תוספות הרי"ד/יבמות/ג/א

תוספות הרי"ד יבמות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יוסה בעי אם בשנפל הבית על שניהם כאחת בדא כו' אלא בשמתו זא"ז הוון בעי מימר מה צריכה לר' יוחנן מתה השניה למה אינו מותר בראשונה כו' היא הדא צריכה לי' ולית זיקה כלום אילו שלשה כו' אחין אין אחר זיקה כלום א"נ ה"ג אין תאמר זיקה כלום והא אסור בה משום א"א ע"כ פי' הסוגיא הזאת הכי בבבלי דף כ"ז גרסינן ורב ל"ל האי סברא והא אמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה כו' הרי היא כא"א שיש לה בנים כו' הנ"מ היכא דקאי באפה איסור אחות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן היא ע"כ פי' וע"כ אפי' מתה הראשונה מותר בשניה איתיבי' ריב"ר לר"י ד' אחין שנים מהם נשואין כו' ואמאי ליקו חד מינייהו ולחלוץ לה לשניה ותהוי ראשונה לגבי אידך יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה כו' כו' ופרש"י ז"ל דאין ה"נ קשיא לרב ולדידי' קשיא ביותר לחלוץ חדא ולישתרי אידך וכן פי' הרשב"א ז"ל דלרב קשיא אף אם יחלוץ לראשונה תישתרי אידך עיי"ש ולכאורה קשה מהאי סוגיא בירושלמי דמשני ר' ירמיה שנפל הבית על שניהן כאחת ופריך לו ר' יוסי א"כ אמאי אמר ר' יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן אלא בשמתו זא"ז וע"כ קשה לחלוץ לשניה ולישתרי ראשונה אבל בשמתו כאחת לא הי' אמר ר"י אחיות איני יודע מי שנאן דדווקא הותרה ונאסרו וחזרה והותרה אז שרי אף דקאי באפה זיקה דרבנן מ"מ כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' ודוקא חלץ לשניה מותר בראשונה אבל חלץ לראשונה אסור בשניה ול"ל דהכא אזיל בשיטת ר"י ז"א דהא מסיק הוון בעי מימר מה צריכה לר"י מתה השניה למה אינו מותר בראשונה אבל מתה הראשונה אסור בשניה אר"י היא דא היא דא צריכה ליה ולית זיקה כלום כו' אלמא דהוא שיטת רב לענין מתה הראשונה מותר בשניה אעפ"כ לענין חלץ לראשונה ס"ל דאסור בשניה א"כ לרב נמי לא קשיא ממתניתן רק שיחלוץ לשניה ותהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה וכו' אבל שיחלוץ לראשונה אסור בשניה א"כ קשה על רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל דלא מחלקי בזה אליבא דרב וס"ל כיון דמתה הראשונה מותר בשניה אליבא דרב כמו כן כשיחלוץ לראשונה נמי מותר בשניה כיון דקאי באפה זיקה דרבנן ואילו בירושלמי מחלקינן בזה ועוד קשה באמת להבין שיטת הירושלמי בזה דמחלק בהכי ועוד קשה מאי דמפיק אילו ג' אחין שנים מן האב כו' לא הספיק השני לחלוץ וליבם כו' שמא אינו מותר בה אין תאמר זיקה כלום יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו קשה זה גופיה מנ"ל וכבר עמד ע"ז הש"ך ז"ל ועוד קשה להבין שיטח ר"ח ז"ל בתוס' ז"ל דף כ"ז ע"ב ד"ה אבל הכא זיקה דרבנן היא וז"ל הר"ח ז"ל דרב לטעמיה דס"ל דאין זיקה דאע"ג דאסור משום ביטול מצות יבמין לא חשיב הך איסור לאוסרה עולמית אף כשתבוא לכלל היתר אבל למ"ד דיש זיקה ראוי לאסור משום שנאסרה עליו שעה אחת עכ"ל ז"ל וכבר הרחיב הרשב"א ז"ל לבאר דברי ר"ח ז"ל בזה עיי"ש ונראה לפענ"ד לבאר בעז"ה הסוגיא ועי"ז יאיר עינינו בע"ה לקמן בסוף הסוגיא והוא דהנה הרשב"א ז"ל כתב בדף מ"א דהא דהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה לאו לזיקתה ז"א דהא בעינן דרכי נועם אלא להיתירה בלבד ואין בה איסור אשת אח כיון דהותרה מתחלה הוי כההיא דאר"י בפ"ק דמי איכא מידי דמעיקרה הותרה לו ועכשיו תיקום עלה באיסור אשת אח ואפילו בלא זיקה ואין עלה רק איסור אחות אשה לחוד כשקידש אחותה וכשמתה אשתו הרי היא מותרת אחות אשה לאחר מיתה כדאיתא בירושלמי בטל הגורם בטל האיסור משא"כ כשאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' עומדת באיסור אשת אח ואסורה עולמית עיי"ש ונראה לפענ"ד דזה דוקא באחות אשה מדאורייתא כשנפלה היבמה בשעה שהיתה אחות אשה אפילו מתה אשתו אח"כ אסורה עולמית משא"כ כשאינה אחות אשה גמורה מדאורייתא רק אחות זקוקה בעת הנפילה תלי בזה אם שומ"י שמתה מותר באמה או לא דהא קי"ל דף ל"ב ע"א בא עליה חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה וע"כ אפילו כשמתה אשתו הגמורה הרי נפל איסור אחות אשה ואפילו באשתו גמורה שמתה מותר באחותה ונתבטל מכאן ולהבא איסור א"א ובטל הגורם אבל האיסור דאשת אח דאסרה רחמנא בעבורה את זה לא פקע לאחר מיתתה כמו כל העריות לא נתבטל לאחר מיתת אשתו רק אחות אשה לבד מגזה"כ אבל כל העריות שבא בשביל אשתו לא נפקע במיתתה [כדאיתא במס' קידושין דף י"ג ע"ב והא עריות דאסר להו ולא שרי להו] ע"כ נשארת באיסור א"א לעולם אפילו לאחר מיתת אשתו ולא הוי בטל הגורם אבל בהותרה מתחלה ונאסרה וחזרה והותרה כיון דלא היה עליה איסור דאשת אח רק אחות אשה ע"כ כשמתה אשתו מותר באחותה ובטל הגורם וא"כ בזקוקה בראשונה אצלו כשמתה תלי בזה אם שומ"י שמתה מותר באמה למ"ד דמותר באמה ולאו דוקא איסור דאחות אשה לבד נפקע אלא כל העריות נפקע ממנה א"כ נפקע גם איסור דאשת אח דהא אשת אח בלא בנים רחמנא שרי' [ולאו משום זיקה אלא אפילו שלא משום מצוה רק מיתת אחיו לבד מסלק איסור דאשת אח כמו שמבואר בדברינו בפ"ק לשיטת הרמב"ם ז"ל עיי"ש] ורק כשהיתה אחותה זקוקה ליה ראשונה אז הוי אסורה לו באיסור אשת אח ע"כ כשמתה הזקוקה ונתבטל כל איסור עריות שהיה עליו בשבילה א"כ כמו דנתבטל איסור דאחות אשה כמו כן נתבטל איסור דאשת אח דהא ב' ענינים הן א' היתר דא"א ב' הזיקה ולא דההיתר הוא בשביל הזיקה ז"א כמו שמבואר בדברינו בפ"ק וא"כ א"א לאחר מיתה שמת אחיו נסתלק איסור ערוה ורק הזקוקה אינו מניח לו להסתלק וכיון שמתה בטל הגורם בטל האיסור כמו שמלא מזה הסברא בירושלמי בכמה מקומות אבל למ"ד דיש זיקה וס"ל דשומ"י שמתה אסור באמה והוי כאשתו דרק באחותה מותר אבל אמה אסורה עולמית דכל העריות שיש ליה בשבילה לא נתבטל במיתתה כמו באשתו גמורה א"כ כיון דעל השניה יש עליה איסור דאשת אח ואחות אשה ע"י הזיקה ואפילו אם מתה הזקוקה ראשונה ונתבטל איסור דאחות אשה אבל איסור דאשת אח לא נתבטל כמו איסור אמה ובתה ובזה נחלקו רב ושמואל לעיל דף י"ז ע"ב דרב ס"ל אין זיקה ושומ"י שמתה מותר באמה והא דאסור מחיים רק משום ביטול מצות יבמין אבל לא משום ערוה דאמה דהא אין זיקה ככנוסה ושמואל ס"ל דיש זיקה וככנוסה דמיא ואסורה אמה מחיים משום ערוה ע"כ אפילו מתה אסור באמה כמו אשתו גמורה ובזה מובנים דברי ר"ח ז"ל דרב לטעמיה דס"ל אין זיקה דאע"ג דאסור משום ביטול מצות יבמין לא חשיב הך איסור לאוסרה עולמית והוא משום דלאחר שבאה לכלל היתר אין עלה ערוה כלל והותר איסור דא"א משא"כ למ"ד דיש זיקה והוי ככנוסה ואמה ואחותה אסורה משום ערוה ראוי לאסור משום שנאסרה שעה אחת דהא כאשתו גמורה דמיא דהוי משום השעה אחת ערוה ונשארת משום השעה אחת ערוה לעולם דליכא בה בטל הגורם מדרבנן כמו באשתו גמורה מדאורייתא ואיסור אשת אח עלה לעולם דליכא בה בטל הגורם א"נ דלרב דס"ל אין זיקה והא דאסור באמה לאו משום ערוה אלא משום בטול מצות יבמין והא דחולצין ב' אחיות ואין מיבמין הוא ג"כ לאו משום ערוה אלא משום במ"י א"כ כשמתה אחת מהן מותר בשניה ולא שייך כ"י שאין אני קורא בה כו' ותהיה אסורה משום א"א ז"א דהא לא היה עליה האיסור דא"א מעולם משא"כ לר"י דס"ל יש זיקה והוי אחותה כערוה גמורה מדרבנן וחייב עליה מדרבנן משום א"א ומשום א"א וע"כ אפילו כשמתה אחת ונפקע איסור דאחות אשה אבל אשת אח לא נפקע:

וכיון דזכינו בע"ה להבין זאת יתבאר שיטת הירושלמי כעין חומר וכל קושיתנו מתורץ בזה דגרסינן בדף מ' ע"א החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה כו' איבעיא להו גזרו שניות בחליצה או לא בערוה דאורייתא גזרו בהו רבנן שניות כו' ואילו אם אם אמה כו' עיי"ש ובירושלמי פ"ד ה"א גרסינן מפני שחלץ לה הא אם לא חלץ לה ומתה מותר באמה א"ר אבינא הדא היא דמר ר' יעקב ב"א בשם ר"ש שומ"י שמתה מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה ר' אבין שמע לה מן דבתרה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לא כמתה היא ע"כ והסוגיא הזאת צ"ב לפי פירוש המפרשים ז"ל דלמה נקט ואחותה אצל האחין ולא נקט אכולהו וכולהו אצל האחין לא כשמתה היא ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ מדלא קתני והאחין מותר בכולן מדייק בבבלי דאי תני אם אם אמה הא"מ האחין מותרין דוקא באם אם אמה אבל באם אמה ובאמה לא ע"כ הרי מבואר די"ל דהאחין מותרין דתנא במתניתן לא קאי אכולהו מתניתן וע"כ ס"ל להירושלמי דקאי רק אמה דסמוך ליה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין הוא באחותה אפילו בזמן שהיא קיימת וה"פ בירושלמי מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה בתמיה והיא בלשון קושיא ולמה לא תני החולץ ליבמתו או מתה דהוי ב' דברים המפקיעים הזיקה אסור בקרובותיה ומדלא תני רק החולץ משמע דבמתה מותר באמה ומתמה על זה אמאי ול"ל דאין ה"נ במתה דאסור באמה כמו בהחולץ א"כ לישמועינן במתניתן גם מתה ע"ז אמר ר"א הדא היא דמר ר"י ב"א בשם ר"ל שומ"י שמתה מותר באמה וע"כ לא מתמה ע"ז מדוע לא משמע לן התנא החולץ ליבמתו או מתה אסור בקרובותיה דאין ה"נ דמתה מותר בקרובותיה וע"כ לא משמע לן התנא דין דמתה ר' אבין שמע לה מן דבתרה פי' דר' אבין חולק על הא דלעיל וכן הוא לישנא דר' אבין בירושלמי כשחולק על הא דלעיל [עיין במסכת דמאי בפ"ה ובשנו"א ז"ל] ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל אחין לא כמתה היא בתמיה פי' דמדוע מותרין האחין באחותה כשהיא קיימת ע"כ משום דהחליצה חשובה אצל אחין כמתה ועכ"ז אסורין באמה וכו' משום דשומ"י שמתה אסור באמה [ושיטת הירושלמי דהאחין מותרין קאי רק אאחותה דאל"כ אלא כפי' המפרשים ז"ל לא הוי ליה להתחיל מן ואחותה בזמן שהיא קיימת ולסיים אחותה אצל האחין לא כמתה היא הו"ל להתחיל מן והאחין מותרין והחליצה אצל האחין לא כמתה היא א"ו ברור הדבר דר' אבין פליג כלישנא דר' אבין בכ"מ כשחולק על הא דלעיל דסבירא ליה להירושלמי דאחין מותרין לא קאי רק אאחוחה בזמן שהיא קיימת משום דהחליצה לאחין חשובה כמתה וע"כ אינו מותר רק באחותה משא"כ בהעריות דאין המיתה מתיר כגון באמה כו' וז"ב וריב"א בשם ר"א דסבירא ליה דשומ"י שמתה מותר באמה ומ"מ האחין של החולץ אסורין באמה כו' משום דחליצה חמורה ממתה דאילו שומ"י שמתה מותר באמה ואילו חלץ לה אסור באמה דגזרו רבנן בחליצה ואסור בקרובותיה כמו באשתו וכמו כן עשאוה על האחין כדין אשתו שמתה דאסור באמה ומותר באחותה. ועפ"ז מתורץ קושית הש"ך ז"ל ד"ה הא דמקשה קושיא חמורה דמנ"ל להוכיח דשומ"י שמתה מותר באמה מדלא קתני החולץ ליבמתו או שמתה אסור באמה ז"א משום דקבעי למיתני האחין מותרין ואילו במתה גם האחין אסורין אבל לפ"ז ניחא שפיר דע"כ שיטת הירושלמי לכו"ע דוהאחין מותרין לא קאי רק אסיפא ובאחותה בזמן שהיא קיימת] וראיה עצומה לזה מהסוגיא דידן דמחלק הירושלמי בין מתה הראשונה לבין חלץ אחיו לראשונה דמתה הראשונה מ"מ מותרת השניה משום דאין זיקה כלום פי' לאחר מיתה בטל הזיקה ונסתלק איסור ערוה שיש לו בשבילה דס"ל כריב"א בשם ר"ל דשומ"י שמתה מותר באמה וכיון שמותר באמה כמו כן כל איסור ערוה שבשבילה נסתלק דגם איסור דאשת אח נסתלק לאחר מיתה כמו אילו ג' אחין שנים מאב כו' ונפלה לפני אחיו שמא אינו מותר בה בתמיה הרי פשיטא דמותר דלמה גרע משומ"י שמתה דמותר באמה ומ"ש איסור אשת אח מאמה ולאו דמביא ראיה מג' אחין ז"א רק דזה פשיטא ליה דשומ"י שמתה מותר באמה וע"כ כשמתה הראשונה כמו שנסתלק איסור דאחות אשה כמו כן נסתלק איסור דאשת אח ומביא ציור ע"ז דשומ"י שמתה נסתלק איסור דא"א בג' אחין שנים מן האב כו' והכא כל עיקר האיסור בשמתה הראשונה הוא משום אשת אח א"כ כשמתה דקי"ל דמותר באמה וה"ה באיסור א"א כמו הציור דג' אחין דהותר איסור דא"א במיתה אבל כשחלץ אחיו לראשונה דאחין אינן מותרין רק באחותה בערוה דמיתה מתיר אבל בערוה דאין המיתה מתיר לא הותרה אצל האחין ג"כ במיתה הבא מכח חליצה ע"כ כשחלץ אחיו לראשונה לא הותרה השניה לאחין משום דאע"פ דנסתלק בחליצת אחיו האיסור דאחות אשה משום דאיסור אחות אשה מותרת לאחר מיתה אבל איסור ערוה דאשת אח דאין מיתה מתירה נשארת באיסור דאשת אח דאשת אח דחליצה עשאוה רבנן לגבי אחין כאשתו שמתה דמותר באחותה ואסור באמה וכ"ז הוא לשיטת הירושלמי דאחין מותרין קאי רק על אחותה בזמן שהיא קיימת וע"כ חלוק חליצה לאחין ממתה משא"כ לשיטת הבבלי דוהאחין מותרין קאי על כל מתניתן א"כ שפיר פירש"י ז"ל בבבלי דהקושיא היא על רב ג"כ דכי היכי דס"ל במתה הראשונה מותר בשניה כן נמי בשחלץ אחיו לראשונה מותר בשניה ואין להק' כי פריך בבבלי דף כ"ח על ר' יוחנן ומשני ר"פ כגון דנפלה הך דאינה חמותה ברישא ולכאורה קשה מאי מהני דנפלה הך דאינה חמותה ברישא הא כיון דלשיטת הבבלי והאחין מותרין בכולן הרי דאחין מותרין לאחר החליצה באמה וכל העריות שנאסרו עבורה הרי דאדרבה חליצה על האחין קול ממתה יבמתו וא"כ סוף סוף תקשה קושית הגמר' ליקום חד מינייהו ויחלוץ דהא בחליצה לאחין מותר לכו"ע ז"א דלמ"ד יש זיקה החליצה לא עדיף ממתה ואסור באמה ובכל העריות וכיון דר"י ס"ל יש זיקה אין נפ"מ בין מתה לחליצה להאחין ומתניתן דקתני והאחין מותרין בכולן היא כמ"ד דאין זיקה ורק על החולץ אסור באמה והאחין מותרין ודו"ק:

פתר לה כר"א עי' בדברינו בפנים דמבואר היטב בע"ה ואין להקשות האיך הוי זקוקה לחליצה לאחר מיתה הא כתיב דרכי נועם וכבר הקשה הש"ך ז"ל והניח בצ"ע ולפענ"ד נראה דהירושלמי לא ס"ל הא דלא הוי דרכי נועם אם תזקק לאחר מכאן והראיה דבר"פ כיצד קפריך הירושלמי ולמה לי קרא על א"א שלה"ב דאסורה פשיטא דא"כ תצטרך להמתין שמא ישא אביו אשה ויוליד בן ותהא אשתו זקוקה ליבום [וכה"ג מק' בתוס' ז"ל דלמה לי קרא פשיטא דהא דרכי נועם כתוב] והירושלמי לא פריך מדרכי נועם אלא וכ"ת אין ה"נ ויאמר קרא ובן ואב אין לו ופי' הרשב"א ז"ל דה"פ דהא אחיו ואביו אוסרין אותה להנשא אין אחיו קורא אני יי"ע ואביו קורא אני לא תהי' וגו' החוצה ויאמר קרא ובן אין לו ויש לו אח יי"ע ואם יש לו אב לא תהי' החוצה עיי"ש הרי דהירושלמי לא יליף זאת מדרכי נועם והא דנעשה מתים כחיים בבנים לענין יבום הוא ג"כ מקרא זה ילפינן בירושלמי מדכתיב ובן אין לו הא יש לו בן תהיה החוצה דאל"כ אפילו יש לו בן נמי לא תהיה החוצה דנהי דיבום לא שייך ביש בן אבל שייך לא תהיה החוצה והא דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יי"ע אסורה עולמית אפילו כשמתה אשתו הוא משום דמאי מהני מיתתה דהא לענין עריות הבא מחמתה כחי' חשובה ולא מהני רק לענין אחות אשה לחוד אבל לא לאשת אח משא"כ באחיות יבמות דלאחר מיתה פקע זיקה שפיר חוזרת לזיקתה ומזה הירושלמי ראי' גמורה דשיטת הירושלמי הא דמתה בטלה זיקתה הוא לא למפרע דאל"כ אלא דלמפרע בטל זיקתה וכאילו לא היתה אחות זקוקה מעולם א"כ מאי מהני דמוקי כר"א דס"ל דאעפ"י שבטל הגורם לא בטל האיסור דמאי דמיון הוא זה דהתם לא בטל הגורם למפרע אבל הכא בטל למפרע א"כ אף כר"א לא אתיא אלא ע"כ דנפקע מכאן ולהבא ועי' בדברינו לעיל בר"פ כיצד ומתוך סוגיא הזאת יש ראיה ברורה לדברינו בר"פ ד"א ד"ה ר"י בעי אם בשנפל הבית כו' דכתבנו שם בפי' דברי ר"ח ז"ל דכתב רב לטעמי' דל"ל זיקה אבל אי יש זיקה [ופי' הרשב"א ז"ל אפילו מדרבנן] היתה אסורה עולמית הואיל ונאסרה שעה אחת לכו"ע והא הירושלמי בסוגיא דידן למ"ד דחליצה קנין והוי מדאורייתא זיקה גמורה [כדפריך שמעון בר בא מה בין חולץ למגרש] מ"מ מותר לאחר מיתה כדפריך אי לאחר מיתה יבום ומשני רק כר"א אבל לרבנן מתייבמת בשלמא מר"פ ד"א דאמר מתה ראשונה מותר בשניה לא קשי' על ר"ח ז"ל דדילמא לשיטת הירושלמי ר"י נמי ס"ל אין זיקה אבל הכא בהאי סוגיא דמפורש אפילו למ"ד חליצה קנין ואז פשיטא דיש זיקה ואף מדאוריית' מ"מ במתה מותר באחותה אלא ע"כ כדברינו דלא נפ"מ ביש זיקה ואין זיקה רק העיקר דלש"ס דילן למ"ד דיש זיקה שומ"י שמתה אסור באמה דלא פקעה הזיקה לאחר מיתה ולמ"ד משום במ"י מותר באמה וכדברינו שם וא"כ לשיטת הירושלמי אף למ"ד דיש זיקה לאחר מיתה פקעה לה זיקה והוי כמו בש"ס דילן דאין זיקה וגם ראיה מזאת הסוגיא דלא אמרינן לשיטת הירושלמי דכשמתה בטלה זיקתה למפרע כדברי הנמ"י ז"ל דהא באמת צריך טעמא מדוע נפקע למפרע ואי משום הסברא דכתב הנמ"י ז"ל כיון דמתה לבסוף ולא אתיא לידי חליצה ויבום איגלאי למפרע דלא היתה זקוקה לו וכתב בר"פ ד"א דלפיכך מתה הראשונה מותר בשניה משום כיון דלא בא לבסוף לידי מעשה חליצה או יבום איגלאי מילתא למפרע דלא היתה זקוקה לו ז"א דהא הכא דחלצה ומתה אחר חליצה ואעפ"כ לאחר מיתה מותר באחותה והכא ל"ל דנפקע הזיקה למפרע מטעם דלא אתא לבסוף לידי מעשה חליצה או יבום דהא חלצה אלא ע"כ מכאן ולהבא הוא ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף