תועפות ראם/כ
|
< הקודם · הבא > |
(א) בנדפס סימן רכ"ח.
(ב) דכל ט"ס וצ"ל דכתיב ערות אחותך בת וגו' או מולדת חוץ לא וגו'.
(ג) שפחה מנלן כו'. הנה רבינו כאן תפס כסוגיית הגמרא יבמות כ"ג א' לרבנן דר"י ב"ר יהודה וראיתי בלבוש אה"ע סי' ט"ו ס"י שכ' אבל אחותו שהוליד אביו מן השפחה ומן הנכרית אינה אסורה עליו משום ערות אחותו דכתיב ערות בת אשת אביך וגי' ר"ל מי שיש לו אישות לאביך באמה כלומר דתפסי לאביך בה קדושין כו' פרט לשפחה ונכרית שאין קדושין תופסין לאביך בהן כו' ואחריו נמשך בהגהת פרישה לטור שם סקי"ג ותמיהני למה תפס הלבוש כדברי ר"י בר"י דס"ל אינו חייב אלא משום אחותו בלבד והא הלכתא כרבנן ילדידהו אצטריך ערות בת אשת אביך וגו' לחייב הבא על אחותו והיא בת אשת אביו שתים משום אחותו ומשום בת אשת אביו עיין בגמרא וצ"ע.
(ד) מן הכותי. צ"ל מן הישראלית וכ"ה בנדפס.
(ה) אותן. ט"ס וצ"ל חותן בנך הכותי את חתנו מאחרי. וגו' בנדפס נשתבש התיבות וכצ"ל שם כי יסיר את בנך חותן בנך הכותי את בנך חתנו מאחרי. וכ' המעתיק שעל מש"כ בכאן חתנו נ"ב בכ"י "בנך" ובאמת היינו הך דבפסוק כתיב בנך רבינו מפרש לה דהיינו חתנו ופי' רבינו הוא כפיר"ת הראשון קדושין ס"ח ב' תוד"ה בנך.
(ו) הבא מן הכותי כצ"ל המעתיק.
(ז) אמר רבינא שמע מינה בן כו' כצ"ל ופי' רבותי שכ' רבינו הוא פרש"י קדושין שם ודחיית רבינו כקושיית התוס' שם. ומן ורבותי פי' כו' עד תולדה חסר בנדפס.
(ח) כלל. ט"ס וצ"ל מכלל דמעיקרא ליכא הויה.
(ט) וילדו לו כצ"ל.
(י) ויש לשאול כו'. עיין יבמות כ"ג א' תוד"ה מאן.
(יא) לרבא. צ"ל לרבנן.
(יב) וכן יש להביא ראיה מהברייתא שאמרו בקדושין כ"ב א' ולקחת ליקוחין יש לך בה עיי"ש בפרש"י וכ"ה בספרי תצא ס"פ רי"א עיי"ש בהגהות הגר"א ועיין בחי' הריטב"א קדושין כ"ב א' שכ' ואפשר דמשום דהוה בע"כ ול"ל לר' יוחנן הא דדרשינן הכא ולקחת ליקוחין יש לך בה ועד שתתגייר בלב שלם דין נכרית יש לה עכ"ל ורבינו מיאן בזה דבאמת תמוה לומר דר' יוחנן פליג אברייתא ועוד הוסיף רבינו להקשות מהא דכתיב ובעלתה והיתה לך ועיין תוס' קדושין כ"ב א' ד"ה שלא ומש"כ התוס' שם דבירושלמי מצינו מחלוקת כו' ראיתי להריטב"א שם שציין מקום הירושלמי סנהדרין בפ"ק והרשב"א בחי' שם כתב בירושלמי פ' בתרא דסנהדרין ובאמת הוא במדרש שמואל רבתא פכ"ה ועיי"ש בהגרד"ל אות ט"ו שציין ירושלמי פ"ב דמכות. והכ"מ בפ"ח מהל' מלכים ה"ב כתב בזה"ל כ' סמ"ג דבירושלמי דשבת איפליגו רב ור' יוחנן כו' עכ"ל ובמח"כ לא עיין יפה בלשון הסמ"ג עשין קכ"ב וז"ל שם גרסינן בירושלמי טבת בשם שמואל אומר לא הותרו ביפ"ת כל י"ד שנה ז' שכיבשו וז' שחלקו ורב אמר כו' ור' יוחנן אמר כו' וחשב הכ"מ שתיבת טבת שכ' הסמ"ג הוא תיבת שבת או נוסחא מוטעת נזדמנה לו ולכן כ' על שם הסמ"ג דבירושלמי דשבת והאמת לא כן דטבת הוא שם חכם שאמר בשם שמואל ומקום הירושלמי לא ציין הסמ"ג וי"ל דלמדרש שמואל קורא ירושלמי וכ"ה במדרש שמואל שם וחידוש על רבותינו בעה"ת דבשבת ס"ד א' ד"ה מידי הקשו והא אפי' יפ"ת הותרה להם ולפי מ"ש במדרש שמואל דלא התירו יפ"ת אלא לאחר י"ד שנה ז' שכבשו וז' שחלקו לק"מ. ובספר פענח רזא תירץ מדנפשיה לקושיית התוס' דלא הותרה יפ"ת עד ביאתם לארץ וזהו ונתנו ה' בידיך ואז וראית בשביה וגו' וגם הוא לא ראה ד' המדרש שמואל.
(יג) לפנינו בקדושין שם והבאתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה ופי' הרמב"ן בפי' החומש ודרשו והבאתה אל תוך ביתך מלמד שלא ילחצנה במלחמה יחברו אותה למעלה ולקחת לך לאשה כשתביאנה אל תוך ביתך. ודע דפי' רבינו שלא ילחצנה במלחמה לא יבא עליה בעל כרחה כו' הביאו הריטב"א והרשב"א ע"ש רבינו בספר יראים והנה לפי דברי רבינו נראה דרב ור' יוחנן דפליגי בירושלמי [הנ"ל אות י"ב] בביאה ראשונה היינו בעל כרחה דלרב שרי ביאה ראשונה אפי' בע"כ ור' יוחנן ס"ל לא בעילה ראשונה ולא בעילה אחרונה בע"כ אלא לאחר כל המעשים אבל מדעתה גם לר' יוחנן שרי במלחמה קודם גירות וא"ש קרא כי לא ימנעני ממך אליבא דכ"ע ולפי' גירסת רבינו בקדושין הוא ממש מ"ש ר' יוחנן בירושלמי שם ואני אומר לא בעילה ראשונה כו' אלא לאחר כל המעשים ואחר כן תבא אליה ובעלתה אחר כל המעשים ע"כ אלא שהוסיפו בבבלי שלא ילחצנה כו' לומר דדוקא בלחיצה אסור עד לאחר כל המעשים אבל מדעתה מותר אפי' קודם גירות וא"כ סוגיא דקדושין אזלא אליבא דר' יוחנן. וראיתי במראה הפנים בירושלמי מכות שם שכ' להוכיח מש"ס דילן כרב שבירושלמי דיפ"ת מותרת בביאה ראשונה מיד דבקדושין ס"ח א' איתא ורבנן אדמוקי לה בח"ל נוקמה בחייבי עשה ומשני הני חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן ואי כמ"ד דאין יפ"ת מותרת אלא לאחר כל המעשים ועלה קאמר קרא וחשקת בה ולא בה ובחברתה דגזירת הכתוב הוא דאף לאחר כל המעשים לא יקח שתים א"כ משכח"ל שתי נשים מעם אחד בחייבי עשה דהרי אם לקח שתים האחת מותרת לו והשניה מלאו הבא מכלל עשה היא ועובר עליה בעשה וא"כ ש"מ דסתמא דהש"ס דהכריח דקרא דכי תהיין לא מתוקמא אלא בחייבי לאוין כהאי מ"ד ס"ל דיפ"ת מותרת בביאה ראשונה מיד עיי"ש ובאמת אין זה הוכחה לפמ"ש המל"מ בפי"ט מא"ב ה"ה וז"ל דרבנן ס"ל דקרא כי קאמר האחת שנואה היינו שנואה לכל העולם דהיינו איסור כולל והיינו דקאמרי אי בעולה לכ"ג מי כתיב לכהן כלומר דליכא לאוקמיה לקרא באיסור פרטי לאדם אחד כו' ולפי"ז לרבנן קרא לא מיירי אלא בשנשא ממזרת ולא משכחת לה חייבי לאוין השוה בכל כי אם זה עכ"ל וא"כ אזדא לה ד' המראה הפנים לאוקמיה בכה"ג דלקח שתי נשים יפ"ת דאין השניה איסור כולל כ"א לו לבדו. ועם דברי המל"מ אמרתי ליישב קושיות בעל חקרי הלכות בס"ס כ"ט מספרו שכ' שם דעיקר סוגיא דקדושין דדחיק לאוקמיה קרא דכי תהיין בבעולה לכה"ג למ"ד אין ק"ת בח"ל ואף דהוא דחיק דמי כתיב תהיין לכהן שבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה צ"ע דהי' יכול לאוקמי' בריוח בחמותו לאחר מיתת אשתו לשיטת רש"י ביבמות צ"ח ב' דלר"ע דס"ל דחמותו לאחר מיתת אשתו קליש לה איסורא אפי' בכרת ואפילו בלאו אינו רק בארור בעלמא וא"כ שפיר י"ל דאף דבכל ח"ל לא תפסי קדושין אבל בחמותו לאחר מיתת אשתו דאינו רק בארור בעלמא תפסי קדושין ושפיר יש לאוקמי' קרא דכי תהיין וגו' בחמותו לאחר מיתת אשתו עוד הקשה שם לשיטת הרמב"ם בפ"ב מהל' א"ב ה"ח דכל השש עריות הבאות מחמת אשתו אף הדורות שלמטה דידה דהיינו בתה ובת בתה ובת בנה קליש להו איסורא לאחר מיתת אשתו ולשיטת רש"י דפי' דקליש להו איסורא הוא רק ארור בעלמא הי' יכול לאוקמה קרא דכי תהיין בקרובות הבאות מחמת אשתו לאחר מיתת אשתו דקליש לה איסורא ועיי"ש מה שהכריח מזה וכבר קדמו בכל דבריו הנו"ב מ"ת חלק אהע"ז סי' קמ"ח אך לפמש"כ המל"מ לק"מ דכל הני אוקימתות לא נפקי מכלל הדוחק כמו בעולה לכה"ג דהוו איסור פרטי לאדם אחד ומ"ש האי דוחק מהאי דוחק.
(יד) אם אחותו. בס' עצי אלמוגים הל' שניות לעריות סי' א' אות כ"א פי' דברי רבינו דאחות מן האב היינו אנוסת אביו ויפה פי' דאי אחותו מאביו מן הנשואה א"כ אמה היינו אשת אביו, ולי נראה שצ"ל בדברי רבינו אם אם אחותו וכ"ה בבה"ג נ"ג א' ד' ווארשא תרל"ה וז"ל אחותו מאביו ערוה, אם אם אחותו מאביו גזירה וא"כ א"ש אחותו מאביו מן נשואתו והתולדה הוא אם אשת אביו. וראיתי למהראש"ט זצ"ל בהגהות וביאורים שם שכ' צ"ע כי אם אם אחותו מאביו אם היא מנשואין היא אם אשת אביו שחשב בסמוך אולם לרבינו א"ש דבאמת לא כ' לעיל סי' ב' בתולדה אם אשת אביו וכבר כ' בעצי אלמוגים שם וז"ל ובסימן רכ"א [בנדפס. ובכת"י הוא בסי' ב' ] במצוה דאשת אביו לא הביא אם אשת אביו וכפי הנראה שלא הי' בגירסתו עכ"ל.
(טו) אבי אחותו. ט"ס וצ"ל אם אבי אחותו וכן הוא בנדפס, ובספר עצי אלמוגים שם כ' וז"ל ובספר ה"ג שלפנינו לא מצאתי אם אבי אחותו מן האם עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |