תורה תמימה/בראשית/לו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יב[עריכה]
ותמנע היתה פילגש לאליפז. למאי נ"מ תמנע בת מלכים היתה, דכתיב אלוף לוטן תמנע, וכל אלוף מלכותא בלא תגא הוא [א], בעית להתגייר, באת אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה, מוטב להיות שפחה לאומה זו ולא גבירה לאומה אחרת, לסוף נפיק ממנה עמלק, מאי טעמא, דלא בעי להו לרחקה [ב]. (סנהדרין צ"ט ב').
כ[עריכה]
יושבי הארץ. אטו כולי עלמא יושבי רקיע הם, אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית, מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנים [ג]. (שבת פ"ה א').
כד[עריכה]
ואלה בני צבעון וגו'. כתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה, וכתיב (פ' כ') אלה בני שעיר צבעון וענה, הא כיצד [ד], מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה [ה]. ודילמא תרי ענה הוו, אמר קרא הוא ענה – הוא ענה דמעיקרא [ו]. (ב"ב קט"ו ב').
הוא ענה וגו'. תניא, רבי שמעון בן גמליאל אומר, פרד בימי ענה היה, שנאמר הוא ענה אשר מצא את הימים [ז], דורשי חמורות היו אומרים ענה פסול היה [ח] לפיכך הביא פסול לעולם [ט]. (פסחים נ"ד א').
את הימים. א"ר יהושע בן לוי, למה נקרא שמן של פרדות ימים, מפני שאימתן מוטלת על הבריות, דאמר ר' חנינא, מימי לא שאלני אדם על מכת פרידה לבנה וחיה [י]. (חולין ז' ב').
את הימים. מהו ימים, רבי יהודה ב"ר סימון אומר – המיונס, ורבנן אמרי הימיסו, חציו סוס וחציו חמור [י"א]. (ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה).
מג[עריכה]
הוא עשו. הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו [י"ב]. (מגילה י"א א').
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ בלא כתר, כלומר, וראי' שהיתה בת מלכים שהרי אחיה הי' מלך ואז היתה המלוכה מתנחלת מכח ירושה, א"כ הי' גם אביו מלך. ואולי צריך לגרוס דכתיב ואחות לוטן תמנע וכמו בפירש"י בפסוק זה, יעו"ש.
- ↑ הנה מה שלא קבלוה האבות בודאי לא משום דקשים גרים לישראל, שהרי מצינו באברהם שהכניס כמה וכמה נפשות תחת כנפי השכינה (ר"פ לך) וקרא בשם ה' (פ' וירא), אלא נראה טעם הדבר שלא קבלוה – ע"פ מ"ש הרמב"ם בפי"ג הי"ד מאס"ב שאם בא להתגייר משום שררה אין מקבלין אותו, ומקורו מיבמות כ"ד ב', והיא היתה רוצה להתייחס בדבוק למשפחת אברהם, וחשבו שאין זו גירות אמתית, ובכ"ז נענשו שלא הי' להם לרחקה ביותר וכמ"ש ברות, ותרא כי מתאמצת היא ללכת ותחדל מדבר אליה, ומצינו בעובד כוכבים שבא לפני הלל ואמר לו גיירני על מנת שיעשוני לכהן גדול, וזה ג"כ מטעם כבוד וגדולה, ובכ"ז גיירי' ואח"כ נעשה גר אמת בלב שלם. (שבת ל"א א'], והוא כענין שאמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה. [כל דיני ועניני גירות איירי בזמנים ומקומות שהותר ע"פ המלכות]
- ↑ ר"ל קנה המדה זו שבקרקע ראוי לגדל בו זיתים וזה ראוי לגפנים וזה לתאנים וכדומה, ולכן ראוי לקרותם יושבי הארץ שהיו בקיאין בישובה, כלומר בטבעה ותכונתה ואיכותה. ומעין דרשא זו דרשינן לעיל בפ' נח בפ' ואת החוי (י' י"ז) ובפ' לך בפסוק ואת החרי (י"ד ו'), יעו"ש. ונ"מ מדרשא זו והקודמים לדינא – הוא במה דכתיב בפ' שופטים לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים שהם אמוריים וחוים וחרים שהיו בקיאין בכך וקבעו שיעורים וגבולים וכמו דקיי"ל דחמשה זרעונים בששה טפחים לא ינקי אמצעי ושברוחות מהדדי, משום דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה עם מקום הזרע, הרי מן הזרע הנזרע בגבול הערוגה כנגד האמצעי ועד האמצעי ג' טפחים, וכדומה מן הידיעות שבאו לבני אדם בקבלה ומסורה מראשוני האומות אלה, וילפינן מזה שלא לבטל בכלל מנהג ראשונים, ונבאר אי"ה ענין זה בפ' שופטים שם.
- ↑ דכאן משמע דענה הוא בן צבעון ובפסוק הקודם מבואר דהוא אחיו בן שעיר.
- ↑ וא"כ הי' אחיו ובנו ביחד.
- ↑ כך משמע לי' לשון הוא הידוע מכבר, ועיין מש"כ בדרשא לקמן פ' מ"ג. – ובתוס' הקשו איך קרי לי' בן שעיר והא לא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו, וא"כ מאחר שילדתו אשתו מצבעון איך קורא לו בן שעיר, עכ"ל, ויש להעיר בזה ממה שתרגם אונקלוס [לגירסת רמב"ן] הפסוק דפ' פינחס ושם בת אשר סרח – ושום בת אתת אשר – סרח, הרי דקורא הכתוב לבת אשתו בתו, וא"כ קורא נמי הכא לבן אשתו בנו, דמאי נ"מ בן אשתו או בת אשתו, ודו"ק.
- ↑ וימים היינו פרדות, כבדרשא הסמוכה.
- ↑ כמבואר בדרשא הקודמת.
- ↑ פרד פסול הי', שבא מסוס וחמור שהם כלאים זב"ז. ומהרש"א בשם החזקוני הקשה כאן ממ"ש במ"ר פ' תולדות עה"פ ויגדל האיש, שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך, יעו"ש ברש"י, הרי דעוד בימי יצחק הי' מין פרדות, והאריכו לתרץ בדחוקים, אבל הנה התוס' בב"מ פ"ה א' הביאו מדרש זה וגרסו זבל בהמותיו של יצחק, וא"כ מעיקרא דדינא ליתא פירכא.
- ↑ ודריש ימים מלשון אמים, דמצינו אל"ף ויו"ד מתחלפים, כמו אלפא – ילפא, כאב – כייב, שאב – שייב, ועוד. ומ"ש פרדה לבנה, משום דארסה של לבנה עז ומר ביותר, וע' בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה.
- ↑ המיונס בלשון יוני הוא פרד, והימיסו פירושו חצי המורה על חציו סוס וחציו חמור כדמפרש שמהם בא פרד כמבואר לעיל.
- ↑ לכאורה פשוט דדריש הלשון הוא – הוא הידוע ברשעו, וי"ל עוד ע"פ המבואר בב"ב ט"ו ב' שישמעאל עשה תשובה משום דכתיב בקבורת אברהם ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו, ומזה שחלק כבוד ליצחק לילך מקודם ש"מ שעשה תשובה, וא"כ בקבורת יצחק דכתיב לעיל (ל"ה כ"ט) ויקברו אותו עשו ויעקב, מבואר שגם אחר זמן רב נשאר ברשעתו, ושוב לא עשה עוד תשובה כל ימיו, וזהו הוא עשו הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו.