תוספת יום הכיפורים/יומא/עח/ב

תוספת יום הכיפורים יומא עח ב

דף ע"ח ע"ב

אמר אביי התם דאית ביה כתיתין כו' ק"ק מאי פריך רבא וכי אביי אמר דכתיתין משוי לה מנא הוא לא אמר אלא דטעמא דביוה"ך אסור ר"י משום תענוג אע"ג דלאו מנא הוא יש לומר דמדברי אביי משמע דבא להעמיד דר"י ס"ל דלאו מנא הוא ולא מתסר ביוה"ך אלא משום כתיתין ומשום תענוג ופריך ליה מסיפא דקתני אם יש לו בית קבול כתותין טמא והך סיפא סתמא קתני לה משמע דמודה בה ר"י ואהא פריך כיון דאמרת ר"י סבירא ליה דלאו מנא כתיתין משוי לה מנא דקתני סיפא ואם יש לו בית קבול כתותים טמא ודוק:

תוספות ד"ה הקיטע כו' ור"ת הקשה כו' אור"י דה"ט כו' קשה דנהי דמשני רבי יוחנן מ"ש בגמרא התם דלר"י אין חולצין בו אמנם לפרש"י דלאו תכשיט הוא אכתי קשה יש לומר דרש"י פי' הך פירוש לשיטת אביי דס"ל דר"י סבר דלאו מנעל הוא אמנם אליבא דרבה טעמא דר"י משום דהוא רחב ודוק:

ת"ר תינוקות מותרות בכולן ופרש"י בכל הני דמתני' וכו' ומשמע דהיינו דוקא בקטן שלא הגיע לחנוך אבל הגיע לחינוך כמו שמחנכים אותו בענין הצום הכי נמי מחנכים אותו שלא ירחץ ולא יסוך ודלא כהר"ן שכתב ריש פרק דאין מחנכים אותו בענין רחיצה וסיכה והטור סימן תרי"ו כתב דמחנכין אותם ברחיצה וסיכה:

והא מותרים לכתחלה קתני ופרש"י שאם בא לימלך אומר לו כו' ע"כ סוף לשון רש"י שכתב והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו הוא מגומגם דל"ל טענה זו והא משמעות מותרין לכתחלה ר"ל דא"א לו האכילהו רחץ אותו ומכל מקום משמע דגדולים מרחיצין הקטנים וסכין אותו וקשה דאיך התירו זה והלא הגדול עצמו נהנה מאותה רחיצה וסיכה שהוא בעצמו רוחץ וסך ידיו כשמרחץ וסך לתינוק ולא דמי לאכיל' שאינו נהנה כשמאכיל לתינוק ויש לומר דיעשה בענין שלא יהנה הגדול כגון שיזרוק המים ע"י כלי מרחוק והסוכה על ידי בגד יסוך לקטן באופן שלא יהנה הגדול כלל וא"ל דאפילו יהנה שרי כיון שאינו מכוין דהא לעיל אסור לרב שילך להקביל תלמידו ולא יעבור במים אע"ג שאינו מכוין ובטור סימן תרי"ו כתב בשם הר"י שמותר לומר לגוי לרחוץ התינוק אפילו בחמין שהוחמו בו ביום כו' ופי' מרן דטעמו דאין הגדול יכול לרחוץ לקטן משום דנהנה כו' יע"ש ולענ"ד אין דבריו מוכרחים דהרי אפשר דמה שהתירו רש"י והר"ן הוא שיזרוק לו המים ע"י כלי באופן שלא יהנה הגדול ודוק:

והחיה תנעול כו' אמר שמואל אם מחמת ספק עקרב מותר ק"ק פשיטא שמותר ומאי קמ"ל ונראה דמפני זה פרש"י מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול ר"ל דל"מ אם ודאי שכיחי עקרבים דפשיט' דשרי אלא חדושא דשמואל הוא דאפילו במקום שהוא ספק מותר כל אדם לנעול והטור סימן תרי"ד כתב בשם בה"ג אי בעי למיזל כו' שרי כו' וכתב עליו הטור ולא נהירא כו' ומרן הב"י נדחק ליישב דברי בה"ג יע"ש. ולי נר' דבה"ג סבור דשמואל לא התיר אלא במקום סכנה ודאי אבל כשיש ספק לא התיר שמואל דאסתמא תלינן דמקום זה הוא כרוב המקומות דלא שכיחי עקרבים ומ"מ כתב בה"ג דאם יש אדם א' והוא רוצה לחוש לא שרינן ליה לנעול דבטלה דעתו אצל כל אדם דהולכים יחפים ולא חיישי לספק בכה"ג דיחיד רוצה לחוש לא שרינן ליה לנעול את הסנדל אלא שיכרוך מידי אכרעיה ואפילו בלא סכנת עקרב שרי ליה לאיניש למכרך סודרא אכרעיה דלא מתסר אלא נעילת הסנדל ולא תידוק מדברי בה"ג דדוקא משום סכנה התיר שיכרוך מידי אכרעיה אבל בודאי דליכא סכנה לא התיר דכונת בה"ג היא דאפילו דזה האיש רוצה לחוש שמא ימצא עקרב לא שרינן ליה נעילת הסנדל אלא שיכרוך סודרא אכרעיה ודוק:

האוכל ככותבת הגסה בעי ר' פפא וכו' ופרש"י דמיבעיא ליה ה"ק כו' ודבריו סתומים במ"ש או דלמא ה"ק כמוה כגרעינתה והתוספ' פי' דכונת דבריו או כמוה או כגרעינתה והקשו עליו דלימא שיעור הפחות ואפשר לומר דכונת רש"י הוא באופן זה לפי שסתם תמרים האוכל פחות מהגרעין כדאמ' ר' פפא לקמן בגמ' והלכך מיבעיא לרב פפא ה"ק כמוה וכגרעינתה יחד או דלמא ככותבת עצמה משערינן בלא גרעינתה ומ"ש התנא כמוה וכגרעינתה ה"ק שתהיה הכותבת גסה כ"כ שיהיה האוכל מרובה כשיעו' הגרעין והיינו דקאמ' רש"י או דלמא כמוה וכגרעינתה כלומ' דלעולם שיעור' הוי ככותבת עצמה בלא גרעין אלא דבעי דתהיה מאכל הכותבת שיעורא רבה דתהיה בה כשיעור גרעין ונמצא דשיעורא הוי או ככותבת הגסה של האוכל לבד או כשיעור גרעין ותרווייהו כי הדדי נינהו בשביל שהיא כותבת גסה ומה שהגיעו לרב פפא לשאול בעיא זו משום דאי פי' דמתניתין כמוה וכגרעינתה יחד קשה אמאי אצטריך התנא ללמד דהשיעור הוא עם הגרעין הלא בכל השיעורין דעלמא דאמרינן סתם אכילה בכזית לא אצטריך ללמד דהשיעו' הוא עם הגרעין דסתמו כפירושו ומדאצטריך הכא למימר וכגרעינת' יש להסתפק דלמא כותבת בלא גרעין קאמר וה"ק כמוה כגרעינתה כלומ' שתהיה מאכל כותבת גסה כ"כ כשיעור הגרעין ודוק ואני שיירתי דרך לעצמי לפרש פי' אחרינא בבעית רב פפא דלעולם שיעורא הוי בכותבת עם הגרעין יחד ובזה לא נסתפק רב פפא אלא הספק שלו הוא זה דהתנא תני האוכל ככותבת הגסה ומיבעיא ליה כותבת שאמרו ר"ל שצריכה שתהיה גסה אם הגסות הוא גם בגרעי' והוא שיעורא דהא דהכותבת גסה וגם גרעינן גסה או דלמא שיעורא דתהיה גסה הוא בלא גרעינתה כלומ' כיון דכותבת עצמה היא גסה אע"ג דהגרעין הוא קטן היינו שיעורא ולהך פירש א"ש מ"ש בגמ' רב אשי לא מיבעיא ליה הא גסה אתמר כל כמה דגסה כלומ' דאין להסתפק אם גסה קאי לכותב' לחוד ולא לגר עין דפשיטא דהגסות קאי גם לגרעון דגסה אתמר כל כמה דגסה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף