רידב"ז/פסחים/ה/ג

רידב"ז פסחים ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה לשם זקן כו' הדא אמרה כו' פי' דקס"ד ששחט לשם זקן אחד דאל"כ נתני לשם בני חבורה פסולין. כדאיתא בסמוך וע"כ דשחט לשם בריאים ולשם זקן אחד והא דתני במתניתין לאוכליו ושלא לאוכליו כשר מיירי ששחט שיתכפרו בו השלא לאוכליו דהיא בזריקה כדאמר ר"א בסמוך אבל בשחיטה פוסל מקצת שלא לאוכליו והגם דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה כדפי' רש"י ז"ל אך דפסול משום דשחט לשם מקצת חבורה כר' יונה דבסמוך דס"ל דהשוחט על חצי חבורתו נעשה כמתפיס כפרת אלו לאלו מאחר שלא נתכפר למקצת בני חבורה לא נתכפר לכל החבורה. ואע"פ דהמקצת החבורה הללו לאו בר המנאה הוא ולאו בני חבורה מקרי ולא דמי להא דר' יונה דהא ר' יונה מיירי בשהמקצת הוי בר המנאה והוי מבני חבורה משא"כ החולה והזקן לאו בר המנאה הוא לכושר מ"מ חשיב מבני החבורה למען לפסול את החבורה שיהא חשובים ששחט לחצי חבורה ע"ז פריך הדא אמרה שהקטן יש לו מנין לפסול אע"פ דלאו בר המנאה הוא לכושר מ"מ חשוב בר המנאה לפסול שלא למנויו ואנן קי"ל איפכא כיון דהקטן אין לו מנין לכושר ולא חשוב בר המנאה לכושר לא חשיב גם בר המנאה לענין הפסול דשלא למנויו כמבואר בתוס' בדברינו הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה דהוא מאוס קופת העזרה ולחוץ דלאו בר המנאה הוא לכושר אם בדיעבד שחטו עליו הוי בר המנאה לפסול ואנן קי"ל בפ"י ה"ג איפכא כיון דלא חשוב בר המנאה לכושר לא חשוב בר המנאה לפסול דשלא למנויו ועי' בתוס' בדברינו הדא דמסעייא לדרומיי דאימורין שנאבדו אע"פ שאינן כאן מ"מ מהני עליהן מחשבה דהא אילו שאינן ראוין לאכול כמו שאינן הן מ"מ מהני עליהם מחשבה הדא אמרה שחטו שתאכל חצי חבורתו פסול. ר"ל דהא זהו כל עיקר הטעם דבמחשב על חולה וזקן אחד פסול. ע"ז אמר ר"ח קומי ר' יוסי דמיירי שהיו כולן חולין וזקנים כו' שהיו שם כשירין ושחטו לשם פסולין. כדאיתא בתוספת ז"ל במס' פסחים דף ס' ע"א ד"ה השוחט עיי"ש ועיי' בתוס' הרי"ד ותמצא מבואר ברוחב בע"ה:

לאוכליו כזיתים ושלא לאוכליו כזיתים כשר פי' דהוו לאוכליו ושלא לאוכליו. לאוכליו כזיתים ושלא לאוכליו כחצי זיתים וכ"ש כשר דלא הוי מחשבה שלא לאוכליו רק על חצי כזית. לאוכליו כחצי זיתים ושלא לאוכליו כחצי זיתים מה אנן קיימין אם כשהיתה המחשבה לכושר תהא מחשבה לפסול אם אינה המחשבה לפסול לא תהא המחשבה לכושר פי' דהא כתב רחמנא לפי אכלו דבעינן שישחטו לשם אכילה ואם שחט לשם מי שיכול לאכול כזית אחד כשר דקרינן ביה לפי אכלו. לזה קאמר אם שחט לאוכליו כחצי זיתים או שלא לאוכליו כחצי זיתים בזה שניהם שוין בין ששחט לאוכליו בין ששחט שלא לאוכליו ויתבאר ע"פ מה דגרסינן במס' זבחים דף ל"א ע"א בעי ר"א חשב לאכול כזית בשני בני אדם מהו בתר מחשבה אזלינן דאיכא שיעורא או בתר אוכלין אזלינן וליכא שיעורא אמר אביי ת"ש לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין הא לאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר וה"ד בשני בני אדם מצטרף ע"כ ועפ"ז יתבאר הכא בסוגיא דידן דקאמר דלחצי זיתים דמי לאוכליו ולשלא לאוכליו דהא דתנינן בברייתא כיצד שלא לאוכליו לשם חולה ולשם זקן שאינו יכול לאכול כזית מיירי ששחט לשם זקן אחד וא"כ נשחט הפסח שלא לאוכליו דחצי זית לאו אכילה הוא. אבל אם שחט לשם כמה חולים וכמה זקנים דלכל אחד כחצי זית יש בכולן כזית תלי בזה אם אזלינן בתר מחשבה כשר דיש בו אכילה ונקרא נשחט לאוכליו אבל אי אזלינן בתר בני אדם נקרא נשחט שלא לאוכליו ע"ז קאמר הגמ' אם שחט לאוכליו כחצי זיתים או שלא לאוכליו כחצי זיתין ושאר הפסח שחטו סתמא בזה שניהם שוה כדמפר' ואזיל דבמה אנן קיימין אם כשהיתה המחשבה לכושר פי' דאזלינן בתר המחשבה לכושר תהא המחשבה לפסול דאף אם שחט לשם פסולין נמי דינא הכי דמאי נפ"מ בין כשר לפסול כיון דאפילו ראוי לאכול כזית מכיון ששחט עליו כחצי זית א"כ לא נשחט לשם אכילה וכתיב לפי אכלו אלא דאזלינן בתר מחשבה ואיכא אכילה כן נמי בשחט על הפסולין מכיון ששחט לשם כמה פסולין ואיכא כזית לפי המחשבה. ואם אינה המחשבה לפסול דא"ת דאין המחשבה מועיל במה שהיו במחשבתו כזית כיון דלא אזלינן בתר המחשבה לא תהא המחשבה לכושר כלומר גם להכשר לא אזלינן בתר המחשבה אלא בתר בני אדם וא"כ מאי אהני לן שראוין לאכול כזית מ"מ האיך נשחט הפסח לאכילה והאיך קרינן בי' לפי אכלו לרבנן דפליגי אר' נתן וס"ל דבעינן כזית אכילה ממש ולא דרשי גברי דחזו לאכילה וקי"ל כרבנן עיי' בדף ע"ח ע"ב וא"כ בזה שניהן שוה וע"כ תלי בזה אם אזלינן בתר מחשבה בשניהם כשירים. דכמו שהמחשבה לכשר כן נמי המחשבה לפסול ואם לא אזלינן בתר המחשבה אלא בתר בני אדם. א"כ הכשר פסול כמו הפסול. דכמו דלא אזלינן בתר המחשבה גבי פסול כן נמי לא אזלינן בתר המחשבה לגבי כשר וע"כ שניהם שוה אך תלי אם אזלינן בתר המחשבה או בתר בני אדם מיבעיא לן. וע"ז א"ר יוסי מתניתא אמרה שהמחשבה לכושר דתנינן תמן לאכול חצי זית ולהקטיר חצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין טעמא לאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול כמו לאכול ולהקטיר וה"ד בשני בני אדם מצטרף והרי זה כמו פשיטותא דאביי הנ"ל ואם כן מוכח דאזלינן בתר המחשבה וכמו דהמחשבה לכושר כן נמי המחשבה לפסול דשניהם שוה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף