תורת הקנאות/סוטה/מו/א
תורת הקנאות 
סוטה מו א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף באר שבע חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א קרן אורה רש"ש מנחה חריבה |
עגלה ששנים פוסלות כו'. בב"ש הק' על פרש"י כר"א ריש פרה דבעברה שנתה פסולה וה"ל לפרש אליבא דחכמים דהלכה כמותם דכשרה בת שתים ע"ש. והנ"ל דהר"ש שם כ' וקצת תימא לרבנן מקרא דעגל וכבש בני שנה כו' ושמא שאני עגלה ערופה דכתיב עגלת בקר ע"ש ומשמע דיותר קרוב לפשט כר"א דגם לחכמים בת שנתה נמי בכלל עגלת בקר כמש"ש מהרמב"ם וסמ"ג דגם לחכמים כשר בת שנתה. וא"כ בת שנתה דלכ"ע כשר הוא יותר קרוב בפשט מבת שתים דאינה בכלל עגלת בקר רק לחכמים ולא לר"א וכעין דמשמע מהתוס' דב"מ דט"ו ע"ב בד"ה ונתן דבמאי דיש פלוגתא אינו פשוט כ"כ כדבר שא"ב פלוגתא ע"ש. וא"כ מתורץ ק' הב"ש למ"ש איהו גופא בריש הוריות בד"ה הלכה וקלקלה דדרך רש"י לפרש הלשון היותר פשוט אף דאין הלכה כן כו' ע"ש. וא"כ שפיר י"ל דהא דהכא כיוצא בו כנ"ל:
אבל עבודת איסור אימא ליתסר. הק' בק"א כיון דתו אין למילף מעגלה דהא פסול בה אף עבודת היתר א"כ מנלי' לפסול בקדשים אפילו עבודת איסור כו' ע"ש. והנ"ל דבת"כ ויקרא בקרא דואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים דריש למעט כמה דברים מהקרבה. אמר או לא נאמרו אלא להוציא את שנעבדה בה עבירה שחרש בשור וחמור כו' ת"ל כבשים לעולה עזים לעולה לרבות את כולם דר"י ורש"א לרבות תמורה. וכבר הק' בהתורה והמצוה אמור סי' קט"ו אסתם ספרא שם דדריש מלא תקריבו אלה להא דמקריב שנעבד בה עבודת איסור והרי לר"י דהוא סתם ספרא מתרבי מהא דכבשים לעולה עזים לעולה ע"ש. וע"כ צ"ל דהך סתמא דלא כר"י ועכ"פ שפיר אצטריך ל"ת אלה דשרי להקריב נעבד בה עבודת איסור כדי דלא נמעט ממיעוטי דפסוק ומן הצאן כס"ד דהת"כ שם. שוב ראיתי בחולין דקט"ו ע"א בתוד"ה חורש שכ' דאי לאו אלה הוי אסרי' להו מדכתיב מן הבקר כו' ע"ש ומבואר כדברינו:
פרה שמום פוסל בה א"ד ששאר עבודות פוסלין כו'. ומבואר מהברייתא דדרשי' ק"ו גם במאי דכתיב חוקה ועי' בחולין ריש דף כ"ד. ובתשו' הרשב"א סי' תצ"א כ' בטעם המתירין לרכוב על הפרדה ול"ל הק"ו דאיסי הבבלי שבתוספתא דכלאים דאוסר. משום דחוקים אלו כדאמרי' חוקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים ואין לך מהם אלא מה שפי' הכתוב ע"ש. ולפי"ז ה"מ שם בחולין לאוקמי הא אי דרשי' ק"ו היכא דכתיב חוקה. כתנאי וברייתא דהתם [וכן ברייתא דהכא] תיתי כאיסי הבבלי דוקא ולא כהחולקים עליו [ועי' בספרי נש"ר ביבמות (דכ"א ע"א) ד"ה ומותר]. ולפי"ז הי' אפ"ל נמי במאי דאמר מאי אם נפשך לומר כו'. דהיינו את"ל דאין דנין ק"ו בפרה אדומה כיון דהיא מהחוקים וכהחולקים על איסי הבבלי נאמר כאן עול כו':
וכ"ת איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה. וצ"ע איך ס"ד דחומרא זו גורמת פסול דשאר עבודות דהנך קדשים דפוסל בהן שנים כפסח וחטאת יוכיחו דלא פסל בהן עבודה. וכשנימא דאין הפירכא אלא במה שמפורש בה פסול עול בהדיא דהיינו בפרה ועגלה בזה י"ל דבמאי דנוסף גם פסול שנים זה יגרום גם פסול דשאר עבודות משא"כ פסח וחטאת דלית בהו כלל גם פסול דעול. דא"כ גם במאי דאמר הש"ס א"נ קדשים יוכיחו שמום פוסל בהן ואין עבודה פוסלת בהן. נימא כן דלא עביד הק"ו לפסול דשאר עבודות בפרה ממום דבעגלה ופרה אלא משום דבתרווייהו מפורש בהדיא פסול עול ולכך שייך בהן לדון הק"ו ממום ול"ש לומר קדשים יוכיחו דשאני קדשים דעיקר עול לא כתיב בהו:
וממקום שבאתה מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך. כבר נתעורר בפני משה בירושלמי (פ"ט ה"ה במראה הפנים) דלמ"ד דון מינה ואוקי באתרה הא י"ל דון בפרה שתפסול שאר עבודות ואוקי באתרה דומיא דעול דל"צ בפרה משיכה וה"ה שאר עבודות ועמ"ש הק"א בזה. והנלענ"ד עפמ"ש במלא הרועים (ח"ש ערך דון מינה ומינה אות י') בישוב דברי הרמב"ם דבפ"ט דשבועות פסק כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה ובהל' מעה"ק פט"ז הי"ד ופי"ז הי"ד פסק כרבנן דרבי דון מינה ומינה. והוא דבהא דשבועות דל"א דיליף עדות מפקדון מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מפי עצמו חייב ומינה מה פקדון בין בב"ד בין שלא בב"ד כו' זהו ענין אחר שאתה לומד דמנשבע מפי עצמו בב"ד יהא חייב בעדות משבועת הפקדון ודבר זה ילפי' לגמרי שיהא שוה לפקדון רק שאתה רוצה לומר עוד ענין נוסף דאף שלא בב"ד יהא חייב בזה מסתבר לומר דון מינה ואוקי באתרה. אבל בהל' מעה"ק הוא בענין אחד דלפי' מקרבן שמתנדבין שמן בנדבה ומינה מה מנחה בלוג אף שמן בלוג שהוא בזה בעצמו שלומד שמתנדב לומדין שיעור הנדבה [דל"צ כנסכים ג' לוגין] ע"ש. והיינו דכשנימא בשמן דנדבה דוקא ג' לוגין לא למדת ממנחה דבר אחד בשלימות שידמה למנחה לגמרי. וא"כ ה"נ כיון דהכשר דפרה בלא עבודה כלל א"צ למילף מעגלה רק פסול דעבודה וכשנימא דיפסול בשאר עבודות בפרה בלא משיכה הרי לא למדת פרה מעגלה דבר אחד בשלימות שידמו לגמרי כיון דבעגלה לא מצינו פסול דעבודה בלא משיכה וע"כ צריך למילף פסול עבודה בפרה מעגלה דוקא במשיכה. ובזה ניחא תי' המלא הרועים על הרמב"ם דתקשי אף דחילוקו נכון בסברא מ"מ חזי' דהש"ס במנחות דק"ז לא מחלק בהכי ומה"ת לן לחלק. ולמ"ש ניחא דמדפריך הכא בפשיעות וממקום שבאתה כו' משמע דבכה"ג לכ"ע י"ל דון מינה ומינה:
שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה. כ' הב"ש כלומר כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה אבל עול פוסל אף דלא נ"ל כו' ע"ש. וצ"ע דברמב"ם פ"א מפרה אדומה ה"ז כתב נעשית בה מלאכה מאיליה או שעלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה כו' ע"ש. ומשמע דגם עול לא פסול בלא נ"ל. והא דעול פוסל שלא בשעת עבודה דפרש"י ואפי' הניח עלי' להקל משא מידו ולא לימשוך. י"ל דכה"ג נ"ל חשיב. ועי' בפני משה בירושלמי ריש הל' ה':
אלא מצות. המאירי כ' דגם אטריפה מביאין ע"ע דמ"מ נגזל הוא בקצת חיים שהיה ראוי לעשות בהן הרבה מצות. ובספר מ"ק הביא מספר מנחת חינוך דכל שאין ההורגו חייב עליו מיתה כו' אין מביאין ע"ע ע"ש. והנ"ל דתלי בהא דבירושלמי גריס במשנתינו לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינו והנחנוהו ופליגי אמוראי שם אי קאי ההורג שלא ראוהו והעלימו עיניהם לפוטרו מדינו ויש דמפרשי אנהרג שלא הניחוהו בלא מזונות ולויה שזה גרס לו ליהרג והובא בתשו' משכנות יעקב סוף חלק חושן משפט ע"ש. וא"כ י"ל כיון דכתיב שיאמרו ידינו לא שפכה כו' ועינינו לא ראו. י"ל דהיכא דל"ש אמירה זו לא יביאו עגלה ערופה וכעין דאיתא לקמן דמ"ז ע"ב דסנהדרין שראו אחד שהרג הנפש ואין מכירין אותו ל"ה עורפין מדכתיב ועינינו לא ראו והלא ראו. וא"כ גם בנד"ד אי הכוונה לא בא לידינו ההורג להעלים עין מדינו ואי הכוונה על הנהרג שייך זה גם בטריפה דודאי מצוה להחיותו ולפרנסו: