תורה תמימה/ויקרא/כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ ויקרא כג

ב

דבר אל בני ישראל. כאן מדבר בעבור שנה ולמטה מדבר בקידוש החודש . (תו"כ פסוק ד').

דבר אל בני ישראל. תניא, מניין שמעברין את השנה על בני הגליות שיצאו ממקומן ועדיין לא הגיעו לירושלים, ת"ל דבר אל בני ישראל מועדי ה', עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל . (ירושלמי שביעית פ"י ה"א).

אשר תקראו אותם. תניא, כיצד מקדשין את החודש, ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש, מנלן, אמר רב פפא, דכתיב אשר תקראו אתם קרי ביה אתם , ורב נחמן בר יצחק אמר, אלה הם מועדי, הם יאמרו מועדי , ולמה אומרים מקודש מקודש תרי זימני, דכתיב מקראי קודש . (ר"ה כ"ד א').

מקראי קודש. עיין לקמן פסוק ל"ה.

מקראי קודש. ת"ר, זכור את יום השבת לקדשו(פ' יתרו), מהו לקדשו – לקדשו בברכה, מכאן אמרו, מקדשין על היין בכניסתו, ואין לי אלא שבת, יו"ט מניין, ת"ל אלה מועדי ה' וגו' [מכילתא פ' יתרו].

אלה הם מועדי. תניא, יכול קדשו את החורש קודם זמנו או אחר עבורו יום אחד יהיה מעובר, ת"ל אשר תקראו אותם אלה הם מועדי, בזמנו – הם מועדי, לפני זמנו אין אלה הם מועדי . (ירושלמי שביעית פ"י ה"א).

ג

ששת ימים וגו'. מה ענין שבת לפרשת מועדים, אלא ללמד שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאלו חילל את השבתות, והמסיים את המועדים – כאלו קיים את השבתות . (תו"כ).

שבת הוא. מה ת"ל היא, לחייב על כל שבת ושבת . (ירושלמי שבת פ"ז ה"א).

שבת הוא לה'. תניא, כתוב אחד אומר שבת היא לה' וכתוב אחד אומר (פ' פינחס) עצרת תהיה לכם, הא כיצד, תן חלק לתורה וחלק לאכול ולשתות . (שם שם פט"ו ה"ג).

בכל מושבתיכם. מושב דכתב רחמנא גבי שבת למה לי , ס"ד אמינא, הואיל ובענינא דמועדות כתיבא תבעי קדוש ב"ד כמועדות, קמ"ל . (קדושין ל"ז ב').

ד

אלה מועדי ה'. א"ר קריספי בשם ר' יוחנן, לשעבר – אלה מועדי ה', מכאן ואילך אשר תקראו אתם . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג).

אשר תקראו אותם. על שני חדשים מחללין את השבת , דאמר קרא, אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם , יכול כשם שמחללין עד שיתקדשו כך מחללין עד שיתקיימו, ת"ל אשר תקראו אותם, על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן . (ר"ה כ"א ב').

אשר תקראו אותם. מי שראה את החודש בשבת ואינו יכול להלך, מוליכים אותו על החמור אפילו במטה, ויוצאין לעדות החודש, שנאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם . (שם כ"ב א').

אשר תקראו אותם. תניא, הרי הוא אומר אתם אתם אתם שלשה פעמים , לומר, אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין . (שם כ"ה א').

אשר תקראו אתם. אמר ר' אילא [אתם כתיב], לומר אם קריתם אתם – הם מועדי, ואם לאו אין הם מועדי . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג).

ו

חג המצות. תניא, ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה', יום זה טעון מצה ואין חג הסכות טעון מצה, והלא דין הוא, ומה זה שאין טעון סוכה טעון מצה, זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה, ת"ל לחודש הזה, זה טעון מצה ואין חג הסכות טעון מצה . (תו"כ).

ח

אשה לה' שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת [מלמד שמוספי יו"ט דוחין את השבת] ירושלמי סוכה פ"ג הי"א].

אשה לה' שבעת ימים. תניא, מניין שאם אין פרים יביאו אילים ואם אין איילים יביאו פרים, ואם אינם בטהרה יביאו בטומאה, ת"ל והקרבתם אשה לה' שבעת ימים, מכל מקום . (תו"כ).

י

כי תבאו וגו'. תניא, א"ר יהודה משום ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח, מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקב"ה, הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות . (ר"ה ט"ז א').

וקצרתם. וכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והניף, מלמד שאין מצות קצירה בכהן . (תו"כ).

וקצרתם וגו'. תניא, רבי בנימין אומר, כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר וכתיב ראשית קצירכם אל הכהן, הא כיצד , ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר, ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר . (מנחות ע"א א').

את קצירה. העומר אינו בא אלא מן הארץ, שנאמר כי תבאו אל הארץ וקצרתם את קצירה . (מנחות פ"ג ב').

את קצירה. קציר ולא הקטניות, קציר ולא השחת . (תו"כ).

ראשית קצירכם. תניא, החטים והשעורין והכוסמין ושבולת שועל והשפון אסורים מלקצור לפני העומר, מנה"מ, א"ר יוחנן, אתיא ראשית ראשית מחלה . (מנחות ל' ב').

ראשית קצירכם. תניא, העומר אינו בא אלא מן החדש, שנאמר ראשית קצירכם . (שם פ"ד א').

קצירכם. קצירכם – שלכם יהא, מלמד שהחדש מותר בהנאה . (פסחים כ"ג א').

קצירכם. קצירכם ולא קציר עובדי כוכבים, מלמד שאין מביאין עומר מתבואה דעייל ביד עובדי כוכבים . (ר"ה י"ג א').

קצירכם. קוצרין קודם לעומר מפני הנטיעות ומפני בית האבל ובית המדרש , מאי טעמא, קצירכם אמר רחמנא ולא קציר מצוה . (מנחות ע"ב א').

יא

לרצונכם. מלמד שאין כופין את הציבור על כך . (תו"כ).

יניפנו הכהן. מה ת"ל, זה בנה אב לכל התנופות שתהיינה בכהן . (שם).

יב

ועשיתם וגו'. מלמד שמקריבין כבש אע"פ שאין עומר ובמביאין עובר אע"פ שאין כבש . (שם).

ביום הניפכם. מלמד שכל היום כשר לתנופה . (מגילה כ' ב').

יג

ומנחתו שני עשרונים. ת"ר, ומנחתו שני עשרונים, לימד על כבש הבא עם העומר שמנחתו כפולה , יכול שגם יינו כפול, ת"ל ונסכה יין רביעית ההין . (מנחות פ"ט ב').

ונסכה. כתיב ונסכה וקרינן ונסכו, לומר שנסכה דמנחת כנסכו דיין, מה יין רביעית, אף שמן רביעית . (שם שם).

יד

ולחם. החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון אסורין בחדש מלפני הפסח, מנה"מ, אמר ריש לקיש, אתיא לחם לחם ממצה, מה לחם דהתם חמשת מינים אלו, אף לחם שבכאן חמשת מינים אלו . (שם ע' ב').

ולחם וקלי. הקיש קלי ללחם, את שחייבין על לחם שלו משום חדש חייבים על קלי שבו, ואת שאין חייבים על לחם שלו אין חייבים על קלי שבו . (ירושלמי חלה פ"א ה"א).

ולחם וקלי וכרמל. א"ר יצחק, האוכל להם וקלי וכרמל קודם לעומר לוקה שלש, ואע"פ שאין לוקין על לאו שבכללות, שאני הכא דמייתרי קראי . (כריתות ה' א').

עד עצם היום. עד עצומו של יום ועד בכלל . (מנחות ס"ח ב').

בכל משבתיכם. תניא, ר' אליעזר אומר, בכל משבותיכם – בכל מקום שאתם יושבים [ואפילו בחו"ל], ורבנן אמרי, בכל משבותיכם – לאחר ירושה וישיבה משמע . (קדושין ל" ז א').

טו

וספרתם לכם. ת"ר, וספרתם לכם, שתהא ספירה לכל אחד ואחד . (מנחות ס"ה ב').

ממחרת השבת. מהו ממחרת השבת – ממחרת יו"ט, או אינו אלא ממחרת שבת בראשית , אמר ר' יהודה בן בתירא, נאמר כאן שבת ונאמר להלן (פ' ט"ז) עד ממחרת השבת, מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה, אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה . (שם שם).

מיום הביאכם. תניא, יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור, ת"ל (פ' ראה) מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אי מהחל חרמש יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא, תלמוד לומר מיום הביאכם . (שם ס"ו א').

מיום הביאכם. תניא, אי מיום יכול יקצור ויספור ויביא ביום, ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה , אי תמימות יכול יקצור ויביא ויספור בלילה, ת"ל מיום הביאכם, הא כיצד, קצירה וספירה בלילה והבאה ביום . (מנחות ס"ו א').

טז

תספרו חמשים יום. אמר אביי, מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי, מצוה לממני יומי, דכתיב תספרו חמשים יום, ומצוה לממני שבועי דכתיב (פ' ראה) שבעה שבועות תספר לך . (חגיגה י"ז ב').

תספרו חמשים יום. תניא, יכול יספור חמשים ויקדש יום החמשים ואחד, ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה, יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום מ"ט, ת"ל תספרו חמשים יום, הא כיצד, מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל . (תו"כ).

והקרבתם מנחה חדשה. [באיזו מנחה מדבר – בשתי הלחם], מכאן לשתי הלחם שאין באים אלא מן החדש . (מנחות פ"ג ב').

ממושבתיכם תביאו. ממושבתיכם – ולא מן חו"ל, תביאו – ואפילו מן העליה . (שם שם).

ממושבתיכם תביאו. תביאו – לרבות כל שאתה מביא ממקום אחר יהא בשיעור כזה, מה כאן עשרון לחלה אף להלן עשרון לחלה , אי מה כאן שני עשרונות אף להלן שני עשרונות, ת"ל תהיינה . (שם ע"ז ב').

לחם תנופה שתים. תניא, א"ר יהודה משום ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב"ה, הביאו לפני שתי הלחם כדי שיתברכו לכם פירות האילן של שנה זו . (ר"ה ט"ז א').

לחם תנופה שתים. שתהיינה שוות, שני עשרונים – שיהיו שוים . (תו"כ).

תהיינה. שתי חלות של לחם הפנים מעכבות זו את זו, מאי טעמא, הויה כתיב בהו . (מנחות כ"ז א').

בכורים לה'. הקישן הכתוב לבכורים, מה בכורים באים בפני עצמן אף שתי הלחם באים בפני עצמן , ומה בכורים לאכילה אף שתי הלחם לאכילה . (מנחות מ"ו ב').

בכורים לה'. תניא, ר' שמעון אוסר, נאמר כאן בכורים לה' ונאמר להלן בכורים לה' (פ' ויקרא) מה בכורים שלהלן משל צבור אף בכורים שבכאן משל צבור . (תו"כ).

יח

שבעת כבשים. תניא, ר' עקיבא אומר, יכול כבשים האמורין כאן הן הן האמורים בחומש הפקודים, אמרת, כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינם הן , אלא הללו באים בגלל עצמן והללו באים בגלל עצמן, נמצא מה שאמור בחומש הפקודים קרב במדבר, ומה שאמור בתורת כהנים לא קרב במדבר . (מנחות מ"ה ב').

יט

ושני כבשים. [שני כבשי עצרת שהם] זבחי שלמי צבור אין נאכלין אלא לזכרי כהונה, דכתיב כאן שעיר עזים אחד לחטאת, מה חטאת נאכלת לזכרי כהונה אף שלמי צבור נאכלין לזכרי כהונה . (זבחים נ"ה א').

לזבח שלמים. מהו לזבח – שתהא זביחתן לשם שלמים . (תו"כ).

כ

והניף וגו'. תניא, יכול יניח איסורי הכבשים על גבי הלחם ויניף, ת"ל על שני כבשים, יכול יניח לחם על גבי כבשים, ת"ל על לחם, הא כיצד, אמר רבי, מניח זה בצד זה ומניף . (מנחות ס"ב א').

קדש יהיו. שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה, מאי טעמא הויה כתיב בהו . (שם כ"ז א').

לה' לכהן. תניא, ר' עקיבא אומר, הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם, מ"ט, דכתיב קודש יהיו לה' לכהן, איזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם . (שם מ"ה ב').

כא

וקראתם וגו'. תניא, מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה , אמר קרא וקראתם ובקצרכם (פ' כ"ד), איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו זה חג עצרת, ואימת, אילימא ביו"ט, קצירה ביו"ט מי שרי, אלא לאו לתשלומין . (חגיגה י"ז ב').

כב

ובקצרכם. מה ראה הכתוב לתנם באמצע הרגלים , אלא ללמד שכל מי שמוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלים עליו כאלו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו, וכל שאינו מוציא אלה מעלים עליו כאלו ביהמ"ק קיים ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו . (תו"כ).

כד

בחדש השביעי. תניא, רבי אומר, מניין שאומרים מלכיות בר"ה, שנאמר (פ' כ"ב) אני ה' אלהיכם – וסמיך ליה בחודש השביעי . (ר"ה ל"ב א').

בחדש השביעי. תניא, נאמר כאן בחודש השביעי זכרון תרועה ונאמר ביובל (פ' בהר והעברת שופר תרועה בחודש השביעי, ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה . (שם ל"ד א').

יהיה לכם שבתון. שבתון – קדשהו בעשיית מלאכה . (שם ל"ב א').

זכרון תרועה. תניא, כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר (פ' פינחס) יום תרועה יהיה לכם, לא קשיא, כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות בחול . (שם כ"ט ב').

זכרון תרועה. ת"ר, מניין שאומרים זכרונות ושופרות, אמר ר' עקיבא, דכתיב זכרון תרועה, זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות . (ר"ה ל"ב א').

זכרון תרועה. תניא, נאמר כאן תרועה ונאמר בחצוצרות תרועה (פ' בהעלותך) מה תרועה דהתם תהא תקיעה שניה לה, אף תרועה דהכא תהא תקיעה שניה לה . (שם).

זכרון תרועה. תניא, שלש תרועות נאמרו בר"ה, שבתון זכרון תרועה, יום תרועה(פ' פינחס), והעברת שופר תרועה (פ' בהר), שתים מהן מדברי תורה ואחת מדברי סופרים, מאי טעמא, יום תרועה לתלמודו הוא בא – ביום ולא בלילה [שם שם]

מקרא קדש. מהו מקרא קודש – זה קדושת היום . (שם ל"ב א').

כה

כל מלאכת עבודה. תנא דבי שמואל, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ולא מלאכה . (שם כ"ט ב').

כז

אך בעשור. תניא, יכול יהא יוהכ"פ מכפר על שבים ועל שאינם שבים בתשובה ת"ל אך חלק . (שבועות י"ג א').

כח

בעצם היום הזה. מלמד שעל עצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה . (יומא פ"א א').

כט

אשר לא תענה. תניא, יום הכפורים שינה הכתוב במשמעו שכתב אשר לא תעונה, לפיכך שינו חכמים בשיעורו – בכותבת . (שם פ' א').

אשר לא תענה. אמר ריש לקיש, האוכל אכילה גסה ביוהכ"פ פטור, מאי טעמא, דכתיב אשר לא תעונה, פרט למזיק . (שם שם ב').

בעצם היום הזה. מלמד שעל עצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת ענוי . (שם פ"א א').

ל

בעצם היום הזה. מלמד שעל עצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה . (יומא פ"א א').

והאבדתי את הנפש. כאן לימד על הכרת שהיא אבדן . (תו"כ).

והאבדתי את הנפש. עיין לעיל בפ' אחרי בפ' תענו את נפשותיכם מה ששייך לדרשת פסוק זה.

לא

כל מלאכה לא תעשו. חמשה קראי כתיבי במלאכה , חד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילא, חד לעונש דיממא וחד לעונש דלילא, וחד לאפנויי למגמר ענוי ממלאכה בין דיממא ובין דלילא . (יומא פ"א א').

לב

בתשעה לחדש. וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך, כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה תשיעי ועשירי . (ברכות ח' ב').

בתשעה לחדש וגו'. יכול בתשעה ממש ת"ל בערב, אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה, הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום, מלמד שמוסיפין מחול על הקודש , ואין לי אלא שמוסיפין בכניסתו, ביציאתו מניין, ת"ל מערב עד ערב, ואין לי אלא יוהכ"פ, שבתות מניין ת"ל תשבתו , יו"ט מניין, ת"ל שבתכם , כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על הקודש . (ר"ה ט' א').

מערב עד ערב. כי סליק ר' זירא אמר, קידוש החודש צריך שיהיה בו לילה ויום מן החודש , מנלן, א"ר יוחנן, דכתיב מערב עד ערב . (שם כ' ב').

לד

בחמשה עשר יום. נאמר כאן בחמשה עשר יום לחודש ונאמר בחג המצות בחמשה עשר יום לחודש (פ' ו'), מה התם לילה הראשון חובה אף כאן לילה הראשון חובה . (סוכה כ"ז א').

שבעת ימים לה'. תניא, ר' יהודה בן בתירה אומר, כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' אף סוכה לה', מכאן לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל שבעה . (שם ט' ב').

לה

מקרא קודש. קדשהו, ובמה אתה מקדשו, במאכל ובמשתה ובכסות נקיה . (תו"כ).

כל מלאכת וגו'. וסמיך ליה ז' ימים, לימד על חוש"מ שאסור בעשיית מלאכה . (חגיגה י"ח א').

לז

אלה מועדי ה'. תניא, אמר ר' עקיבא, במה הכתוב מדבר, אם ביום הראשון הרי כבר נאמר שבתון ואם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון, הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ללמדך שאסור בעשיית מלאכה . (שם שם).

זבח ונסכים. אמר זעירי, אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח, מאי טעמא, אמר קרא זבח ונסכים . (מנחות ע"ט א').

זבח ונסכים. אמר רב אשי, הדלה גפן על גבי תאנה יינו פסול לנסכים, מאי טעמא, דכתיב זבח ונסכים, מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו . (בכורות י"ז א').

דבר יום ביומו. מלמד שכל היום כשר למוספין . (תמורה י"ד א').

דבר יום ביומו. מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן , יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם ואע"פ שקרב הזבח, ת"ל מלבד שבתות ה' . (שם שם).

לח

מלבד שבתות ה'. תניא, מניין למוספי שבת שיקרבו עם אימורי הרגל, ת"ל מלבד שבתות ה' . (תו"כ).

ומלבד מתנותיכם. תניא, יכול אין ליקרב ברגל אלא קרבנות החג בלבד, מניין לקרבנות היחיד וקרבנות הצבור שהוקדשו ברגל שיבאו ברגל, ת"ל ומלבד מתנותיכם , וכתיב עוד אשר תתנו לה', אלו עופות ומנחות, לרבות את כולם שיהיו קרבין ברגל . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א).

לט

אך בחמשה עשר. תניא, יכול יחוג אדם בשבת, ת"ל אך, ביו"ט אתה חוגג ואי אתה חוגג בשבת . (תו"כ).

שבתון. תניא, אין שורפין קדשים ביו"ט , מאי טעמא, אמר רב אשי, שבתון – עשה, והו"ל יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה . (שבת נ"ד ב').

מ

ולקחתם. ת"ר, ולקחתם – שתהא לקיחה תמה, מכאן לארבעה מינים שבלולב שמעכבים זה את זה . (סוכה ל"ד ב').

ולקחתם. ת"ר, ולקחתם – שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד . (שם מ"א ב').

ולקחתם לכם. לכם – משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול . (סוכה מ״א ב').

ולקחתם לכם. לכם — משלכם, להוציא של איסורי הנאה . (ירושלמי סוכה פ״ג ה״א).

ביום. ביום ולא בלילה . (סוכה מ״ג א').

ביום. כל היום כשר לנטילת לולב, דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון . (מגילה כ׳ ב,).

הראשון. וכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, מה שביעי שביעי לחג, אף ראשון ראשון לחג . (פסחים ה׳ א׳).

פרי עץ הדר. ת"ר, הרואה אתרוג בחלום הדר הוא לפני קונו, שנאמר פרי עץ הדר . (ברכות נ"ז א').

פרי עץ הדר. תניא, רבי ישמעאל אומר, פרי עץ הדר אחד, כפת תמרים אחד, ענף עץ עבות שלשה , ערבי נחל שתים . (סוכה ל"ד ב').

פרי עץ הדר. אתרוג אחד נוטלין ולא שנים, מאי טעמא, דכתיב פרי עץ הדר, פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות . (שם ל"ה א').

פרי עץ הדר. ת"ר, פרי עץ הדר, עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג, רבי אומר, אל תקרא הדר אלא הדיר, מה דיר זה עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימין אף אתרוג כן, רבי אבהו אומר, אל תקרא הדר אלא הדר, דבר שדר באילנו משנה לשנה, בן עזאי אומר, אל תקרא הדר אלא אידור, שכן בלשון יוני קורין למים אידור, ואיזה הוא שגדל על כל מים – הוי אומר זה אתרוג . (שם שם).

הדר. הדר – למעוטי יבש . (סוכה כ"ט ב').

כפת תמרים. אמר ליה רבינא לרב אשי, ממאי דהאי כפת תמרים דלולבא הוא, אימא חרותא , בעינא כפות וליכא , ואימא אופתא , כפות – מכלל דאיכא פרוד והאי כפות ועומד לעולם, ואימא כופרא , אמר אביי, כתיב בתורה (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום . (שם ל"ב א').

כפת תמרים. אמר ליה רבה תוספאה לרבינא, אימא תרתי כפי דתמרי , אמר ליה כפת כתיב, ואימא חדא, אמר לי', לההוא כף קרי ליה . (שם שם).

כפת תמרים. תניא, יכול יהא אתרוג עמהם באגודה אחת, אמרת, וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים, כפת תמרים כתיב . (שם ל"ד ב').

וענף עץ עבות. ת"ר, ענף עץ עבות – שענפיו חופין את עציו, ואיזה הוא, זה הדס . (שם ל"ב ב').

וענף עץ עבות. תניא, עץ עבות כשר, שאינו עבות פסול, היכי דמי עבות, אמר רב יהודה, דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא . (סוכה ל"ב ב').

וערבי נחל. ת"ר, איזו היא ערבה, קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק . (שם ל"ד א').

וערבי נחל. תניא, אבא שאול אומר, ערבי שתים, אחת ללולב ואחת למקדש . (שם שם).

וערבי נחל. אין לי אלא ערבי נחל, של בעל ושל הרים מניין, ת"ל ערבי נחל, מכל מקום . (שם ל"ג ב').

וערבי נחל. ת"ר, ערבי נחל — הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים . (שם ל"ד א').

וערבי נחל. אמר אביי, האי חילפא גילא כשר להושענא , ואע"פ דאית ליה שם לוויי, אפילו הכי כשר, מאי טעמא, ערבי נחל אמר רחמנא – מכל מקום . (סוכה ל"ד א').

ושמחתם. אע"פ שכל המועדים מצוה לשמוח בהם, אבל בחג הסכות היתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים [רמב"ם פי"ח ה"ב מלולב]

ושמחתם וגו'. אית תני ושמחתם בשמחת שלמים תכתוב מדבר, ואית תני בשמחת לולב הכתוב מדבר . (ירושלמי סוכה פ"ג הי"א).

שבעת ימים. לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ולא בגבולים כל שבעה , ומשחרב ביהמ"ק התקין רבי יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש . (תו"כ).

מא

וחגותם אותו חג. אמר ליה רב פפא לאביי, ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה הוא, דילמא חוגו חגא הוא אמר ליה, לא ס"ד, דכתיב ולא ילין חלב חגי עד בקר . (חגיגה י' ב').

חג לה'. בית הלל אומרים. מביאים שלמים ועולות ביו"ט וסומכין עליהם, מאי טעמא, דכתיב וחגותם אותו חג לה' – כל דלה' . (ביצה י"ט א').

שבעת ימים. תניא, יכול יהא חוגג והולך כל שבעה , ת"ל וחגותם אותו, אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה, א"כ למה נאמר שבעה – לתשלומין . (חגיגה ט' א').

שבעת ימים. וכי שבעה הם והלא שמונה הוו , אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת . (פסחים ע' ב').

בחדש השביעי. תניא, מניין שאם לא חג יו"ט הראשון של חג שחוגג והולך כל הרגל ויו"ט האחרון , ת"ל בחודש השביעי תחגו אותו , אי בחודש השביעי יכול יהא חוגג והולך החודש כולו, ת"ל תחגו אותו, אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו . (חגיגה ט' א').

מב

בסכת תשבו. סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, מנא הני מילי, אמר רבא, דאמר קרא בסכות תשבו שבעת ימים, אמרה תורה כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, לפיכך עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת ארעי, למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת ארעי אלא דירת קבע . (סוכה ב' א').

בסכת תשבו. סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה, ואם היו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כשרה, מאי טעמא, דכתיב בסכת בסכת בסכות הרי ארבע, דל חד לגופיה פשו להו תלתא, שתים כהלכתן ואתאי הלכתא וגרעתא לשלישית ואוקמה אטפח . (סוכה ו' ב').

בסכת תשבו. ת"ר, בסכות תשבו ולא בסכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית . (שם ט' ב').

בסכת תשבו. תניא, בסכות תשבו – סוכה של כל דבר, וכן בעזרא הוא אומר (נחמיה ח׳:ט״ו) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב . (שם ל"ו א').

בסכת תשבו. תשבו כעין תדורו, מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל . (שם כ"ז א').

בסכת תשבו. ת"ר, תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו ארעי, כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל ומשנן בסוכה . (שם כ"ח ב').

בסכת תשבו. תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו . (סוכה כ"ח ב').

תשבו שבעת ימים. נאמר כאן תשבו שבעת ימים ונאמר במלואים (ס"פ צו) תשבו יומם ולילה שבעת ימים, מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות . (שם מ"ג ב').

כל האזרח בישראל. תניא, אע"פ שאמרו אין אדם יוצא בלולבו של חבירו אבל יוצא בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת . (שם כ"ז ב').

כל האזרח בישראל. ת"ר, אזרח – זה אזרח, האזרח – להוציא את הנשים, כל – לרבות את הקטנים, בישראל – לרבות את הגרים . (סוכה כ"ח ב').

מג

למען ידעו דרתיכם. סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, מנה"מ, אמר רבה, דאמר קרא למען ידעו דרותיכם כי בסכות הושבתי, עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא . (שם ב' א').

כי בסכות הושבתי. איזו סכות היו, ר' אליעזר אומר ענני כבוד היו, ר' עקיבא אומר, סכות ממש . (שם י"א ב').

בהוציאי אותם. מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים . (תו"כ).

מד

וידבר משה. מה תלמוד לומר , לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח דדחי שבת וטומאה] לפי שנאמר בהו במועדו שאר קרבנות צבור מניין, ת"ל (פ' פינחס) אלה תעשו לה' במועדיכם, מניין לרבות עומר והקרב עמו, שתי הלחם והקרב עמו , ת"ל וידבר משה את מועדי ה', הכתוב קבעו מועד אחד לכולן . (פסחים ע"ז א').

וידבר משה. בשעה שמקדשין החודש ראש ב"ד אומר מקודש, מנה"מ, אמר רבי, דכתיב וידבר משה את מועדי ה' . (ר"ה כ"ד א').

וידבר משה. מלמד שמצותן של רגלים שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו . (מגילה ל"ב א').

את מועדי ה'. תניא, מועדי ה' נאמרו, שבת בראשית לא נאמרה, מועדי ה' צריכין קידוש ב"ד ושבת בראשית אינה צריכה קידוש ב"ד . (נדרים ע"ח א').

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---