קרבן העדה/יבמות/ג/א

קרבן העדה יבמות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ארבעה אחין חולצות ולא מתייבמות. מפרש בגמרא משום זיקה דתרווייהו זקיקן להאי ולהאי קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

גמ' ופריך אלו ארבעה אחין. ששני' מהן נשואין שתי נשים נכריות מי לא מתייבמו תרווייהו אע"ג דכתיב בית אחיו ודרשי' בית אחד הוא בונה ולא שני בתים הואיל ומשני בתים אתיין שריין הני נמי כיון דמשני אחין קאתיין האי לייבם חדא והאי לייבם חדא:

ומשני שנייא היא. שאני הכא שיש ביבמות אלו איסור אחיות ויש זיקה החמורה לשוויי אחות זקוקתו כאחות אשתו:

ופריך מעתה. לדבריך דזיקה חמורה א"כ אמאי תני במתני' דחולצות אפי' חליצה לא תיבעי כצרת ערוה דתנן בריש מכילתין דפוטרות צרותיהן:

ע"י זיקה. אין זו איסור ערוה גמורה אלא ע"י זיקה ואינה חמורה וברורה כל כך לשנויי כנוסה ממש אלא לחומרא לענין איסור ייבום משוינן לה ככנוסה אבל לא לפטרה לגמרי בלא חלוצה:

תמן תנינן. לקמן פ' החולץ:

שומרת יבם שקידש. אחד מן האחין אשה לאחר שנפלה אחותה לפניהם לייבום והוזקקה לכולן:

המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקה:

עד שיעשה. אחיך מעשה שיכנוס או יחלוץ ויעקר זיקתה:

ה"ג חלצו לה אחים או כנסו יכנוס את אשתו מתה היבמה יכנוס מת היבם מוציא את אשתו בגט וכו'. וה"פ מתה היבמה יכנוס את אשתו דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה מת היבם ולא נותר אח אלא זה צריך להוציא את ארוסתו בגט ואשת אחיו בחליצה דלא מצי לייבמה דאחות גרושתו היא:

אסור ביבמתו. דאף דפקע איסור אחות אשה קמה עליה באיסור אשת אח שנאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה והרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה עליו עולמית:

ה"ג א"ר יוחנן זו דברי ר' לעזר אבל חכמים אומרים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו א"ר יוחנן וכ"ה לקמן פ' החולץ. וה"פ זו דברי ר"ל דאמר לקמן פ' ב"ש המגרש את אשתו והחזירה אסורה ליבם דהואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור אסורה עליו עולמית:

דברי חכמים. טעמן של החכמים:

כל דבר שהוא בא מחמת גורם. כגון יבמה זו שנאסרה מחמת קידושי אחותה:

בטל הגורם. שמתה אחותה שנתקדשה בטל האיסור ומותרת ליבם:

הכא את אמר אכין. במתני' תנן הרי אלו חולצות ולא מתייבמות אמאי ליקו' חד מנייהו לחלוץ לה לשניה ותיהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון:

איני יודע טעם אחיות מה הן. למה אמרו חכמים דר' לעזר מתה אשתו מותרת ביבמתו שהרי נאסרה עליו שעה אחת והרי היא כאשת אח שאין לו בנים ואסורה עליו עולמית אע"פ שבשעת נפילה היתה מותרת:

איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. למה לא תתייבמה הראשונה אחר חליצת השנייה שהרי בשעת נפילה הותרה לו:

לא דומה וכו'. הא דאמר איני יודע טעם אחיות יבמות קשיא לי מ"ש יבמות דנקט דאפי' אינן יבמות וקידש את אחותו נמי להאי דמיא א"כ מתני' דהכא ודפ' החולץ תרווייהו כר' לעזר אתיין ל"א לתרוצי רומיא דמתני' אתי וה"ק לא דמיא מתני' דהכא ושומרת יבם שקידש אחיו את אחותה להדדי וכדמפרש ר' ירמיה בסמוך והראשון נראה:

תיפתר. תפרש למתני' דהכא דאיירי שנפלו שתי יבמות כאחת כגון שנפל הבית על שני האחין כאחת ואפשר לצמצם ואין כאן ראשונה ולא הותרה מעולם וכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה:

אם בשנפל הבית וכו'. אם היה אפשר לפרש משנתינו דאיירי בשנפל הבית על שניהן כאחת ודאי לא אר"י איני יודע טעם אחיות יבמות אלא ליכא לאוקמי מתני' בכה"ג דלא סתם לן תנא כר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם וכיון דא"א לצמצם לגבי שני הוה ספק ומותר בה ולמה תנן בסיפא אם קדמו וכנסו יוציאו:

אלא בשמתו זה אחר זה. מוקי ר"י למתני' דקסבר לא סתם לן תנא כר"י הגלילי לכך קאמר איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן:

הוון בעי מימר. סברוהו למימר הא דקשיא ליה לר"י אמתני' דנחלוץ לשנייה ותתייבם הראשונה שבשעת נפילה היתה מותרת אבל הא ל"ק ליה דלחלוץ הראשונה ותתייבם השנייה משום דשנייה בשעה שנפלה היתה אסורה וכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה אסורה לעולם:

היא דא וכו'. אף בשמתה הראשונה סובר ר"י שנייה מותרת וקשיא ליה אמתני' אתרווייהו:

ולית זיקה כלום. דוקא היכא דקאי באפה איסור אחות אשה אמרינן כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה אבל הכא זיקה לחודא היא כיון דמתה דנסתלקה הזיקה ה"ל כאילו לא נאסר מעולם:

אלו וכו'. כלומר ותדע דזיקה לאו כלום היא לאחר שנתבטלה:

שנים אחין. ראובן ושמעון אחין מאב ולא מאם ושמעון ולוי אחים מן האם ולא מן האב ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו לייבום לפני שמעון ולא הספיק שמעון לחלוץ או לייבם עד שמת גם הוא וכי לא הותרה אשת ראובן ללוי אע"פ שהיתה זקוקת שמעון אחיו מן האם:

ה"ג א"ת זיקה כלום וכו'. וה"פ אס"ד דזיקה ככנוסה תהא אשת ראובן אסורה ללוי שהיתה זקוקת אשת אחיו מאמו אלא ודאי זיקה לאו ככנוסה היא ומשנתבטלה אין בה איסורא כלל:

מהו שיהא לה צרה. שתי אחיות שנפלו לייבום משני אחין ולהן צרות מי נאסרו גם הצרות להתייבם משום שהיא צרת אחות זקוקתו או דלמא לא אלימי זיקה לאסור צרתה:

ק"ו. איכא למילף שצרתה אסורה:

מה אחות חלוצתו. שאינה אסורה אלא מדרבנן גזרה משום אחות גרושתו שאסורה מדאורייתא:

נתנו לה חכמים צרה. דתנן לקמן פ' החולץ אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו והיינו צרת אחות חלוצתו:

כאן שיש איסור אחיות ממש. שאחות זקוקתו היא:

ה"ג לא כ"ש שיהא לה צרות. חלצו הצרות נפטרו האחיות. שתי אחיות שנפלו משני אחין וכל אחת צרתה עמה חלצו לצרות נפטרו האחיות שחליצתה משובחת משל אחיות אע"ג דאי הוה בעי לייבמה לא הוי מצי לייבם מ"מ קל איסורא משל אחיות עצמן:

ה"ג נפטרו האחיות חלצו אחיות לא נפטרו הצרות. שחליצת האחיות חליצה פסולה הוא דאסור לייבמה וחמיר איסורייהו הלכך לא נפטרו הצרות:

ופריך וכמה דאת אמר וכו'. הא מ"מ לתרווייהו לא מצי לייבם ולית ליה הך סברא דצרות קיל איסורייהו מאחיות שהרי צרות אחות זקוקות הן וקיימי באיסור אשת אח:

ומשני אלא. הך ברייתא אתיא כריב"ן דצרות אחות אשה שרי לייבומי כ"ש אחות זקוקתו אלא שתיקן ריב"ן שחולצות ולא מתייבמות הלכך לא נפטרו הצרות בחליצת האחיות דודאי גריעא חליצת האחיות מחליצת הצרות דבנות ייבום הן:

ופריך והתקינו. בתמיה וכי תקנו כריב"ן הא אמרינן לעיל פ"ק דנטרפה השעה וקבעו הלכה כב"ה דצרת ערוה אסורה לאחין:

ומשני אלא כב"ש. אתיא הך ברייתא. דב"ש מתירין הצרות לאחין. ואפי' צרת אחות אשה שרייא לייבם כ"ש צרת אחות זקוקתו:

ה"ג אין כב"ש אפי' חלצו האחיות נפטרו הצרות ותנינן וכו'. וה"פ כיון דס"ל לב"ש בדיעבד יקיימו א"כ בני ייבום נינהו למה לא יפטרו הצרות דהא מדאורייתא תרווייהו בני ייבום נינהו:

ומשני הוי תרי וכו'. הרי דתרי תנאי נינהו אליבא דב"ש:

ה"ג חד אמר חלצו אחיות נפטרו צרות וחרנה אמר חלצו אחיות לא נפטרו צרות. וה"פ מ"ד דבש"א יקיימו תני חלצו אחיות נפטרו צרות ומ"ד אף אליבא דב"ש יוציאו והיינו ת"ק דמתני' תני לא נפטרו הצרות דצרות אליבא דב"ש מותרות להתייבם:

קיל הווי ב"ה בדבר זה. מקילין היו ב"ה באיסור זה:

ופריך מה לגנאי. בתמיה וכי לגנאי לב"ה קאמר שהם הקילו באיסור זה אף דסברי קדמו וכנסו יוציאו א"נ שהקילו באיסור זה יותר מדאי שאמרו יקיימו:

ומשני לשבח. שהיו מליזין ואומרים מה איסור יש בדבר זה דנאמר אפי' בדיעבד שיוציאו ולפלוג אר"א דמתני' קאתי דקיבל מרביה בש"א יוציאו ובה"א יקיימו:

והן. והוא שבעלו שניהן כאחת דבבת אחת נעקרה זיקתן אבל לא בעלו כאחת הראשון יוציא שכנס באיסור והשני יקיים א"נ ה"ק אם כנסו בלא בעילה אלא שעשו בהן מאמר או שהכניסן לביתן לא יבעלו זה אחר זה אלא שניהן בבת אחת:

ע"ד דאבא שאול. כלומר ואיכא בין ר"ש לאבא שאול דלאבא שאול לאחר שכנסו מותרים לכתחלה לבעול דבכניסה לחוד תליא מילתא ולר"ש בבעילה תליא מילתא וכל זמן שלא בעלו יוציאו ואם עבר הראשון וכנס ובעל אומרים לשני שיבעול וכל זמן שלא בעל השני אסור הראשון לבעול בעילה שנייה שמא ימות השני עד שלא בעל נמצא בעילת הראשון באיסור דה"ל כבא על אחות זקוקתו:

לא בעל. השני אסור הראשון כלומר זה שעבר ובעל אסור לבעול בעילה שנייה שמא ימות וכו':

מת השני. עד שלא בעל:

מוציא את אשתו בגט. דבאיסורא קנסיב לה ועדיין באיסורא קאי הלכך יוציא:

ואשת אחיו. אחות אשתו בחליצה:

ופרי' אפי' מת השני. אמאי יוציא אשת אחיו בחליצה:

לא ר"ש היא. הך ברייתא כמאן אתיא כר"ש דלאבא שאול מותר באשתו ואשת אחיו פטורה לגמרי:

ור"ש פוטר את השנייה וכו'. דתנן לקמן בפרקין ג' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות וכו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ר"ש פוטר ופירש ר' הושעי' ר"ש פוטר את השניי' מן החליצה ומן הייבום דבשעה שנפלה השנייה כבר היתה אחות זקוקה לו וזיקה ככניסה וה"ל שנייה כאחות אשתו שפטורה מחליצה וייבום והכא למה יוציא אשת אחיו בחליצה הא שנייה אחות זקוקתו היא ותהא פטורה מחליצה:

קיימתיה. אתיא הך ברייתא כמ"ד כל יבמה וכו' וזו בשעה שנפלה לא נפטרה מטעם אחות זקוקתו שהרי שני אחיו היו קיימים ומודה ר"ש בשני אחין דגם השנייה חולצת הלכך עכשיו שמת באיסורה קיימי ואינה ניתרת בלא חליצה:

ה"ג היה לראשונה צרה וכו'. קאי אהא דתנן לקמן ג' אחין נשואין ב' אחיות ומתו הנשואין את האחיות דפוטר ר"ש השנייה וקאמר לר"ש אם היה לראשונה צרה כיון שחלץ לראשונה נפטרה צרתה דחליצת הראשונה חליצה מעלייתא היא שגם הראשונה בעצמה ראויי' לייבום א"נ אהא דתני מת השני וכו' קאי:

ובא עליה. לאחר שחלץ לראשונה בא עליה ה"ל ביאת איסור דכיון שלא בנה שוב לא יבנה ולא נפטרה צרתה:

ופריך חלץ ובא עליה. תפטור צרתה ממה נפשך או בחליצה או בביאה:

קיימתיה כהדא. אתיא כהא דתנן לקמן ר"פ החולץ:

אם בעובר אם בביאה. אף על גב דממ"נ מותרת אפ"ה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת הכי נמי לא תינשא צרתה עד שתדע במה ניתרת:

ה"ג היה לשנייה צרה חולץ את הצרה או כונס. דאף על גב דפוטר ר"ש את השנייה מכל מקום אין צרתה פטורה כצרת חייבי כריתות כדתנן בריש מכילתין דמדרבנן מיהת צריכה חליצה א"נ מדאורייתא בעי' חליצה דלא קאי לצרור אכה"ג שהשנייה גם היא נפלה לייבום וכן נראה והא דקאמר כונס את הצרה היינו כשחלץ לראשונה:

ומקיים את אשתו. היינו הראשונה:

ואסור בשנייה. דאחות אשתו היא:

הדא היא. וזו היא ששנינו לקמן פ' החולץ מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו שהראשונה אחות צרת חלוצתו היא שכבר חלץ לצרת השנייה:

ופריך ויהא אסור בצרה. דתנן התם בסיפא ואסור בצרת קרובת חלוצתו ואיך תני שכונס הצרה כשחלץ לראשונה הא צרת השנייה היא צרת אחות חלוצתו:

ה"ג אלו ביקש לבעול את הצרה עד שלא חלץ שמא וכו'. לא דמיא לצרת קרובת חלוצתו דעלמא דקודם החליצה נאסרה לו משא"כ כאן צרת השנייה מותרת לו קודם החליצה ודאי שאין החליצה אוסרתה משום גזרה בעלמא ופליג אהא דא"ר הילא לעיל שצרת אחות זקוקתו אסורה מק"ו:

ובסוף. כשמת אחיו השני הוא אסור:

והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה. דמן הדין א"צ חליצה דאחות חלוצתו היא וחליצה קנין אלא מדרבנן צריכה חליצה שבשעה שנפלה היו כולן חייבין בחליצה הלכך חליצה מאחד מהן פוטרתה:

חולצת משניהן. דחליצה פסולה חוזרת על כל האחין ואין אחד מהם יכול לפטור זיקתו של חבירו:

ה"ג רב אמר חליצה קנין. כאלו קנאה תחלה אלא שפטרת' בחליצה:

חליצה פטור. שפוטר אותה ממנו ומאחיו כדי שתהא מותרת לשוק:

מיליהון דרבנן. ממה שהשיב ר"י לשמעון בר בא ש"מ דחליצה פטור:

מה בין חולץ מה בין מגרש. אמתני' דפ' החולץ קאי דתנן התם החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת ה"ז פטורה והקשה שמעון לר"י מה בין חולץ למגרש:

ה"ג א"ל את סבור חליצה קניין. לכך לא חילקת בינה לגרושה ואינו כן שהחליצה אינה אלא פטור שפוטרת להנשא לשוק ודקשיא לך למה האחין חייבין עליה כרת אינו משום שנושאין חלוצת אחיהם החי שהיא כאשת אח אלא חייבין משום אשת האח שמת דכיון דנפטרה מהן איסורא דאשת אח כדקיימי קיימי:

זיקה קנין. והויא להו זקוקתו של כל אחד ואחד הלכך כל אחת צריכה חליצה מכל אחד ואחד מן האחין דחליצה פסולה היא זו וחוזרת על כל האחין:

מתני'. לקמן פ' החולץ קשיא לשמואל:

הוא אסור בקרובותי'. ש"מ חליצה קניין דאי לא הויא אלא פטור למה יאסר בקרובותי' ע"י חליצה:

ומשני שנייא היא הכא. שאני הכא בחולץ ליבמתו דלקמן:

שכבר נראה לפטור בה. ע"י ייבום וגזרו חכמים בקרובותיה כמו ביבמה ממש א"נ הכא חלוצה פסולה היא וכבר נראית לפטור בלא חליצה והראשון נראה:

מתני'. לקמן פ' החולץ קשיא לרב:

ולא מתייבמת. דה"ל אחות חלוצתו:

הדא מסייעא למ"ד חליצה פטור. דאין לפוטר' מחליצה בשביל כך דהא מדאורייתא נראי' לייבום:

ה"ג ברם כמ"ד חליצה קנין. קשיא כיון שקנה אחת מן האחיות איך יחלוץ השניי' וכי יכול אדם לקנות שתי אחיות כאחת ואפי' חליצה לא תיבעי:

ומשני פתר לה. מפרש למתני' דהחולץ שמתה חלוצתו קודם שמת אחיו השני לכך צריכה שנייה חליצה:

ופריך אין. אס"ד דמתני' איירי לאחר מיתת חלוצתו למה תנן ולא מתייבמת וכי עדיפא החלוצה מאשתו שמותר באחותה לאחר מיתה:

ומשני פתר לה. למתני' דאתיא כר"ל דאמר לקמן פ' ב"ש אע"ש שבטל הגורם שמתה אחותה האיסור במקומו עומד ולא דמי' לאשתו דאיירי שמתה חלוצתו לאחר שנפלה לפניו לייבום וס"ל לר"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה אסורה לעולם:

מתני'. לקמן בפרקין קשיא לרב:

ה"ג הדא קשיא למ"ד חליצה קניין. דכיון שעשה מאמר בראשונה ה"ל קנין א"כ איך יחלוץ לשניי' ויכול אדם לקנות שתי אחיות כאחת בתמי':

פתר לה לאחר מיתה. שמתה הראשונה והשני' עדיין לא ניסת צריכה חליצה:

מתני'. לקמן פ' החולץ קשיא לרב:

עד שיעשה. אחיך הגדול מעשה:

ה"ג פתר לה לאחר מיתה אין לאחר מיתה ייבום פתר לה כר"ל וכו':

מתני'. לקמן פ' הבע"י קשיא לרב דתנן כה"ג וכו':

אמור לו וכו'. בתמיה וכי אמרינן לי' לכה"ג שיעבור על דברי תורה דהא לרב חליצה קנין וכה"ג אסור לקנותה דבעולה היא:

והא מתני'. לקמן בפרקין:

הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. ואס"ד חליצה קנין איך חולץ לשתיהם וכי יש אדם שמתכוין לקנות אשה ובתה וליכא לשנויי כדשנינן לעיל דאיירי לאחר מיתה דבאיסור אשה ובתה אין חילוק בין בחיים בין לאחר מיתה לעולם באיסורייהו קיימי:

שנייא היא וכו'. בתמי':

אילין תרין אחרייתא. הנך שני משניות דמקשה מהן באחרונה כה"ג שמת אחיו והא דאשה ובתה ודאי קשיין לרב:

ולית להון קיים. ואין מקום לתרצם והרשב"א גורס ולית קיום פי' ואי אפשר לקיים דברי רב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף