שפת אמת/תרומות/ה

שפת אמת תרומות ה

תרומות פרק ה'

ט

פ"ה מ"ט סאה תרומה גו' וטחנן ופחתו כשם שפחתו כו'. עי' בתוס' רעק"א ז"ל שהביא בשם הר"ש דגם בלאו האי טעמא הוי שרי דכבר נתבטל ובשם הרשב"א בתורת הבית הארוך הובא בבית יוסף יורה דעה (סי' צ"ט) דחולק על זה, אולם בשו"ת הרשב"א מבואר כפי' הר"ש ע"ש. ולעד"נ דודאי גם לשיטת הר"ש י"ל דהא דקתני במתני' האי טעמא משום דנפ"מ נמי לענין אי לא נודע התערובת עדיין קודם שטחנן דכה"ג וודאי לא שייך לומר דכבר נתבטל [כמ"ש הרא"ש בחולין פ' גיד הנשה (סי' ל"ז) והמרדכי בבבא קמא פ' הגוזל עצים . ובזה מיושב מה שהניח הר"ש בקושיא דלמה לי' למימר פחתה התרומה]. אלא דלכך לא מסיים תנא דמתני' אם ידוע שהחטין של תרומה יפות אסור כיון דגם בכה"ג לפעמים מותר דהיינו בנודע כנ"ל. ודברי הרשב"א בב"י הנ"ל לא דמי כלל להכא דהתם מיירי כשאיסור בעין [כמבואר בדבריו שם] דלא שייך לומר שכבר נהפך להיות מותר. וא"כ גם לפי' הר"ש הנ"ל הוכיח הרשב"א שפיר מדאיצטריך לפרושי טעמא דכשם שפחתו כו' משום דבלא נודע כיון דעדיין לא נתבטל אוסר אח"כ כנ"ל. א"כ ה"ה וכ"ש התם דלא שייך כלל לומר שכבר נתבטל כנ"ל. אכן הרע"ב נראה דס"ל דלא כהר"ש. והטעם נלע"ד דכיון דלא הורם עדיין לדידן דקיי"ל במשנה הקודמת דאם לא הספיק להרים עד שנפלה אחרת אסור כת"ק דר"ש א"כ לא נעשה עדיין היתר [ועי' ביו"ד (סי' צ"ט סעי' ו') ברמ"א ובש"ך]. אך הרשב"א בתשובה מחלק בין היכא שניתוסף ונפלה אחרת בעין ובין היכא שניתוסף מיניה וביה. אבל זה אינו מוכרח לדינא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף