תוספות הרא"ש/קידושין/נג/ב

תוספות הרא"ש קידושין נג ב

מעשר איהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא. משמע דאיירי מתני' במעשר שני בגבולין דבירושלם לא שייך טירחא דאורחא. וק' דבסוף פ' חלק משמע דמעשר שני בגבולין לכ"ע ממון גבוה הוי גבי עיסת מעשר שני דר"מ פוטר מן החלה וחכמים מחייבים ואמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלם ר"מ סבר ממון גבוה ורבנן סברי ממון הדיוט אבל בגבולים אליבא דכ"ע פטור וי"ל הא דפטרי רבנן בגבולין לאו משום דהוי ממון גבוה אלא נהי ד דממון הדיוט הוי לא קרי ביה עריסותיכם בגבולין כיון דמיתסר התם באכילה קודם פדייה ולענין עיר הנדחת נמי לא מיקרי שללה וכן הא דמשמע בפ' השוכר את הפועלים דלר' יהודה אינו עובר בגבולין משום לא תחסום שור בדישו לאו משום דהוי ממון גבוה אלא משום דכיון דמיתסר באכילה לא השיב דישו כי היכי דממעטינן הקדש במס' מעילה בפרק ולד חטאת דדרשי' דישו שלו ולא של הקדש:

איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא. פירש"י בלשון ראשון דע"כ אונסא דאורחא עליה הוא דהמעשר אין כאן ש"פ שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים ואפילו תמכרנו דמיו נתפסים בקדושתו וקדושין צריכים שיהיו שו"פ. ולפ"ז משמע שאין בו אלא ש"פ מצומצמת בירוש' וכי מדלת מיניה טרחא ואונסא דאורחא אינו שוה כאן פרוטה שאם היה כ"כ מן המעשר שהיה שוה בכאן פרוטה היתה מתקדשת ולפי' זה אין הקידושין אלא בירושלים שאז יהיה בו שוה פרוטה. ולא נהירא דבפ"ק דבכורות משמע דמקודשת לאלתר ותנשא דאסר ר' יהודה פטר חמור בהנאה מחיים ומפ' משום דלא מצי' דבר שהקפידה תורה לפדותו בשה ומותר בהנאה בשה מותר ופריך והא מעשר שהקפידה עליו בכסף צורה דתנן ר' יהודה אומר קדש כלומר שמותר בהנאה בגבולין אע"פ שהקפידה עליו תורה שאינו מותר בגבולין אלא בכסף צורה ואי אינה מתקדשת אלא עד שתבוא בירושלים א"כ אין כאן הנאה בגבולין הילכך נראה כלשון שני שפרש"י דאע"ג דלא רמי עליה אחריות אפ"ה לא ניחא ליה דליתנוס מיניה פן תעצב ותאמר לו אקדשתני בדבר שלא נהניתי בו. ומיהו ק' לפי' זה דהו"ל למימר תרוויהו לא ניחא להו משום אונס' דאורחא וי"ל דניחא להו לפרושי טעמא אחרינא גבי דידה דאפי' קבל עליו אחריות מ"מ לא ניחא ליה משום טירחא דאורחא:

אלא איהו מי לא ניחא להו דליקני איתתא ממילא. וא"ת והלא חטא שמעל וצריך להביא אשם בכסף שקלים. וי"ל כדפירש"י שמ"מ השתא ניחא ליה שאין לו עכשיו כלום משלו וא"ת כ"ש אתתא דניחא לה דאמרינן יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא י"ל מ"ם דבר מכוער הוא לאשה כשהקדש מתחלל על ידה:

מעות מה שיצאו לחולין. דקס"ד אע"פ שאינה מקודשת איפשר שיצאו לחולין משום דמעות אינם חוזרים כמו התקדשי לי באלו ולא גמר נתינתם דפרשי' לעיל דמעות אינם חוזרים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף