רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/כג

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי יי' אשר תקראו אותם מקראי קדש. ראוי שתדע שהמועדים המיוחסים היותם מקראי קדש לקריאתנו הם שאר המועדים זולת השבת כי השבת הוא מקרא קדש מצד עצמותו אין לנו התחלה בהיותו נקרא ביום שהוא בו. ואולם שאר המועדים הם תלוים בעבור השנה והחדש אשר ענינם מסור לב"ד כמו שביארנו בפרשת בא אל פרעה ולזה תמצא שאמרה התורה זה הענין בכללות מפני שאר המועדים לא מפני השבת לזה לא יאמר בשבת דבר אלא שהוא מקרא קדש כי הוא מקרא קדש מצד עצמותו וכאשר התחיל לזכור שאר המועדים הקדים ואמר אלה מועדי יי' אשר תקראו אותם במועדם כי קריאתם במועדם מסור לנו כמו שביארנו במה שקדם:

ג

כל מלאכה לא תעשו. הוא כולל מהמלאכות שהם לצורך אוכל נפש ושאר המלאכות שהם מלאכת עבודה וכבר בארנו במה שקדם שכבר יתחייב בשבת על כל מלאכה ומלאכה אף על פי שנכללו כלם בלאו אחת לפי שהתורה בארה שכבר נכלל בזה הלאו מה שיתחייב עליו בייחוד והיא ההבערה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולזה יתבאר שכבר יתחייב על כל אחת משאר המלאכות כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים:

שבת היא ליי' בכל מושבותיכם. לפי שלא זכר בכאן דבר שלא יהיה נוהג בכל מושבות אמר בכל מושובותיכם לא שלא יהיו שאר המועדים גם כן נוהגים בכל מושבות אלא שכבר זכר מהם מה שאינו נוהג בכל מושבות והם הקרבנות:

ד

אלה מועדי יי' אשר תקראו אותם במועדם. למדנו מזה שמה שנקרא מהם הוא קיים איך שיהיה. ר"ל מה שיקראו ב"ד הגדול כי הדבר מסור להם ואף על פי שטעו בקריאתם אין לנו אשם בזה וכבר בארנו בפרשת בא אל פרעה איך תהיה זאת הקריאה ושהיא באמצעות הראייה. ולזה אפשר שיקרא בזה הטעו' שלא יראה הירח בזמנו אם בסבת אידים או בסבת הרים מונעים מראיית הירח ולפי שכבר אמר אשר תקראו אותם במועדם והקריאה הזאת היא באמצעות הראיי' למדנו שהרואין הירח יותר להם ללכת לב"ד להעיד שכבר ראוהו אפילו בשבת כדי שיקדשו החדש בזמנו כי התורה צותה שיקדשו בזמנם ולפי שזה הענין יהיה בקבלת עדות ובדרישה ובחקירה אם דבריהם אמיתיים לפי מה שאפשר אם מצד הסכמת העדים קצתם לקצת אם מצד הסכמת מה שיראה מחכמת הכוכבים למה שהעידו וכמו אלו הפעולות לא יורגש העשותם כי אם ביום הנה לא תהיה זאת הקריאה כי אם ביום קודם עבור יום החדש כי לא יתכן שיקדשוהו אחרי עברו וזה מבואר בנפשו ולזאת הסבה ארז"ל שאף על פי שראוהו ב"ד וכל ישראל בליל שלשים ולא הספיקו לומר מקודש ביום השלשים עד שחשכה הרי החדש ההוא מעובר לפי שאין מקדשין את החדש אחר עבור יומו ותימה על הר"ם ז"ל שכתב מה שהוא סותר זה הדעת מפני מה שאמרו בראשון מראש השנה מאיימין את העדים על החדש שנראה בזמנו וכו'. וכבר יתבאר שיפורש המאמר ההוא באופן בלתי סותר למאמר הראשון והוא גם כן פסק זה המאמר הראשון ולזה היו דברי' סותרים קצת מקצת או יהיה זה טעות נפל בספרים והנה בקדוש החדש תלוי קדוש המועדי' ולזה יהיה הקדוש הרמוז בזה הפסוק קדוש החדש לא קדוש המועדים כי אחר שנקבע החדש כבר יודע מעצמו המועד אשר באותו כאלו תאמר שהוא יום העשירי או יום חמשה עשר לחדש ההוא בחדש הראשון הוא ניסן כמו שביארנו במה שקדם בפרשת בא אל פרעה:

ה

בין הערבים פסח ליי'. ר"ל ששחיטת הפסח הוא בין הערבים והוא מחצות היום ואילך כמו שבארנו בפרשת בא אל פרעה:

ו

שבעת ימים מצות תאכלו. הכונה בזה שיהיה מה שיאכלו מהלחם באלו השבעה ימים מצה לא חמץ לא שיהיה מצות לאכול מצה כל אלו הז' ימים ולזה אמר במקום אחר מצות יאכל שבעת ימים שהוא מורה שזאת האכילה היא רשות וכבר בארנו זה בשלמות בפרשת בא אל פרעה:

ז

כל מלאכת עבודה לא תעשו. כבר בארנו ענינה בפרשת בא אל פרעה:

ח

והקרבתם אשה ליי' שבעת ימים. כבר נתבאר בפרשת פנחס שזה האשה הוא עולה פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים. וזה יהיה מוסף היום בכל יום מאלו הימים ולפי שאמר בזה המקום אשה ליי' ולא ביאר בזה יותר למדנו שהמספר הנאמר בזה בפרשת פנחס הוא למצוה לא לעכב והמשל שאם אין להם שנים פרים מקריבים אחד אין להם פרים מקריבים כבשים ואיל אין להם איל מקריבים כבשים אין להם ז' כבשים מקריבים ששה שנאמר והקרבתם אשה ליי' מכל מקום:

י

כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה. למדנו שאין העומר בא אל מהקציר שבאר ישראל והוא מבואר מצד הזמן שה הקציר הוא קציר שעורים כי קציר החטים לא יהיה בארץ ישראל בזה בזה הזמן:

והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. למדנו מזה שזה העומר יחייב שיהיה ראשית לכל הנקצרים ולזה הוא מבואר שאסור לקצור מה שהוא ראוי להביא ממנו עומר קודם קצירת העומר אלא אם היה זה למצוה שנאמר ראשית קצירכם אל הכהן לא ראשית קציר מצוה:

יא

והניף את העומר לפני יי' וגו'. כבר ביארנו במה שקדם שהתנופה הוא למזרח מוליך ומביא מעלה ומוריד והנה זאת התנופה איננה לעומר בעצמו כי כבר קדם בתנופה שהיא לדבר המתוקן להקריבו כאלו תאמר אשי החלבים ומה שידמה להם מה שנזכר בו התנופה ואולם היא לסולת העומ' כשהו' באופן מוכן להקריבו וכבר התבאר בפרשת ויקרא איך נעה מנחת העומר והוא מה שאמר ואם תקריב מנחת בכורים וזה מבואר שהמאמר בו במנחת העומר היא מנחת בכורים וזה היא שראשונה לכל המנחות הבאות מן החדש ואין לאומר שיאמר שיהיה הרצון בה ב' הלחם הבאים בחג השבועות שנקראו מנחת בכורים במה שאחר זה כי לא יצדק בה מה נאמר בזאת המנחה בפרשת ויקרא וזה כי היא בלתי שתעשה חמץ כי כבר יקריבו ממנה ליי' מגרש' ומשמנה על כל לבונתה וכבר נאמר שם במאמר כולל כל המנחה אשר תקריבו ליי' לא תעשה חמץ. ואמנם שתי הלחם הבאי' בעצרת הם חמץ כמו שיתבאר בזאת הפרשה ולזה הוא מבוארת שזאת המנחה היא מנחת העומר ושהיא באה מצה ואופן מעשיה היא באופן שנתבאר שם והוא שקולין את התבואה אשר בעומר ההוא באש כדי שייבש ויתכן לטחון אותו ולקחת הסלת ממנו וטוחנים אותו בריחים של גרוסו' כדי שתהי' הסולת יותר יפה וזהו אמרו גרש כרמל ואחרי כן יבדרו הסלת היותר יפה ממנה בכל הפנים שאפשר ויקחו ממנו עשרון שהוא השעור הקטן אשר ממנחות לפי שלא נזכר בתורה לזאת המנחה שעור ויבללו אותו בשמן בקטן השעור הנזכר בתורה והוא לוג כי לא נזכר שם שעור לשמן אשר יבללוהו בו ונותנין עליו קומץ לבונה ומניף הכהן זאת המנחה במזרח ומגישה למקום הגשת המנחות וקומץ מגרשה ומשמנה על כל לבונתה כמו שנזכ' בפרש' ויקרא ומקטיר זה הקומץ והשאר נאכל לכהנים ונאפה מצה כמשפט המנחה שהקריבו ממנה ליי' עם שזה העניין הוא ביום השני של פסח שאי אפשר לאכול חמץ ולמדנו שהתנופה היא בכהן שנאמר יניפנו הכהן אבל קודם התנופה כמו הקצירה וההבאה כשר בכל אדם ולמדנו שהבאת העומר היתה ביום שני של פסח שנאמר ממחרת השבת וזה השבת הוא בהכרח אם יום ראשון של פסח אם יום שביעי כי לכל אחד מהם שבת כמו שנזכ' במה שקדם וכבר יתבאר ממה שאמר בספר יהושע שהוא ממחר' יום ראשון של פסח שנאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחר' הפסח מצות וקלוי וכבר עשו הפסח בי"ד יום לחדש בערב כמו שנזכר שם והנה היה יום י"ו בניסן מחרת הפסח כי בליל ט"ו היה נאכל והוא ממחרת השבת הנזכר בזה הפסוק ולזה הזכיר כי ביום ההוא אכלו מצו וקלוי כי כבר נאסר להם קודם הנפת העומר לאכול מהחד' לחם וקלי וכרמל כמו שיתבאר בזאת הפרשה והנה חוייב שיהיה מצות לפי שכר היה אסור להם לאכול חמץ וזה ג"כ לאות כי אמרו ממחרת השבת ירצה בו מחרת יום ראשון של פסח ולפי שהנפת העומר הוא ממחרת השבת והספירה שזכר אחר זה היא גם כן ממחרת השבת והיא גם כן מהחל חרמש בקמה למדנו שהקצירה לא תהיה אלא אחר יום ראשון של פסח ולפי שזאת המנחה קבוע זמנה והוא ממחרת השבת למדנו שזאת הקצירה דוחה שבת. ולפי שהראוי בספירה שתהיה בהתחלה אחרי הדבר הנספר לא באמצעם ויהיה התחלת הימים לפי התורה בתחלת הלילה למדנו שמצות הקצירה היא בתחלת ליל י"ו בניסן ולפי שאמר מהחל חרמש בקמה למדנו שמצות העומר לבא מן הקמח וכן מצותו להביאו מן הלח ולזה צותה התורה שיביא קלוי באש ליבשו אלא שהוא מבואר ממה שנאמר בזאת הפרשה שאם לא מצאו מהקמה אפשר להביא מהעמרים אף על פי שהם יבשים שנאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם כיון שהוא ראשית הקצירים הנה אין קצירתו בי"ו בניסן מעכבת:

יב

ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו וגו'. זה הקרבן יתר הוא על קרבן מוסף היום והיתה מנחתו כפל מנחת הכבש ולפי שאמר בלולה בשמן למדנו שהיא תהיה בלולה בשמן שהגבילה תורה לשני עשרונים והיא שלישית ההין ואמנם נסכו לא נכפל לפי מה שיתבאר מענין הנסכים בפרשת פנחס ושם נבאר בג"ה איך תהיה זאת ההקרבה לנסכים וראוי שתדע שהסלת הזאת הבלולה בשמן היתה כלה נשרפת על מזבח העולה שנאמר אישי ליי' ואולם היין אסור לנסכו על מערכת האש שלא יבכה אש המזבח אבל הכהן יוצק משם על היסוד למקום שיהיה נפשך בו שירי הדם והיה היין מסיר עפוש הדם ההוא שנאמר בפרשת פנחס בקדש הסך נסך שכר ליי' ולזה לא יחוייב שיהיה נשפך על המזבח':

יד

ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו'. הזהיר מאכילת לחם מהתבוא' חדשה ולא קלי ולא כרמל והוא הגרש. ר"ל שנפרך בריחים של גרוסות קודם הקרבת העומר ולפי שבא זכר האזהרה אחר זכרונם למדנו שהם שלשה לאוין כי אמרו לא תאכלו שב לכל אחד מהם ביחוד לא למה שיכללם ולו היתה האזהרה ראשונה היינו אומרים שהכל לאו אחד אלא שזכרה התורה הפרטים מפני שלא נמצא שם אחד שיכללם וזהו אחד מהשרשים הכוללים ולפי שאמר עד עצם היום הזה למדנו שמתיר החדש אף על פי שלא הביאו מנחת העומר יותר החדש תכף ביום ההוא בעצמו ואם לא יביאו מנחת העומר לא יותר עד עבור י"ו בניסן שנאמר עד עצם היום הזה והוא מבואר שהיום הזה בכלל האסור שאם היה מותר החדש בהגיע יום הנפת העומר הנה יהיה החדש מותר קודם הנפת העומר וזה הפך מה שאמרה התורה ולפי שנא' שאיסור החדש נוהג בכל מושבות למדנו שאיסור החדש נוהג מן התורה בין בארץ בין בחוצה לארץ והוא מבואר מזה המקום שהעומר מתיר החרש בכללו אע"פ שלא נקצר אבל הוא מחובר בקרקע והוא מבואר שאין העומר מתיר עד שלא היה מחובר לקרקע בעת הנפת העומר וצמח אחר זה כי אינו מתיר הוא כי אם הנקצרים והעומדים ליקצר שהחלו בצמיחה אף על פי שלא נשלמה ולזה יתיר העומר קציר החטים להדיוט אף על פי שהוא נקצר זמן ארך אחר הנפת העומר:

טו

וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'. למדנו שיום הבאת העומר בכלל הימים הנספרים כי ממחרת יום ראשון של פסח יחל המספר והנה שבע השבתות הם שבעה שבועות של ימים שהם מ"ט יום כבר אמר תמורת זה בפרש' ראה שבעה שבועות תספור לך ואמר תמימות תהיינה כדי שלא נחשוב שיהיה הרצון בשבתות האלה שבת בראשית כי כבר יקרה שיהיו ז' מאלו השבועות בפחות משבעה שבתות ולזה בארה התורה שאלו השבע שבתות יהיו מ"ט יום ולזה אמר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. ר"ל עד ממחרת השבוע השביעי תספרו שהוא יום החמשים והנה אינו בכלל המספרים כי כבר אמר שבע שבתות תמימות תהיינה שבעה שבועות תספור לך. וכבר נלמד זה גם כן מהיובל שנמנה תשע וארבעים שהם שבע שבתות שנים ואחד נקדש שנת החמשים כמו שנתבאר בפרשת בהר סיני ובזה נמנה בכאן מ"ט יום ונקדש יום החמשים והו' חג השבועות ולמדנו מזה שמצוה למנו' השבתו' והימים ואחשוב ספירת השבועות היא שנמנה שבוע א' בהגיע שבעת ימים ושני שבועות בהגיע י"ד יום וכן על זה הדרך עד שיהיו שבעה שבועות ואמנם במה שבין השבועות אין ראוי לספור שבועות כאלו תאמר שכאשר היו עשרה ימים אין ראוי לשוב לספור שהוא שבוע אחד ושלשה ימים כי המספר השבועות ראוי שיהיה בדרך המספר לא שימנה השבוע האחד ויחזור וימנהו ששה פעמים וזה מבואר בנפשו כי המספר לא יהיה בזה האופן:

טז

עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. ר"ל עד ממחרת השבועה השביעית תספרו שהוא יום הנ' ואז ביום החמשים תקריבו מנחה חדשה ליי' או יהיה הרצון באמרו חמשים יום עד חמשים יום כמו ארבעים יכנו שהרצון בו עד ארבעים יכנו כמו שנבאר שם בג"ה ובכא יום החמשים תקריבו מנחה חדשה ליי' ולפי שהוא קרא זאת מנחה חדשה למדנו שהיא חדשה למנחות החטים לא לכל המנחות כי כבר קדמה לה מנחת העומר ולמדנו מזה שאין ראוי להביא מנחת החטים קודם זאת המנחה והוא מבואר שאם הקריב מנחה קודם מנחת העומר שהיא פסולה שאפילו להדיוט לא הותר אז זה החדש ואולם אם הקריבה אחר מנחת העומר קודם זאת המנחה איננה פסולה כי לא זכרה התורה בביאור המנע זה:

יז

ממושבותיכם תביאו לחם התנופה וגו'. למדנו ששתי הלחם אינם באים אלא מן הארץ כי לא כלל בזה בכל מושבותיכם רק המושבו' המיוחדים ולמדנו שכל אחד משתי הלחם בא מעשרון אחד ויתבאר שהם באים מן החדש כי התורה קראה זאת המנחה מנחה חדשה:

חמץ תאפינה. לפי שמדת העשרון יחוייב שתהיה מלאה סולת שנאמר שני עשרונים סלת למדנו שהוא מביא שאור ממקם אחר לחמצו שאם היה מודד הסלת עם השאור היתה המדה חסרה או יתרה ואם יקח מתוכה לחמצה עד שיעשה שאור הנה יהיה נפסל בלינה והנה יתבאר אחר זה איך תהיה תנופת ב' הלחם:

בכורים ליי'. ר"ל שתהיה מנחה ראשונה לשאר המנחות שהם באים מן החטים והנה מפני זה בכורים שיובאו ליי' מראשית פרי האדמה ולזה ראוי שלא יביאו בכורים קודם שתי הלחם כי אלו הבכורי' הם שיובאו באופן שיותר שלם כמו שיתבאר מעניין שא הבכורים הם שיובאו באופן היותר שלם כמו שיתבאר מעניין שאר הבכורים עם שאלו הבכורים הם של צבור ושאר הבכורים הם של יחיד ויש לצבור קדימה על היחיד אלא מפני שנקרא העומר גם כן מנחת הבכורי' כמו שבארנו אם הביא בכוריו אחר העומר אינם פסולים ואמנם קודם זה הם פסולים כי כבר יהיה מהם מהחטים והשעורים כמו שיתבאר בעניין הבכורי' בפרשת כי תבא והם אסורין קודם מנחת העומר אפילו להדיוט:

יח

והקרבתם על הלחם וגו'. הנה זה הקרבן הוא בא בכלל הלחם מלבד מוסף היום הנזכר בפרשת פינחס:

יט

ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים לזבח השלמים. ראוי שתדע שאלו הכבשים הם קדשי קדשים ולזה לא יהיה שחיטתם כי אם בצפון ואינם נאכלין כי אם לזכרים כשאר קדשי הקדשים כמו שנתבאר בפרשת צו ואולם יתבאר שאלו הכבשים הם קדשי קדשים לפי מה שיתבאר במה שנזכר מהם בפרשת ויקרא והנה ראוי שלא יהיו השלמים בקדושה פחות מהלחם הבא עמהם ועוד כי התורה אמרה באלו הכבשים קדש יהיו ליי' לכהן ואם לא נוספה בהם קדושה על קודשת שאר השלמים לא היתה התורה צריכה להודיע לנו שהם קדש ואמנם כונת התורה שהם קדש מבין שאר השלמים וזה מבואר מאד:

כ

והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה לפני יי' על שני כבשים. ר"ל שיניף הכהן הכבשים בעודם חיים ותנופתו אותם יהיה נוסף על נפתו לחם הבכורים או רצה בזה שיניפם ויניף להם הביכורים עמהם בטעם מגרשה ומשמנה על כל לבונתה ואמר על לחם הבכורים להורות שלחם הבכורים הוא העקר ואמנם מצב אלו הדברים בעת ההנפה הוא שיהיו שתי הלחם על שני הכבשים:

קדש יהיו ליי' לכהן. ר"ל שקצתם הוא ליי' וקצם לכהן והם ליי' ולכהן במדרגת קדשי הקדשים ולזה ינהג בהם דין קדשי הקדשים כפל בכל ענייניהם. וראוי שתדע שאם לא נמצאו כבשים לא תבטל מפני זה מנחת שתי הלחם כי היא העקר לפי מה שזכרה התורה מעניינה ולזה הקדימה גם כן לזכרה קודם זכרון שני הכבשים להורות שאין לה התלות בהן אבל בלי ספק לכבשים האלו התלות בשתי הלחם כי אופן הקרבתם מתאחד עם שי הלחם כי הנפתם הוא עם שתי הלחם וכן הנפת אישי החלבים אשר להם וחזה ושוק מתאחדת עם שתי הלחם כמו שהתבאר במעט עיון ממה שנזכר בפרשת צו מתורת זבח השלמים ומזה המקום יתבאר שאם אין שם שתי הלחם לא תתכן הקרבת שני הכבשים ואולם שאר הקרבנות הנזכרים בזה המקום אף על פי שהם באין בגלל הלחם הנה אין להם התלות בו עד שיבטלו בבטולו כי לא נמצא להם קשר עם הלחם הזה באופן שיהיה להם התלות בו:

כא

וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם. מגיד שקריאתו מקרא קדש מיוחסת לנו כי היא תלויה קדוש החדש שהוא מסור לב"ד וזה שאחר שקדשו ראש חדש ניסן יהיה יום הט"ו חג המצות ואחריו ימנו מ"ט יום והחמשים יום יהיה חג שבועות:

כל מלאכת עבודה לא תעשו. היא המלאכה שאינה לצורך אוכל נפש כמו שקדם בפרשת בא אל פרעה:

חקת עולם בכל מושבותיכם לדורתיכם. ר"ל השביתה ממלאכת עבודה ואולם הקרבנות אינם נוהגות בכל מושבות כי אם במקום אשר יבחר יי' והוא בית המקדש כמו שנתבאר במה שקדם:

כב

ובקצרכם את קציר ארצכם וגו'. כבר התבאר בפרשת קדושים ובא בזה המקום כי הכונה בעינה שצוה השם יתעלה שיקריב מנחת העומר ושתי הלחם מהקציר החדש להעיר כי הכל בא מהש' יתעלה והוא צוה גם כן להטיב מהם אל העניים קודם שיבא לידינו להעיר כי זה בא מהש' יתעלה והוא רצה שיזכרו עניים בזה החלק ואנחנו בשאר כי הכל בא מאתו ומאתו הכל:

כד

בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם וגו'. ומזה המקום יתבאר שהתרועה על הצר הצורר יהיה אחריה ענוי נפש כי לזה התכלית תהיה לפי שבעשור לחדש הזה יהיה יום הכפורים כמו שנתבאר בפרשת אחרי מות הנה הקדימה התורה לעורר האנשים על התשובה והשבר חלב והכנעו מר"ה הזה והוא מבואר שהתקיעה בשופר נותנת חרדה בלב כמו שאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ובכלל הנה הקולות החזקים הם מרעידים מאד ובזה מביא להכנע הנפש הבהמית וכאלו העירנו בזה שיכנעו לבבנו ונפשפש במעשינו לתקן המעוו' בהם כדי שנהיה נכונים לכפרה ביום הכפורים וראוי שתדע כי התקיעה תהיה בזולת תרועה אמר בפשרת בהעלותך תתקעו ולא תריעו ואמנם התרועה לא תהיה בזולת תקיעה אמר שם בעניין תרועה ותקעתם תרועה תרועה יתקעו למדנו שמדרך התרועה שתהיה תקיעה לפניה ולאחריה ובכלל הנה מפני שהכונה בזה להחריד הלבבות ולעוררם על התשובה הנה רצתה התורה שיהיה זה הקול באופן שיתכן זה יותר ולזה אמר בו תרוע' וכן אמר בפרשת בהעלותך במה שהוא לזאת הכונה בעינה והרעותם בחצוצרות ונתבאר שזאת התרועה היא בשופר ממה שצותה התורה ביום הכפורים של יובל שהוא לזא' הסבה בעינה שנאמר בפרשת בהר סיני והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו'. ושם נבאר בג"ה מה שיורה עליו שם השופר:

כה

כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה ליי'. הנה המוסף הננזכר בפרשת פנחס ולמדנו מזה המקום שהפר והאיל והכבשים הנזכרים שם אינם מעכבים זה את זה שנאמר אשה ליי' מ"מ שיהיה שם אשה:

כז

אך בעשור לחדש השביעי הזה. כבר התבאר בפרש' אחרי מות ענין זה הענוי וזה האשה שזכר בכאן הוא מוסף הנזכר בפרש' פנחס:

ועניתם את נפשותיכם וגו'. בארה התורה שהתחלת הענוי הזה הוא מהערב של יום התשיעי ויהיה מערב עד ערב באופן שיהיה יותר שלם זמן הענוי והשביתה מכל מלאכה ולזה אמר תשבתו שבתכם והיה זה כי ימינו הם מתחילין מן הערב מפני היותינו חושבין לחשבון הלבנה כמו שביארנו בפרשת בא אל פרעה ואף על פי שמצד השמש היה יותר ראוי שיהיה היום מתחיל מזריחת השמש כמו שיתבאר לתוכנים ולזאת הסבה גם כן היתה השנה אצלנו מתחדשת מן החדשים אשר לירח ואף על פי שאינה שנה באמת לפי השמש וכאלו היה זה מכון להעיר שאין האלהות והממשלה לשמש כמו שהיו חושבין עובדי השמש והיה חשבונינו לחשבון הכוכב אשר אי אפשר שיטעה בו אדם לראותו שנוי עניינו בכל חדש וחד שהוא הירח שיחסר אורו פעם ויוסיף פעם:

כח

וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא לכפר עליכם. למדנו שהיום בעצמו מכפר ואף על פי שאין קרבנו קרב וראוי להיותכן כי הקרבנות אינם אלא להישירנו על התשובה ואם היושרנו אליה בזולת הקרבנות הנה מן הראוי שיכפר והנה באר בזה המקום שכבר יתחייבו על עשיית כל מלאכה בעצם היום הזה כרת וכן אם לא יתענו בעצם היום הזה ואמר והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה תמורת הכרת להעיר על שכוון בכרת ובר בארנו עניינו במה שקדם והנה ביאר שהשביתה ממלאכה ביום הכפורים נוהגת בכל מושבות שנאמר כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם וזכר אחר זה שנית חיוב הענוי להורות שהוא גם כן נוהג בכל מושבות עם שהוא מבואר בעצמו שאין לו התלות בארץ ולא בענין הקרבנות אבל אם היה אפשר היה ראוי שיחזק עניינו בבטול הקרבנות כדי שישלם לנו בזה מן ההישרה אל התשובה מה שנפקד ממנו בבטול הקרבנות מההישרה אליה:

לד

בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'. הנה הסכות יתבאר לפי הוראת הגדר שהוא סכוך נעשה מעצים תלושים בזולת בנין והוא נעשה על הרוב מעצים שיש בהם עלים כדי שיהיו למחסה מהשמש אמר וסכה תהיה לצל יומם מחורב וכבר נאמר בספר עזרא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכת בכתוב ולזה הוא מבואר שזה הסכוך לא יהיה כי הם בתלוש ומבואר גם כן מצד הוראת הגדר שאינו תוך הבית שאם היה כן הנה אינו מסכך באלה אבל הבית הוא שיהיה מסך משיכנס בו השמש והיושב בו יושב בבית לא בסכות ומבואר גם כן מצד הוראת הגדר שאין הסכוך הזה נעשה מהכלים ולא מהאוכלין והנה חג הסוכות לא יתמיד כי אם שבעת ימים אולם וביום השמיני יהיה שבתון כמו שיתבאר אחר זה אך לא ישבו בסכות ואמנם שזה החג הוא ליי' כי הכונה בכל המועדים הוא לעבודתו יתעלה ולהתקרב אליו כפי היכולת כמו שיתבאר בג"ה:

לה

ביום הראשון מקרא קודש. כבר התבאר זה במה שקדם:

לו

שבעת ימים תקריבו אשה ליי. כבר נתבאר זה האשה בפרשת פנחס ומזה המקום יתבאר שהפרים והאלים והכבשים של מוסף היום אינם מעכבים קצתם קצת שנאמר אשה ליי' מ"מ ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם וגו'. כבר נתבאר בפרשת פינחס זה האשה והרצון באמרו עצרת הוא שיהיו נעצרים מעשיית מלאכת עבודה והם הלכות שאינם לצורך אוכל נפש:

לז

אלה מועדי יי' וגו'. ר"ל שאר המועדים זולת השבת כי אחר זכירתו השבת אמר אלה מועדי יי' אשר תקראו אותם במועדם וכאשר השלים המאמר בהם אמר שאלו המועדים שזכר הם המועדים שרמז אליהם בראש המאמר הזה שמיוחסת קריאתם אלינו:

עולה ומנחה. כבר נזכר מנחת אלו העולות בפרשת פינחס. והנה העולה היא עקר והמנחה היא נמשכת לזה ולזה אין ראוי שתקריב מנחת העולה קודם העולה:

זבח ונסכים. ידוע כי לעוה יהיו נסכים מוגבלים כמו שנתבאר בפרשת פינחס כמו שיש לה מחנחה מוגבלת ולזה ראוי שנעיין למה לא אמרה התורה עולה ומנחה ונסכים ונאמר כי ידמה שיהיה סבה בזה להורות כי הנסכים אינם מתאחדים עם העולה כהתאחדות המנחה לה כי אינם להקרבה אבל להסיר הזוהמא כמו שכתבנו ויהיה הרצון בזבח זבח השלמים כי כבר יחוייבו באלו המועדים להקריב שלמי חגיגה ושלמי שמחה כמו שיתבאר אלא שכבר יקשה לזה מפירוש מה שאמר אחר כן דבר יום ביומו והנה לא הוגבלו אלו השלמים בכל יום מאלו הימים ולזה היותר נאות שיאמר כי הרצון בזבח העולה גם כן אלא שהיא תהיה נקראת עולה מצד מה שיקטירו ממנה במזבח שהיא עולה עליו בכלליו ונקראת זבח מצד מה שיקטירו ממנה במזבח שהיא עולה עליו בכללות ונקראת זבח מצד הזביחה אשר בו יוקח דמה לזרוק על המזבח והוא מבואר שהמנחה מתאחדת עם הנקטר מהעולה והנסכים עם דמה הנשפך אל יסוד המזבח כי לזאת הסבה היו ולהורות על זה קראה התורה בשני אלו השמות מתחלפי' עם המנחה והנסכים':

דבר יום ביומו. למדנוח מזה שקרבנות היום הם תמידין ומוספין אין להם תשלומין למחר:

לח

מלבד שבתות יי'. למדנו מזה שאלו הקרבנות יקריבו בכל יום מאלו מלבד הקרבנות המוגבלים בשבת והם מוסף שבת שאם היה שבת באחד מאלו הימים הנה יקריבו בו יותר על אלו הקרבנות המיוחדים לשבת:

מלבד מתנותיכם. אחשוב שירמוז בזה מה שיתנו ליי' בזולת דר או נדבה כמו מעשר הבהמה ובכורות:

ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה'. הקרבנות הבאים בנדר או נדבה כמו העולה והשלמים והמנחה ולמדנו מזה שכל קרבנות יחיד קרבים ביום טוב וידמה שהעולה שאן זמנה מוגבל ביום ההוא כמו עולת יחיד אינה רוחה יום טוב כי לא יעשה ביום טוב רק מה שהגבילה אותו התור' אם אינו לצורך אוכל נפש ואמנם השלמי' ומה שידמה להם יקריבו ביום טוב כי הם צורך אוכל נפש ואולם בחולו של מועד יקריבו כל הקרבנות:

לט

אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג יי' שבעת ימים וגומ'. ביאר בזה כי סבת זה החג מפני שאז אסף כל אחד ממנו תבואתו מגרנו ומיקבו כדי שיכיר בו כי הכל בא לו מה' ית' ולזה באה זאת המצוה:

תחוגו את חג יי' שבעת ימים. כבר ביארנו במה שקדם כי זאת החגיגה היא זביחת שלמים ולזה תמצא שאמ' משה ויחוגו לי במדבר תמורת הזביחה כמו שזכרנו במה שקדם ואמר שבעת ימים ואם היא בחמשה עשר ימים לחדש השביעי כמו שזכרנו להורות שזאת החגיגה יש לה תשלומין כל שבעה:

ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. ר"ל ביום השמיני לראשון שזכר כי בכל אחד מאלו שני הימים צוונו לשבות ממלאכה:

מ

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל. לפי שאין זאת המצוה כי אם ביום הראשון לפי זה המאמר ובסוף אמר שהוא ששבעה ימים למדנו שאמרו ולקחתם לכם ירצה בו כשלא תהיו לפני יי' והוא כשיהיו חוץ לבית המקדש ואמנם לפני יי' אלהים והוא בבית המקדש תהיה זאת המצוה שבעת ימים ולפי שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון למדנו שאין אדם יוצא באלו הדברים שזכר אחר זה אם לא היו שלו ולזה הוצרכה התורה לאמור לכם. פרי עץ הדר כפות תמרים וגו'. יורה מצד הוראת הגדר באמרו פרי עץ הדר אל האתרוג וזכרה אותו התורה בזה הלשון להורות כי היא בחרה בו מצד שהוא הדר ולזה לא נצא אם לא היה הדר ומזה המקו' יתבאר ששאר הדברים הנלוים עמו יחוייב בכל אחד מהם ג"כ שיהיה הדר וזה מבואר מהשרשים הכוללים:

כפות תמרים. הוא הלולב והוא נקרא בזה השם מצד מה שהתמידו עליו להחזיק קצת בקצת כמו הכף שמחזיק במה שמקיף בו אמנם אחר שיתפרדו עליו כאן ולכאן איננו נקרא בזה השם גם איננו אז הדר ולזה הוא פסול:

וענף עץ עבות. הוא ההדס שהוא עבות ר"ל שיש לו עלים רבים מקיפים בו יוצאים ממקום אחד והמעט שיפול בו זה השם הוא כשהיו לו שלשה עלין מקיפין בו יוצאים בגבעול אחד ואולם אם יצאו שנים שנים אין זה עבות וזה מבואר מצד הוראת הגדר:

וערבי נחל. הוא מין מן הצמחים גדל על הרוב בנחלים ולזה קראה אותו התורה ערבי נחל לא שתקפיד שיהיה גדל על נחל כי היא אמנם תקפיד על המין שילקח ממנו והנה הנקרא ערבי נחל הוא צמח שעלה שלו משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום וממנו ימצא שבפי עלהו פגימות דקות מאד מאד וקטנות ואולם מה שעלה שלו עגול ופיו דומה למגל אינו נקר' עבי נחל ואיננו כשר וראוי שתדע כי מפני שאמר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל הנה מן הראוי שיהיו שלשה אלו המינים יחד ועם כל זה אם לקחן אחד אחד יצא שהרי לקחה כלם ואמנם האתרוג ילקח לבדו ולזה לא אמרה תורה פרי עץ הדר וכפות תמרים והנה יקרא הלולב האחד כפות תמרים מצד עליו שבהם יתהוו התמרים ואולם מה שאמרה התור' וענף עץ עבות ידמה שהרצון בו ענף ועץ ר"ל שאין מתנאיו שיהיה ענף אבל יהיה מותר אע"פ שהו' העץ בכללו והנה זה אפשר בזה הצמח לקטנו ואפשר שיובן מזה ג"כ שילקח מזה הצמח ענף ועץ באופן שיהיה עבות מצד רבוי עליו ורבוי ענפיו ולזה ילקחו שלשה כדי הדס כי כבר יקרה בזה הצמח שלא יהיו בו יותר משלשה ענפים ולזה ילקח העץ בהלקחם ולפי שאמר וערבי נחל שרומז אל רבוי והפחות שיפול בו זה השם הוא שני הנה ילקח שני בדי ערבה. וידמה והוא הנכון שהרצון בזה שיקח ענף עץ עבות וערבי נחל ולזה לא יתחייב לקחת מכל אחד מהם כי אם בד אחד והוא מבואר שהלקיחה הנהוגה בהם הוא שילקחו דרך גדלתם ולזה אם לקחם של כדרך גדלם לא יצא כי התורה תצוה ענינם באופן הנהוג מהן כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים וכאלו שב זה אל מה שהוא מחוייב מצד הוראת הגדר. וראוי שתדע שאלו המינים הארבעה מעכבין זה את זה כי התורה צותה שנקח אלו המינים כלם ולפי שהאתרוג יהיה לבדו ושאר המינים הם יחד הנה ראוי שילקחו בימין הג' מינין והאתרוג בשמאל:

ושמחתם לפני יי' אלהיכם שבעה ימים. ירצה בזה שישמחו שם במקדש שבעה ימים בלקיחת אלו הארבעה מינין ובכל מיני השמחה ויתבאר שזאת השמחה אינה דוחה יום טוב וכל שכן שבת לפי שהתורה אמרה כי ביום הראשון לא ישמחו כי אם בלקיחת אלו הארבעה מינין אך בשאר מיני שמחות שיהיה בהם מה שלא יתכן העשותו וביום טוב לא יותר להם לשמוח והנה תכלול ג"כ זאת השמחה זביחת שלמים והם הנקראים שלמי חגיגה שנאמ' וזבחת שלמים וכלת שם ושמחת לפני יי' אלהיך ומזה המקום יבאר שאין שמחה זו אלא בבשר בהמה לא בבשר העוף כי השלמים אינם באים כי אם מהבהמה:

מא

וחגותם אותו חג ליי' שבעת ימים בשנה. הנה אמרו אותו שב אל היום הראשון שזכר בפסוק הקודם ואמר שבעת ימים בשנה להורות שיש לחגיגה זו תשלומין כל שבעה ואמר בשנה לפי מה שאחשוב להורות שאין חגיגת יום זה משתלמת בחג הסוכות של שנה אחרת:

חקת עולם לדורותיכם בחדש השביעי תחוגו אותו. באר שזו המצוה נוהגת לדורות:

מב

בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות. צוה שנשב ז' ימים בסוכות באופן שבתנו בבית ולזה יחוייב שנאכל ונישן שם כי באלו העניני' נשתמש מהבית ולפי שזאת הישיבה מתיחסת לישיבה בבית והיא תמורתה והישיבה בבית להנאה לא צער הנה כשתהיה הישיבה בסכה בצער לא יתחייב לישב בסוכה ועוד שכבר חוייבנו לשמוח באלו השבעה ימים ולזה ראוי שיעזוב כל דבר שמצער שמבלבל השמחה ומזה המקום יתבאר שאם ירדו גשמים יצטערו בהם בשתם אז בסכה הנה יהיו הבעלים פטורים מהישיבה אז בסכה ולפי שהסכה היא אהל מה והיה מגדר האהל שיהיו לו שלשה דפנות האחד לאחריו והאחד בצד הימין והאחד בצד השמאלי והוא מבואר בנפשו מענין האהלים שיעשו מוכרי המסחרים הנה יספיק בסכה שיהיו לו שלשה דפנות ומזה ג"כ יתבאר שהדופן השלישי הוא שיהיה לו שיעור מעט כי כן דרך האהלים ולפי שאהל לא יקרא אהל אלא אם היה לו גג טפח הנה יחוייב בסכה שיהיה לה גג טפח ולפי שזה האהל הוא תמורת הבית שהוא עשוי לשבת האדם בו הנה לא יהיה גבהו פחות מעשרה טפחים כי גובה האדם הבינוני בהיותו יושב הוא זה השעור והוא המצב היותר מיוחד שיהיה לו בשבתו בבית ולפי שזה האהל עשוי לאכול בו הנה יחוייב שיהיה באופן שיחזיק ראשו ורובו ושלחנו וזה השיעור יהיה על המעט ז' טפחים על ז' טפחים והוא מבואר שהיושב בסכה שתחת הסכה אינו יושב בסכה שהוא רואה בהיות אותו בתוכה כי אינה מסככת עלו על דרך האמת והוא אינו יושב ג"כ בסכה העליונה כי הוא אינו רואה באוירה ולזה אינו יוצא ידי סכה וכ"ש אם היתה הסכה תחת הבית או תחת האילן:

כל האזרח בישראל ישבו בסכות. אין ראוי שנלמוד מזה שלא תהיה זאת המצוה נוהגת בגר צדק כי דין הגר במצות התוריות כדין כל ישראל כמו שהתבאר ממקומות רבים מהתורה ואמנם זכר האזרח כי יחשב שיהיו קצת האזרחים פטורים מזאת המצוה והם השרים אשר לגודל מעלתם לא יאות להם לשבת בסכות כי אם בהיכלות יפות ושלמי הבניין באופן שיהיו חזקים מאד ולזה בארה התורה שדין כל האזרחים שוה בזאת המצוה:

מג

למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. זה זכר אל המופת הנפלא שעשה הש' ית' לישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים שהיה עננו עומד למסך שנאמ' ועננך עומד עליהם ולפי שזאת המצוה היא למען ידעו בעבור זה הפלא שעשה הש' יתע' אז לישראל הנה ראוי שיהיה זאת הסכה באופן שישלוט בה העין ולזה ראוי שלא תהיה גבוהה מכ' אמה:

מד

וידבר משה את מועדי יי' וגו'. ר"ל שכבר השלים מה שצוהו הש' ית' שידבר אל בני ישראל כמו שכתוב בראש העניין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.