ ראשון בקשו ליישב אפילו אי נימא דשמואל דלא כרב דימי ובתירוץ ב' ס"ל באמת דכרב דימי ס"ל וא"כ ברייתא ג"כ ע"כ בקרי' אבל כבר כתבתי לפרש סוגית הש"ס דבלא"ה לק"מ:

בא"ד ונייר חלק וכו' לא ידענא מאי בקשו בזה כאן ואם נתכוונו לומר שהי' קשה להם שלא לחוש להוחלף שנאמר דנבלע בזמן מועט כזה ולכך זכרו דלא מיירי דראו תיכף חלק א"כ תיקשי מאי פריך לקמן השתא הוא דפליט הא יש לומר דמסתמא גם מעיקרא הי' כתב כיון דקראוהו והיאך יהא נבלע בזמן מועט כזה והכא משמע להו לחוש משום זה להוחלף כ"ש במקום שאין אנו מוכרחין לחוש להוחלף שאין לחוש שנבלע בזמן מועט, ויש לי לפרש דבריהם והואיל והוא רחוק לא כתבתיו וצ"ע:

בד"ה שמואל נמי חיישינן קאמר השתא לא צריכי לאוקמא דבדקיני' דכי לא בדקיני' נמי איכא למיחש והרשב"א ז"ל הקשה על זה דא"כ הוי לי' לומר אלא, לכן ס"ל דכל שלא בדקו אינו כלום, והר"ן הביא בשם יש מפרשים דלא מספקינן כלל אי נייר או גט דבעל שאמר גרשתי נאמן רק מספקינן שמא הי' הכתב נבלע או לא, ודבריו תמוהין לפע"ד חדא דהאי דקאמר דבדקינן לי' אין לו מקום כלל דאי לבדוק שהוא גט אין אנו מסופקין כלל דבעל שאמר גרשתי נאמן ועל האותיות לידע אי נבלעו לא נתברר כלל ע"י בדיקה זו ועוד דהא מברייתא מוכח בהדיא דוקא חזר ואמר שטר פסים שטר אמנה הוא דלא מהני אבל בחלק נאמן לומר חלק הי' א. והשתא כיון דבעל שאמר גרשתי מיקרי היאך יהא נאמן לומר חלק הי' במה שכבר אמר גרשתי ואי באנו לחלק בין הך דשמואל דעומד בדבריו להך ברייתא דחוזר בו אין כאן קושיא מברייתא כלל כמ"ש התוס' להדיא בד"ה טעמא. אמנם גם דברי הרשב"א ז"ל לא נתבררו לי בזה דאי נימא דבלי בדיקה לא חיישינן כלל שהוא גט א"כ הך חיישינן שמא במי מילין נכתב אין לו מקום כלל דקודם בדיקה אין חשש כלל דנכתב במי מילין ואחר בדיקה אי פליט הרי ודאי נכתב במי מילין ועוד דעיקר הקושיא מברייתא לא מוכח דאינו גט ודאי וכל שאתה אומר ספק מגורשת שוב אין קושיא מברייתא א"כ מאיזה צד נימא דאינו גט ודאי היפך ממה דס"ד מעיקרא דהוי ודאי גט גם על ריש דברי הר"ן שם דנראה מדבריו דבס"ד ג"כ ידע דשמואל ספק קאמר אני תמה דא"כ לא קשיא מידי מברייתא]:

ובדברי התוס' יש לדון אי נתכוונו לומר דבלי בדיקה נמי איכא למיחש היינו שמא גט הוא והוא סברא שלישית דלא כהר"ן בשם יש מפרשים ודלא כהרשב"א רק דהוי ספק אי נייר או גט הוא או דנתכוונו כפי דעת הר"ן בשם יש מפרשים דהוי גט ודאי רק הספק בבליעת האותיות הלכך ממילא בלי בדיקה ג"כ חיישינן לבליעת האותיות וספק בליעת האותיות לא תליא בבדיקה כלל והא דאמרינן דבדקינן לי' היינו בס"ד דלא ידע מספק בליעת האותיות שפיר יש לומר דחיישינן שמא אינו גט כלל אבל לפי מה דמסיק דיש ספק בליעת אותיות ממילא ע"כ צריך לומר דלא חיישינן כלל שאינו גט דאי יש ספק בזה ממילא קודם בדיקה הוי ס"ס ספק נייר ספק נבלעו ולא הי' מהראוי לחוש והך חיישינן משמע דהוא ספק מגורשת ואפילו נשרף ונאבד לכך דקדקו התוס' דהשתא בלי בדיקה חיישינן לבליעת אותיות משום דבגט אין אנו מסופקין כלל ואי נימא דס"ל דעת שלישית דהא נמי ספק הוא אי גט אי נייר צריך לומר דס"ל דהא לא חשיב ס"ס רק שם אחד שמא גט הוא כנ"ל, ועמ"ש בחידושי לא"ה סי' קל"ה בגמרא הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריך למיקרייא לכאורה נראה דלמ"ד דע"ח נמי כרתי בלי ע"מ הך דרב דימי דהכא ע"כ מיירי בגט בלי ע"ח דאי איכא ע"ח אין צריך ע"מ כלל וכ"ש שאין צריך לקרותו, ולפי זה יש להקשות מאי קושיא מברייתא דלמא מיירי בע"ח ולא בעי קריאה, אבל באמת לק"מ דה"מ דע"ח כרתי רק כשהגט יוצא מתחת ידה בע"ח הוי אינהו ע"מ שמסר לה שהם מסרוהו לבעל שאין רשאין ליתנו לאשה וכיון שהוא ביד האשה הרי אינהו סהדי דמסר לה כמ"ש הר"ן פרק המגרש דאינהו כרתי בשעת מסירה במה שחתומים בו או כמו שכתב הרמב"ן שם דאנן סהדי דמסר לה כיון שבידה גט בע"ח אבל בנשרף ונאבד לא מהני ע"ח כלל ולא הוי כאלו ראו המסירה כלל ואפי' נאמין לבעל מכח שאומר גרשתי הוי כאומר גרשתי ביני לבינה בלי עדים כלל דלא מהני והשתא בשלמא בלי רב דימי אמרינן דכל שראו עדים הנתינה לידה שאמר הרי זה גיטך ונאמן הבעל שהוא גט הרי ראו הם המסירה ואפי' נשרף אח"כ סגי בהכי אבל לרב דימי שאמר שאינם עידי מסירה רק שיראו הגט בעצמותו שהוא גט א"כ התם בנשרף אין כאן לא ע"ח שיעידו על הנתינה ולא ע"מ כיון שלא קראוהו וע"כ דקראוהו א"כ מי מצי אמר לה הכי, ולפי זה יש לומר דהך דרב דימי נמי בסתם גט חתום בעדים מיירי ככל גט ולא בא לומר רק הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו לא חשיבי ע"מ להעיד שגירשה רק בקראוהו ובודאי אי הגט בידה אח"כ חתום בעדים בלא"ה מגורשת מכח ע"ח שבו דאינהו מעידין על הנתינה מכח שמסרו לה ויוצא מתחת ידה כנ"ל אבל לא ע"מ מעידין ע"ז ונ"מ אי נשרף אח"כ דע"ח לא מהני מידי כיון שאין יוצא מתחת ידה כלום לא מהני ע"מ להיות עדים שגירשה כיון שלא ראו הגט ולא קראוהו, והיינו דפריך מברייתא דמוכח דאפי' נשרף ונאבד הוי גט אפי' לא קראוהו והיינו דכל שראו שנתן לה נייר ואמר הרי זה גיטך סגי בהכי וחשיבי עדים שגירשה:

ולפיכך השמיט רבינו הגדול ז"ל מימרא דשמואל בנייר חלק ולא זכרה כלל דכיון דקי"ל כרב דימי דצריך למיקרי' וכל שלא קראו אינה מגורשת כלל אפי' אומר הא גיטך דכיון שלא נתברר לע"מ שהי' גט אין כאן ע"מ, א"כ התם בנמצא חלק ולא נתברר אי הי' כתב בעת נתינה דאפי' פליט שמא מעיקרא ג"כ הי' חלק א"כ אין כאן ע"מ כלל שנתן לה גט, ושמואל באמת סובר דכל שנתן לה גט ואמר הא גיטך ונאמן בזה מכח בעל שאמר גרשתי שפיר הוי אינהו ע"מ שמסר לה גט וגירשה והיינו דלא כרב דימי כנ"ל:

וראיתי להר"ן ז"ל בזה דברים שלא נתבררו לי' שכתב על הך מימרא דאף דס"ל דשמואל דכל שאומר הבעל שהוא גט מהימן שאני הכי דכיון דאינהו ע"מ וכו' כגון ר"נ וספרי דייני וכו', ולא ידעתי כוונתו אטו שמואל לא ס"ל ע"מ כרתי ובהדיא ס"ל פרק המגרש דהלכה כר"א, ואם נתכוין לומר לפי שיטת הרי"ף שם דר"א מודה דע"ח נמי כרתי ומיירי שמואל בע"ח והך מימרא דרב דימי בגט בלי ע"ח הא ליתא, דלא מיבעי' אי נימא כדברי הרמב"ן ז"ל שם דכל שיש ע"ח אנן סהדי שנמסר לידה כיון שהגט יוצא מתחת ידה א"כ הכא שנתן לה נייר חלק, ואפילו למה דמסיק דפליט מ"מ לא נתברר אי הי' גט בעת נתינה דהא בלוע לפנינו א"כ אין כאן ע"מ כלל ולא מהני לר"א כלל לכ"ע ואפי' לפי מה דמסיק הר"ן שם דע"ח גופייהו ע"מ נינהו כיון שחתומים על הגט מ"מ כיון שהוא בלוע לפנינו מאי אולמי' דע"ח מע"מ דאינהו נמי לא ראו שהי' בידו כתב בעת נתינה כמו ע"מ ועוד אי נתכוין הר"ן ז"ל להקשות למסקנא דמוקמינן דבדקיני' הוי לי' לתרץ דשאני התם דבדקיני' וקריאה מהני אח"כ ג"כ וע"כ דהא לא חשיב לי' קריאה כיון שלא ידענו אי הי' בלוע אז או לא א"כ אף ע"ח לא מהני בהא וכמו כן אי כוונתו להקשות לס"ד דלא מוקים לה דבדקיני' או למסקנא למ"ד דבלי בדיקה חייש שמואל עכ"פ מאי אולמי ע"ח מע"מ בזה:

ונראה לי דכוונת הר"ן ז"ל דודאי הך דשמואל מיירי גם כן דקראו קודם כמ"ש התוס' לעיל רק דלא מקשה מהך דשמואל דעדיפא לי' להקשות מברייתא וכמו דמוקי ברייתא כך מוקמינן מימרא דשמואל, רק הא קשיא לי' דבנייר חלק בודאי לא סגי הך קריאה דראוי לחוש להוחלף כיון דחלק לפנינו רק שאנו סומכין על מאמר הבעל שאמר הא גיטך דלא הוחלף וגט הי' א"כ קשיא לי' שפיר למה לי קריאה לגמרי נסמוך על הבעל במה שאומר הא גיטך שהוא גט, ואהא קאמר דכיון דאינהו עבדי כריתות אי אפשר שיכרתו רק שיראו גט בידו כהלכתו רק כל שראו בידו כך לענין איחלופי שפיר סומכין על מאמר הבעל שאומר הא גיטך אך לא נמלטנו עדיין מקושיא הנ"ל דמ"מ כיון שיש חשש שהוא בלוע לפנינו ויש ספק שמא הי' בלוע בעת נתינה א"כ אין כאן ע"מ כלל ולא ע"ח, וע"כ כמ"ש לשיטת הרי"ף דשמואל לית לי' דרב דימי כלל:

עוד כתב הר"ן ז"ל על הך קושיא מברייתא וז"ל והא דלא שני לי' דההוא בע"ח וכו' משמע לי' דמיירי נמי בלי ע"ח עכ"ל וגם בזה צ"ל שנתכוין לדברי הרי"ף פרק המגרש דע"ח נמי כרתי, אבל תירוצו אינו מובן כלל דהא לכתחילה מודה הרי"ף דצריך ע"מ בכל גט כמבואר בדבריו פרק המגרש וע"ח נמי בעי מפני ת"ה, א"כ ממילא מיירי ברייתא בסתם גט ככל גט שהוא בע"ח וע"מ, אבל עיקר קושייתו לק"מ כמו שכתבתי לעיל דכל שנשרף הגט תיכף ואיננו, ע"ח לא מעלין ולא מורידין כמו ע"מ דלא עדיפי ע"ח הבאין להעיד על המסירה מכח הוכחה מע"מ בעצמן וכיון דלא קרי' ונשרף ואיננו אין כאן עדים כלל, רק אי נימא דלא כרב דימי רק מה שהבעל אומר הא גיטך הוי אינהו עידי מסירה במה שרואין הנתינה אתי שפיר דמגורשת מכח ע"מ אבל לרב דימי קשיא, וז"ב:

שם מזוזתא ביני דני לא שכיח. כתב הר"ן ז"ל וז"ל והאי עובדא מיירי בעיילי' לבי ידי' ואי לאו דמזוזתא ביני דני לא שכיח לא חיישינן דחילופי חלפי' אבל כיון דלא שכיח אינה מגורשת כלל וכו', ודבריו צ"ע דכיון דקרי' ולא חיישינן לחילוף משום דלא שכיח א"כ מה בכך דמזוזתא ביני דני לא שכיח ג"כ מ"מ כיון דלולא זה מגורשת ודאי היאך נימא מחמת הך סברא דודאי חלפו דפשיטא דכמו כן לא שכיח שיחליפנו כיון שקראו שהוא גט ולעיל גבי נייר חלק דודאי לא שכיח שיעשה חלק מה שהי' כתוב מ"מ לא חיישינן לחילוף הואיל וקראוהו, וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דבלא קראוהו מיירי, גם מה שכתב אי נמי בלא קרי' וכו' כך הוא דעת הרמב"ם ז"ל דסובר בלא קראו הוי ספק מגורשת, אבל לשון הגמרא מדהא הואי הא נמי הואי משמע דמגורשת גמורה דיינינן לה והיינו משום שאומר הרי זה גיטך נאמן הוא בכך, ולפיכך השמיט הרי"ף גם הך מימרא דר"נ במזוזות שהוא סובר בלא קרי' אינה מגורשת כלל שאי היתה ספק מגורשת משום ספק אי הי' גט הי' הבעל נאמן בכך כמו שנאמן גרשתי וע"כ שאין סומכין בדבר שבערוה על נאמנות הבעל רק עדים בעינן וכל שלא נתברר לעדים אפילו הי' באמת גט לא מהני, א"כ ממילא אין מציאות לדין זה שאם קראוהו לא חיישינן שהחליפו וכ"ש שאין לומר שאינה מגורשת כלל מחמת המזוזה ואי לא קראוהו בלא"ה אינה מגורשת ואפי' נמצא תרי ותלת ור"נ באמת כשמואל ס"ל דנייר חלק מהני שאין צריך רק שיראו המסירה ובעל נאמן שהוא גט, ואנן כרב דימי קי"ל שצריך שיקראו ע"מ שהוא גט כנ"ל ברור:

בתוס' בד"ה צריכי למיקרייא, קודם נתינה איירי וכו' וא"ת וכו'. המשך דבריהם דאי נימא דאחר נתינה צריך ג"כ קריאה שנית ממילא לא הוי קשיא מהתם כלל דקראוהו מעיקרא ולא קראוהו שנית, ולזה באו התוס' להקדים דקודם נתינה איירי ולא מיירי מקריאה אחר נתינה דכיון דקריאה זו מעכב דיעבד מדלא משני דלא קרי' א"כ אם כוונתו גם אחר נתינה לא מהני מה דקרי' ועיילי' כיון דלא קראוהו אח"כ, וע"כ דלא מיירי רב דימי רק מקריאה דקודם נתינה, א"כ ממילא מנין לנו להמציא קריאה אחר נתינה אפי' לכתחילה מה דלא מיירי רב דימי בהא כלל, ואהא הקשו מהך דהתם אי לא קראוהו אפי' לא הוחלף לא הוי גט ואי קראוהו שוב אין צריך לקרותו עוד ולמה קאמר איבעי' לה לאקרויי' ועמ"ש בסמוך:

בא"ד ודייק עלה בהאשה רבה כו'. לכאורה לא הוצרכו לזה ובלא"ה קשיא מהך משנה גופה אי קראוהו היאך הוחלף ואי לא קראו בלא"ה לא הוי גט ואי בקראוהו ועיילי' לבי ידי' גם מהתם לא קשיא כמו שתירצו התוס' בסמוך, וברור דכוונת התוס' דידעו דיש לומר דקראוהו והוחלף דעיילי' לבי ידי' רק דקשיא להו התם דקאמר דקנסוה דאיבעי' לה לקרות הגט כיון דאין צריך קריאה אחר נתינה למה קנסוה ועל זה תירצו אח"כ דמ"מ כיון שבאה לידי קלקול קנסוה דהוי לה לה לחזור ולקרותו כמ"ש הרא"ש דבדבר מועט כשאירע קלקול קנסינן לה, ולפי זה מוכח מדברי התוס' דאפילו עיילי' לבי ידי' אין צריך קריאה שנית מדינא אפי' לכתחלה דאל"כ כיון שידעו דיש לומר דעיילי' לבי ידי' א"כ לק"מ דקנסוה שפיר וע"כ משום דאפילו בהא לא בעי קריאה שנית מדינא כמו שהקדימו לומר דרק קודם נתינה מיירי רב דימי:

בא"ד אפי' לא הוחלפה להם כו'. צ"ע דאי לא הי' מוחלף היינו יכולין לקרותו עכשיו ומהני כמו שסיימו התוס' דבהא פשיטא דמהני, וליכא למימר משום דלא מהני רק בקראו תיכף אבל אחר זמן לא מהני קריאה אח"כ דמ"מ יש לומר דיש להם סי' בגט ואי לא הי' מוחלף הוי מהני קריאה עכשיו רק עכשיו נתחלף, ורחוק לומר דחיישינן שמא אז מסר לה דבר אחר רק אח"כ מסר לה הגט (דהא ליכא למימר שהי' להם סימן בנייר שנתן לידה דלא הוי פליג ר"א], ועוד דמשמע בתוס' דקריאה אח"כ לעולם מהני, וראיתי להרב בעל פ"י שכתב דכוונת התוס' דלמה נקט הוחלפו ליתני נשרף ונאבד וכ"ש הוחלפו, וגם בזה קשה לי דרבותא קמש"ל הוחלפו דס"ד שלא לחוש לחליפין כלל וקנוניא עשו וממילא הוי מהני קריאה אפי' עכשיו שהוא ביד הבעל, וע"כ צריך לומר דאפי' לא נחוש לחליפין כלל מ"מ אי אפשר להכשירו כשהוא ביד הבעל כיון שלא קראוהו אז כלל וכל גט שלא קראו כלל ויוצא אח"כ מיד הבעל ואומר שלא נתנו אז כלל פשיטא דלא הוי גט:

אך לפי זה ממילא דברי התוס' ברורים ואין צורך לומר משום דהוי לי' למיתני נשרף ונאבד רק כיון דפליגי רבנן ור"א אי לאחר זמן מהימן אבד זכותו של שני או לא והשתא אי בלא קרי' אפילו אי לא נחוש להוחלף כר"א מ"מ פסול מצד שלא קראוהו וקריאה דאח"כ לא מהני רק כשהוא ביד האשה וכ"ש כשהוא ביד הבעל דלא מהני קריאה אח"כ והיאך שייך לא כל הימנו לאבד הא בלא"ה אינו גט כלל כיון שלא קראוהו ואי בעי כביש לי' לגט ולא הוי פליג ר"א כלל, ובמשנה מבואר דפלוגתא דר"א ורבנן הוא דלרבנן לא חיישינן לקנוניא ואמרינן דהוחלף ולר"א חיישינן לקנוניא ואי מיירי בלא קראוהו אפילו תימא דחיישינן לקנוניא מ"מ פסול אפילו לא הוחלף דס"ס לא קראוהו וקריאה דאח"כ פשיטא דלא מהני רק כשהגט ביד האשה לא כשהוא ביד הבעל וכ"ש כשאומר שלא גירש בו ואי בעי כביש לי' לגט ומיפסל, וזה ברור:

אמנם עיקר קושית התוס' לא הבנתי כלל דהא שם בהאשה רבה אמרינן ג"כ באשה שבאו עדים שמת בעלה וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה משום דאתי גברא וקאי וכמו כן בגט או שטר הנפל ואיתרע חוששין דעדים עשו שלא כדין א"כ כ"ש כאן מיירי שניתן לה בע"מ והלכו להם, ואי לא היינו חוששין להוחלף אמרינן מסתמא עשו כדין וקראוהו וניתן כדין ועכשיו קנוניא עושין ורבנן ס"ל דלא חיישינן לקנוניא רק מסתמא הוחלף והעדים עשו שלא כדין מכח ריעותא דרואין הגט ביד הבעל אנו מכריחין דלא קראוהו באמת, ור"א ס"ל דלא כל הימנו וכו' וקנוניא הם עושין א"כ מסתמא ניתן כדין וקראוהו וזה ברור:

בא"ד אם נשאת לא תצא דבריהם תמוהין לפע"ד חדא דמאי מקשה עלה בהאשה רבה מאי הוי לה למיעבד הא פשעה שניסת מה שהי' אסור לה להנשא והוא תמוה לפע"ד ועוד קשיא לי הא שם מחלק ר"א בין לאלתר לזמן מרובה ופליגי בה שמואל וראב"א, והשתא בשלמא לראב"א דמפרש לאלתר לא ניסת ואחר זמן ניסת א"כ אתי שפיר דלאלתר אינו גט ואפילו ניסת אח"כ תצא מכח דהוחלפו ולאחר זמן כשניסת לא חיישינן להוחלפו הוי גט ולא תצא דמכח קריאה ג"כ לא איכפת לן כיון שניסת, אבל לשמואל דמפרש לאלתר עסוקין וכו' ולאחר זמן היינו עמדו ותרוויי' בלא ניסת, והשתא במה נפשך אי גם עכשיו כשבאו לדון על זה לא ניסת היאך יאמר ר"א הרי זה גט כיון דאסורה להנשא, ועוד היאך יאמר לא כל הימנו לאבד זכות הראוי לשני דהיאך הוי זכות הראוי לשני מה דאסורה לו בלא"ה, ואי הכוונה דעכשיו ניסת כבר רק המעשה דחליפין נודע לאחר זמן או לאלתר, א"כ מה מקשה לשמואל מאי שני דכיון שניסת שפיר קאמר זכותו של שני דהא יש כאן שני ולמה לו לומר זכות הראוי לשני, וע"כ דמשמע לי' דמסתמא מיירי ר"א דבאו לדון תיכף כשנודע דהוחלפו א"כ אסורה להנשא בלא"ה, והיאך יאמר הרי זה גט גם היאך מאבד זכות הראוי לשני כיון דאסורה לו בלא"ה ואין לו זכות רק כשתנשא לו באיסור, וצ"ע:

בא"ד א"נ התם בעיילי' לבי ידי'. צ"ע כיון דע"כ צריך לומר דעיילי' לבי ידי' א"כ למה לו להקשות מברייתא לרב דימי ליפריך ממשנה גופא דקתני דהוחלף ואי קרי' היאך הוחלף ולישני ג"כ דעיילי' לבי ידי', וצריך לומר דהא ידע המקשה דמשכחת לה בעיילי' לבי ידי' רק דס"ד דוקא התם דחזינן דהוחלף, אבל הכא משמע לי' דלא ס"ד כלל לחוש להוחלף כיון שקראוהו, ומשני דהכא נמי אפי' לא ראינו שהחליף ס"ד כיון דעיילי' לבי ידי' לחוש להוחלף קמש"ל דלא חיישינן. ודע דהך עיילי' לבי ידי' אין הכוונה כמו הכא ביד הבעל דא"כ לא הי' מקום לחוש להוחלף רק דקראו ביד הסופר והסופר עיילי' לבי ידי' ואח"כ טעה ומסר בהיפך:

בא"ד דבר פשוט הוא דמגורשת. הנה ודאי אי ידעינן בבירור גמור דאותו הנייר מסר לה אז כגון שהי' להם סימן בנייר רק לא קראו אז ודאי דבר פשוט הוא דמהני קריאה אח"כ והרי ראו שמסר לו גט, אבל אי לא נודע שאותו הנייר ממש מסר לה אני חוכך מאד דהא בעל שאמר גרשתי נאמן מכח בידו, א"כ אפילו לא קראו כלל הרי כיון שאומר הא גיטך מסתמא גט הוא ומ"מ לא מהני רק צריך לקרותו והיינו דלא מיקרי ע"מ רק כשראו בעצמם שהוא גט לא לסמוך מן הסתם על נאמנות בעל, א"כ מה בכך דקראוהו אח"כ הא יכול להיות שמסר לה אח"כ גט בלי ע"מ, ואף דבעלמא אינה צריכה ע"מ כשיש גט בידה חתום בעדים היינו דדנין מן הסתם נמסר לה בפני עדים שראו שהוא גט ואי היו לפנינו היו מעידין כן, אבל כאן דעידי מסירה אינן יודעין שמסר לה גט רק לסמוך על מן הסתם וזה לא מהני רק למ"ד ע"ח נמי כרתי בודאי מהני קריאה אח"כ בכל גווני, וצ"ע:

בגמרא למאי ניחוש לה. לדעת הפוסקים דבלי קריאה כלל הוי ספק מגורשת אתי שפיר בפשיטות לחוש אף דלא קראו ולמ"ד דבלי קריאה אינה מגורשת כלל, צ"ל דחייש לבדקו במיא דנרא דאפי' למ"ד דבלי בדיקה במי' דנרא לא חיישינן כלל דהוא גט היינו בנשרף ונאבד, אבל בישנו, חוששין לבדקו אף דלאחר בדיקה ג"כ יהא ספק משום שמא נבלעו בעת גירושין מ"מ כל מה דאיכא לברורי מבררינן, ולמ"ד דכל שלא קראוהו קודם אינו גט אפי' קראוהו אח"כ וכמ"ש לעיל דכל שלא נתברר לעדים אי הי' גט ולא נבלעו לא הוי ע"מ כלל, צ"ל דר"י ל"ל דרב דימי רק כשמואל לעיל ומדברי הרי"ף שהשמיט הך דר"י אין ראי' דכיון דלא קמש"ל רק אין מי מילין על גבי מילין והא כבר זכרה הרי"ף לעיל, רק בלא"ה כתבתי לעיל דהרי"ף לית לי' דשמואל משום דלית לי' לשמואל הך דרב דימי ואנן כרב דימי קי"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף