תוספות רי"ד/נדרים/כא/ב
תוספות רי"ד 
נדרים כא ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פוחתין בחרטה. פי' אין חכם מתיר בלי חרטה אלא כעין ארבעה נדרים הללו שלא נעשו בכל לב שאם רואה החכם שאותו הנדר לא נעשה בכל לב כגון שהי' שרוי בכעס או שנתכוין להכעיס חבירו או לאיים על בני ביתו אע"פ שאינו אומר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שעשיתי מתיר לו מיד ואומר לך שרי לך מחול לך אבל אם רואה החכם שבכל לב נדר ועכשיו אינו יכול לסבול יותר ורוצה שיתיר לו אם יאמר הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אז החכם מתיר לו שעיקר התרת הנדר זו היא שמתחרט בזה שנדר ונמצא הנדר עקור מעיקרו והי' ראוי שיהא מותר בלי שום התרת חכם כדאמר בפ"ק כשהן תוהין נוזרין וכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן ונמצא מביאין חולין לעזרה אלא שאמרה תורה לא ייחל דברו ולמוד חכמים לומר הוא לא ייחל אבל אחרים מוחלין לו שאין אדם רשאי להתיר נדרי עצמו הלכך צרךי החכם לומר שרי לך מחול לך אבל עיקר ההתרה הנודר עשאה לעצמו כשמתחרט הלכך כיון שבא הנודר לפני החכם ואומר לו כי נתחרטתי במה שנדרתי אין צריך החכם לפתוח לו שוה פתח אלא אומרו מיד שרי לך מחול לך וזו התרת הנדר גמורה אבל אם בא הנודר לחכם ואמר לו חמור לי נדרי ואינו אומר לו נתחרתטי במה שנדרתי מפני שבשעה שנדר לפי צורך שעה נדר אלא שאינו יכול עכשיו לסבול יותר אע"פ שאומר לו כי מיכן ואילך איני רוצה שיהא נדרי קיים אין זו חרטה שאין חכם מתיר מעיקרו שאם נדרה אשתו בנזיר ואחר עשרה ימים שמע בעלה והפיר לה ביום שמעו מופר לה מיכן ואילך שאם תשתה עוד יין לא תלקה אבל אם שתתה באותן עשרה ימים לוקה שאע"פ שהפיר לה בעלה לא הפיר לה אלא מיכן ואילך ולא למפרע מעיקרו אבל החכם אניו כן אלא צריך לעקור הנדר מעיקרו ולהתיר קשר הנדר הלכך אם לא יאמר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אלא אומר לו עד עכשיו נתרציתי בנדרי ומעכשיו אי אפשי בו תתירהו לי אין החכם יכול להתירו מפני שרוצה לעקור הנדר מעיקרו וזה לא עקרו שהרי לא נתחרט במה שנדר דהא ניחא לי' במה דקם עד השתא בנדרים ולא תקרא חרטה יפה אלא כשאומר נתחרטתי בכל מה שנדרתי וצעור אני בכ אלה הימים םשקיימתי' ולא מצאתי שעה או חכם שאשאל עליו עד עתה שאם הייתי מוצא לא הייתי בנדרי עד עכשיו זו היא חרטה גמורה שעוקר הנדר מעיקרו וראוי לחכם כשאומר לו הנשאל כי נתחרטתי בנדרי לבדוק אותו היאך היא החרטה שהוא אומר אם היא למפרע או אם היא מיכן ואילך ואם הנשאל אינו אוחר נתחרטתי במה שנדרתי אלא בא ואומר תתיר לי נדרי ס"ל לרב אסי שאין פחותין לו בחרטה והאי פחותחין הוא כמו פתח פיך לאלם שהוא אינו יודע לומר נתחרטתי ואנו שאולין אותו כלום נתחרטת בנדרך אם יאמר הוא נתחרטתי מתירין לו לא עבדי' הכי דשמא אינו מתחרט בכל לב אלא כמו ששומע מן החכם כך הוא משיב שאלו הי' מתחרט בכל לב הי' אומר הוא בעצמו לחכם נתחרטתי במה שנדרתי ודמי האי למאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים כל חזקה שאינה עמה טענה אינה חזקה שהוא צריך לומר אתה מכרתה לי אתה נתתה לי במתנה ושטרא הוה לי ואירכס ואם לא טען הוא כך אין ב"ד פחותין לו פתח לומר דלמא הוה לך שטרא ואירכס וכגון זה פתח פיך לאלם הוא אלא טענת שקר הוא זו שמשימיין לו בפיו דאי הו"ל שטרא איהו הוי קטעין הכי הם הכי נמי השתא אם לא יאמר הוא בעצמו נתחרטתי אין פחותין לו לומר שאם נתחרט שמא נשים טענת שקר בפיו וכשיאמר נתחרטתי לא יאמר אותו בלכ לב, אלא כפי דברי החכם כך הוא משיב כדי שיתיר לו נדרו אלא מה עושה לו החכם מרבה לו פיוסים ועושה לפינו ענינים ואומר לו אילו היו נעשים לך כאלו הענינים לפניך בעת שנדרת היית נודר אם הוא אומר לאו זו הוא חרטה יפה שע"י תחבולה הוא מתחרט לפניך למפרע ואומר אלו ידעתי שכל כך עתידים לעשות לי לא הייתי נדור כדאמרי' ההוא דאתא לקמי' דרבב"ח וא"ל אילו היו י' בני אדם שפייסוך כלום נדרת א"ל לאו קסבר אין פותחין בחרטה שאל רצה לומר לו נתחרטת לו בנדרך שמא ישקר ויאמר נתחרטתי והוא לא נתחרט ועשה עיניו לפניו שהוא בעצמו יתחרט למפרע ור"ה סבר פוחתחין בחרטה דההוא דאתא לקמי' דר"ה א"ל לבך עלך א"ל לא לשרא יתיה כי בלי שום תחבוהל ופיוס שעשה לפניו שאלו ואמר לו אותו הלב שהי' עליך בשעה שנדרת ישנו עכשיו כלומר אותה הדעת אתה עומד או נתחרטת והוא אומר אין לבי עלי כלור נתחרטתי והתירו דקסבר פותחין בחרטה ולא חייש שמא ישים טענת שקר בפיו שאם הי' רוצה לחטוא מי הזקיקו לבא לפני חכם להתיר לו אלא ודאי באומר נתחרטתי מאמינין לו ומתירין לו ור' יהודא ור' ישמעאל בר' יוסי בהא פליגי בברייתא דר"י סבר פותחין בחרטה הלכך אומר לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו ור' ישמעאל סבר פותחין בחרטה אלא עושין לו תחבולה ופיוס ואומר לו אילו פייסוך עשרה ב"א בותה שעה כלום נדרת אבל כל זמן שהנשאל בא מאליו ואומר נתחרטתי אין לך היתר גדול מזה מיד אומר לו שרי לך מחול לך עיין מ"ש בעירובין בפ' הדר במהדורא בתרא:
אילו היו עשרה ב"א שפייסוך כלום נדרת ראיתי לאחד שכתב ואע"ג דליכא השתא עשרה ב"א מפייסין כיון דמפייס וקיא מאליו א"ל יורת ועקור הנדר מעיקרו וא"צ שאם יראה הפיוס בעינן בעיניו אלא אומר לו אילו היו עושין לך כך וכך בשעת נדרך כלום היית נודר אין אלה אלא דברי בדוים ותפלות שאומרים לו דברים שלא היו והוא מתחרט בדבר שאל ראה בודאי כשעושים פיוסים לפניו עכשיו ואומר לך אילו היו עושין לך בשעת נדרך כאילו היית נודר והוא אומר אילו ידעתי שכן היו עושין לי לא הייתי נודר זו היא חרטה יפה ועדיין נ"ל שכך מחריטין אותו אילו ידעת בשעת נדרך שכל כך עתידין לפייס אותך היית נודר ולא שיאמר לו אילו עשו לך אז כלום היית נודר שמה חרטה היא זו הרי אז לא פייסוהו אלא ודאי זו האי חרטה גמורה כשמרבים לו עכשיו פיוסים ואומר לו אילו ידעת מתחלה שכל כך עתידין לפייס אותך שלא תעמוד בנדרך היית נודר. אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרתי היא חרטה יפה וגם אם יאמרו לו אילו עשו לך אז כך היית נודר טוב הוא שנמצא שהוא מצחרט ומגלה דעתו שאם זה הפיוס הי' נעשה לו אז לא הי' נודר וא"כ אם הי' יודע אז שעתידין לפייסו לא הי' נודר ואדעתא דהכי לא נדר אבל אם לא יראה הפיוס בעיניו במה יתחרט תדע שצריך לראותו בעיניו דהא אמרי' לקמן דרב סחורה ור' שמעון דהוה להו נדרא למישרא וכל מה דהוו אמרי להו אדעתא דהכי מי נדריתו הוו אמרי אי ןוולא הוו מצו למצוא להם שום חרטה להתיר לו אמאי לא אמרו להו אילו הי' מלך וכהן גדול מפייסים אתכם כלום הייתם נודרים ואם לא הי' מלך וכה"ג יאמרו להם נשיא וראש ישיבה או מלכי גוים אלא ש"מ צריכים לפייסו באותו הפיוס ומש"ה מחריטין אותו באמרם לו אילו ידעת שכך עתידין לפייסך אדעתא דהכי מי נדרת אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרו הוא חרטה יפה ואילו רב סחורה ור"ש מפני שהיו מכירין בעצמן כי לצרוך שעה נדרו ובכל מה שהיו נודרין עושין לפניהם לא היו מכירין בדעתם שלא היו נדורין מש"ה לא היו מוצאין פתח לנדרם והם לא נתחרטו במה שעשו שאילו נתחרטו היו אומרין להן כי נתחרטנו והיו מתירין להן מיד אלא מפני שלצורך שעה נדרו לא נתחרטו אלא שנלאו לסבול יותר קשר הנדר ובאו לפני חכם שיפתח להם פתח ע"י תחבולה וסיבה שיעשו לפניהם ויחריטו אום להם ה"נ הכא כשיאמר לו אילו היו י' ב"א שפייסוך גון שהיו עומדין שם באותה שעה י' ב"א ופייסוהו שאל יעמוד אותו בנדרו ומ"ה מצאו לו זה הפתח אילו ידעת בעת נדרך שעתידין לפייסך י' ב"א כלום היית נודר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |