רידב"ז/יבמות/ג/א

רידב"ז יבמות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אילו ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי נכריות שמא אינן מתיבמות שנייא היא הכא שיש בו איסור אחיות מעתה לא יהי' צריכות הימינו חליצה א"כ מתני' ע"י זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות ע"כ פי' כפי דקי"ל לעיל בפ"ק ובפ"ב ומבואר בדברינו שם דבב' אחין יבמין הוזקקה לא' וא"י לאיזהו וכשחלץ לה ראובן נמצא דנתברר מעיקרא דלא היתה זקוקה לשמעון וכן בצרות כשחולץ לאחת הובררה מעיקרא דהצרה אינה זקוקה עי' בדברינו לעיל דביארנו דכן הוא שיטת הבבלי ושיטת הירושלמי עיי"ש ע"כ קאמר הכא דאין בו איסור אחיות ברורות שאינו מבורר למי תהי' זקוקה א"כ כל אחת הוי ספק שמא היא אחות אשתו שמא לא ואע"פ שכשכנס השני או חלץ אחד לחדא נתברר הדבר דלהני לא היתה זקוקה למפרע כדאמר לעיל בפ"ק חלץ לחבירתה ובא עלי' חלו עלי' קידושין למפרע עיי"ש מ"מ אסורה עולמית הואיל והוי יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' ואסורה משום דרכי נועם דדרכי נועם הוא שייך אפילו בספק זיקה כיון דלא היתה זקוקה גמורה בשעת מיתה האיך תחזור ותיזקק גמורה לאחר מכאן ע"כ אין יוצאת בלא חליצה משום דהוי ספק שמא לא הוי אחות זקוקתו ויבומי לא משום שמא הוי אחות זקוקתו ופי' אין בו איסור אחיות ברורות הוא כההיא דגרסינן במס' נדרים דף ע"ד נהי נמי דיש זיקה [בתרי] אין ברירה ע"כ עי' בר"נ ז"ל דמפרש הא אינו מבורר בשעת הפרה למי היא זקוקה וה"נ אין אחיות ברורות ודוק:

א"ל איני יודע טעם אחיות מה הן כו' ר"ה ר' יוסי בשם ר"י לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות. פי' לחזק דבריו כיון דזיקה מדרבנן הוא ע"כ קשה ביותר על טעם אחיות יבמות מהו. וע"כ מדייק ר"י טעם אחיות יבמות מה הן ולא קאמר סתם טעם אחיות מה הן משום דבאחיות יבמות מגדיל יותר הקושיא ממה דיקשה סתם טעם אחיות מה הן דבאחיות יבמות קשה ביותר משום שאינו דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות:

מהו שיהא לה צרה. הסוגיא הזאת חמורה מאד והק"ע ז"ל מגי' הרבה בהך סוגיא בתו פשיטא לך שיהא לה צרה מחק לגמרי בחלצו הצרות נפטרו אחיות מגי' להיפוך כמה פעמים ועכ"ז קשה. ופי' הפ"מ ז"ל קשה להבין ונראה לפענ"ד דה"פ ר"ה בשם ר"א ק"ו מה אם אחיות חליצתו שהוא מדבריהם כו' דהנה רש"י ז"ל כתב לפרש הא דאסור אדם בצרת קרובת חליצתו הוא משום דאזלו בהדה לב"ד והעולם יסברו דאחותה חלץ וע"כ כשישא צרתה יסברו העולם שנשא צרת חליצה והתוס' ז"ל פירשו משום דאחות חליצה אסורה מדבריהם ע"כ שנופלת ליבום עם צרתה חולצת ולא מתיבמת שכשם שהיא אסורה כך צרתה אסירה. דדמיא לצרת ערוה עיי"ש ונפ"מ בין ב' השיטות הללו דלשיטת רש"י ז"ל אף לב"ש דמתירין הצרות לאחין ול"ל צרת ערוה. אבל פשיטא בשנפל לפניו ב' יבמות מאח אחד וחלץ לאחת הרי הצרה אסורה ואו דחייב כרת על הצרה או דשליחותא קעבדה ועובר בלאו דלא יבנה א"כ לשיטת רש"י ז"ל הא דאסור אדם בצרת קרובת חליצתו הוא לכו"ע ואפילו לב"ש אבל לשיטת התוס' ז"ל דאיסורא הוא משום דדמיא לצרת ערוה. וע"כ לב"ש דמתירין צרת הבת ליתא להאי דינא ומהאי ירושלמי מוכח כשיטת התוס' ז"ל דהוא משום איסורא דצרת ערוה דקאמר ק"ו מה אחות חלוצה שהיא מדבריהן נתנו לה חכמים צרה כאן שיש כאן איסור אחיות לא כ"ש ואי צרת קרובת חליצתו היא משום צרת חליצה ולאו משום צרת ערוה א"כ לא שייך ק"ו אבל ע"כ דהוא משום צרת ערוה וע"כ שייך ק"ו ע"ז מסיק בתו פשיטא לך שיהא לה צרה כלומר משום דצרת הבת אסורה פשיטא לך וע"כ בשביל זה צרת קרובת חליצתו אסורה וע"כ הוא משום ערוה ואיכא ק"ו לאחיות. ואי דבתו לא הי' פשיטא דיש לה צרה וצרת קרובת חליצתו הי' אסורה עכ"פ לכו"ע ע"כ הוא משום צרת חליצה וליכא ק"ו אבל הא דצרת קרובת חליצתו אסירה כל עיקר הוא רק משום דבתו פשיטא לך שיהא לה צרה. וע"כ צרת קרובת חליצתו אסורה אבל אי בתו לא הי' פשיטא לא הי' פשיטא בצרת קרובת חליצתו וכל עיקר דפשיטא בצרת קרובת חליצתו דאסור הוא משום לפי דפשיטא לך בבתו שיש לה צרה ע"כ פשיטא לן הדין הא דאסור אדם בצרת קרובת חליצתו משום צרת ערוה הוא אם כן קל וחומר לאחיות ודוק:

א"ר פנחס קומי ר' יוסי אין כב"ש אפילו חלצו האחיות נפטרו צרות כצ"ל כגי' הק"ע ז"ל כיון דבדיעבד בת יבום היא צ"ל חלצו האחיות נפטרו צרות וכן מוכח לקמן מפורש הוי תרין תנאין אינון על דב"ש חד אמר חלצו אחיות נפטרו צרות וכו' כגי' הק"ע ז"ל ומוכח היא והוא הפלוגתא דבין ר"א וא"ש אליבא דב"ש ודוק:

תני מת השני כו' כל יבמה שנראית לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה פי הכא כיון דאיכא עוד אח ע"כ נזקקת היא לחליצה וע"כ אפילו מת אח"כ צריכה חליצה והא דאמר ר"ש מיירי באח אחד והא דקי"ל בכונס אחות יבמה נפטרה היבמה כדאיתא ברשב"א ז"ל דף מ"א וכן בדף ע"ט גבי נפלה ולבסוף נפצע וגבי תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום א"א ולא אמרינן יבמה שנראית לצאת בחליצה התם שאני דבעת מעשה הכניסה מהני לפוטרה לשוק משא"כ הכא דלא מהני בעת מעשה הביאה לפוטרה לחוץ דהא איכא עוד אח וע"כ לא מהני אח"כ ג"כ דמי איכא מידי דבעת מעשה לא מהני ולבתר הכי מהני ועי' לקמן בדברינו ד"ה מתניתא פליגו על רב ודוק:

הי' לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה. משום דלר"ש אם קדמו וכנסו יקיימו הוי הדין בחלץ לאחיות דנפטרו צרות כדאיתא לעיל אין כב"ש אפילו חלצו האחיות נפטרו צרות דתנינן ב"ש אומרים יקיימו והרי מכאן ראי' גמורה לאותה גירסא ודוק:

ובא עליה ביאת איסור כ"ז שלא בעל אחיו השני' כדאיתא לעיל ע"כ בביאת איסור לא נפטרה צרה חלץ לה ובא עליה פי' דעבד תרתי חליצה וביאה פי' לאחר ביאה חלץ. דאם ימות אחיו ולא יבעול והרי היא זקוקה לו הוי כבא על אחות יבמתו כדאמר לעיל נמצא דחליצתו הוי חליצה ואם יבעול אחיו השני' והרי ביאתו ביאה מעיקרא בהיתר דנתגלי למפרע דלא היתה אחות זקוקה כדפרש"י ז"ל בדף כ"ג במתניתן א"כ חליצתו לאו כלום ופריך הגמ' עכ"פ ממנפ"ש צרתה מותרות אם בחליצה או ביבום אמר ר"י קיימתה כהדא הכנוס וכו' עד שתדע במה היא ניתרת אם ביבום או בחליצה ודוק:

הי' לשניה צרה כונס לצרה ומקיים את אשתו. וכזה איתא לקמן בה"ג ושם הגי' הי' לראשונה צרה כונס את הצרה ומקיים את אשתו ואסור בשניה וכל הסוגיא כולה אות באות ושם הגיהו המפרשים ז"ל כמו בכאן. ובאמת בדפוס קראטשין גרסינן הי' לראשונה צרה וה"פ דהי' לראשונה צרה כונס את הצרה ומקיים את אשתו ר"ל בתחלה כונס את הצרה ונפקע הזיקה מן האחיות ע"י הכונס בלבד כדס"ל לאבא שאול לעיל בסמוך וכמו שכתב הק"ע ז"ל דלאחר שכנסה מותר לכתחלה לבעול עיי"ש והיינו דקאמר כונס את הצרה ומפקיע את הזיקה מהאחיות ועי"ז מקיים את אשתו ר"ל דלאחר הכניסה אשתו היא ומותר לקיימה לכתחלה לבעול אותה לכתחלה כדאיתא לעיל לאבא שאול. ואסור בשני' אע"פ שנפקע זיקת אחותה הראשונה מ"מ אסור בשניה משום דהוי אחות צרת אשתו ואסורה מדרבנן וע"ז פריך ב' קושיות והדא היא מותר אדם בקרובת צרת חליצתו והא זהו כמו אחות חלוצה אסורה ואחות צרת חלוצה מותרת ולא גזרו רבנן ולמה אסור בשניה הא אין איסור באחות צרת ערוה מדרבנן ועוד קשה אי השני' אסורה וצריכה חליצה ויהא אסור בצרה משום צרת אחות חליצתו. ע"ז משני א"ר יודן אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס ר"ל אפילו עד שלא כנס בלא העצה דיכנוס תחלה לאפוקי הזיקה בכניסה ואח"כ יהי' לכתחלה הביאה בהיתר אלא אף אם ירצה לבעול לכתחלה ג"כ מותר הצרה והכניסה תחלה הוא רק ליתר בטחון שמא אינו מותר בה בתחלה הוא מותר בה ובסוף הוא אסור בה. אם אומר את כן נמצאת ותיבת נמצאתה ט"ס וכן איתא בה' ג' לקמן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה פי' דהא דאסור בצרת אחות חליצתו הוא כפי' התוס' ז"ל דהוא משום צרת ערוה. כדאיתא בירושלמי לעיל והא דאסור צרת ערוה כמו צרת אחות אשה הוא לאו דאסרה הכתוב להצרה באיסור אחות אשה במקום מצוה ז"א אלא דהיא אסורה רק משום איסור דא"א לחוד כדאיתא בבבלי דף ג' מש"ה תני פוטרת ופרש"י ז"ל דכיון דנפטרה ממילא הוי באיסור א"א וכן איתא בירושלמי לעיל בפ"ק מפורש דעל הצרה אינו חייב רק באיסור אשת אח לחוד וקי"ל כר"י דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה ועכשיו תיקום עלה באיסור אשת אח וע"כ פשיטא דאין איסור בצרת ערוה רק כשהוי בשעת נפילה צרת ערוה אבל בשומ"י שקידש את אחותה אין הצרה אסורה כלל. דהא כיון דהותרה שוב אי אפשר שתיאסר משום אשת אח כפי' הרשב"א ז"ל דף מ"א המובא כמה פעמים בדברינו וכן איתא בפ"ק בירושלמי מפורש עיי"ש וע"כ אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס את הראשונה שמא אינו מותר בה מתחלה היא מותר בה ולבסוף הוא אסורה בתמי' [כדאיתא לעיל בירושלמי בפ"ק שכבר נראה לפטור בה] אם אומר את כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה דאין צרת ערוה אלא בשעת נפילה אבל לאחר מיתה שנעשית צרת ערוה אין עלה שום איסור צרת ערוה כדברינו דאיסור צרת ערוה הוא משום אשת אח. ומי איכא מידי דמעיקרא הותרה ועכשיו תיקום עלה באיסור א"א וכדאמר ר"י אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס כו' מתחלה הוא מותר כו' והוי כההיא דא"ר יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא הותרה ועכשיו כו' וכיון דהיא ראשונה והותרה מתחלה מי איכא מידי דמעיקרא הותרה ועכשיו כו':

הוי חמשה אחין רב אמר חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה שירצה ושמואל אמר כו' והרשב"א ז"ל מפיך הגירסא. ואתיא שפיר הא דמסיק רב אמר חליצה קנין ואזדו לטעמי' ודוק:

רב אומר חליצה קנין פי' דרב ס"ל אין זיקה ככניסה רק דע"י החליצה הוי ככניסה והוי כדגרסינן בבבלי דף מ"ד ע"א אמר רחב"א אר"י הוא טעמא דר"ע א"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו ופרש"י דל"ל לר"ע אחות חליצתו מד"ס והא דאיתא לעיל החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ל"ל לר"ע כן אלא פטורה לגמרי לדידי' עיי"ש וזהו שיטת רב דס"ל חליצה קנין [ובמתניתן דדף מ"ד בתירוץ הראשון תני קרובת גרושתו ובזה מסיק בסיפא דמודים חכמים לר"ע] והא דהכתוב קראו ביתו והוי ביתו ע"י החליצה עד שאחותה הוי קרובת גרושתו. לאו דנעשה ע"י החליצה קנין חדש ז"א אלא דע"י החליצה אז הוי הזיקה ככנוסה ונעשית זיקה גמורה ככנוסה והוית ביתו עד שקרינן עלי' וחלצה מביתו כמו ושלחה מביתו. ע"ז מסיק לוי אמר זיקה קנין פי' דאף בלא חליצה ס"ל יש זיקה דזיקה ככנוסה דמיא. ושמואל ס"ל דאף ע"י חליצה לא הוי זיקה ככנוסה. ע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל דחולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' וס"ל להמקשן דהוא משום החליצה דנעשית ככנוסה דהכתוב קראו ביתו דאל"ה אמאי אסור בקרובותי' ומשני שניא היא הכא שכבר נראה לפטור בה פי' לאו משום החליצה אלא משום קודם החליצה שנפלה לפניו והיתה ראוי' לפניו וכמו שנאסר בקרובותיה קודם החליצה כמו כן לאחר החליצה. והאי לישנא איתא לעיל בפ"ק שכבר נראה לפטור בה ופירושו שם פשוט ג"כ על יבמה שראוי' להתייבם ע"ז פריך מתניתא פליגי על רב החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת כו' ברם כמ"ד חליצה קנין ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת פי' דצריכה להיות פטורה לגמרי כמו דבעי שמעון בר בא קומי ר"י מה בין חולץ למגרש ע"ז משני פתר לה לאחר מיתה. פי' דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל לעיל ברפ"ק ולקמן בה"ז והי"א אינו דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות דאימתי אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה י"ע ה"ה כא"א וכו' הנ"מ באיסור אחיות שאינן יבמות דאחת היתה אשתו גמורה בעת הנפילה אבל אחיות יבמות ס"ל להירושלמי בר"פ ג' דאפילו מתה הראשונה מותר בשני' דלית זיקה כלום דאפילו יש זיקה מ"מ הנ"מ בחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה כדגרסינן כו"כ פעמים בירושלמי ריבא בשם ר"ר שומ"י שמתה מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמת בטלה זיקתו דאע"פ דהיתה לו בה זיקה אבל הנ"מ מחיים אבל לאחר מיתה פקע להזיקה וא"כ כל עיקר דאסורה עולמית אפילו כשמתה אשתו היא משום דאיסור אשת אח דהיתה עליו גרמה הערוה דאחות אשה דלא תסתלק במיתת הבעל הערוה דאשת אח והי' חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה. והשתא אפילו דמתה אשתו מאי מהני מיתתה דלא מהני מיתת אשתו רק לאפוקי איסור דאחות אשה אבל כל העריות דבא מחמתה לא מהני מיתתה א"כ לא מהני לאיסור דאשת אח וקאי כדקאי אבל בשומ"י שמתה דאפילו יש זיקה וככנוסה דמיא מ"מ לאחר מיתה פקעה לה זיקה ומותר באמה וע"כ כל העריות דנאסרו מחמתה לאחר מיתה נפקע ונסתלק כל העריות הבא מחמתה א"כ שפיר חזיא לי' השני' ואין עלה איסור דא"א עוד. ואפילו לרב דס"ל חליצה קנין הוא דהחליצה קנה הזיקה ובזיקה לאחר מיתה פקעה לה זיקה מכל העריות שבא מחמתה וע"כ ניחא מתניתן שפיר דמחלקינן בין חליצה לגרושה דהחולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה. דבהמגרש את אשתו אפילו לאחר מיתה אינה מתיר מיתתה רק באחותה אבל לא באמה משא"כ בשומ"י שמתה דמותר אף באמה דפקעה זיקה לאחר מיתה דלא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות כדאיתא לקמן בה"ז על מתניתן דג' אחין דתנינן שם דנאסרה עולמית הואיל ונאסרה שעה אחת דאינה דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות וע"כ שפיר חולץ ופריך אין לאחר מיתה יבום פתר לה כר"א דר"א אומר אע"פ שבטל הגורם האיסור במקומו דלרבנן כיון שבטל הגורם האיסור בטל ג"כ ואינה דומה לאשתו שמתה דהתם כיון דנפלה בשעה שאחותה לפניו דאסורה עולמית לכו"ע הוא משום דשם לא בטל הגורם דהא מיתת אשתו לענין כל העריות כחיי' חשובה משא"כ כשהותרה מתחלה ונאסרה וחזרה והותרה כיון דלא נאסרה באיסור א"א לעולם כדכתבתי בשם הרשב"א ז"ל דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה כו' ואלא כל איסורא הוא רק משום אחות אשה שפיר ס"ל לרבנן דבטל הגורם בטל האיסור וא"כ הכא באחיות יבמות דכיון דהמיתה מפקעה הזיקה מכל העריות שפיר דלרבנן הוי בטל הגורם בטל האיסור. ולר"א אע"פ שבטל הגורם האיסור במקומו [ומזה ראי' גדולה לכל דברינו לעיל ברפ"ק]:

מתניתא פליגא על רב ג' אחין כו' ב"ה אומרים מוציא את אשתו בגט ובחליצה וא"א בחליצה כו' ויש אדם מתכוין כו' פתר לה לאחר מיתה כו' הוא מתפרש כדלעיל:

מתניתא פליגא על רב שומ"י שקידש אחיו את אחותה כו' מוציא א"א בגט ואת א"א בחליצה ברם כמ"ד חליצה קנין ויש אדם מתכוין כו' פי' דהאי קושיא מתפרשת עפ"מ דגרסינן במס' יומא דף י"ג ע"א ומי סגי לי' בתקנתא ביתו אמר רחמנא והאי לאו ביתו היא דמקדש לה והא כל כמה דלא כניס לי' לאו ביתו היא דכנוס לה ע"כ. והנה בהא דשומ"י שקידש אחיו את אחותה דצריכה חליצה כבר האריך הרשב"א ז"ל בזה הרבה ומסקנא מדבריו ז"ל דבכנוסה פשיטא דנפטרה היבמה לגמרי אך בקידושין לבד דנראה היבמה כמקודשת ראשונה צריכה חליצה מדבריהם עיי"ש. וא"כ לרב דס"ל חליצה קנין דהא הכתוב קראו ביתו בית חלוץ הנעל א"כ ס"ל דע"י החליצה נקראת ביתו וביתו נקראת כנוסה ולא מקודשת וא"כ פשיטא בגירושין דהכתוב קראו ביתו ושילחה מביתו. וא"כ פשיטא במגרש המקודשת נעשית ביתו ע"י הגירושין ודין כנוסה עלה א"כ קשה למה צריכה היבמה חליצה דהא כנוסה לכו"ע נפטרה היבמה לגמרי. ויש אדם מתכוין לקנות ב' אחיות כאחת. פתר לה לאחר מיתה והכא אין עלה איסור אשת אח דהותרה מתחלה ולא הוי אלא איסור דאחות אשה ולאחר מיתה מותרת ואין לאחר מיתה יבום. פתר לה כר"א וכו' והא דניחא לי' אליבא דרב גופי' דס"ל דאמצעית צריכה חליצה או מאיזה מהן שירצה או משניהן. הוא משום דאמר לעיל כל יבמה שנראית לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה. והא דקי"ל בכונס אחות יבמה שנפטרה היבמה לגמרי ה"מ באח אחד כמו בהאי דר"ג אומר אם מיאנה מיאנה וכו' שתגדול ותצא הלזו משום אחות אשה ולא אמרינן כל יבמה שנראית לצאת בחליצה וכן בדף ע"ט גבי נפלה ולבסוף נפצע עי' ברשב"א ז"ל דף מ"א באריכות אבל כשיש עוד אח כדמיירי לעיל דאפילו לאחר שכנס חד להראשונה מ"מ לא נפטרה השני' לחוץ בכניסתו של זה ועדיין אגודה משום אח השני ע"כ אפילו מת אח"כ האח השני מ"מ נשארת באיסור וצריכה חליצה דהא הכנוסה שלו לא פטרה לחוץ ע"כ אינה מותרת בלא חליצה כדאיתא שם והוא הואיל בשעת מעשה הכניסה לא מהני לפוטרה לחוץ ע"כ לא מהני על אח"כ ג"כ דמי איכא מידי דבעת מעשה לא מהני לפוטרה לחוץ ואח"כ מהני משא"כ כשחלץ אחר מיתת אחיו ובשעת מעשה החליצה נפטרה לחוץ הרי היא פטורה לעולם. וא"כ בענין דמיירי רב לא פטרה החליצה לאמצעות דהא כשחלץ אחיו ראשונה לא נפטרה האמצעות לחוץ משום אח השני וע"כ אפילו לאחר שחלץ אח השני דמי כמו שמת אח השני. וע"ז אמרינן לעיל כל יבמה שנראית לצאת בחליצה כו' אבל כשחלץ או גירש אחותה בשעה שאין כאן עוד אח והואיל דמהני בעת מעשה הכניסה או החליצה והגט לפוטרה לחוץ פשיטא דא"צ חליצה כמו דקי"ל בכונס אחות יבמתו דנפטרה היבמה והולכת לה. ודוק:

מתניתא פליגא על רב ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיות או אשה ובתה כו' שניא היא איסור אשה ובתה בין בחיים כו' והכא לא נפלו כי אם לפני אח אחד וא"כ האיך יחלוץ שתיהן ויש אדם מתכוין לקנות ב' אחיות כיון דחלץ לאחת נפטרת שני' אליבא דרב כיון דבשעת מעשה החליצה שלו. נפטרה ולא אגידה כלל ונפטרה לחוץ נפטרה לגמרי וא"צ חליצה כלל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף