פני משה/יבמות/ג/א

פני משה יבמות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ארבעה אחין כו' חולצות ולא מתייבמות. דכיון דתרווייהו זקיקן להאי ולהאי קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו וכדמפרש בגמ':

ב"ש אומרים יקיימו. ובגמ' אמרי דתרין תנאין ואליבא דב"ש:

גמ' אילו ארבעה אחין כו'. טעמא דמתניתא מפרש דאם נשואין ב' נכריות שמא אין מתייבמות בתמיה דהא מב' בתי' קאתיין:

שנייא כו'. ע"י זיקה היא איסור אחיות וכמ"ד יש זיקה אבל אין בו איסור אחיות ממש ולפיכך חולצות ולא מתייבמות:

תמן תנינן. פ"ד הל' י':

שומר' יבם כו'. המתן. מלכנוס דקפגעת באחות זקוקה:

מתה היבמה יכנוס את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:

וקאמר הש"ס לא אמר במתני' אלא מתה יבמתו כו' אבל מתה אשתו אסור ביבמתו. דאע"ג דפקע איסור אחות אשה הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיא זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עליו לעולם:

ה"ג כמו שהוא שם. אמר רבי יוחנן זו דברי ר' לעזר אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו. וכדמפרש פלוגתייהו לקמיה וכן פליגי רב ושמואל בזה בבלי דף מ"א:

דברי חכמים. טעמייהו דחכמים דסברי כל דבר שהוא בא כו' דאשתו היתה הגורם לאסור יבמתו עליו וכיון שבטל הגורם בטל האיסור וכדאמר שם דהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה:

ודרבי לעזר. וטעמיה דר"א דסבר אפי' כו' דר"א לטעמיה דאמר בפ' ב"ש הל' ו' המגרש את אשתו והחזירה דאסורה ליבם הואיל ועומדת עליו שעה אחת באיסור גרושת אח:

הכא את אמר מתה כו'. דאלמא דאמרי' יבמה שהותרה כו' והכא במתני' את אמר אכין. בתמיה דקתני דלא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו לחלוץ לשני' ותיהוי ראשונה לאידך כיבמה שהותרה ונאסרה ותתזור להיתירה הראשון:

איני יודע טעם אחיות. דמתני' מה הן וכן אמר רבי יוחנן נמי בבלי כ"ז אחיות איני יודע מי שנאן מכח קושיא זו:

אמר רבי זעירא כו'. ופליגי ר"ז ורבי בא במילתיה דר"ח בשם רבי יוחנן דר"ז קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. וכלומר דדוקא היכי דהאיסור מחמת שהן אחיות יבמות הוא דהיינו בזיקה וכדמתני' עלה הוא דמתמה ר' יוחנן ואמר איני יודע מה טעם דהואיל ואינן אסורות אלא מחמת זיקה דרבנן א"כ נימא דיחלוץ לשני' ותיהוי כיבמה שהותרה כו' אבל היכי דהאיסור מחמת אחות אשה וכגון האי דשנינן לקמן בפירקין ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיות ומת אחד מהם ואח"כ מתה אשתו של שני דאסורה עליו עולמית הואיל ובשעת נפילה אחות אשתו הויא דהתם דקאי בה מתחילה איסור אחות אשה דאורייתא ולא אמרינן בה יבמה שהותרה כו' כלומר שתהיה מותרת אח"כ כשמתה אשתו של שני משום דבשעת נפילה חל עליה איסור דאורייתא. ולר"ז לא שאני ליה אלא כל היכא דתמצא בה צד ייבום אח"כ דמותרת דלא ס"ל לר"י דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה כו' דאסורה עולמית והילכך קאמר איני יודע טעם אחיות מה הן ועל גוונא דמתני' דלקמן נמי קאי:

רבי הילא כו'. אמר נמי הכי וכרבי בא דאינו דומה איסור אחיות שהן יבמות כלומר שהאיסור אינו אלא מכח זיקה לאיסור כו' וכדפרישית. וכן משמע בבבלי שם דמחלק אליבא דרבי יוחנן כה"ג:

א"ר ירמיה תיפתר כו'. לתרוצי מתני' קאי דהיינו טעמא דאינן מתייבמות ולא אמרינן יחלוץ לשניה כו' דמיירי שנפל הבית על שני אחין כאחת כלומר דמתו כאחת ונפלו תרווייהו בבת אחת לפניהן ולא ידעינן הי ראשונה הי שני':

ורבי יוסי בעי. על אוקימתא דר' ירמי' דא"כ מה מתמה ר' יוחנן דהא אי אפשר למצוא להן צד היתר:

אלא בשמתו זא"ז. וידעינן הי שניה ולהכי אמר ר"י איני יודע הטעם. ובבבלי דחי להאי אוקימתא מטעם אחר דלא סתם לן תנא כר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם:

הוון בעי מימר. היו בני הישיבה רוצין לפרש:

מה צריכה לר"י מתה השניה כו'. כלומר דמה מספקא לי' וקשה לו על שאין אנו מוצאין צד יבום לעולם באחיות אלא אם מתה השניה אח"כ למה אינו מותר בראשונה שהרי היתה ראוי' לייבם בשעת נפילה אלא שנפלה זו אח"כ ואסרתה וכיון שמתה זו חזרה להיתירה הראשון:

אבל מתה הראשונה. מודי רבי יוחנן דאסור בשניה משום דבשעת נפילתה לא היתה ראוי' לייבם:

אמר ר' יודה. דלא היא אלא היא דא היא דא צריכה ליה. דעל תרווייהו מספקא ליה לר"י ואמר איני יודע כו' כדמסיק:

ולית זיקה כלום. כלומר דאין זיקה אלימא כ"כ לאוסרה אח"כ מכח שהיתה אחות זקוקתו מקודם:

אילו כו' דמה אלו ג' אחין שנים כו'. כגון ראובן ושמעון אחין מן האב ולא מן האם ושמעון ולוי מן האם ולא מן האב ומת ראובן ולא הספיק שמעון לחלוץ או לייבם עד שמת ונפלה לפני לוי שמא אינו מותר בה בתמיה דהרי היא נכרית אצלו ואינה אסורה מחמת שהיתה זקןקה לשמעון אחיו מאמו:

אין זיקה מאמר גרסי'. כלומר דודאי לא אלימא זיקה לאשוויי כמאמר ותהי' לו אסור משום אשת אחיו מאמו וכדמסיק:

כלום יהא כו' אחיו מאמו. בתמיה והילכך במתני' נמי לא אלימא זיקה לאסרה לעולם ואפי' אם מתה הראשונה תהי' שני' מותרת. אבל בבבלי קאמר לר"י דסבירא לי' לחלק כן וכהוון בעי מימר דהכא:

מהו שיהא לה צרה. אמתני' קאי אם זיקת אחיות פוטרות הצרה נמי משום צרת אחות זקוקתו:

וקאמר ר' הונא. דק"ו הוא מה אם אחות חלוצתו דאמרינן לקמן פ' החולץ דהחולץ ליבמתו אסור בקרובותיה מדרבנן נתנו לה חכמים צרה כדתנן שם הל' ח' דאסור בצרת קרובת חלוצתו כדמפרשינן טעמא שם כאן שיש איסור אחיות לכ"ש ואע"ג דזיקה נמי דרבנן היא כדפרישית לעיל מ"מ עיקר איסור אחיות מדאורייתא וגזרו חכמים נמי בזיקה ושפיר ק"ו הוא דיש לה צרה מהתם דעיקר איסור אחות חלוצה מדרבנן הוא:

בתו פשיטא לך כו'. כלומר אם היתה אחת מן האחיות בתו או שאר ערוה דתנן לקמן דמותר באחותה דלא הויא אחות זקוקתו דערוה לא רמיא קמיה אבל צרה פשיטא לך שיש לה ואסורה משום צרת ערוה דלא תימא דלא דמיא לצרת ערוה בעלמא מכיון דיש כאן ייבום באחותה והך לא רמיא קמיה כלל והויא כצרת ערוה שלא במקום ייבום ומותרת קמ"ל דאפ"ה צרת ערוה היא:

תני תמן. ברייתא הובאה בבבלי שם ע"א תני' כוותיה דרב אשי גבי שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחין ולהן צרות דאם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות דחליצה גרועה היא הואיל ואי אפשר לייבמן אבל אם חלץ לצרות נפטרו האחיות דחליצתן משובחת ואע"ג דאסורין ג"כ לייבם דס"ל לרב אשי דלא אלימא זיקה לשווי' לצרה כי ערוה. והאי מקשה לא ס"ל האי טעמא אלא אם גזרו חכמים בזיקה הויא הצרה ג"כ צרת אחות אשה בזיקה והילכך קא מתמה:

וכמה דאת אמר כו'. ודכוותה נימא נמי אפי' חלצו אחיות כו' דמאי שנא אי אין זיקה יפטרו הצרות ג"כ בחליצת האחיות ואי יש זיקה לא יפטרו האחיות נמי בחליצת הצרות:

אלא כריב"ן. דאמר באו כו'. לעיל בפ"ק ואפי' בצרת ערוה וא"כ קיל להו איסור הצרות וחליצתן חליצה:

והתקינו. בתמיה לא כן תני כו':

אלא כב"ש. דמתירין לגמרי הצרות ואפי' לייבם ולא קשי' אי הכי יבומי נמי תתייבם כדמקשי בבבלי דס"ל להאי תלמודא דאה"נ ונקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה מהאחיות אינה פוטרת וכסברת התוס' שם:

אין כב"ש כו'. אי כב"ש מוקמית לה א"כ אפי' חלצו הצרות לא יפטרו האחיות:

ותנינן ר"א אמר משום ב"ש כו'. ה"פ דעל כרחך ב"ש סברי דאין זיקה ולא חשיבה אחות זקוקתו כאחות אשתו והילכך קאמרי במתני' דאם כנסו יקיימו וא"כ ע"כ ברייתא דקתני חלצו אחיות לא נפטרו צרות ואע"ג דחליצת אחיות הוגנת היא דהא אין זיקה לאו אשתיהן הצרות קאמר אלא אצרת אחות השניה דהא כיון שחלץ לאחות הראשונה ואותה החליצה ודאי פוטרת צרתה דכשרה היא דאי הוי בעי מצי לייבומיי אלא דכשחלץ אח"כ לאחות השנייה חליצה פסולה היא דלא מצי לה לייבומי דאחות חלוצתו היא וזו היא דאינה פוטרת צרתה והא דקאמר לא נפטרו צרות ע"כ צרות דעלמא קאמר כל היכי דמיתרמי כה"ג לא נפטרו צרות של אחות השניה וא"כ קשה השתא כי חלץ לצרה זו לא תיפטר נמי האחות השני' דהרי חליצתה נמי פסולה הוא דאי אפשר לייבמה דצרת אחות חלוצתו היא וכדתנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. וכה"ג מדייק הבבלי אדשמואל דאמר שם נמי חלץ לאחיות כו' ולדברי האומר אין זיקה. והא דמפרק התם שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר דאם התחיל באחיות לא יגמור בצרות דלא פטרה חליצת צרת אחות השניה לה כדפרישית אבל אם התחיל בצרות ודאי חליצה חשובה היא ופוטרת האחיות לא שייכא הכא לפרש הברייתא כן וכדכתבו התו' שם ד"ה תניא דאברייתא לא שייך למימר דהתחיל כו' דא"כ הוי ליה לפרושי הכי בהדיא:

ומשני הווי. על כרחך דתרין תנאין ואליבא דב"ש דחד אמר כו' והיינו למ"ד דב"ש יקיימו ס"ל במתני' על כרחך דלא נפטרו אחיות ס"ל וכדאמרן. ולמ"ד אליבא דב"ש יוציאו וכאבא שאול לקמיה ס"ל דחלצו הצרות נפטרו אחיות דיש זיקה אבל לא אלימא זיקה לשווי' לצרה כערוה והיינו טעמא נמי דלא מקשי בבבלי אהא דמוקי להברייתא חלץ לאחיות כו' כב"ש הקושי' שהקשה מקמי הכי אליבא דשמואל לדברי האומר אין זיקה דיש לומר דס"ל לסתמא דהש"ס כמ"ד אליבא דב"ש במתני' דיוציאו:

קול הווי ב"ה. כלומר דב"ה לקולא אמרי וכדמפרש ואזיל:

מה לגנאי. לשון שאילה היא אם לגנאי הוא הדבר שמקילין בזה וקאמר דלא היא אלא לשבח:

מליזין. אומרים מה איסור יש כאן אם כונס אחות הזקוקה דאין זיקה כלום:

אשכח תני. ברייתא בשם ר"ש דאם כנסו יקיימו ולקמיה מפרש מה בין אבא שאול לר"ש:

והן. ודוקא שבעלו שניהן כאחת דאי לאו הכי קמא איסורא עבד דפגע באחות זקוקה:

על דעתיה כו'. מפרש מאי בינייהו דלאבא שאול אפי' לכתחילה ס"ל לב"ה דמותר לבעול דאמר מה איסור יש כאן ולר"ש דוקא בדעבר ובעל כדקתני אם כנסו יקיימו. ובבבלי כ"ח קאמר דאבא שאול מפיך להו לב"ש לדב"ה במתני' ולר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכ"ע יקיימו ס"ל:

כנס הראשון. ובעל להאחת:

אומר לשני שיבעול. להאחרת ויפקע זיקתה וכר"ש:

לא בעל. עדיין השני אסור לראשון לבעול בעילה שנייה דחיישינן שמא ימות אחד מהן כלומר השני ונמצא כו':

תני מת השני. לאחר שכנס הראשון:

הראשון מוציא אשתו בגט. דנאסרה עליו משום אחות זקוקה:

ואשת אחיו בחליצה. דעדיין זקוקה היא לו:

וקאמר הש"ס אפי' מת השני. קאמרת דזקוקה עדיין השנייה לו ולא תצא משום אחות אשה:

לא רבי שמעון היא. לא אתיא כר"ש דאמרינן לקמן הל' ג' דרבי שמעון פוטר את השנייה כו' כדמפרש שם דלא עלה על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת:

ומשני ר"ז קיימתיה אפי' לר"ש וטעמא דכל יבמה שנראית לצאת בחליצה כמו כאן דהיתה צריכה חליצה או שהשני יכנוס אותה להפקיע זיקתה לפיכך אפי' אם מת השני אינה מותרת בלא חליצה:

הי' לראשונה צרה גרסי'. השתא מפרש למ"ד לעיל אין זיקה וחליצת האחות הראשונה פוטרת צרתה כדפרישית לעיל ולפיכך חלץ לה נפטרה צרתה:

בא עליה. אחר חליצתה ביאת איסור היא ולא נפטרה צרה וכדמפרש ואזיל:

ומתמה הש"ס חלץ לה ובא עליה. קאמרת דלא נפטרה צרה ואמאי מה נפשך כו' דהרי החליצה כשרה היתה:

ומשני רבי יודן קיימתיה כהדא. דאמרינן לקמן פרק החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת דלא תנשא עד כו' ואע"ג דממ"נ פטורה היא צריכה שתדע במה היא נפטרת כדמפרשינן שם:

אף הכא נמי לא תנשא עד שתדע כו'. כלומר הואיל ובעל לזו אחר החליצה למפרע חליצה פסולה היא ואין מתרת להצרה עד שיחלוץ לה:

היה לשניה צרה כונס את הצרה. דמבית אחרת היא ומקיים את אשתו כדמפרש טעמא לקמיה:

ואסיר בשנייה. שהיא אחותה וביאת צרתה פוטרתה:

הדא היא מותר אדם כו'. כדתנן לקמן והכי נמי דמקיים אשתו והיא אחות צרת יבמתו עכשיו כשכונס הצרה:

ויהא אסור בצרה. דהא קי"ל שם דאסור בצרת אחות חלוצה וכן בצרת אחות יבמתו דחד טעמא אית להו דאזלה בהדה לבי דינא:

ומשני ר' יודן דה"ט דאלו ביקש כו'. דמתחלה עד שלא כנסה לזו נראית לו הצרה ג"כ:

בתחלה הוא מותר ובסוף הוא אסור. בתמיה:

אם אתה כו' ואין צרה לאחר מיתה. כלומר דאין צרה נעשית לאיסור לאחר מכאן הואיל וכבר ראוי' היתה קודם שכנס הראשונה והאי דצרת אחות חלוצה אסורה גזירה דרבנן בעלמא היא ובכי הא לא גזרו רבנן:

היו חמשה אחין כו' והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה. ובבבלי כ"ו ע"ב גריס איפכא דלרב השלישית חולצת משניהם וכן גריס הרשב"א ז"ל הכא נמי כן וטעמא דכשחלץ זה לאחת וזה לאחת חליצה פסולה היא דאחות חלוצתו היא על שניהן ולפיכך צריכה לחלוץ משניהן דסבר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין:

ולשמואל גרסינן השלישית חולצת מאיזה מהן שירצה. דשניהן שוין בה וקסבר חליצה פסולה אין צריך כו':

רב אמר חליצה קנין. דנקנית היא לו ולפיכך אחות חלוצתו כאחות אשתו ואסורה הג' על שניהן וצריכה לחזור כו':

ושמואל אמר חליצה פטור. הוא ולא קנין ואחות חליצה אינה אלא מד"ס כדלקמן:

מיליהון דרבנן כו'. גרסינן לה לעיל פ' קמא הל' א' עד אבל חייבין עליה משום אשתו של מת ושם פירשתי:

לוי אמר זיקה קנין. ואפי' לא חלץ עדיין לא' מהן דאלימא זיקה ולא מצי לייבומי לחדא מינייהו הילכך כל אחת ואחת צריכה חליצה משניהן דחליצתן לאו מעלייתא היא:

החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה. לקמן פרק החולץ הל' ח' דאלמא דחליצה קנין היא:

ומשני שנייא היא הכא. דאין שם אלא יבם א' וכבר נראה הוא לפטור בה. א"נ י"ל איפכא דהכא דשני אחין הן ולכל אחד ואחד אסורה משום אחות זקוקה וחליצתה לפטור זיקתה ולא קנין היא אבל התם מודה שמואל דאסור בקרובותיה מד"ס:

החולץ ליבמתו. לקמן פ' החולץ וקתני חולצת הדא מסייע למ"ד חליצה פטור היא דאי כמ"ד קנין ויש אדם מתכוין כו' בתמיה ותפטור לגמרי כמו באחות גרושה:

ומשני פתר לה רב לאחר מיתה. שמתה הראשונה:

ופריך אין. אם לאחר מיתה הוא ייבם אותה ואמאי קאמר ולא מתייבמת דהא מתה אחותה:

פתר לה כר' לעזר. דאמר לעיל ריש פירקין אעפ"י שבטל הגורם כו' דהואיל ונאסרה עליו שעה אחת:

שלשה אחין שנים מהן כו'. לקמן הל' ד' וגרסי' שם מוציא את אשתו בגט ובחליצה ואת כו' כגי' המתני' בבבלי וכדמפרשינן שם וגרסינן הכא כדלעיל הדא מסייע למ"ד חליצה פטור ברם כמ"ד חליצה קנין ויש אדם כו' כלומר דהרי חלץ לאשתו ואם חליצה קנין היא אמאי צריך לחלוץ לאחותה:

פתר לה כו'. כדפרישית:

שומרת יבם כו'. לקמן פ' החולץ הל' י':

הדא מסייע כו'. ואע"ג דהכא ודאי אין אשתו צריכה חליצה אלא בגט לחודי' סגי דהא קידושין גמורין קידשה וכדמפרשינן שם נראה דפריך על דקאמ' באחיות חליצה דאם קנין היא לא שייכא באחיות כלל דאין אדם מתכוין כו' וכן צריך לפרש לעיל:

פתר לה כר"א. כדפרישית:

כ"ג כו' ולא מייבם. שאסור באלמנה לקמן פ"ו הל' ד':

אומרים לו עבור על ד"ת. בתמי' שהרי הוא כקונה אלמנה בחלוצה:

וכן התיב רבי חמא ממתניתין דלקמן הל' ג' על רב דקתני אשה ובתה כו' חולצות כו' שניי' היא כו'. כלומר וכי שנייא גבי אשה ובתה בין בחיים בין לאחר מיתה בתמיה ותו ליכא לאוקמי במתה כהנך מתני' קמייתא וקתני חולצות:

וקאמר הש"ס אילין תרין אחרייתא. אלו שני משניות האחרונות כ"ג שמת כו' ואשה ובתה פליגין ודאי על רב:

ולית להון קיום. שאי אתה יכול לתרצן ותיובת' על רב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף