תומים/חושן משפט/קמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קמה

שאין העד מדקדק בזה עיין ש"ך ס"ק א' דבין חיטין וקטניות לא טעו והוי הכחשה וכ"כ התוס' להדיא ורא"ש והטור ומי יחלוק עליהם בסברא. אלא שיש לי ספק ודאי אם שני עדים כל אחד מעיד על אכילת ג"ש בזו שפיר י"ל בין חיטין לשעורים טעו אבל אם כת אחד מעיד על שנה אחת דקי"ל דמצטרפין לשארי עדים המעידים על ב"ש בזו י"ל דאף אם אחד מעיד על חיטין ואחד על שעורים יש כאן עדות מוכחשת דהתו' כתבו בדף נ"ו ד"ה אלא וכו' דלכך לא דייקי דאין נ"מ לענין תשלום ממון דבכל ענין שיאכלנה הוי חזקה. וא"כ הם שראו שאכל שנה אחד א"כ מחויב לשלם הפירות לבעל קרקע דכי ידעו הם שיהיה עוד עדות אחרות על שנים שאח"כ להחזיקו בקרקע. וא"כ כיון דע"פ מחויב המחזיק לשלם ה"ל למידק בין חיטין לשעורים דיש הבדל רב בתשלומיו. ובכת אחת על כל ג"ש נמי לא קשיא דעכ"פ בשנה ראשונה לאכילתו ה"ל למידק דכי ידעי הם דעוד יחזיק אח"כ ב"ש ויהיה פטור מלשלם הפירות די"ל דבאמת אז דקו רק אח"כ כאשר ראו שאוכל ג"ש ולא נ"מ עוד בין חיטים לשעורים לא שמו עוד על לב לזכור וטעו אבל כשמעידים רק על שנה אחת. יש כאן מקום ספק כנ"ל. ואמת דהתו' הקשו כן מן מנה שחור ומנה לבן והיינו רב יהודא הוא דאמר אחד אומר אכלה חיטין ואחד שעורים ורבא ס"ל אליבא דרב יהודא בפרק ז"ב דאם הוכחשו במנה לבן ושחור עדותן בטלה ולכך הוצרכו התוס' לחלק בין מה שהעדים צריכין לדקדק כמה יפרעו ובין דבר שאין צריכין לדקדק. אבל לפי דקי"ל כנהרדעי דאף במכחישין בין מנה שחור ללבן עדותן מתקיימת. א"כ א"צ לחילוק זה דהא התם נ"מ בפרעון ומ"מ לא מדקדקים וא"כ ה"ה בין חיטין ושעורים מיהו מהגה"ת הרא"ש דמביא הך תירוץ דתוספת וחילוק בין פרעון לאינו פרעון ש"מ דס"ל דאף לדידן שייך הך תירוץ ולהלכתא נאמר. וצריך לומר דלפמ"ש הטור לעיל בסימן ל' דאף במנה שחור ומנה לבן בעינן תבעו שניהם ש"מ דצריך שלא יכחישן וע"כ דגם בזו דייקי וצ"ע:

אין מצטרפין וכו' עיין מש"ל בסימן קמ"א דאם איכא קצת מוברים וקצת אינו מוברים לכ"ע אם הוא לא הוביר דהוי חזקה דהא יכול לומר אנא מאותן שלא מוברין ולא שייך דברי הטור דלא אכל כדאכלי אינשי ועיין מש"ל בזה ויש לפ"ז קצת לספק דלמה סתם הרמב"ם דהא לא כתב דמיירי דאמרו לא כי א"כ באתרא דמקצת מוברין וקצת אינו מוברים להוי חזקה דהא לדברי שניהם הוי חזקה ויכול להיות דשניהם אומרים אמת דהוא לא הוביר כלל. ולכן נראה לי דאם אתרא דקצת מוברים קצת אינו מוברים והעד שאכל אג"ה אינו מועיל עד שיעיד גם כן שהוברה בשנת ב' ד' דאל"כ יטעון המערער הוא לא הוביר הקרקע דהיה מאותן אנשים שאינו מוברים ולא אכל הפירות בשנת ב"ד ולכך לא מחיתי דלא אכל הפירו' קרקע רצופין וע"כ צריך שיעיד דידע דבשנת ב"ד הובירה וא"כ אכלה רצופין וא"כ אי אתה מוצא שזה יעיד על שנת אג"ה וזה על בד"ו ויתקיים עדותן דאם לא מעיד שהיה בורה בשנת ב"ד אין כאן חזקה כלל כמ"ש דאולי זרעה ולא אכלה ואין כאן רצופי' ואם מעיד דהוברה בשנת ב"ד הרי כאן עדות מוכחשת דהשני אומר דאכל בשנת ב"ד ולכך בכה"ג אי אפשר רק כי כ' הטור בשם י"א דבאתרא דמוברי הוי חזקה היינו דמוברי לגמרי וא"כ במעידין דאכל אג"ה אף דלא מעיד דהי' ברה בשנת ב"ד עדותו עדות דא"י לטעון דלמא גם בזה זרעה ולא אכלה דכיון דדרך כל העיר להוביר מסתמא לא שינה ועליו למערער להביא ראי' ששינה וע"ז השיג הטור דלדברי עדי' לא אכל כדאכלי אינשי' וא"כ אין כאן קושי' על הטור דלמא מיירי באתרא דקצת מוברים וקצתן לא דבזה פשיטא דלא הוי חזק' וא"ש דברי הטו' וכן סתימת לשון הרמב"ם ומחבר כמש"ל ודברי הב"ח דפי' דמיירי באתרא דקצת מוברים וקצת אינן מוברי' לא ס"ל לטור כמ"ש וכן נכון וברור:

שבשנה שמעיד וכו' ואם כת אחת אומרת שאכל אג"ה והוביר ב"ד באתרא דמוברי וכת שני' אומרי' שהובי' אג"ה ואכל בד"ו אע"פ שמכחישין מ"מ יש לו חזק' דהא על כל פני' יש כת אחת שאומרים אמת ולדברי כל כת הרי החזיק כראוי אבל באתרא דלא מוברי וכת א' אומר שאכל אג"ה ושני' אומרת לא כי רק בד"ו פשיטא דלא הוי חזקה דהא לדברי כולם לא אכל רצופין ואין כאן חזקה אבל אם אינם מכחישין וזה מעיד על אג"ה וזה על בד"ו בזו יש הבדל בין עד אחד לכת אחת. דעד א' מ"מ לא הוי חזקה דאף דאין אומר לא כי מ"מ אין כאן חזק' דהא אף דנימא דשניהם אומרים אמת ואכל כל השני' מ"מ על אכילת השנ' א' אין כאן רק עד א' ומה תאמר דיצטרפו כמו הלואה אחר הלואה זה לא שייך כאן דלדברי כל עד לא החזיק דהא כל א' מעיד על אכילת סירוגין באתרא דלא מוברי משא"כ בכת אחת אומר' דאכל אג"ה ואחת בד"ו אף דלא מוברי כיון דאין מכחישין הוי חזקה דהא על שנה ראשונה יש כאן כת א' ועל שנה שני' כת שני' ועל שנה שליש' כת הראשונה ולו יהא ג' כתי עדים בג' שני' מצטרפין הא אין מכחישין זא"ז ובזו יובנו דברי רשב"ם דמוקי להך דאחד אומר דאכל אג"ה ואחד אומר בד"ו דמעידין באתרא דלא מוברי וה"ל עדותן בדילוג כנראה מדבריו ומדברי התו' ומפרש בגמ' א"ל ר"י מי דמי הכי השתא התם וכו' וכיון דליכא אלא עד א' לשנ' חצי עדות הוא. ולכאורה קשה דכיון דמעידי' על אכילת סירוגין מה איר' ע"א אפי' כת אחת נמי דהא אכל בסירוגין אבל לפמ"ש ניחא דלא מיירי דהכחישו זה את זה ואמרו לא כי כנראה מסתמא דגמרא וא"כ בכתי עדים מהני זולת בעד אחד לא מהני וא"ש דברי רשב"ם ומהרש"א בדף הנ"ל כתב ולפי' רשב"ם יש להסתפק בזה בשני כיתות שאמרו בדילוג עכ"ל וכוונתו כי לשון הרשב"ם הנ"ל דכתב דכיון דליכא אלא ע"א קשיא ליה כמש"ל וכו' אבל לפי מ"ש ניחא וברור:

ותחזור הקרקע והפירות עיין סמ"ע ס"ק ג' שהאריך וכבר כתבתי לעיל סי' קמ"א וכן לעיל דלא מיירי באמרו לא כי דלא נזכר בדברי רמב"ם לא כי רק מיירי באתרא דמוברי א"כ ממ"נ לית ליה חזקה דהא לא אחזוק כדאחזקי אינשי ולכך מוציאין הפירות דאין אנו דנין העדים במכחישין רק שניהם אמת ואין כאן חזקה וחייב לשלם וזה פשוט ואין צריך לאריכות הסמ"ע. אבל מ"מ א"צ לשלם רק שלשה שנים אף דכל א' מעיד על שלשה שנים אחרים כדלעיל בסי' ל' אחד אומר מנה בניסן וא' בתשרי והוא תובע שניהם דמ"מ א"צ לשלם רק מנה דמצטרפין ואין כאן ב' עדים רק על מנה וכן הדין כאן דמ"ש ובסמ"ע נאמר דמשל' מכל ששה שנים הפירות וזה אינו:

בכל אלו ישב' המערער וכו' וישבע המחזיק שאינו חייב לו כלו' מספירות וכו' יש לספק מה טוען המערער עליו באכילת פירות אם טוען שלשה שנים אכלת בגזל כדמשמע מלישנא דרמב"ם פרק ט"ז הלכה ח' א"כ הודאת בע"ד כק' עדים הרי הודה דהחזיק ג"ש ולמה יחזיר קרקע ול"ל דהואיל ואין עדים על חזקה א"כ יש לו מגו דלא מכר לו הקרקע במגו דהיה כופר ואמר לא אכלת כל ג"ש דהא קי"ל כוותי' דרבה בארעא דהיכי דאית' תיקום ש"מ דהמחזיק קרוי מוחזק בקרקע וא"כ ה"ל הך מגו גבי מערער מגו להוציא וצ"ל דהוא טוען לא אכלת רק ב"ש וע"ז מגיע לו שבועה אבל לא על אכיל' שנת ג' דהא מודה המערער דלא אכל ואיך יזקיקו לשבועה ואי קשה א"כ בהך בבא דע"א מעיד דאכל ג"ש איך ישבע הא ע"א מסייעו דלדברי העד החזיק בקרקע כראוי. דמה בכך וכי העיד העד שלקחה. העד העיד שאכל ג"ש והמערער טען טענת ברי לא מכרתי לך וא"כ על הפירו' אין כאן עדות כלל לסייעו ויש כאן היסת ופשוט וכ"כ הב"ח והכה"ג ע"ש. ונ"ל הך בכל אלו דנקט הטור והמחבר אינו מוסב על הך בבא דפירות דשנה שלישית אינו מחויב לשלם דבזה אפי' היסת א"צ כמ"ש ודוחק בלשון בכל אלו. ולכן יותר ג"ל דאף דאמרינן הלכה כוותי' דרבה בארעא דלא הוי מגו להוציא הואיל ומוחזק בשדהו אין זה מוחזק בהחלט דהא על זה אנו דנין אם חזקתו חזקה ולראשון יש חזקת אבות ודאי רק מ"מ הואיל ומוחזק בשדה לא קרוי מגו להוציא ומהני מגו אבל מכ"ש דאם יש למערער מגו דלא הוי מגו להוציא דהא הוא מוחזק ועומד מחזקת אבות בודאי ועל חזקתו של המחזיק יש ספק ופשיטא דהוי מגו ובכה"ג מגו דשניהם הן של מערער והן של מחזיק אינם בגדר מגו דלהוציא דזה מוחזק בקרקע וזה מוחזק בחזקת אבות וא"כ א"ש דאף הוא מצי להשביעו על שנה שלישית דכיון דטוען אמת אכלת. אבל הפירות הם בגזל ומ"מ אין שני זוכה בקרקע דיש למערער מגו ודוחק לפקפק על האי מגו דהא הוא רוצה להשביע למחזיק על פירות משנה הג' וא"כ אם יאמר להד"ם לא אכל ג"ש הרי אין כאן שבועה דמ"מ לגבי קרקע שיהיה הוא המחזיק זוכה בה מל ידי המערער מה שהמערער טוען בגזל אכל הוי מגו כמ"ש הרמב"ן דהוי פה שאסר פה שהתיר. וגם בממ"נ אם משקר אף המחזיק ישבע לו ומה מרוויח בטענתו ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.