שיטה מקובצת/נדרים/לד/ב

שיטה מקובצת נדרים לד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר (רבה) רבא היתה ככר של הפקר לפניו בארבע אמות דידיה שקנו לו הככר ויכול להקדישה הא לאו הכי אין הקדש תופס בו אפילו נטלה בסוף דבשעת הקדש בעינן ביתו שלו. נטלה לאוכלה מעל לפי כולה שכיון שנתכון לזכות בה מיד הוציאה מרשות הקדש לחולין וחייב קרבן מעילה ולהשיב קרן וחומש על כולה. להורישה לבניו ונתכון לזכות לצרכן מעל לפי טובת הנאה שבה אם יש בטובת ההנאה שוה פרוטה אבל בפחות לא כדאיתא בהזהב ובכאן אין כי אם טובת הנאה שיחזיקו לו שרצה לזכות להם. ואף על גב דהמגביה מציאה לחבירו קנה חברו היינו היכא דזכות הוא לחברו אבל הכא אין הבנים רוצים שיוציא הקדש לחולין בעבורם הילכך אין כאן כי אם טובת הנאה. ולהורישה לאו דוקא אלא גם ליתן להם. ונראה לי דהא דנקט להורישה דטועה הוא ביתומים הרי היא כהקדש וסבור שמותר יהיה להם לאחר מותו אבל הוא אינו רוצה ליהנות ולכן אין בו כי אם טובת הנאה. וקצת קשה דכיון דבארבע אמות דידיה היה וקנאו למה נקט ככר של הפקר של הקדש היה לו ליקח. ושמא בשל הקדש לא היה טועה לא לאכלה ולא להורישה לבניו כיון שהיה יודע ששל הקדש היא אבל בשל הפקר טעה בעבור שלא נטלה עדיין ואף על גב שקנו לו (אומ') ארבע אמות סבור היה שיכול היה לחזור מן ההקדש כל זמן שלא החזיק בה כי הא דאמרינן מה ביתו ברשותו שכבר החזיק בה הילכך להכי נקט הפקר שיש בו לטעות כמו שפירשתי. וראיתי ומצאתי בשם הר' יצחק פירוש אחר שאותו ככר רחוק וכו' כמו שכתוב בהרא"ש ז"ל. ומסיים נטלה לאכלה סובר היה שהיה יכול לחזור בו כל זמן שלא הגביה מעל לפי כולה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כראמר שור זה עולה לאחר שלשים יום דלא מצי למהדר ביה אף על גב דאינו קדוש אלא לאחר שלשים יום כדאמרינן בפרק ארבעה נדרים ואף על גב דגבי קדושי אשה מצי למהדר ביה הילכך מעל לפי כולה דשינוי רשות דידיה קנייה למעילה דבשינוי רשות תליא מעילא בשילהי מעילה. להורישה לבניו לאו דוקא כמו כן היה יכול לומר אם היה מגביה לצורך אחרים כיון שלא זכה בה איהו אלא בשביל לזכות לאחרים שיחזיקו לו טובה לא מעל אלא לפי טובת הנאה שמחזיקים לו שהרי לא הקדיש אלא מה שרוצה לזכות בה דהיינו הטובת הנאה ולכך אם יש בה שוה פרוטה מעל ואפילו אם אכלה אחר כן כולה לא מעל אלא במה שהקדיש הילכך להכי נקט של הפקר דאי של הקדש בין אכלה בין הורישה לבניו מעל לפי כולה כיון שמוציאה מרשות הקדש. ולפי מה דמשמע הכא דרבא סובר לפי מה שפירשו דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו קצת קשה מבבא מציעא דרבא גופיה קאמר לא לעולם אימא לך דלא קנה כשרצה לומר התלמוד שמע מינה המגביה מציאה לחברו קנה חברו. ושמא נוכל לומר בדיחוי הוא וזיל הכא קא מדחי ליה וכו' או שמא חד מהם רבה. הרא"ם ז"ל.

נטלה לאוכלה מעל לפי כולה שאם אכלה כולה משלם דמי כולה להקדש (ואף על פי שכבר הפקירה הבעל יכול הוא להחזיק בה ומשירשה) אמר המגיה נראה לי דצריך לומר: ואף על פי שהככר הפקר הואיל ויכול וכו'. ומשעה שהחזיק בה חל עליה תורת הקדש למפרע לפי טובת הנאה כלומר לפי הנאה שהיה לו ממנה כשהורישה לבניו ולא ישלם דמי כולה ממש ואפילו לא יהיה לו תשלום שכר מן הבנים. ויש מי שאומר דדוקא טובת הנאה שיהיה לו מבניו עדיין ישלם להקדש ודוקא כשיהיה לו ההנאה אבל קודם לכן לאו (ושיהא לועס משום דהוי כהפקר אלא אדידיה) אמר המגיה אפשר דצריך לומר: ושזהו דוקא משום דהוי הפקר אלא אי דידיה הוי והקדישה ונטלה מעל לאלתר אף על פי שלא הורישה ואינו נראה בעיני כן דודאי מיד שהורישה מעל שהרי יש לו הנאה מזה במה שמוריש לבניו הדבר תלוי באומדן בית דין שאומדין כמה אדם כזה נותן אם היה לו דבר כזה להוריש לבניו. הרי"ץ ז"ל.

נטלה לאוכלה מעל לפי כולה דמיד יצאת לחולין כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה גבי נטל אבן או קורה מה לי הוא מה לי חבירו מדאגבהה אפקיה לחולין. להורישה לבניו מעל לפי טובת הנאה שבה לפי שלא יצאת לחולין על ידי הגבהתו לפי שאינו מתכוין לקנותו אלא להקנותו לבניו ואינהו לא קנו עד דמטיא לידיהו דכיון דלא קנו לא מעל דתנן נתנן לבלן מעל ואמר רב עלה בפרק הזהב בלן דוקא דלאו מחוסר משיכה מידי אחרינא דמחוסר משיכה לא מעל עד דמשך דכל דלא קנה לא נפקא מידי הקדש אף על פי שיש בידו להקנותה ואפילו בשקבלה כבר האחר כיון שאין דעתו להקנותו עד שימשוך כתספורת וכיוצא בו אבל מכל מקום לפי טובת הנאה שבו מעל כדאמרינן נמי גבי קרדום בפרק השואל. תוספות. ולי נראה דדוקא בשנתנה להם הא לא נתנה לא מעל כלל וכל שהוא אינו נוטלה למוכרה או לאכלה אלא ליתנה לאחר מועל בטובת הנאה קרי ליה (דאי לא נתנה לא מעל כלל) דהא במשאיל קרדום של הקדש למאן דאמר דלא תקנו משיכה בשומרים כדרך שתקנו ללקוחות ועד שלא בקע בו יכול לחזור בו אמרינן התם בפרק השואל משאיל אמאי מעל ליהדר ליה ולא לימעול ומהאי טעמא דייק התם דמדקתני המשאיל קרדום של הקדש לחברו מעל לפי טובת הנאה שבו דכיון דמושך אף על פי שלא בקע בו קנאו ולפיכך המשאיל מעל אלמא כל שלא קנה לא מעל המשאיל וכל שאינו משתמש בו הוא אלא שמשאילו מועל בטובת הנאה קרי ליה ואפשר נמי דאפילו נותנו מועל בטובת הנאה קרי ליה לפי שהוא אינו נהנה ממנו אלא טובת הנאה בלחוד הוא דאית ליה. הרשב"א ז"ל.

ככרי עליך פירוש כקרבן. ונתנו לו במתנה אחרי כן. מי אמרינן ככרי משמע כל זמן שהוא ככרו ומשנתנו לאו ככרו הוא או דילמא עליך קאמר ועליך דוקא הוא ואסור עליו לעולם אבל ככרי לאו דוקא. והשיב רבא לרב חייא דעליך דוקא ואלו לשון ככרי לאפוקי וכו' ככתוב בהרא"ש ז"ל. ולי נראה דהכי פירושו וכי לאפוקי דאי גנבו הנאסר שאז לא היה ככרו של אוסר ויהיה לו מותר הא לא חשב זה מעולם האוסר דכל שכן שבדעתו לאוסרו עליו אם יגנבנה. ומשני לא לאפוקי היכא דאזמניה עליה קודם שזכה בה שהזמינו המדיר על אותו ככר קודם שזכה בה וככר של הפקר היה והיה רוצה ראובן לזכות בו ואמר לשמעון ככר זו שאני רוצה לזכות בה שהיא של הפקר אני מזמינך עליה (ואחד) ואחר כך אמר ככרי עליך אותו ככר לא מיקרי ככרי דכיון דכבר הזמינו עליו שלו ואינו יכול לאוסרו שהרי הוציאה מרשותו כשהזמינו ואף על פי שעדיין לא זכה בו שמעון לא מיקרי ככרו של ראובן. ויש מפרשים בניחותא השיב שהרי שאלו לו לשון שהוציא בפיו ככרי לאפוקי מאי כיון דעליך דוקא. והשיב לו רבא לאפוקי היכא דנגנבה מראובן דלא היה דעתו של ראובן לאוסרה על שמעון אם תגנב ממנו ולהכי הוציא בפיו ככרי. אי נמי להכי הוציא בפיו ככרי לאפוקי אם הזמינו עליה קודם שיזכה בה שמותר בה שמעון שדעתו של ראובן לא היה על זאת כיון שלא זכה בה עדיין אלא על ככרות אחרות שהם במקום אחר שהם שלו ולהכי אמר ככרי אותן המיוחדות לו כבר ולא זאת. הרא"ם ז"ל.

אמר ליה פשיטא דאף על גב דיהבה ניהליה במתנה אסוה דאף על גב דככרי אמר ליה ואלו מת או שנתנה במתנה לאחר הרי זה מותר כיון דנפק מרשותיה וכדאמרינן נמי בסמוך ותנן נמי לקמן בפרק השותפין קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר דביתך וככרי לא משמע אלא כל זמן שהיא שלו הא נפק מרשותו שרי היינו דוקא בדנפק מרשותיה עד שלא בא לרשותו של מודר ואפילו מת יירשנו משום דאין היורש יורשו אלא לאחר מיתה דכבר נפק מרשות המדיר ולא מן המוריש באה לו נחלה אלא שהתורה זכתה לו. הכי גרסינן אלא עליך לאפוקי מאי לאפוקי דאי מיגנבה איגנב אמר ליה לאפוקי דאזמניה עליה וכן היא ברוב הספרים. והאי אלא עליך לאפוקי מאי סיומא דמילתיה (דרבה) דרבא הוא כלומר פשיטא דאסור ותדע לך דאי לאו הכי למאי קאמר ליה עליך ולאפוקי ככר זה לאיסורא עליה דהאי עליך היכי משכחת לה אילימא דבעי לאוסרה עליה אי גנבה מיגנב והא ודאי לא מסיק אדעתיה ולא איצטריך לאוסרה עליה כי היכי דלא ליגנבה אלא ודאי משום דמטריד ליה למיהבה ניהליה הוא דאסרה עליה כי היכי דלא ליטרדיה. אמר ליה לא דאומינה עליה כלומר הוא דאצטריך לאוסרה דאי לאזמניה עליה ליתסר מטעם מתנה משום דלא דמי למתנה דמתנה הא נפקא מרשותיה אבל אזמניה עליה כי אכיל משל מדיר אכיל. ויש ספרים דגרסי ככרי עליך לאפוקי מאי דאי גנבה מיגנב אי נמי דאזמניה עליה. ולפי גירסא זו קושיא היא דמקשה רב חייא בר אבין (לרבה) לרבא כלומר אם איתא דאסירא עליה אפילו בדיהבה ניהליה אם כן למה ליה דאמר ככרי לימא ככר זה עליך וככרי לאפוקי מאי ואמר ליה (רבה) רבא לאפוקי דאי גנבה מיגנב קודם שאסרו עליו דההיא לאו ככרו הוא דאין דעתו על מה שנגנב ואי נמי כיון דאינו ברשותו אין איסורו חל עליו כהקדש שאינו יכול להקדישו לפי שאינו ברשותו אי נמי דאזמניה עלה כבר קודם שאסרו עליו דכיון דהזמינו על אותו ככר שוב אינו קרוי ככרו. כן נראה פירוש שטה זו לפי הגרסא. ויש מי שפירש דאי גנבה מיגנב שאלו גנבה אחר ונתיאש בעל הככר לאחר שבאת ליד הגנב דהוה כנתנה או שמכרה לאחר ומותר. ואין גירסא זו נכונה כלל דאם כן לימא ליה לאפוקי שנתנה או שמכרה לאחר או שמת ויורשה. ואזמניה עליה נמי אמאי אינו אסור אי כבר קנאו לאו ככרו הוא והאי לאו אזמניה הוא אלא שנתנו לו במתנה קודם לכן ואם לא קנאו אכתי ליתסר עליה דככרו הוא. והא דקא בעי בנתנה לו במתנה מסתברא דהוא הדין והוא הטעם בלקחה ממנו דכל שבאה לו מיד המדיר הרי זה אסור דעליך אמר והוה ליה למימר נתנה לו או מכרה לו מהו. והכי נמי משמע בפרק השותפין דתנן התם קונם ביתך שאני נכנס מכרו לאחר דוקא שרי הא מכרו לו אסור אף על פי שבשעה שהוא נכנס לביתו של עצמו הוא נכנס ולא לבית מי שנדר ממנו. ואכתי קשיא לי לידוק מההיא מתניתין דהשותפין לאיסורא דתנן קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר דאלמא לאחר דוקא אבל לעצמו אסור. וי"ל דדילמא אוסר עצמו בככרו של חברו שאני. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

כי איתיה ברשותיה אסור דהכי משמע ככרי כל זמן שהוא שלי. או דילמא מאחר שאמר לו עליך בגמר דבריו אדם מתפיס ומשמע דאפילו לא יהיה שלי אסור עליך לעולם. והשיב רבא דפשיטא הוא דאפילו יהיב ליה במתנה אסור דאי לא יהיה אסור עליך דאמר ליה לאפוקי מאי כלומר מה בא לאפוקי ומה בא לאשמועינן אם לא לאשמועינן דבר זה. והשיב לו רב חייא דמהכא לא תפשוט דאי יהיב ליה במתנה אסור דלעולם אימא לך מותר ועליך דאמר לאשמועינן דאי נגנבה מרשות הבעלים ולא נתיאשו ממנה חשבינן כאלו היא של בעלים ואסורה למודר אבל מתנה דנפקה ממריה שרי והאי לאפוקי כמו לאתויי הוא. רבא אמר לו לרב חייא דעליך בא לאפוקי (מורשו) אזמניה כגון שהזמינו על הככר וכבר קנה חלקו המזומן ואחר כך הדירו המדיר מן הככר ומכיון שזכה בו בחלקו שוב אינו יכול להדירו ועליך בא לאשמועינן דוקא הדירו ואחר כך הזמינו אסור דאף על גב דיהיב ליה במתנה אסור אבל הזמינו ועכשו זכה בו ואחר כך הדירו אינו יכול לאסור מה שנתן כבר. ולפי זה עליך בא לאתויי ולאפוקי לאתויי אפילו יהיב ליה במתנה מאחר שכבר הדירו מאותו דבר ולאפוקי אם הזמינו על הככר זה בחלקו ואחר כך הדירו שאינו יכול לאסור עליו. ועכשיו יבאו דברי רבא על נכון שאמר למעלה דאפילו יהיב ליה במתנה אסור מטעם עליך והכא אמר רבא לאפוקי. הרי"ץ ז"ל.

אמר ליה לא לאפוקי דאי זמניה עליה. כלומר לעולם אימא לך דאי יהביה ליה במתנה מותר דלאו ככרי הוא ומאי דאמר ליה עליך בא לאסרו לו אם הוא יזמננו לאכול אצלו שהמדיר חשש שלא יסרהב בו הלה שיאכל המודר אצלו וקפץ ואסר עליו ככרו כדי שלא יאכל ממנו אבל אי יהביה ליה במתנה שרי. וכי תימא אטו כי אזמניה למיכל בהדיה לאו מתנה היא. וי"ל הזמנה לאו מתנה היא שהסועד אצל חברו כל מה שהוא אוכל מבעל הבית הוא מפתו יאכל ומכוסו ישתה וכל הנאה שלו וככרי מיקרי ולא מקריא מתנה אלא כשהוא נותן לו הדבר לעשות בו כרצונו דההיא שעתא לאו ככרי הוא. ומקשינן עלה דרבא פירוש דאמר דאי יהביה ליה במתנה אסור מיהא דתניא אמר לו השאילני פרתך הפנויה אמר לו קונם פרה שאני קנוי לך נכסי עלי אם (אם) יש לי פרה אלא זו פרה. פירוש בעל הפרה הוא משיב לשואל קונם עליך פרה שאני קנוי לך כלומר שיש לי כענין קונה שמים וארץ שהוא כמו אשר לו שמים וארץ וכדי שיאמין לו השואל שאין לו אוסר נכסי עצמו עליו אם יש לו פרה אלא זו. אמר לו קונם קרדום שיש לי כלומר קונם עליך כל קרדום שאני קנוי כלומר שיש לי וגם קונם נכסי עלי אם יש לי קרדום אלא זה קרדום כלומר שאני מבקע בו. ונמצא לו פרות אחרות וקרדום אחר והרי נאסר שואל בפרות של משאיל ובקרדומין שהרי אסרן עליו אם יש לו אלא זו והרי יש לו. בחייו כלומר של משאיל אסור כלומר שואל בפרות המשאיל. במותו פירוש דמשאיל. או שנתנה לו במתנה פירוש קא סלקא דעתין שנתנה לו משאיל במתנה. הרי זה מותר. אלמא דככרי עליך לא משמע אלא היכא דאיתיה ברשותיה הא אי יהבה ליה ניהליה במתנה מותר דשאני קנוי שענינו שיש לי דמיא לככרי. ופריק רב אחא בריה דרב איקא בשנתנה לו על ידי אחר כלומר ולא שנתנה לו מדיר (מצמו) מעצמו אלא לאחר נתנה ואותו אחר נתנה למודר דלאו ככרו דמדיר הוא כי קא שקיל ליה מודר. אמר רב אשי דייקא נמי דקתני שניתנה לו כלומר דמשמע על ידי אחר ולא קתני שנתנה לו.

וכתב רבינו ז"ל הך שמעתא חזינא בה פירושא לרבוואתא דלא דאיק דקא פרישו הא דאמרינן לאפוקי מאי לאפוקי דאי מיגנב גנבה דהכי קאמר כי אמר ככרי עליך כל זמן שהיא ברשותי קאמר לאפוקי דאי אגנבה ובאה ליד זה לא יהא אסור בה כלומר דלאו ככרי הוא שכיון שגנבה קנאה. אמר ליה לא האי דאמר ככרי עליך לאפוקי דאי אזמניה למיכל מההוא ככר מעיקרא והדר אמר ככרי עליך כיון דאזמניה קנה חלקו ולא מצי למיסרה עליה דלאו ככרי הוא אלא ככר דמזומן. ואנן קשיא לן האי פירושא דהא רב חייא בר אבין נתנה לו במתנה בעא מיניה דרבא ואסר ליה רבא משום דאי לא עליך דקאמר לאיסורא לאפוקי מאי ואם כן אמאי דקאמר ליה איבעי ליה לאהדורי עליך לאפוקי הכי והכי לאיסורא כלומר ואיהו קא מהדר לפרושי ליה ככרי. אי נמי ליבעי מיניה מעיקרא ונתנה לו במתנה או שגנבה מהו. ועוד דהא לא קאמרינן בגמרא אלא עליך לאפוקי דאי מיגנב גנבה ולא דייקינן בה ככרי דאי להאי פירושא הוה להו למימר ככרי לאפוקי דאי איגנובי מיגנבא. ועוד דקאמר דאי אזמניה עליה מעיקרא לא חל עליה נדרא היכי דמי אי דאמר ליה קני מעכשו ומשך כלומר המזומן משך לההוא ככר פשיטא אפילו לא אמר ככרי אלא כל מאי דמצי למימר לעולם לא כל הימנו שיאסור ממון חברו על בעליו ואי דלא אמר ליה קני ומשך אכתי ככרי הוא. ואי תימא כיון דאמר ככרי אין דעתו על מה שהזמין עליו כלומר ואף על גב דלא קניא (מוכר) מודר לההוא ככר לא (חייב) חייל עליה נידרא. הא בכי האי גונא אמרינן לקמן בשילהי פירקין כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר ואיפריכא לה הך סברא בגמרא דכיון דנדר סתם חאיל נדרא אכל מאי דאית ליה ולא אזלינן בכי האי מילתא (אמר המגיה חסר כאן וצריך לומר: בתר דעתו וכל שכן הכא דמדקאמרינן דאי אזמניה עליה משמע דמוכחא מילתא. וכן הוא בהלכות הרמב"ן ז"ל) דמהאי ככרי קאמר כגון דפריש וליכא למימר אין דעתו על זה הככר. ותו התינח היכא דאזמניה עליה מעיקרא לא אזמניה עליה מעיקרא ככרי לאפוקי מאי על כרחיך לאפוקי דאי איגנב מיגנב. אלא האי פירושא פריכא הוא ולית ביה מששא. ועיקר פירושא דהא דאמרינן דאי מיגנב גנבה לישנא דאתמהא הוא ורבא הוא דקאמר ליה דקא בעא מיניה רב חייא בר אבין ככרי עליך והוא הדין לנכסי עליך ונתן לו במתנה מהו ואמר ליה מאי קא מיבעיא לך פשיטא דאסור דאי לא עליך למה לי כלומר האי גברא למיסר עליה דהאי קא מיכוין אי ס"ד נתנה לו במתנה מותר בה עיקר נדריה דקאמר ליה עליך קונם מאי קא מהני ליה מידע ידע דאי לא יהיב ליה לא מצי למשקל מככר דיליה כלום ולמאי הלכתא הוא צריך למנדר כלל וכי איפשר לך למימר דלא נדר. אלא דאי מגנב גנבה דאכתי ככרי הוא מיתסר עליה דהאי הא לא מסיק איניש אדעתיה דמיגניב מיניה ככריה ואתי לידיה דהאי כי היכי דליתסריה עליה בנדר מהשתא אלא ודאי לא נדר אלא למיסר עליה במתנה דלא ליסרהיב ביה למיתן מיניה כלום כלומר שלא יפציר בו ליתן לו מככרו. ואמר ליה רב חייא דילמא לעולם לא אסר עליה מתנה דהא ככרי אמר ליה כלומר ומשנתנה לא הויא ככרו ודקאמרת אם כן למה לי דנדר לאפוקי דלא ליזמניה עליה דההוא ככר משום דהזמנה מילתא דמזמין היא וככר דמריה וטיבותא דמריה ומיניה הוא דמתהני זמינא אבל נתן לו במתנה מעיקרא למעבד בההוא ככר כל מאי דבעי כיון דלאו ברשותיה הוא דילמא שריא ליה לקבוליה דכי איתיה ברשותיה בלחוד הוא דאסריה עליה. ורבא לא קביל מיניה דרב חייא בר אבין האי טעמא ולפום הכי אותביה עליה דרבא מהך ברייתא דקתני השאילני פרתך הפנויה ואמר לו בעל הפרה קונם עליך פרה שאני קנוי חוץ מזו לומר שאין לו ונמצא שיש לו פרות אחרות אסורות הן על השואל בחיי משאיל אבל במותו או שניתנה לו לשואל אותה פרה במתנה מותר הוא בה דהא לא קאמר מדיר אלא שאני קנוי דהוה ליה דומיא דככרי שמע מינה כי איתיה ברשותיה היא דאסר נתנה לו מדיר למודר שריא. ופריק רב אחא בריה דרב איקא בשניתנה לו על ידי אחר כגון שנתנוה בעלים לאחר והוא נתנה לזה המודר. והוא הפירוש שכתבנו למעלה. והוא הדין נמי דאפילו כי איתיה ברשותיה דההוא מקבל מתנה ראשון שהמודר מותר בה דתנן קונם לביתך שאני נכנס מת או שמכרו לאחר מותר אלא הא קא משמע לן דוקא על ידי אחר אבל נתנה לו מדיר אסור. ואמר רב אשי מתניתין נמי דייקא דדוקא שניתנה לו על ידי אחר אבל נתנה לו הוא אסור דקתני שניתנה לו ולא קתני שנתנה לו. וכיון דדייק רב אשי ממתניתין כרבא הלכתא כותיה. הרנב"י ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף