תוספות הרא"ש/סוכה/ג/ב
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות. תימא האי בית מאי עבידתי' לר"מ דאמר בפ' כיצד מעברין נותנין קרפף לזו וקרפף לזו בלא בית נמי וכן לרבנן דאמרי אין נותנין קרפף אלא לשתי עיירות ומפרש ר"ה אליבא דרבנן דנותנין לשתי עיירות שתי קרפיפות אפי' בלא בית נמי. ולחייא בר רב דמפ' דלרבנן נותנין קרפף א' לשתיהן אותו קרפף אינו צריך בית. ואי בשיש יותר משתי קרפיפות בין שתי עיירות דהיינו יותר ממאה וארבעים אמה ואמה א' ושליש וכיון דאיכא יותר צריך בית לעבר בין שתיהן בין לר"ה בין לחייא בר רב א"כ מה לו להזכיר שתי עיירות הוה ליה למימר ואין עושין אותו עיבור לעיר. שלעיר א' עושין אותו בורגנין ללכת כמו שירצו כדאמרי' בפ' עושין פסין כי אתיתו מברניש לבי כנישתא [דדניאל דהוי תלתא פרסי אמאי סומכין אבורגנין הא] אבוה דאימך אמר אין בורגנין בבבל נפק אחוי ליה מתוותא דמיבלען בשבעים אמה ושיריים.
ואומר רשב"ם דגרסי' הכא אין עושין אותו עיבור לעיר. וכן בירושלמי גריס אין עושין אותו חיבור לעיר. ור"ח מקיים גי' הספרים ומפ' דאין נותנין לה דין עיבור שבין שתי עיירות דלרבנן לעיר א' בפני עצמה אין לה קרפף כדקאמר לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות ואם היה לזה הבית ד' אמות היה לו דין עיבור כמו עיר ולר"ה נותנין קרפף לעיר וקרפף לבית כמו לשתי עיירות קרפף לזו וקרפף לזו. ולחייא בר רב קרפף א' לשתיהן דלאו דוקא נקטי רבנן שתי עיירות דלחייא בר רב דאמר קרפף א׳ לשתיהן ע״כ לרבנן לאו דוקא שתי עיירות דה"ה עיר ובית ע"י בורגנין המובלעים בתוך ע' אמה ושיריים הולכים כדמוכח בפ' עושין פסין. וה"ה נמי לר"ה חשיב עיר ובית כשתי עיירות.
ומיהו נראה דאע"פ דלחייא בר רב אליבא דרבנן הוי בית כעיר לגמרי שנותנין לשני בתים בלא עיר קרפף א' לשתיהן דאי לאו הכי עיר שאין לה חומה במה יתחברו הבתים ליחשב כאחת אם לא ע"י דמיבלעי כל אחת ואחת בע' אמה ושיריים של חבירו דאין סברא להצריך שיגיע זה בזה מיהו לר"מ ולר"ה אליבא דרבנן אינו נראה שיחשב בית כעיר לגמרי ליתן קרפף לבית אחת בפני עצמה ולשני בתים בלא עיר קרפף לזה וקרפף לזה: