תוספות הרי"ד/פסחים/ה/ג

תוספות הרי"ד פסחים ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה לשם זקן שאינן יכולין לאכול כזית כו' הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה כו' הדא מסייעא לדרומיי דרומיי אמרין אימורין כו' הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו כו' א"ל כשהיה שם כשירין ושחטו לשם פסולין ה"פ דהנה בלאוכליו ושלא לאוכליו יש ג' מדריגות שחטו על שתיהן על אוכליו ושלא לאוכליו ומנה תחלה כל החבורה אוכלין ואינן אוכלין כמו חולה וזקן. ואחר כך שחט גם כן על שתיהן ובפירוש הפריט לאוכלין ולשאינן אוכלין הרי מדריגה אחת דעלה שנינו במשנתינו דכשר. עוד מדריגה שמנה כל החבורה אוכלין ואינן אוכלין ושחט על שאינן אוכלין לבד דזה פסול. כדאיתא בתוס' ז"ל ד' ס' ע"א ד"ה שחטו ועוד מדריגה דאם מנה כל החבורה ושחטו שיתכפר בו חצי חבורתו ס"ל לר' יונה לקמן ע"ב דפסול דנעשה כמתפיס כפרת אלו לאלו מאחר שלא נתכפר בו אלו לא נתכפר בו אלו מכיון שמנה אותם כאחת ע"כ כל המינין נחשבין כאחד ותלויין זב"ז דאי אפשר שיעלה למקצת ולא יעלה למקצת הנשאר אלא או דכולן יוצאין או דכולן אינן יוצאין. ואם כן בשמנה תחלה אוכלין ואינן אוכלין כמו בריאים וחולים וזקנים. אם שחט על בריאים לבד נמצא דמתכוין שיצא בו מקצת מנוין ומקצת מנוין לא יצאו אם כן פסול דהא נתפס כפרת אלו לאלו דצריך להיות כל המנוין נחשבים כאחד וא"א דלחצי מנוין יעלה הפסח ולחצי הנשאר לא יעלה. ז"א אלא דכולם נחשבים כאחת דהמנוין תלוין זב"ז ואם כן כולם אינן יוצאין אך יש לומר דלא דמי לדר' יונה הנ"ל דאימתי אמרינן דאי אפשר שיתכפר חצי מנוין וחצי מנוין לא יתכפרו ה"מ כשהיו כולם בריאים וכולן ראוים נמצא דכולן הוי מנוין אם כן כל המנוין תלוין זב"ז ואם לא נתכפרו לאלו לא נתכפרו לאלו אבל אם אותן שלא נתכפרו לא נחשבו מנוין כלל כגון חולין וזקנים אינן תלוין זב"ז דהא אותן שלא נתכפר עליהן ולא כיון עליהם אינן נחשבים למנוין ואינן תלוין זב"ז ולא שייך למימר שתאכל חצי חבורה ז"א דהא אינו חצי חבורה אלא כל החבורה:

ועכשיו יתבאר הסוגיא הזאת דקס"ד הא דתני בברייתא כיצד שלא לאוכליו לשם חולה או זקן משמע חולה אחד וזקן אחד בתוך החבורה בריאים ולא כמו דמסיק ר' חגי אחר כך תיפתר שהיה כולן חולין כמו דפריך אם כן נתני לשם בני חבורה פסולין אלא ע"כ לדעתי' דר' יוסי דלא היה רק זקן אחד או חולה אחד אם כן קשה למה פסול הא לאוכליו ושלא לאוכליו כשר א"ו דס"ל כר"א דבסמוך דמיירי בשתי עבודות דאין מחשבת אוכלין בזריקה כדאיתא לקמן אבל בשחיטה גופה פסול לאוכליו ושלא לאוכליו ולכאורה קשה מ"ט הא אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וכל השחיטה צריך בשביל האוכלין לחוד כדפירש"י ז"ל דף ס' ע"א אלא ע"כ דצריך השחיטה בשביל כל החבורה וע"כ נמצא דהוי כשוחט ע"מ שיתכפרו בו חצי חבורתו ואם כן ע"כ מוכח דחשיב זקן וחולה בר המנאה לפסול וחשובים מן החבורה דאל"כ לא חשיב חצי חבורתו אם כן הדא אמרה כמה דברים וקחשיב ואזיל וקמקשה הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הגם דאין לו מניין מכל מקום יש לו מניין לפסול וכמו דגרסינן לקמן ע"ב שהמחשבה לכושר ולא לפסול פי' דהמחשבה מהני לקולא לכושר ולא לחומרא לפסול עיין שם וה"נ ה"פ דאף על פי דהקטן אין לו מנין לכושר אבל יש לו מנין לפסול דלחומרא חשיב המנאתו המנאה הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול פי' כיון דאמרת דאפילו מי שאינו ראוי לאכול פטור מפסח ואינו ראוי למנות על הפסח אף על פי שאין לו מנין לכושר מכל מקום יש לו מנין לפסול אם כן לפי זה היה בדרך רחוקה מאוסקופת העזרה ולחוץ דקיימא לן לקמן בפ"ו הלכה ג' אמר ר' יוחנן לא אמר ר"א אלא לפטרו מהכרת עיין שם דבהיה בדרך רחוקה לא פטר אלא מהכרח דרחמנא אמר ובדרך לא היה אבל מי שהיה בדרך רחוקה פטור מהכרת דפטור מעשיית פסח ואבל אם שחטו עליו שפיר דמי ויצא בו ידי חובת פסח ולכאורה קשה כיון דפטור מפסח אם כן המנאתו לאו המנאה הוא ואם כן פסח נשחט שלא למנויו כדפירש"י ז"ל במס' פסחים דף צ"א ע"ב גבי נשים כיון דפטורין מפסח המנאתם לאו המנאה הוא והוי שלא למנויו אך דנשים בראשון רשות ונתנה להם התורה רשות לאכול עיין שם אבל ז"א דקיימא לן דשה לבית אבות לאו דאורייתא וכתב הר"נ ז"ל במס' נדרים דף לו ע"א דלא הוי שלא למנויו אע"פ דפטורין מפסח אם כן המנאתו לאו המנאה הוא. משום דלא אסר רחמנא שלא למנויו אלא דווקא להני דראוין להמנות אבל קטנים דלאו בני הכי ל"ל בה וכן כתבו התוס' ז"ל שם דלא אסר רחמנא שלא למנויו אלא להנהו דאיתנהו במצות תכוסו אבל לאותן דלא שייך בהו לא מיירי מידי דהוי אנשים דרשות הן שאף על פי שאין חייבין בפסח מותרת לאכול ממנו ולא הוי שלא למנויו וכן בקטנים עכ"ל ז"ל ואם כן הכא נמי מי שהוא בדרך רחוקה הגם דפטור מפסח מכל מקום בששוחט לשמו אינו נקרא שלא למנויו משום דאיסור בשוחט שלא למנויו היינו דווקא בשוחט לשם מי שראוי להמנות ושחט עליו בלא המנאה אבל בשוחט לשם מי שאינו ראוי להמנות דפטור מפסח שפיר דמי ואינו נקרא שלא למנויו ואי ס"ד דכל אותן שפטורין מפסח ואין לו מנין לכושר יש לו מניין לפסול אם כן קשה בקטן האיך אוכל פסח משום דאין בר המנאה הוא ז"א הא אף על פי שאין לו מנין לכושר יש לו מנין לפסול ולאו בר המנאה הוא לכושר והמנאתו לאו המנאה הוא הוא שמנה על הפסח וכאילו לא נמנה עליו לענין כושר וע"כ אסור לאכול ממנו דנקרא בר המנאה לפסול לחומרא ]אם לא דשה לבית אבות דאורייתא[ וכן קשה במי שהיה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול כיון דאין לו מנין לכושר ויש לו מנין לפסול אם כן הוי שוחט שלא למנויו וא"ל דכיון דלאו בר מניין הוא לא הוי שלא למנויו ז"א דכיון דאין לו מנין לכושר ויש לו מניין לפסול אם כן לענין שלא למנויו הוא פסול משום דהמנאתו לאו המנאה והוי שלא למנויו דאין לו מניין לכושר אבל לא חשוב בר המנאה דיהא מותר שלא למנויו כיון דיש לו מנין לפסול וקשה הא לקמן אמרינן דכשר בפ"י ה"ג עיין שם הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו מחשב להן כמו שהן קיימין כפי' הק"ע ז"ל דמחשב עליהן מחשבת פסול אע"ג שאבדו כמו שהן קיימין דמי לענין מחשבת פסול דהני שאינן יכולין לאכול כמו שאינן הן ואפ"ה מהני המחשבה שחשב עלייהו לפסול הפסח הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו פסול. דהע"כ הא דפסול ליה בחולה וזקן אחד הוא משום דהוא שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו כנ"ל אם כן ע"כ בששחט על חצי חבורתו פסול וע"ז אמר ר' חגי קומי ר' יוסי תיפתר שהיו כולן חולין אם כן לא מוכח מידי מכאן דהוי בשוחט לחצי חבורה ואם כן חולה וקטן נקרא חצי חבורה השניה דיש מנין לפסול ז"א דמיירי שלא היה רק חבורת חולים וזקנים. א"ל אם כן נתנו לשם בני חבורה פסולין א"ל כשהיו שם כשירים ושחטו לשם פסולין פי' דמיירי בששחט רק על שאינן אוכלין לבד אף על פי שמנה גם אוכלין מכל מקום כיון ששחט על שאינן אוכלין לחוד פסול כמו שכ' התוס' ז"ל במס' פסחים דף פ' ע"א ד"ה השוחט עיין שם נמצא לב' האוקימתות רבותא קמ"ל לאוקימתא קמייתא קמ"ל דלאוכלין ושלא לאוכלין הוי כשוחט לחצי חבורה אף דחצי חבורה השניה הוי אותן שאינן ראוין להמנות ולאוקימתא בתרייתא קמ"ל רבותא דשלאו לאוכלין פסול אף על פי שהיו גם אוכלין מנוין עליו ועיין בתוס' ז"ל הנ"ל והפסול הוא משום שלא לאוכליו דווקא ולא משום חצי חבורתו ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף