תועפות ראם/יט
|
< הקודם · הבא > |
(א) בנדפס סימן ר"ל.
(ב) בנדפס כתוב ולר' שמעון בסקילה הזוממין כו' וט"ס שם תיבת בסקילה.
(ג) הגלילי. כ"ה בספרי דברי ק"ץ אבל בגמרא איתא ר' יוסי סתם והוא ר' יוסי בן חלפתא.
(ד) אי לו הוקשו או לה הוקשו כ"ה בנדפס וכצ"ל. ודע דכלשון רבינו כאן בהברייתא זוממיה כ"ה בספרי שם אבל בגמרא איתא זוממין איני יודע וכן בסנהדרין נ"א א' איתא ואין זוממיה בשריפה אבל בת"כ פ' אמור הגירסא ואין זוממין בשריפה ונ"מ בין הגרסאות לענין מש"כ התוס' מכות ב' א' ד"ה זוממי בשם ר"י דאף דליכא דין מיתה בבועלה אפ"ה זוממין בחנק עיי"ש ולפי"ז אתי שפיר לשון זוממיה משא"כ להתוי"ט שלהי סנהדרין מדויק יותר לשון זוממין. וכדקדוק התוי"ט מלשון רש"י סוף הנחנקין דלא כפשיטות הר"י שבתוס' מצאתי להריטב"א ריש מכות שכ' כן ועיין הגרש"ש סנהדרין צ' א'. וראיתי ברש"י סנהדרין שם דיוק נפלא שבד"ה אם לו הוקשו כ' לבועל שהיו מחייבין אותו חנק ובד"ה אם לה כ' שמחייבין אותה שריפה ומאי שנא שלא כ' גם מקודם בקיצור לבועל שמחייבין אותו חנק אלא ע"כ דרש"י ס"ל כהר"י בתוס' מכות שם דאף על פי שאין דין בבועל נדונים בחנק ומש"ה כ' בד"ה אם לו הוקשו לבועל שהיו כו' דהיינו שאם היו מעידין עליו היו מחייבין אותו חנק אע"ג דהשתא אין מעידין על הבועל מ"מ דיינינן לעדים דין מיתתו כמו שהי' מתחייב.
(ה) מעשות. צ"ל מלעשות. ובנדפס חסר כל הפי'.
(ו) כדברי הרא"ם כאן כ"כ הריטב"א בחי' למכות שם והובא בתוס' רעק"א. ומיושב בדבריהם מה שמקשה בס' ענף יהושע לשבת ד' קט"ז ובכרם שלו למכות שם על מה שאמרו במשנה דמכות דלא הרגו נהרגין מדכתיב לאחיו והרי אחיו קיים והא אצטריך האי לאחיו להא דדרשינן בסנהדרין דזוממי בת כהן מקדימין לאותה מיתה שהיו מחייבין הבועל דכתיב לאחיו ולא לאחותו ולד' רבינו והריטב"א דלא נפקא לן במכות מדכתיב לאחיו אלא מדכתיב כאשר זמם לעשות לק"מ. ועיין הגרש"ש סנהדרין י' א' שכ' דאח מחמת קורבם שהוא בן אביו או בן אמו ודאי נקרא אח אף לאח"מ אבל אחיך מפני שאחיו הוא במצות כיון דמת נעשה חפשי מן המצות שוב איננו אח עכ"ל וא"כ אזדא לה ראיית רבינו והריטב"א. ומם שהקשם שם הגרש"ש ממ"ש בגמרא שם א"ק ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית ועיי"ש פרש"י דמשמע מזה דלאחר מיתה לא נקרא תו אח וכן העיר בזה בשער הלקוטות עיין שס"ח ד' ווילנא בהגהות ולא ראו ד' הריטב"א במכות שם שהעיר בזה ותי' דהתם מדכתיב אחיך לעיניך משמע שיהא קיים לעינינו ולא מלשון אחיך בלחוד ויש לכוין כן בפרש"י ודו"ק. וראיתי בס' מעין החכמה באח"ס בט"ע השנית אות ל' סי' פ"ז שפי' דברי הראב"ד בהשגות פ"כ מה"ע ה"ב שמקורו מדברי הגמרא מכות ה' ב' חייבי מלקיות מנין כו' וס"ל להראב"ד דקאי אהא דהרגו אין נהרגין דיליף לה מלעשות לאחיו דוקא שאחיו קיים שאם כבר נהרג לא שייך לאחיו עיי"ש דלא כפרש"י ותוס' שם ועיין בפי' הר"ח מכות שם שנראה מדבריו ג"כ כמש"כ המעה"ח להראב"ד אבל לפמש"כ הרמב"ם שם שנאמר כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה וכמש"כ היראים כאן אין מקום לפי' הראב"ד.
(ז) ולאחותו לא יטמא כו' כן הוא לשון הכתוב במדבר ו' ז' אך יש לדקדק למה לא הביא רבינו ראי' מדכתיב לאחיו ולאחותו בויקרא כ"א אצל כהן ואפשר שבאמת כוונת רבינו לשם ובדקדוק חיסר רבינו חיבת לא ולאו בדיוק כ' רבינו יטמא להם במותם שאין זה לשון הפסוק ודו"ק.
(ח) עיין רמב"ם ספט"ו מהל' סנהדרין ולח"מ שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |