מעשה רקח/תרומות/ה

מעשה רקח ‏ תרומות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות תרומות

א

כיצד תורם תאנים על הגרוגרות. משום דתאנים בעודן לחים נקראים תאנים וכשמייבשים אותם נקראים גרוגרות כדתנן הקרובים מביאין ביכורים תאנים ורחוקים מביאים גרוגרות ועיין להר"ש ז"ל שם:

ג

חוץ מן הזונין על החטים מפני שאינן אוכל אדם. הכי תנן בסוף פ"ב ומכיון שאינן אוכל אדם אלא ליונים כדאיתא בירושלמי פ"ק דכלאים אף שהם מין חטים כמ"ש שם א"ר יונה מין חטים הן וכו' ר"י אמר אף הארץ זונה הוו זרעין חטין ומסקא זונין והני זונין מדור המבול הם ולא חזו לאכילה אלא ליונים ע"כ וכיון דלא חזו לאכילה אין מחמיצין ונפק"מ אם נמצאו בתוך האורז בפסח אחר בישולם נראה דאין לאוסרם כיון שאינן אוכל אדם ובעיר הזאת נהגו לאוסרם ע"פ רבם נר"ו אך מן הדין נראה לענ"ד שאין בהם שום איסור ולא דמי לשאור שאסרה תורה אף שאינו מאכל אדם חדא דשאור עיקרו לאכילה ועוד שראוי לחמץ בו כמ"ש בפ' כל שעה ומימינו לא שמענו בשום מקום שיאסרו הזונין בפסח:

ד

ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו וכו'. וא"ת מאי שנא ממפריש חלה מן הקמח דאינה חלה אפילו בדיעבד כדתנן פ"ב דחלה ופסקו רבינו רפ"ח דהלכות ביכורים ותירץ הר"ש ז"ל דשאני הכא דרבייה קרא עיי"ש:

ה

משיברור. נוסח אחר כתב יד משיכבור כבר מקצת תורמין מן הכבור על שאינו כבור. ומ"ש

המכניס שבלים וכו' מפני שהמלילות נקבעים למעשר כמ"ש פ"ג דמעשר הל' ה' וסתם שבלין של חטים דוקא:

ז

אין תורמין מן הטהור וכו'. בירושלמי מפקי לה מדכתיב כדגן מן הגורן והרע"ב ז"ל כתב משום גזרה שמא יתרום שלא מן המוקף משא"כ בתרומת מעשר דשרי שלא מן המוקף כמ"ש רבינו פ"ד הל' י"ט שרי לכתחילה לתרום מן הטהור על הטמא כמ"ש רבינו כאן. ובפירוש המשנה רפ"ב דתרומות הביא רבינו פסוק דאת מקדשו ממנו והוא מגומגם דהך קרא בתרומת מעשר הוא כמ"ש כאן:

והלכה למשה מסיני וכו'. לשיטתיה אזיל דכל באמת אמרו היא הל"מ והרע"ב ז"ל פי' כאילו היא הל"מ ועיין מה שכתבתי לעיל פ"ו דמתנות עניים הל' ה':

ח

במה דברים אמורים וכו'. אחלוקא דשוגג לחוד קאי וה"ק הך שוגג הוא דוקא שלא ידע וכו' אבל אם ידע וכו' ודלא כהתוס' בבכורות דף כ"ג שכתבו דכסבור מותר חשיב שוגג עיי"ש וסיום דין זה

וכן בתרומת מעשר והמדפיסין טעו וכן הגיה הרמ"ע ז"ל בכתב יד:

ט

אין תורמין מן המחובר וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ועיין לכנסת הגדולה בנימוקיו על רבינו וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בפ"ז דהלכות אישות הל' ט"ז עיי"ש. ולענ"ד נראה עוד דהא דהצריך רבינו הבאת שליש הוא מהמשנה דפ"ק דמעשרות דקתני התבואה והזתים משיכניסו שליש דמשמעותו לכל הפירות והירקות כמ"ש התוס' פ"ק דר"ה דף י"ב וכבר כתבתי בזה בפ"ב הל' י' עיי"ש:

יא

שנאמר שנה שנה. וכן פירש רש"י בר"ה דף י"ב אמנם רבינו בפירוש המשנה הוציאו מדכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' ואין זה קפידה והדרשא תדרש:

יב

אין תורמין מפירות הארץ על פירות חו"ל וכו'. משנה שם פ"ק דתרומות (דמ"ח) [משנה ה'] דקתני [עלה בתוספתא פ"ב ה"ט] אין תורמין מפירות א"י על פירות סוריא ולא מפירות סוריא על פירות א"י ובנוסח אחר כתב יד כתוב כן בדברי רבינו וצ"ל שהסופרים השמיטוהו כי נראה שהוא מוכרח:

יג

המפריש תרומה וכו'. קשה דרבינו בפ"ג הל' כ"ב פסק וכן המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה גדולה צריך שיהיו טבולים לתרומה ע"כ. ואיך כתב כאן דאפילו שלא ניטלה תרומתו אינו יכול להפריש וכן הקשה התוס' יו"ט ז"ל ותירץ דמחשב בלבו קאמר עיי"ש והמל"מ ז"ל תירץ דהתם מיירי שהם טבולים לגמרי מתרומה גדולה ותרומת מעשר והכא באינן טבולים אלא לתרומה גדולה לבד ולענ"ד אין בידינו הכרח בדברי רבינו שדבריו סתומים אך ממה שלא הזכיר כאן הדרשא דאת מקדשו ממנו נראה קצת כדברי המל"מ ז"ל:

יז

התורם מן הדמאי על הדמאי וכו'. ולא דמי לתורם מעציץ שאינו נקוב על שאינו נקוב דתרומתו תרומה ואין צריך דבר אחר משום דהתם שניהם שוין מדרבנן משא"כ בדמאי דאפשר דאחד מהם הוא טבול מדאורייתא ועיין לרבינו בפירוש המשנה:

יח

אין תורמין שבלים על החטים. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפק"ל והוא מספרי הביאו רבינו בפירוש המשנה שומע אני יתרום שבלים על חטים וענבים על יין וזתים על שמן ת"ל כדגן מן הגרן וכו' ומ"ש

ואם תרם אינה תרומה פי' אפילו תרומת הזתים והענבים עצמן וכמ"ש רבינו שם. ומ"ש בספרי רבינו

לפי חשבון בנוסח אחר כתב יד אלא לפי חשבון ועיין למרן ז"ל:

כא

היה בלבו לתרום מן היין וכו'. בנוסח אחר כתב יד נמחק ואין שם אלא היה בלבו לתרום חומץ וכו' אינה תרומה ולפי מ"ש מרן ז"ל גירסא מוטעית היא זו:

כב

וכן התורם קישות וכו'. בס' כתב יד קדמון מצאתי כתוב וז"ל שמא תאמר מה בין קשות מרה שאתה מחייבו בתרומה לשקדים המרים שהם פטורים יראה הטעם ששקדים המרים מין בפני עצמו הוא שתולדתו בכך אבל קשות תולדה שלה מתוקה אלא שלאיזו סיבה נתחדש בה מרירות והראיה מה שחבר עמו אבטיח ונמצא סרוח ולפיכך חייבים ואינו מן הפטור על החיוב אלא שהוא מן הרע על היפה ותרומתו תרומה אלא שחוזר ותורם ואע"פ שדרך כלל אמרו במסכת תרומות התורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה ולא אמרו שיחזור ויתרום פירשו בו שכל שהוא מתכוין לכך תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום אבל כל שדעתו לתרום מן היפה ונמצאת רעה הואיל ובטעות הופרש צריך לחזור ולתרום וזהו לשון ונמצאת מרה אלא שמ"מ תרומתו תרומה שהרי כשידע בכך ג"כ תרומתו תרומה ויש שואלים א"כ היאך אמרו במס' תרומות בתורם חבית של יין על יין ונמצא חומץ שאם ידע שהיתה חומץ עד שלא נתרמה אינו תרומה והלא יין וחומץ אחד הוא וא"ת שיין וחומץ שני מינין הן כמו שביארנו לענין תערובת יין נסך ומה תאמר לדעת גדולי המחברים שעשאוהו לענין י"נ שני מינין ולענין תורם מזה על זה כתבו הם בפירוש שהם מין אחד ואעפ"כ פסקו שאם היתה חומץ בשעת הפרשה אינו תרומה ואין זה אלא מן הרע על היפה ונראין הדברים שהיין כבר בדקו ומצאו יין והיה סבור שבשעת ההפרשה היה יין ומאחר שבדק וגילה בדעתו שאינו רוצה אלא ביפה וטעה ונזדמן לו רע אינה תרומה אבל בקשות אע"פ שמ"מ הוא היה סבור בה שאינה מרה מ"מ לא גילה דעתו בכך מאיר"י בקדושין:

כה

בג' פרקים וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דרבינו השמיט הקדים שלאחר התקופה ע"כ היינו טעמא מפני שהוא מפרש תקופת ניסן וכמ"ש בפ"ד דקידוש החודש וכ"כ התוס' יו"ט ועיין עוד בס' לחם יהודה ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו

בן מ' יום בנוסח אחר כתב יד בן נמחק וכמ"ש מרן ז"ל:

כו

המניח פירות וכו'. התוס' ז"ל אוקמוה בערב שבת ויו"ט ורבינו לשיטתיה אזיל כמ"ש פ"ג הל' כ' ופ"א דמעשר הל' ו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---