לחם משנה/סנהדרין/טו

לחם משנה ‏ סנהדרין טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד מצות הנסקלין וכו'. משנה פרק נגמר הדין (דף מ"ה) כלשון רבינו ופסק כחכמים. ומה שאמר אלא בחלוק אחד כלומר דדי לה בזה:

ובית הסקילה כו'. משנה שם בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו ואם מת בה יצא ואם לאו נוטל השני את האבן ונותנה על לבו ואם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר וכו' ע"כ ופירש"י הופכו על מתניו כשהוא מושכב פרקדן הוא מגונה יותר ע"כ. ויש תימה בדברי רבינו איך לא הזכיר הופכו על מתניו ונראה שהוא מפרש דמאי דקאמר נהפך על לבו הוא שמתחלת נפילתו נופל על לבו ואח"כ הופכו על מתניו לראות אם יצאה נשמתו ואם מת יצא ומקושר הופכו על מתניו עם מה שאמר ואם מת יצא וכיון שכתב רבינו ואם מת יצא לא הוצרך רבינו לכתוב הופכו על מתניו דזה אינו אלא לראות אם מת כדפרישית:

שהרי נאמר סקול יסקל כו'. בברייתא שם מנין שבדחיה ת"ל ירה מנין שבסקילה ת"ל סקל ע"כ:

ואם לא מת מדחיפה כו'. משנה שם והזכרתיה בסמוך ופירשו בגמ' שזאת האבן היא משוי שני בני אדם. ומה שאמר השני נוטל ר"ל ששנים מגביהים אותה אלא שבעת ההשלכה אחד מהם מרפה את ידו בשביל שיבא מכח גדול דשנים אינם יכולים לכוון כחם:

ג

מצות הנשרפין וכו'. משנה פרק ארבע מיתות כלשון רבינו ופירש"י שם משקעין אותו שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו מבחוץ. קשה לתוך הרך מפני שהרכה חונקת לפתוח פיו והקשה מחבל את גרונו ומנוולתו לפיכך קשה מבפנים לחנוק ורכה מבחוץ להגן ע"כ. אבל קשה דבנחנקין למה משקעין בזבל דהרי אין שם פתילה לומר שתפול על בשרו ולמה סודר רך דאינו צריך שם לפתוח כדי לתת הפתילה בפיו ואין שם שום אחד מטעמים אלו. ושמא שכיון שתקנו כן בנשרפין דדמו לנחנקין לא רצו חכמים לשנות ותקנו כן בנחנקין:

ד

מצות הנהרגין וכו'. משנה שם כלשון רבינו:

ה

מצות הנחנקין וכו'. גם זה משנה שם כלשון רבינו:

ו

מצות עשה לתלות וכו'. משנה פרק נגמר הדין כל הנסקלין נתלין וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"א ופסק כחכמים ופירשו בגמ' טעמייהו דרבנן דאמר קרא כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר דהיינו עובד ע"א ומתבאר שם דמשום דשוו בדינייהו ילפינן הכי כמ"ש רבינו בהלכות ע"א ורבינו רצה לדמות כאן הענין יותר ואמר שבשניהם כתוב מגדף כו':

והאיש נתלה וכו'. שם וחכמים אומרים האיש נתלה ואין האשה נתלית ואמר בגמרא מאי טעמא דרבנן דאמר קרא ותלית אותו אותו ולא אותה:

ז

ואם לן עוברין עליו וכו'. שם במשנה:

ח

ומצות עשה וכו'. גם זה שם:

ט

אין תולין וכו'. בברייתא בגמ' תנו רבנן עץ שומע אני וכו' (עיין בכ"מ) ופי' רש"י ת"ל קבור מרבויו משמע ליה דאף עץ בעי קבורה ע"כ. ותו תניא לעיל (דף מ"ה) אחד אבן שנסקל בה ואחד עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כלם נקברים עמו מאי עמו בתפיסתו ופירש רש"י בתוך ארבע אמות ע"כ ונתבארו דברי רבינו ומה שנתן רבינו הטעם כדי שלא יהא זכרון רע למד מבהמה שאמרו בפרק ארבע מיתות במשנה שנסקלת משום שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידיה:

יא

כל הנשרפין עשרה וכו'. משנה פרק אלו הן הנשרפין כלשון רבינו אלא שכתב שם הבא על אשה ובתו וכבר פירשו בגמ' דהיינו חמותו. ומ"ש והוא שבא אליהן כו'. אכולהו מילי דאשתו קאי שהוא בת אשתו ובת בתה ובת בנה ואמה ואם אמה ואם אביה. וא"ת הרי בפרק ראשון מהל' איסורי ביאה כתב רבינו ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה הבא על בת אשתו בחיי אשתו ועל בת בתה וכו' משמע דדוקא בת אשתו בעינן בחיי אשתו אבל בשאר אע"פ שבא עליהן אחר מיתת אשתו בשריפה וכאן כתב דבעינן בכולהו שתהיה בחיי אשתו וצ"ל דהתם נמי אע"פ שכתב בבת אשתו שבחיי אשתו הוא הדין בכל הנך אלא דבחד מינייהו פירש הדבר:

יג

הנחנקין ששה וכו'. משנה פרק אלו הן הנחנקין כלשון רבינו. וא"ת והרי אמר שם עוד זוממי בת כהן ובעלה ואיך לא מנאן רבינו. וי"ל דזה בכלל הבא על אשת איש היא דבת כהן היא אשת איש שזנתה והיא בשריפה ובועלה בחנק וכן זוממיה בכלל זה הם אלא שרבינו לא חש לפרש כאן הדבר מפני שסמך על מה שפירש בפרק ה' מהלכות איסורי ביאה וכאן לא נחית אלא למניינא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף