תוספות רי"ד/נדרים/לד/ב
תוספות רי"ד 
נדרים לד ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאכלה מעל לפי כולה נטלה להורישה לבניו מעל לפי טובת הנאה שבה פי' אע"ג שלא הגביהה חל עליו שם הקדש דכיון דלא מיחסר אלא הגבהה בלחוד לא יקרא מקדיש דבר שאינו שלו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכשדאמר תהא הקדש כאלו הגביהה ונהנה לחבירו דמי והילכך באמירה בלחוד בלי הגבהה קדשה ואם נטלה לאחר שהקדישה כדי לאוכלה משעה דאגבהה ואתיי' ברשותי' שהרי נתכווון לזכות בו מעל ואע"פ שעדיין לא נהנה ממנה כיון דאתי' לרשותי' מעל והמעילה אנו שמין לפי כוהל כלומר שאם כולה ש"פ חייב להביא קרבן מעילה אבל אם נטלה להורישה לבינו הרי לא נהנה מכוהל אלא מטובת הנאה שבה ושמין כמה הי' נותן לאדם אחד שיתן ככר זו לבנ ו אם יש בטובת הנאה ש"פ אז מעל וחייב להביא קרבן מעילה ואם אין בטובת הנאה ש"פ אע"פ שהככר שוה ד' וה' פרוטות לא מעל כיון שלא הגביהה על דעת שיזכה בה הוא כ"א שיתננה לבנו וכל זה כשאל נתנה עדיין לבנו אבל ודאי אם נתנה לבנו מעל לפי כולה שאע"פ שאל נהנה מממנה מעל בשינוי רשות שנתנה לבונ כדתנן בפ' בתרא דמעילה נטל אבן או קירה של הקדש ה"ז לא מעל נתנה לחבירו וחבירו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל והתם מקשי מ"ש הוא ומ"ש חבירו ואומה שמואל בגזבר המסירות לו עסקי' ומש"ה נקנו היתה לפניו ככר של הפקר שאם נטלה מן (ההפקר) התקדש משעה שנטלה מעל לפי כולה ואע"פ שנתכוין ליתנה לאחר כיון שהוציאה מרשות גזבר והביאה ברשותה להכי נקט ככר של הפקר שעדיין לא באה ליד הגזבר והילכתא לא מחייב בהגבהתה עד שיגביהנה כדי לזכות בה הוא אבל אם נתכוין כדי ליתן אותה לחבירו לא מעל כ"א לפי טובת הנאה שבה וה"ה נמי דהוה מצי למימר כגון שהקדיש ככרי ונטלה מיד קודם שבאה ליד גזבר אל ארבותא נקט שגם ההפקר יכול להקדיש בלי הגבהה ולא האי שאין דין זה נוהג במקדיש ככר שהמקדיש ככרו עד שלא ימסרנה ליד גזבר הוא גזבר עלי' והגזבר שנטל אבן או קורה כדי לבנותה בביתו לא מעל ובככרו נמי אם נטלה כדי לאכלה לא מעל עד שיאכילנה אלא דוקא הפקר שההפקר דומה להקדש לכל אדם שמשעה שנטל ממנו כדי ליהנות אע"פ שלא נהנה איכא שינוי רשות והפקר נמי כיון דלא אגבהיה לא הוה ברשותי' דאע"ג דלענין למעול עלה שם הקדש עבדי' לה כאלו היתה ברשותו משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לענין מעילה לא הוה ורשתוי' אלא כל היכא דקאי ברשותא דרחמנא קאי ואכתי לא איתעביד הוא שומר עלוי' הלכך כשמגביהה ע"ד לאכלה מעל אע"פ שלא אכהל משום שינוי רשות דדמי כאלו נטל מן ההקדש כדי ליהנות שמעל מד בשיני רשות אע"פ שעדיין לא נהנה דדוקא גזבר פטרי' בנטילה בלחוד עד שיעשה מעשה מכלל דכל אדם משעת הגבהה מעל. אבל כשנטלה ע"ד ליתנה לבנו או לשום אדם כיון שלא הגביהה ע"ד שיזכה בה הוא אלא ע"ד שיזכה בה חבירו וחבירו עדיין לא זככה בה אין כאן שינוי רשות אלא שמין טובת הנאה שבה אם ש"פ מעל שמאותה טובת הנאה קנאה משעת שהגביהה וכך דין ההפקר כמו דין הקדש לכל אדם והמקדש ככרו דוה להקדש לגזבר והי' ראוי לומר הקדש דעלמא אלא דין הפקר אתא לאשמועי' שרשאי להקדישו אע"פ שאל הגביהו ולענין מעילה לא קאי ברשותי' שיהא עליו כגזבר עד שיגביהנו כדי לשמרו והלכך כ"ז שאל הגביהו כדי לשמרו ונטלו כדי לאכלו לא הוי כגזבר דפטור בהגבהה בלחוד עד שיעשה מעשה אלא ככל אדם ומיחייב בהגבהה בלחוד משום שינוי רשות עיין בפ' אלו נערות במהד"ק:
ואלא מככרי עליך לאפוקי מאי. לאפוקי דלא איגנב מיגנב א"כ דאי זבנה כך נ"ל דגרסי':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |